מוזיאון המשאיות ברמלה: המשאיות שסחבו את סיפורה של ישראל

 

כניסה חופשית למוזיאון המשאיות והתובלה ברמלה, עם משאיות וטרקטורים שאפשר לטפס עליהם, דגמים היסטוריים, מובילי טנקים וסיפורים מימי חומה ומגדל, מלחמות ישראל והקולנוע הישראלי

משאיות ליילנד במוזיאון המשאיות והתובלה ברמלה     צילום: רונית סבירסקי

 

שעשועי ילדים ונוסטלגיה למבוגרים

במוזיאון המשאיות והתובלה ברמלה אפשר לטפס על משאית או טרקטור, להתיישב על המושב ולסובב את ההגה. הישיבה בכיסא הנהג של משאית ענקית, הרחק מעל גובה הכביש, היא כמעט משחק דמיוני לילד, שבו הוא מקבל לרגע את תפקיד הנהג. לחלק מהמשאיות האלה יש סיפור שחורג הרבה מעבר למנוע ולגלגלים שיכול לרתק גם מבוגרים. המוזיאון מציג כלים ששימשו את מערך ההובלה בישראל לאורך עשרות שנים, והאוסף כולל משאיות מדגמים ומתקופות שונות, שאותרו ושוקמו בידי אנשי תעבורה.

 

מתחם משאיות מאק MAC      צילום: רונית סבירסקי

 

בין המשאיות שמושכות את העין נמצאות גם כאלה שהפכו בעצמן לחלק מסיפור ישראלי. אחת המשאיות שבתצוגה השתתפה בצילומי הסרט "תמונת ניצחון" של אבי נשר, העוסק בקרב על קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות. משאית אחרת משחזרת כלי ששימש במבצעי "חומה ומגדל", בתקופה שבה הוקמו יישובים חקלאיים ברחבי הארץ בתנאים של מגבלות השלטון הבריטי. ולצדן נמצאים מובילי טנקים, בהם כלי שהשתתף לאורך השנים במלחמות ובמבצעים של צה"ל. כשעומדים לידם, המשאית כבר אינה רק כלי תחבורה; היא הופכת למסמך היסטורי שאפשר כמעט לגעת בו.

 

המשאית שהשתתפה בסרט "תמונת הנצחון" של אבי נשר    צילום: רונית סבירסקי

 

אוסף ששוחזר והפך לתצוגה פעילה

המוזיאון הוקם על ידי קבוצת תעבורה בשיתוף עיריית רמלה, במטרה להנציח את ההיסטוריה של ההובלה היבשתית בישראל. תעבורה, שהחלה לפעול עוד לפני קום המדינה. היא הייתה מעורבת לאורך השנים בהובלה, בעבודות עפר, בלוגיסטיקה ובתחומים נוספים של תשתית והובלה כבדה. המוזיאון מוקדש לאברהם "בונדי" לבנת, המייסד, הבעלים והמנכ"ל הראשון של החברה. על פי התיעוד במוזיאון, לבנת היה פליט שואה שעלה לארץ, לוחם ומפורצי הדרך לירושלים, והמשפחה הקדישה את שחזור רכבי השיירה להנצחת מורשתו.

 

משאית להובלת מכוניות חדשות     צילום: רונית סבירסקי

 

הרעיון לאסוף את המשאיות לא נולד כפרויקט של אוסף מוזיאלי קלאסי. כלי הרכב אותרו לאורך השנים בעזרת אנשי קבוצת תעבורה, נאספו ושופצו במסגריות ובמוסכי החברה ברמלה ובחיפה, עד שהגיעו למתחם הפתוח שבו הם מוצגים כיום. כך נוצר למעשה ארכיון של כלי עבודה: משאיות שהיו פעם חלק ממערך פעיל בכבישי הארץ קיבלו חיים נוספים כמוצגים.

 

טרקטור במוזיאון המשאיות שאפשר לטפס עליו     צילום: רונית סבירסקי

 

מובילי טנקים ומשאיות בגובה 3 קומות

המוזיאון מתמקד בעיקר במשאיות ובכלים שהופעלו בישראל בתקופה שבין 1945 ל-1980. זו תקופה קצרה יחסית, אבל מבחינת מדינת ישראל היא כוללת מעבר דרמטי מימי היישוב למדינה, ממבצעי ההתיישבות שלפני הקמתה למערך תחבורה שנדרש לתפקד בתנאי מלחמה, מחסור וצמיחה מהירה.

 

מתחם מובילי הטנקים הראשונים      צילום: רונית סבירסקי

 

לצד המשאיות מתקופת המדינה הצעירה אפשר לראות במקום דגמים ממותגים שונים – MACK, אוטוקאר, DAF, סקאניה, אביס, ליילנד ו-GMC, וגם כלים שהיו חלק מעבודות העפר, הבנייה והתשתיות. אחת המרשימות שבהן היא EUCLID ענקית מתוצרת ארצות הברית, כמעט "מפלצת" בהשוואה למשאית תובלה גדולה. יש גם משאיות להובלת כלי רכב, טרקטורים גדולים ומובילי טנקים, ולכל כלי מוצמד שלט המספר את סיפורו.

