חמישה מבטים חוזרים - עורבים לבנים, באר מסתורית ואוהל של זיכרונות
חמישה אמנים צעירים מציגים במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית תערוכה שנולדה בין חלומות, זיכרונות, מיתוסים וסיפורים אישיים. מסע בין עבודות שמטשטשות את הגבול בין מציאות לדמיון ומזמינות את המבקרים להיכנס לעולמות חדשים. התערוכה מוצגת עד 4 ביולי 2026
מבט כללי על מיצב "הגן" של חן פלמנבאום במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית צילום: רונית סבירסקי
בין קירות מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית נפתחת תערוכה חדשה בשם "חמישה מבטים חוזרים", אך מי שמצפה לאוסף עבודות של אמנים צעירים מגלה מהר מאוד מסע אל מחוזות אחרים לגמרי. אוהל בד ובתוכו קולו של אב מזדקן, באר דיגיטלית שמגיבה לתנועת המבקרים, עורבים לבנים שנראים אמיתיים אך אולי כלל אינם קיימים, יצורים מיתולוגיים שנולדו מתוך תרבות פופ וזיכרונות ילדות, וציפורים שמערערות את הגבול בין מציאות לדמיון.
המיצב מגיב לנוכחות המבקרים באמצעות אור, תנועה וסאונד צילום: רונית סבירסקי
חמישה אמנים, חמישה עולמות
חמשת האמנים המשתתפים בתערוכה – נגה אור־ים, ליז מאר, יובל נאור, אולגה סטדניוק וחן פלמנבאום – מציגים כאן לראשונה תצוגה מוזיאלית רחבת היקף. אף שכל אחד מהם עובד במדיום שונה, כולם יוצאים למסע דומה: חיפוש אחר סיפורים קדומים, זיכרונות אישיים ומקומות שבהם המציאות והדמיון נפגשים.
אחת הדמויות הפיסוליות במרחב המיתולוגי שיצר חן פלמנבאום צילום: רונית סבירסקי
מאחורי התערוכה עומד רעיון שנולד מסיפורו המפורסם של הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס "החורבות המעגליות". בסיפור מנסה אדם לחלום אדם אחר ולהפוך אותו למציאות, עד שהוא מגלה שגם הוא עצמו אינו אלא חלום של מישהו אחר. השאלה הזו – מי יוצר את מי, ומהי בכלל מציאות – מהדהדת בכל אחת מהעבודות.
חלומות שנולדו בזמן מלחמה
הקשר בין חלום למציאות קיבל משמעות נוספת במהלך הקמת התערוכה. המלחמה עצרה את תהליך ההקמה, ובאחד הימים שלחו האוצרות לאמנים הודעת וואטסאפ פשוטה: "הצלחתם לחלום הלילה?" התשובות הפכו לחלק מהתערוכה עצמה. הן מספרות על שינה קטועה, על חרדות ועל מחשבות שמסרבות להיעלם גם כשהבוקר מגיע.
בעלי חיים מדומיינים בהשראת ספרי חיות ומיתולוגיות קדומות צילום: רונית סבירסקי
מאחורי יריעת האוהל
אחת העבודות האישיות ביותר היא של נגה אור־ים. בתוך אוהל בד אינטימי נשמע דיאלוג מוקלט בינה לבין אביה, ניצול שואה ומורה ליוגה שהקים אשראם בשנות השמונים. השיחות ביניהם נעות בין זיכרונות ילדות, מחשבות על הזדקנות ותהיות על החיים והמוות. המבקר מוזמן להיכנס אל האוהל ולהפוך לרגע לשותף בשיחה פרטית מאוד, שמעלה שאלות על משפחה, פרידה והמשמעות שאנחנו מעניקים לזיכרונות.
מבנה האוהל האינטימי שבו מוצגת עבודת הסאונד של נגה אור־ים צילום: רונית סבירסקי
המעגל שמגיב לנוכחות שלנו
בעבודה אחרת בונה אולגה סטדניוק מעין באר עכשווית. במקום מים יש בה טכנולוגיה, חיישנים ודימויים דיגיטליים. ככל שהמבקרים מתקרבים זה לזה, המערכת מגיבה ומשתנה. התוצאה היא חוויה שמזכירה טקס עתיק, אך משתמשת בכלים של המאה ה־21 כדי לבחון כיצד אנשים יוצרים קשר, מקשיבים ופועלים יחד.
המבקרים משתתפים במיצב האינטראקטיבי של אולגה סטדניוק צילום: רונית סבירסקי
גן שבו גן עדן וגיהינום נפגשים
חן פלמנבאום יוצר חלל שנראה כמו מפגש בין אגדה קדומה, פארק שעשועים וגן מסתורי. דמויות קרמיות, יצורים היברידיים וחפצים יומיומיים שקיבלו חיים חדשים ממלאים את החלל. חלקם מצחיקים, חלקם מעט מאיימים, וכולם יחד יוצרים עולם שנע בין גן עדן לדיסטופיה צבעונית.
דמות פיסולית המשלבת השפעות מתרבויות מקסיקניות ומיתולוגיות צילום: רונית סבירסקי
שילוב הומוריסטי וסוריאליסטי של סנדלים אדומים וקקטוסים צילום: רונית סבירסקי
עולם שבו ציפורים אינן רק ציפורים
ליז מאר פונה אל ציורי ימי הביניים ואל ספרי החיות העתיקים שהעניקו לבעלי חיים משמעויות סמליות. מתוך מקורות אלה היא יוצרת עולם חדש של דמויות וציפורים, שמצד אחד נראה מוכר ומצד אחר משאיר תחושה שמשהו בו אינו מסתדר לגמרי.
דמויות אנושיות ומיתולוגיות מתוך סדרת העבודות של ליז מאר צילום: רונית סבירסקי
לחפש את החריג בלהקת העורבים
גם יובל נאור בוחר בציפור כמוטיב מרכזי. סדרת העורבים הלבנים שיצר נראית במבט ראשון כתיעוד טבע, אך בהדרגה מתברר שהצילומים מטשטשים את הגבול בין אמת לבדיה ומעלים שאלות על חריגות, שייכות וזהות.
צילום מתוך סדרת העורבים הלבנים הבוחנת את הגבול בין תיעוד לדמיון צילום: רונית סבירסקי
מה אנחנו לוקחים איתנו הביתה
אולי זה מה שהופך את "חמישה מבטים חוזרים" לתערוכה מסקרנת במיוחד. במקום להציע תשובות, היא מזמינה את המבקרים להיכנס לחמישה עולמות שונים ולשאול שאלות. מהו זיכרון? מהו חלום? אילו סיפורים אנחנו יורשים מהעבר, ואילו סיפורים אנחנו ממשיכים לברוא בעצמנו?
מה עוד עושים בהרצליה