מהקיבוץ הישן לשוק האיכרים על הגבעה

 

בגבעת השלושה בפתח תקווה נפתח שוק איכרים חדש על הגבעה שבה שכן הקיבוץ ההיסטורי. בין חדר האוכל שתכנן אריה שרון, הצמחייה המקומית והדוכנים של תוצרת ישראלית, נפגשים סיפורו של הקיבוץ מראשית דרכו עם חיי קהילה חדשים

דוכן משקאות בוטניים של שטרן - עם או בלי אלכוהול   צילום: רונית סבירסקי

חבילות שי לחג עם מוצרים שכולם כחול לבן    צילום: רונית סבירסקי   

 

על הגבעה ההיסטורית שבה שכן בעבר קיבוץ גבעת השלושה נפתח שוק איכרים חדש "הגבעה", שיתקיים מדי יום חמישי. הדוכנים פזורים סביב חדר האוכל ההיסטורי, שעבר בשנים האחרונות תהליך של שימור ושחזור, ובין שבילי הגבעה שהפכו לגינת בר טבעית ובה צמחייה מקומית חד-שנתית. התוצאה מחברת בין שני סיפורים ישראליים: סיפורם של הקיבוצים שהוקמו כאן בראשית המאה ה-20, וסיפורם העכשווי של חקלאים ויצרנים מקומיים המביאים את תוצרתם ישירות אל הקהל.

 

 קפה השלושה עם מרחבים לפיקניק            צילום: רונית סבירסקי

 

הגבעה וקיבוץ גבעת השלושה ההיסטורי

הגבעה עצמה היא חלק מהסיפור. לפני שהפכה למקום של שוק איכרים, היא הייתה ביתם של חלוצים שביקשו להקים כאן חברה המבוססת על עבודה עצמית, שוויון וצדק חברתי. קיבוץ גבעת השלושה נוסד ב-1 במאי 1925, על גבעה נישאה ממערב לפתח תקווה. שמו ניתן לזכר שלושה מפועלי פתח תקווה, שמואל שטרייפלר, אייזיק מהרינג ומנחם גרויליך, שעונו ומתו בכלא הטורקי בדמשק בשנת 1917.

 

גינת בר טבעית ומרחבי דשא על "הגבעה"     צילום: רונית סבירסקי

 

הקיבוץ התבסס על חקלאות ועל בית חרושת לנעליים, ולצד העבודה התקיימו בו חיי תרבות וקהילה. חברי הקיבוץ השתתפו בפעילות הציונית של התקופה, מסיוע למעפילים ועד הצטרפות לשורות הפלמ"ח. עם השנים הלכה פתח תקווה והתקרבה אל הקיבוץ, והתחושה שהעיר המתפתחת סוגרת עליו הייתה אחת הסיבות להחלטה לעבור אל אדמות חקלאיות מרוחקות יותר.

לפני המעבר התחולל בקיבוץ גם משבר חברתי, על רקע הפילוג בקיבוץ המאוחד. בשנת 1950 התפצל גבעת השלושה לשני קיבוצים - גבעת השלושה ועינת. בהמשך עברו שני הקיבוצים למקומות שבהם הם נמצאים כיום.

 

חדר האוכל של אריה שרון

אחד המבנים שנותרו על הגבעה הוא חדר האוכל, שנבנה בשנים 1936–1939 בתכנונו של האדריכל אריה שרון. המבנה תוכנן בסגנון הבינלאומי, המזוהה בארץ עם הבאוהאוס, והוא משקף את האדריכלות המודרנית שהתפתחה באותה תקופה לצד רעיונות ההתיישבות החדשים. שרון, שהיה מבכירי האדריכלים של הסגנון הבינלאומי בארץ, תכנן את המבנה לא רק כמקום שבו אוכלים. חדר האוכל היה לב החיים המשותפים בקיבוץ: כאן התקיימו הארוחות המשותפות, אבל גם אירועי תרבות, מפגשים קהילתיים והאזנה לרדיו. המבנה שימש למעשה כמרכז חברתי ותרבותי, בהתאם לאופן שבו נתפס חדר האוכל בחיי הקיבוץ באותן שנים. החיבור הזה לאריה שרון הוא גם הזדמנות להיזכר במבנה אחר שלו שעליו כתבתי לאחרונה - בית ברנר בתל אביב, שהפך למלון 1935. 