 

משאית עצומה להובלת פוספטים     צילום: רונית סבירסקי

 

המפגש הזה בין שמות מותגים, ברזל כבד וסיפורי עבודה מספר גם משהו על קצב ההתפתחות של ישראל: מי שהכיר את הכבישים של פעם זוכר את המשאיות הללו כחלק מהנוף, והילדים של היום פוגשים אותן כמעט כמו מכונות ממדע בדיוני.

 

משאיות מהסרטים

אחד הסיפורים החריגים ביותר בתצוגה מספר את סיפורה של משאית ששימשה לשריפת גופתו של אדולף אייכמן לאחר הוצאתו להורג בכלא רמלה בשנת 1962. לפי הסיפור המוצג במוזיאון, התנור הובא ממאפיית אחדות בחולון אל המסגרייה של עמיחי פאגלין בקריית אריה, שם יוצר והותאם לצורך המבצע, ולאחר מכן הועבר לכלא רמלה על גבי המשאית המוצגת במקום. לאחר שריפת הגופה גם התנור הוטבע בים, והמיקום המדויק לא פורסם. 

 

המשאית שהשתתפה בסרט התיעודי "התנור"     צילום: רונית סבירסקי

 

שיחקה ב"תמונת ניצחון"

סיפור אחר מחזיר את המבקרים לימים שלפני קום המדינה. אחת המשאיות שנמצאות בתצוגה השתתפה במבצעי "חומה ומגדל", תקופה שבה התחבורה הייתה חלק בלתי נפרד מהיכולת להקים נקודות יישוב ולהעביר אנשים, ציוד וחומרי בנייה. משאית אחרת נכנסה, שנים לאחר מכן, לעולם הקולנוע והשתתפה בצילומי "תמונת ניצחון". כך אותו אוסף מחבר בין שני עולמות שנראים לכאורה רחוקים זה מזה: המציאות שבה משאית הייתה כלי עבודה חיוני, והזיכרון הישראלי כפי שהוא חוזר ומסופר באמצעות הקולנוע.

 

משאית תובלה להקמת "חומה ומגדל" לפני קום המדינה       צילום: רונית סבירסקי

 

מוזיאון שאפשר לחוות בגובה העיניים

אולי זו הסיבה שהמקום עובד כל כך טוב גם עם ילדים. אין כאן צורך להסביר להם למה משאית גדולה מעניינת. מספיק לתת להם לעלות. מהמושב הגבוה בתא הנהג הם רואים את המוזיאון מזווית אחרת, והכלי מקבל מיד ממדים של כלי דמיון. ליד הטרקטורים הגדולים התחושה דומה: אלה אינם מודלים מוקטנים אלא כלים אמיתיים, בגודל שבו עבדו במשך שנים בשטח.

עבור ההורים, הביקור מקבל שכבה נוספת בזכות הסיפורים שמאחורי הכלים, ובזכות האפשרות לזהות דגמים שהיו חלק מנוף ילדותם או לשמוע בפעם הראשונה על התפקיד שמילאו בהיסטוריה הישראלית. העובדה שהכניסה למוזיאון חופשית הופכת את העצירה למשתלמת גם כחלק מטיול ברמלה או כבילוי קצר בפני עצמו. המוזיאון נמצא ברחוב החזון 2, והכניסה אליו אינה דורשת תיאום מראש; עם זאת, באתר תעבורה ממליצים להתעדכן בשעות הפתיחה.

 

מיכלית מתוצרת סקאניה      צילום: רונית סבירסקי

 

מוזיאון המשאיות והתובלה הוא לא רק מוזיאון לכלי רכב. אלה מכונות שעבדו, הובילו, בנו, השתתפו בשיירות, במלחמות ובמבצעי התיישבות, ולפעמים אפילו הפכו לניצבות בסרט. אחרי עשרות שנים בכבישים, הן עומדות עכשיו זו לצד זו ומספרות את הסיפור שלהן. צריך רק לפתוח את הדלת, לטפס לקבינה ולתת להן להתחיל לדבר.

 

מוזיאון המשאיות והתובלה, רחוב החזון 2, רמלה
הכניסה חופשית, 03-7563020, לפי אתר תעבורה: פתוח לקהל בימי שישי ושבת ובחופשות מערכת החינוך; שעות הקיץ המפורסמות: 08:00–17:45. מומלץ לבדוק סמוך לביקור.

מה עוד עושים ברמלה?

רמלה עיר עולם: הפסטיבל שמגלה את העיר מחדש

בריכת הקשתות, מוזיאון רמלה המחודש והמגדל הלבן