גואטמלה – חופי ים לבנים בפלאיה בלנקה, נהר מתוק, העיירה ליווינגסטון ואלפי מיני בעלי חיים

 

הנהר המתוק, חוף ים יפהפה בים הקאריבי, אלפי ציפורים, מצודת שודדי ים, מצבות ענק של תרבות המאיה ועיירת בני הגריפונה ליוונגסטון Livingston. אזור הג'ונגלים וחופי הים הלבנים של גואטמלה Guatemala

 

ריו דולסה Rio Dulce    צילום: רונית סבירסקי

חולות לבנים ועצי קוקוס      צילום: רונית סבירסקי 

הקורמורן והפסל    צילום: רונית סבירסקי

 

האזור הקריבי הטרופי של גואטמלה הוא שילוב של מהגרים אפרו-קריביים, צאצאי המאיה ובני תערובת שנקראים גריפונה Garifuna. העיר המרכזית היא ליווינגסטון Livingston שהגישה אליה היא בסירות דרך הים או דרך ריו דולסה (Rio Dulce הנהר המתוק). מרבית תושביה כהי עור, צאצאי עבדים שנמלטו והתיישבו בחוף הקאריבי. מרביתם עוסקים בדיג ובשווקים ניתן לראות שפע של דגים מיובשים פרושים על משטחי עץ גדולים. שילוב של מים מלוחים ומתוקים, עצי מנגרובה (מונגרובים שמוציאים שורשי אוויר). דוכני שתיה ומזון מהיר ונוף אנושי שונה שיוצר אווירה של מדינה אפריקנית.

 

 בני הגריפונה שנמלטו מעבדות     צילום: רונית סבירסקי

 

לשוט על הנהר המתוק

גשר ענק תלוי מעל נהר דולסה ומתחתי מעגן סירות גדול. סירות נטושות הפכו לביתם של להקות ציפורים ואטרקציות למטיילים. אלפי שקנאים, קורמורנים, ציפורי הרון ושחפים גודשים כל פינה שניתן לעמוד בה. ליווינגסטון מהווה נקודת מוצא לאתרים חשובים ואטרקציות באזור. שטים בסירה אל פלאיה בלנקה PLAYA BLANCA. גשר עץ גדול להולכי רגל מחבר את המעגן על חוף קריבי יפהפה. חול רך לבן, עצי קוקוס, צמחייה טרופית עשירה, פרחי גן עדן ושפע של ציפורים. לאורך החוף פזורות בקתות קש קטנות של תושבים מקומיים שרובם עוסקים בדיג ומגדלים ירקות בשטח הצמוד לביתם.

 

 הגשר אל פלאיה בלנקה PLAYA BLANCA    צילום: רונית סבירסקי

שבילים על שפת המים     צילום: רונית סבירסקי

אלפי מיני ציפורים     צילום: רונית סבירסקי

בתי קש קטנים של דייגים וחקלאים      צילום: רונית סבירסקי

 

אתר שבעת המזבחות Los Siets Altars הוא שמורת טבע של מפלי מים מתוקים שגולשים במדרגות ממרום ההר אל הים. השבילים עוברים לצד בריכות מים בגוונים של טורקיז, תכלת וכחול עמוק. מוקפים בצמחייה טרופית סבוכה ועצים גבוהי צמרת. מסלול ההליכה חוצה לעיתים את הבריכות והמטיילים מדלגים על סלעים חשופים שחלקם שקוע במים. הבריכות מתמלאות מים בעונת הגשמים ומושכות אליהן שפע של ציפורים, פרפרים ובעלי חיים.