 

חדר האוכל ההיסטורי שתוכנן על ידי האדריכל אריה שרון     צילום: רונית סבירסקי

 

מבנה לשימור שניצל מהריסה

ההיסטוריה של חדר האוכל לא הסתיימה עם עזיבת הקיבוץ. בתקופת מלחמת העצמאות ספג הבניין פגיעה ישירה מפצצה. בהמשך ננטש, הידרדר ועמד בפני סכנת הריסה. אחד הפרקים הדרמטיים בתולדותיו התרחש כאשר עתליה אליאש ז"ל, שהייתה בין הפעילות לשימור אתרי מורשת, עמדה מול הבולדוזר שהגיע להרוס את המבנה. היא עצרה אותו בגופה, ובכך הפכה את המאבק על חדר האוכל ממאבק תכנוני למאבק ציבורי על הזיכרון והמורשת של המקום. המאבק של אנשי הקיבוץ ופעילי השימור נשא פרי. הוחלט לשקם ולשמר את חדר האוכל, והעבודה בוצעה על ידי עיריית פתח תקווה והושלמה בשנת 2023. כיום המבנה המשוחזר ניצב במרכז הגבעה, ולצדו שלט המספר את סיפורו של קיבוץ גבעת השלושה.

 

גינת בר ואנדרטת "בנות דבורה"

על הגבעה עצמה התפתחה בשנים האחרונות גינת בר טבעית. בין הדוכנים של השוק צומחים צמחי בר מקומיים חד-שנתיים, ובכניסה לגבעה הוצב שלט המציג את הצמחים ומספר עליהם. כך, לצד סיפור ההתיישבות והמבנה ההיסטורי, נוספה למקום שכבה נוספת, זו של הטבע המקומי.

 

ביום חמישי אחר הצהריים הגבעה משנה את פניה. הדוכנים נפתחים, אנשים מתחילים להגיע, ועל מרחבי הדשא בחזית קפה "השלושה" נפרשות מחצלות ועליהן כריות. משפחות עם ילדים מתמקמות לפיקניק מאולתר, בעוד שספסלי קק"ל מציעים אפשרות ישיבה מסודרת יותר. זוגות שמחפשים פינה שקטה יכולים להתרחק מעט, לשבת למרגלות העצים וליד הפסל הגדול של "גבעת התצפיתניות".

 

אנדרטת "בנות דבורה" מצדיעה לנשות צה"ל והתצפיתניות      צילום: רונית סבירסקי

 

האנדרטה "בנות דבורה", שנחנכה בשנת 2025, מוקדשת לנשות צה"ל ולתצפיתניות צה"ל בעבר ובהווה ולזכרן של התצפיתניות שנפלו במתקפת 7 באוקטובר. במרכז האתר ניצב פסל ברונזה בגובה כארבעה מטרים, מעשה ידי הפסל סם פיליפ, ובו שתי דמויות: לוחמת מתקופת תש"ח ולוחמת מ-7 באוקטובר. השתיים ניצבות זו לצד זו ומחברות בין שני דורות של נשים שלקחו חלק בהגנה על המדינה.

 

שוק איכרים בין עבר להווה

עם שקיעת השמש נדלקים במתחם אורות רכים, והאווירה משתנה. זה אינו שוק רועש וצפוף, אלא מקום שמאפשר להסתובב בין הדוכנים בקצב נינוח, לעצור לקפה או לכוס יין, לשבת על הדשא ולהישאר גם אחרי שהשמש נעלמת. את פני הבאים מקדם דוכן פרחים של מגדלים ישראלים. הפרחים הטריים מתאימים לעונה שבין סוף הקיץ לתחילת הסתיו, והם מסודרים לפי סוגים וצבעים. אפשר לבחור את הפרחים ולבנות מהם זר באופן אישי, בהתאם לשילוב ולסידור שמוצאים חן בעיני הקונה.

 

דוכן פרחים עונתיים של מגדלים ישראלים     צילום: רונית סבירסקי

 

בדוכן אחר מתברר שגם משקה יכול להיות יצירה בוטנית. מוצעים כאן משקאות המבוססים על פירות, פרחים, עשבי תיבול ותבלינים, חלקם ללא אלכוהול וחלקם עם ורמוט. בין השילובים אפשר למצוא טוניק עם חושחש ומנדרינה, היביסקוס ואשכולית עם לבנדר, וכן משקאות עם זרעי שומר ומנדרינה. אפשר לטעום, להזמין כוס או לקנות בקבוקים מוכנים. לצדו מוצעות צנצנות דבש וחלות דבש ממכוורת במושב נטעים. בהמשך נמצא דוכן של יקב בן שטרית, יקב משפחתי מקיבוץ אשדות יעקב השייך לקבוצת "מחבקים מילואימניקים". נציג המשפחה מציע טעימות של יינות לבן, רוזה ואדום, והטעימה הופכת לעוד תחנת עצירה בשיטוט בין הדוכנים.

