קולומביה - מסע אל ארץ יפה עם יחסי ציבור גרועים

 

קולומביה עלתה לכותרות בשבועות האחרונים לאחר שמטוס התרסק ביערות האמזונס שבשטחה והחיפושים אחרי ארבעה ילדים נעדרים עדיין נמשכים. מדריך הטיולים ד"ר גילי חסקין לוקח אותנו למסע בארץ יפהפייה שעושה בשנים האחרונות תיקון תדמיתי

 

העיר קרטחנה    צילום: גילי חסקין

 

המסע בקולומביה הוא בעיקרו טיול נסיעה בנוף מבותר ומסעיר, ובמרחבים ירוקים להפליא. הרי געש מושלגים, קניוני ענק, נהרות שוצפים, עיירות קולוניאליות השומרות על צביונן המסורתי וחופים של זהב. אבל קולומביה סובלת עדיין מיחסי ציבור רעים. האסוציאציה העיקרית לשמה הוא טרור, סמים, גרילה, גניבות. לא נשמע מזמין. בימים היפים של 1980 -1981, כששוטטנו ברחבי היבשת, לא חדלו להגיע סיפורים המהללים את יופייה של קולומביה, יחד עם סיפורים מסמרי שיער על גניבות, שוד ומה לא.

 

פארק Purace והקרחונים      צילום: גילי חסקין

 

החוויה הראשונה שלי בקולומביה, כשהמתנתי במעבר הגבול מכיוון אקוודור, ניגשה אלי בחורה צעירה בת 22, הציגה עצמה באנגלית והחלה להתעניין בי. עם הזמן התברר שבאותם ימים אל הייתה מעזה לפנות למאצ'ו מקומי, מחשש לשמה הטוב. אבל הזרות שלי הכשירה את הפנייה, שהובילה למפגש עם הוריה, שהזמינו אותי לרכבם. בסופו של אותו היום, מצאתי את עצמי בבית ה"פטיו", הגדול שלהם בעיר פופיאן (Popayan), מוקף גינות וכרי דשא. במהלך השנים שבתי לקולומביה ומצאתי עצמי שוב ושוב, נפגש עם אנשים חמים ומכניסי אורחים. עניין של מזל ושל פרופורציות.

 

העיר אל פופיאן     צילום: גילי חסקין

 

זו ארץ ענקית עם נופים מרהיבים. שטחה: 1,141,748 קמ"ר, כמו שטחן הכולל של צרפת, ספרד ופורטוגל יחד, פי 55 מגודלה של מדינת ישראל. יש בקולומביה שלושה רכסים (Cordilleras) עיקריים של הרי האנדים, לכול רכס, אופי משלו. בין רכס לרכס מפריד נהר גדול. הרכס המזרחי, - הארוך מכולם (1,200 ק"מ) והרחב מכולם. נמתח מדרום-מערב לצפון-מזרח, לתוך וונצואלה. הרכס מגיע לשיאו בפסגות המושלגות של הסיירה נבדה דל קוקוי (Cocuy). זהו אחד הרכסים המרהיבים עלי אדמות. עושר של פסגות מושלגות, אגמים בשפעת צבעי כחול וצמחיה רב גונית.

 

רכסים עם צמחייה צפופה      צילום: גילי חסקין

 

הר הגעש פוראסה (Puracé), שליד פופיאן (Popayan) שבדרום, מתנשא לגובה של 4646 מ' ומכוסה בצמחייה צפופה. במורדותיו ישנם אגנים געשיים ובהם בריכות של מים חמים, בוץ מבעבע, עמודי קיטור המכונים "פומרלות" ("מעשנים") והכול טובל בעושר של צמחייה. לא הרחק משם, על מדף סלע גדול, נשקפת נקודת תצפית מעולה אל קונדורים המגיעים לאכול. האמת היא שהקונדור, מלך האנדים, מרשים פי כמה כשהוא באוויר. על הקרקע, הוא מגושם, גמלוני ומזכיר תרנגול הודו גדול. בשחקים מעופו אצילי, כשרואים אותו חג ממעל, כשכנפיו פרושות והוא מנצל תרמיקות כדי להמריא לשחקים, ברור מדוע הוא מסמל את הנפש הקולקטיבית של ילידי אמריקה.