 

 אתר שבעת המזבחות Los Siets Altars   צילום: רונית סבירסקי

פרפרים וצמחייה טרופית     צילום: רונית סבירסקי

 

נהר דולסה שמהווה עורק תנועה לעיר ליווינגסטון שוכן בלב ג'ונגלים סבוכים ומהווה אטרקציה בשלל המראות ובעלי החיים שסובבים אותו. הוא נקרא הנהר המתוק כיוון שהוא מהווה נקיק של מים מתוקים שזורמים מהאגם הגדול בגואטמלה ונשפכים אל הים. נכנסים לתוואי הריו דולסה ושטים 52 קילומטרים עד היעד הסופי. משני עברי הנהר מצוקים מגיר לבן רך, תופעות קרסטיות וסטלגמיטים. הגדות מכוסות ביער טרופי סבוך ומנגרובים ששולחים את שורשיהם למים. שפע של פירות, זרעים ודגים מושכים מיליוני ציפורי מים מסוג הרון, אנפה מלכותית וקורמורנים שמקננים על ענפי העצים בסוף דצמבר ואפשר לצפות בגוזלים הצעירים בניסיונות התעופה הראשונים שלהם.

 

 שקנאים בריו דולסה Rio Dulce     צילום: רונית סבירסקי

עשרות לבניות על עצי הקוקוס במלון Villa Caribe    צילום: רונית סבירסקי

אלפי ציפורים על סירות נטושות      צילום: רונית סבירסקי

 

להקות ציפורים, צבי ים ואיגוואנות

הקורמורנים נראים כמו להקה של פריסקופים שחורים שרק ראשם מציץ על פני המים ונעלם בכל פעם שדג עולה במקורם. כשהם מתרוממים למעוף משקלם מושך אותם למטה והם מפרפרים על פני המים. שקנאים עצומים חגים מעל ומזנקים בקפיצת ראש מדויקת כשהם מזהים מטרה. סירות דיג, גשרים, סירות טבועות, עוגנים ומזחים משמשים מקום מנוחה ללהקות עצומות. על גשר ברזל גדול עומדת בצפיפות להקת קורמורנים שחורה ועל צדו השני להקת לבניות לבנות ואף לא ציפור אחת חשבה למרוד ולעבור ללהקה השנייה.

 

איגוואנה ג'ינג'ית     צילום: רונית סבירסקי

 לבנית על צמרות העצים     צילום: רונית סבירסקי

 

שטים מתחת למערה קרסטית מאבן גיר לבנבנה וצופים מקרוב באיגואנה ג׳ינג׳ית. מרבדים של נופרים מצביעים על כך שמי הנהר לא רק מתוקים אלא גם נקיים להפליא. עלי ענק צפים על פני המים וביניהם מבצבצים פרחי הנופר הלבנים במלוא יופיים. נשרים דואים מעל פסגות ההרים המיוערים ושוחרים לטרף קל. נקודת עצירה להתרעננות מציעה מסעדה קטנה שממוקמת על מעיינות חמים רוויי גופרית שנובעים על גדת הנהר. בחיבור לאגם איזבל נמצא אי הציפורים, שבו מקננות להקות עצומות של לבניות, קורמורנים, אנפה מלכותית וסוגים שונים של עופות מים. בכל עצירה לתצפית מגיעות סירות דיג קטנות נהוגות בידי ילדים צעירים שמציעים מזכרות, צדפים, קונכיות ועבודות עץ.

 

  מרבדים של פרחי מים וסירות של מוכרי מזכרות    צילום: רונית סבירסקי

 