 

הדבש של אמנון ממושב נטעים     צילום: רונית סבירסקי

 

עסק של מילואימניקים - יקב בן שטרית מאשדות יעקב     צילום: רונית סבירסקי

 

גם הלחם מקבל כאן מקום מרכזי. אחד הדוכנים מציע לחמים העשויים מכוסמת ירוקה, קינואה או טף, שאפשר לקנות פרוסים ולשלב עם מעדנים ומחמצים תוצרת בית. לחמי מחמצת נוספים של "יוצ" (Yotz), עשויים מדוחן, פרג ודבש או מגרעינים.

בכניסה לחדר האוכל ההיסטורי ניצב דוכן של רוקחות טבעית. קרמי גוף, שמנים, סבונים ומוצרי קוסמטיקה מיוצרים בעבודת יד מחומרים טבעיים. בסמוך מוצעות חבילות שי מוכנות לחג, המבוססות על תוצרת ישראלית.

 

 קוסמטיקה, סבונים, שמנים וקרמי גוף טבעיים     צילום: רונית סבירסקי

 

דוכני הפירות והירקות מוסיפים למתחם את הצבעים של השדות. לצד פירות טרופיים, סברס ואננס מוצעים עגבניות שרי, חסות וצמחי תבלין. בדוכן אחר מוצגות פטריות בוטיק אורגניות, ולצדן דוכן שמגיש תבשילים טבעוניים המבוססים על פטריות, בסגנון מקסיקני, עם נאצ'וס, סלסה וצ'ימיצ'ורי. גם המתוק מגיע כאן מתוצרת מקומית. דוכן ממתקים בעבודת יד מציע מרמלדות מפירות וצמחי תבלין, מעדני אגוזים ומרציפן טרי. אלה אינם ממתקים תעשייתיים, אלא מוצרים שמבקשים להציג את חומרי הגלם עצמם.

 

 פטריות אורגניות לבישול, אפייה וטיגון      צילום: רונית סבירסקי

דוכן פטריות בסגנון מקסיקני עם נאצ'וס וסלסה     צילום: רונית סבירסקי

מרציפן בעבודת יד בדוכן הממתקים של שוק האיכרים      צילום: רונית סבירסקי

 

ברחבה של קפה "השלושה" מרוכזים דוכנים נוספים. משק לוין מציע שמני זית וזיתים כבושים, ולידו דוכן הגבינות של "דיר באלכ" עם גבינות קשות, גבינת אבן, לאבנה ויוגורט. יחד עם לחמי המחמצת מתקבל כאן סל קטן של ארוחה ישראלית: לחם, שמן זית, גבינות, ירקות, זיתים ודבש. שני מקומות קבועים פועלים במתחם ומשלימים את פעילות השוק. בחדרי המבנה ההיסטורי פועל סטודיו נעים, חדר כושר ומתחם וולנס, ובקפה "השלושה" אפשר להזמין מנות חלביות קלות כמו לאפה טוסט או בייגלה ירושלמי עם טחינה וחריפים, לצד בירה ויין.

 

 שמן זית וזיתים כבושים של משק לוין ממושב מזור     צילום: רונית סבירסקי

גבינות עזים "דיר באלכ" מכפר רופין     צילום: רונית סבירסקי

 

כך, כמעט בלי שהתכוונו לכך, השוק החדש מחזיר לגבעה חלק מהתפקיד שהיה לה בעבר. חדר האוכל של גבעת השלושה היה המקום שבו חברי הקיבוץ אכלו יחד, נפגשו, האזינו לרדיו והשתתפו באירועי תרבות. היום אין כאן ארוחה משותפת של חברי קיבוץ, אבל יש שוב אנשים שיושבים יחד, אוכלים, שותים, משוחחים וקונים תוצרת שמגיעה ממשקים ומיצרנים ישראלים.

ההבדל הוא שבמקום חדר אוכל קיבוצי יש היום שוק איכרים. במקום חברי הקיבוץ מגיעים משפחות, זוגות, ילדים, מבקרים ויצרנים. אבל רעיון אחד נשאר דומה: הגבעה ממשיכה להיות מקום של מפגש.

השוק פתוח בימי חמישי, 22:00-16:00

איפה עוד מבלים בפתח תקווה

מסעדת מקסיקנה - טורטיות ומרגריטות

הפאב האירי פטריק'ס