 

הקונדור מלך האנדים     צילום: רונית סבירסקי

 

צפונית-מזרחית לאנדים נמצאת שפלת האורינוקו, המכונה לוס יאנוס (Los Llanos), המשתפלת אל הים הקריבי. היא יורדת מגובה של 500 מ' למרגלות הרכס המזרחי, עד לגובה של 50 מ' בגבול וונצואלה. שטחה יותר מ-25,000 קמ"ר בעיקרה זו סוואנה ענקית. אזור של מרעה, מעט חקלאות, עדרים גדולים של סוסים, הווי של בוקרים ובית גדול ונפלא לכמות גדולה ומגוונת של עופות. הנהר מגדלנה (Rio Magdalena), הארוך בנהרות קולומביה (1610 ק"מ), חוצה כמעט את כל המדינה, מצפון לדרום ודרכו חדרו המתיישבים האירופאים בעבר. כיום הוא עורק התחבורה הראשי, למרות מכשול המפלים שבחלקו המרכזי, הביצות, השוניות, החולות והשיטפונות בחלקו התחתון ובשפכו. הנהר הזה מרשים בעיקר ביובליו העליונים, באזור סן אגוסטין, שם ניתן להתבונן בו ממעוף הציפור, תוך כדי סיור בין פסלים עתיקים, מעשי ידיהם של פסלים עלומים, בני תרבות הנושאת שם זה. המצוקים התלולים, הקניון המרהיב, הפסלים ושפע הצמחייה, הופכים את האזור לאחד משיאי הטיול בדרום אמריקה.

 

הפסלים של סן אוגוסטין      צילום: גילי חסקין

 

יש בקולומביה שלושה יערות גשם שונים: זה של האמזונס, זה של האורינוקו וזה של חופי האוקיינוס השקט. אגן הניקוז של האמזונס תופס שטח של 400,000 קמ"ר, בדרום-מזרח המדינה. מרבית שטחו מכוסה ביער גשם טרופי צפוף, שרובו לא מיושב ולא מוכר. זהו אזור נהדר, למי שרוצה לחוות יער גשם בתולי ועושר של בעלי חיים. יער הגשם המערבי, אינו עבות כמו זה של האמזונס ועולם החי שלו פחות מרהיב, אבל בעל נוף מגוון להפליא של מפלי מים שוצפים ושל יער עבות, הנושק לחופים חוליים.

    

הדייגים של קרטחנה   צילום: גילי חסקין

הסמטאות והנשים הצבעוניות      צילום: גילי חסקין

 

זו הארץ היחידה ביבשת, שיש לה חופים גם באוקיינוס השקט (1306 ק"מ) וגם בים הקריבי (1600 ק"מ).  החופים שבצפון הם פנטזיה קריבית של חולות זהובים ודקלים. כך למשל, פלייה בלנקה (Playa Blanca), שליד קרטחנה (Cartagena), היא מקום אידיאלי לחוות את החוף הקאריבי. זוהי רצועת חוף על האי בארו (Baru). פירוש השם הוא "החוף הלבן", וכשמו כן הוא, חוף עם חול צחור בוהק, מי טורקיז ועצי קוקוס. רוב מקומות הלינה הם על החוף, בערסל או באוהל והם עומדים להשכרה לתיירים. במסעדות מגישים מאכלי ים טריים שעלו ברשת באותו היום: דגים, לובסטרים, שרימפס, צדפות, הכול ובזול. בין ארוחה טובה, לשכיבה בטלה, אפשר לשחות במים הצלולים, חמושים במסכה ובשנורקל ולראות כוכבי ים, אלמוגים ושפע של דגים. כפר הדייגים הקטן טגנגה (Taganga), הסמוך לסנטה מרתה, מתאפיין במדרונות צהובים-אדמדמים הסוגרים על המפרץ העגול, בשקיעות האדומות המבעירות את הים, במים הצלולים, במיצי הפירות ובמסיבות המטורפות.

בפרק הבא: הביצות בחוף המערבי, חצי האי המדברי, החוף היפה ביותר והנקודה הצפונית ביותר של דרום אמריקה.

הכותב הוא מדריך טיולים בעולם, לאתר הבית של גילי חסקין