ארוחה בעלה בננה    צילום: רונית סבירסקי

הסודות של בני המאיה

הכפר קירגואה (Quirigua) הממוקם בסמוך לאגם איזבל (Lake Izabal) מפורסם בזכות אחד מאתרי תרבות המאיה החשובים באזור החוף הקריבי. האתר נחשף במאה ה-19 על ידי החוקר סטיבנס והמחקר הארכאולוגי המקיף ביותר התחיל רק ב-1974. באתר פזורות עשרות אסטלות מונוליט ענקיות שגולפו באבן אחת שלמה ומיוחסות לתקופת הזוהר של המאיה. התקופה הקלאסית בין 410 לספירה עד המאה ה-8, 9 כשהשלטון האחרון היה ב- 810 לספירה. אסטלה E הכבדה ביותר שהותירו אחריהם בני המאיה נישאת לגובה 10 מטרים ושוקלת 65 טונות. החידה כיצד הצליחו להעביר בשיט אבן שלמה במשקל הזה ממחצבה במרחק של 18 קילומטרים נותרה ללא פתרון. ברחבה המרכזית ניצבות 11 אסטלות מקוריות עשויות מאבן חול חומה. פיענוח הסימנים על גבי האסטלות סייע להבנת התקופה. כל  אחד ממלכי המאיה זכה לאסטלה עם סימני הערים בהן שלט, מספר השנים וקווים לדמותו. החוקרים זיהו סימנים שמסמלים ימים, חודשים ושנים וסמלים שמשמעותם דתית ופוליטית. מלך מספר 6 זכה לשבע אסטלות שמוקדשות לו.

 

 אסטלות של עשרות טונות     צילום: רונית סבירסקי

 

האתר הוגדר בשנת 1910 כמתפרש על פני 120 דונמים והיו בו מתחמי משחקי כדור ואזור העיר העליונה. גבעה ששימשה כמצפה אסטרונומי נחפרה רק במקצת. ישנה חלוקה למתחם ציבורי ודתי, שני מזבחות של חיות להקרבת קורבנות. ישנן גם עדויות להקרבת בני אדם ברובם עבדים. רחבה לשימוש ציבורי שנראית כמו אצטדיון הייתה מצופה בשיש ומקורה. המיסים שולמו בנוצות קצאל, פולי קקאו ושיש. קיריגואה הוכרזה ב-1981 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק״ו.

 

 רחבת האצטדיון שהיה מקורה       צילום: רונית סבירסקי

 

מצודת סן פיליפה נגד שודדי הים 

יוצאים בשיט אל מצודת סן פיליפה (Castillo San Felipe de Lara) שהוקמה על ידי השליט הספרדי ב-1595 והורחבה ב-1651. המבצר נבנה במטרה להגן על האזור מפני שודדי ים. חיל מצב נשלח על ידי הספרדים לשמור על המצודה. במבנה הותקנו מטבח, חדר אוכל, מגדל שהוא מבצר בתוך מבצר במקרה שהמבצר החיצוני יותקף. בדרום אמריקה ישנן רק שתי ערים מבוצרות נגד שודדי ים כיוון שהאוכלוסייה הוכנעה על ידי הספרדים ולא היה צורך לבצר את הערים. בים הקריבי היו שודדי ים והוא נחשב אזור ללא שליט מסודר. התושבים המקומיים התפרנסו לפני הכיבוש הספרדי מציד וייבוש בשר. הספרדים גזלו מהם את פרנסתם וגרמו להם להפוך לשודדי ים. במצרי פנמה נהגו לשדוד את הזהב שהגיע מפרו. אניות עם מטען וסחורות לוו בספינות חמושות כדי להגן עליהן. במאה ה-18 הסתיימה התופעה כשהשליטים חיסלו את הפיראטים. המצודה שימשה כבית כלא ובשנת 1956 שופצה, שוחזרה והפכה לאתר תיירות.

 

 מצודת סן פיליפה Castillo San Felipe de Lara    צילום: רונית סבירסקי

 

ממצודת סן פליפה ממשיכים בנסיעה של כ-5 שעות לאי פטן ולעיירה פלורס. לאורך הדרך נופים ירוקים, צמחייה סבוכה וחוות חקלאיות פשוטות. העיר העתיקה של פלורס שוכנת על אי במרכז אגם פטן-איצה (Peten-Itza) שמחובר אל החוף בגשרון קטן. שם העיר בתקופת בני המאיה היה "טאיסאל" והיא הייתה ההתיישבות האינדיאנית האחרונה שנכבשה על ידי הספרדים במרכז אמריקה.