"נונה" של להקת ורטיגו – מופע מחול חדש בבכורה עולמית
להקת המחול ורטיגו מציגה את "נונה" – מופע חדש בבכורה עולמית, עם 10 רקדנים ומוזיקה שמזכירה פעימות לב, תנועות מלאות רגש ותלבושות מפתיעות של ששון קדם. יצירה שמציבה את הזמן במרכז הבמה ומזמינה את הקהל להיות נוכח בכל רגע
-(Small)_1764580896.jpeg "NONA של ורטיגו בבכורה")
NONA - בכורה למופע המחול החדש של ורטיגו צילום: אפרת מזור
ללהקת המחול ורטיגו יש טביעת אצבע ואמירה מובהקת. במופע החדש "נונה" הכוריאוגרפית נעה ורטהיים משחקת עם הזמן. הזמן שדוחק בנו או נוזל בין אצבעותינו. אחד האלמנטים שיוצרים את תחושת הזמן נולד במופע כתוצאה משיתוף הפעולה עם המוזיקאי רן בגנו. קטעי המוזיקה שמלווים את הרקדנים נשמעים כמו תקתוק שעון, שמדמה גם פעימות לב. 10 רקדנים נעים בתנועות קצובות לעיתים מדיטטיביות. מושכים את הזמן או מאיצים אותו בתיאום מדויק עם המוזיקה.
_1764581086.jpeg)
צילום: אפרת מזור
ריצה לאחור, ואלס ושלוש אלות מיתולוגיות
ריצות "ברוורס" שמדמות חזרה בזמן או ריקוד ואלס שמחזיר את המתבונן לימי הנשפים האלגנטיים באירופה. בין התנועות צפה ועולה התחושה של הרצון לחזור לחיות, להרגיש ולחוש את קצב החיים. שם היצירה "נונה" מחבר בין הקצוות של חיים ומוות. הוא מייצג את השם של שלוש אלות מהמיתולוגיה הרומית, שלוש הפרסאות. נונה טווה את חוט החיים, דיקמה קובעת את אורך החיים ומורתה היא זו שגוזרת את חוט החיים ומביאה לסיומם.
_1764582923.jpg "נשים בשמלות אדומות ב\"נונה\"")
נשים בשמלות אדומות צילום: אפרת מזור
גלימות אפורות ושמלות אדומות
מעצב האופנה ששון קדם הוסיף את הצד הוויזואלי עם תלבושות לא שגרתיות. גברים בחצאיות טוטו אפורות, רקדניות בשמלות אדומות בוהקות. הגברים רוקדים ואלס בגלימות אפורות שנראות כמו גלביה.
_1764582978.jpg "גברים בגלימות אפורות")
גברים בגלימות אפורות צילום: אפרת מזור
תנועת יד אחת מסין הרחוקה שנולדה מחדש
הקיר האחורי של הבמה הוא קיר אור באורך 2.5 מטרים והקירות האחרים צבועים באפור בהיר, כדי ליצור תחושה של אין סוף. מוטיב נוסף שלוכד את העין בכוריאוגרפיה הן תנועות ידיים אנגמטיות. ורטהיים סיפרה שראתה לפני 12 שנים מופע של כוריאוגרפית סינית ששילבה את התנועה הזו במופע שלה. היא הרגישה שקיבלה ממנה מתנה ו"נונה" הוא המופע המתאים לפתוח את העטיפה של המתנה הזו.
_1764583451.jpeg)
תנועות ידיים סמליות צילום: אפרת מזור
שפה תנועתית שמעמיקה לאורך השנים
הבחירות הוויזואליות של ורטיגו יוצרות מראה שיש בו נגיעה נטולת נוסטלגיה, משהו בין טקס עתיק לבין צילום עכשווי. גווני האפור, האדום והעור מייצרים תחושת חומריות, כמעט מגע. התלבושות של ששון קדם מעצימות את הדואליות: עדינות מול קשיחות, נשיות מול גבריות, גוף אנושי מול דמות טקסית. כשהרקדנים נעים בקבוצה, הבדים מתערבלים סביבם ויוצרים תנועה נוספת, משלימה, כמעט אקוסטית בפני עצמה.
-(Small)_1764583270.jpg)
חצאיות טוטו יוניסקס צילום: אפרת מזור
המוזיקה של רן בגנו בין פעימת לב לתקתוק שעון
ורטיגו נוגעת בזמן כבר שנים, כל פעם מזווית אחרת. גם ביצירות קודמות הורגשה הנטייה לבדוק איפה הגוף פוגש זיכרון, ואיך תנועה יכולה לשאת בתוכה שאלה על זהות, קצב חיים או מקום. "נונה" מרגישה כמו המשך ישיר של המחקר הזה, אך עם עומק נוסף, אולי משום שהתקופה האחרונה העצימה את תחושת השבריריות. התחושה הזאת נוכחת בחומר התנועתי, בחלוקה המדויקת של המרחב, וגם בשתיקות בין הצלילים.
-(Small)_1764583205.jpg)
צילום: אפרת מזור
רקמה אנושית חיה
המוזיקה של בגנו לא מלווה את התנועה היא שותפה מלאה לתהליך. יש רגעים שבהם הצליל כמעט נבלע בתנועה, ורגעים שבהם הוא תופס את מרכז הבמה ו"מוביל" את הרקדנים קדימה או אחורה בזמן. המקצבים המשתנים מייצרים תחושת תנודה מתמדת, כמו גלים שבאים והולכים, וכשהצליל מזכיר תקתוק שעון, נוצר מהלך דרמטי: הצופה מרגיש את הכניעה לזמן אך גם את היכולת להתנגד לו.
מקצבי זמן משתנים על הבמה
הרקדנים מביאים ליצירה לא רק מיומנות טכנית אלא גם נוכחות אנושית חזקה מאוד. החיבור ביניהם יוצר תחושת להקה במלוא משמעות המילה, יחידה שנעה יחד, אך שכל פרט בה נטוע בחוויה משלו. ברגעים שבהם הם נפרדים לבודדים ולזוגות, נחשפים פערי הזמן שבין אנשים: מי דוחף קדימה, מי מתעכב, מי עוצר לרגע ומי מחפש נקודת התחלה חדשה.
_1764583649.jpeg)
צילום: אפרת מזור
החיים, הגוף והמחזוריות
יש במופע רגעים שבהם הזמן כאילו נעלם לגמרי. התנועה המינימלית, האור המדויק והצליל הדק יוצרים חלל שהוא כמעט מדיטטיבי, כזה ששואב פנימה ומאפשר תשומת לב למשהו בסיסי ופשוט, נשימה, דופק, צל. מתוך השקט הזה מתפרצים פתאום קטעים מהירים, כמעט כאוטיים, שמעניקים תזכורת חדה לכוחו של הזמן לשנות כיוון ברגע. המעברים האלה חריפים ומעוררים, ומאפשרים לחוויה להישאר חקוקה גם לאחר שהאור באולם נדלק.
"נונה" מרגישה כמו יצירה שנבנתה מתוך הקשבה לגוף, להיסטוריה האישית של הלהקה, למציאות המתפרקת ונבנית מחדש. היא מאפשרת רגע של חשיבה על מה אנחנו עושים עם הזמן שהוענק לנו, איך אנחנו מחזיקים אותו, איך אנחנו מאבדים אותו, ואיך אפשר למצוא בו רגעים של יופי ושל חיבור. זו יצירה שמבקשת מהצופה לא רק לראות אלא להיות נוכח.
הבכורה ב-23-22 בדצמבר 2025 במרכז סוזן דלל ולאחר מכן ברחבי הארץ
