בין צלבים למזוזות נסתרות: בעקבות יהודי פורטוגל האנוסים

 

מסע בעקבות יהודי פורטוגל האנוסים בין ליסבון, אבורה, קסטלו דה וידה ובלמונטה, דרך ערים עתיקות, כפרים מבוצרים ונופי הרים אל זיכרון שנשמר מאות שנים בסתר 

 

עציצים ופרחים בפתחי הבתים בקסטלו דה וידה      צילום: רונית סבירסקי

 

יש מסעות שמתחילים בנופים ומסתיימים בהיסטוריה. זהו מסע בעקבות אחת הפרשות המורכבות והמרתקות בתולדות העם היהודי באירופה. הוא מתחיל בליסבון, בירת פורטוגל, אך מהר מאוד התברר שהדרך מובילה אל סיפור אחר לגמרי. זהו סיפורם של יהודי פורטוגל, שחיו במשך כחמש מאות שנה כנוצרים כלפי חוץ ויהודים בסתר. "נוצרים חדשים", שהיה כינוי ליהודים שהוטבלו לנצרות בכפייה. סיפור של זיכרון עיקש, של מנהגים שהועברו בלחש מאם לבת, ושל זהות שהצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים.

 

כיכר ג'ירלדו ההיסטורית במרכז אבורה      צילום: רונית סבירסקי

 

בשנת 1917 הגיע לבלמונטה המהנדס והחוקר היהודי שמואל שוורץ, יליד פולין, שחשף לעולם מחדש קהילה שנחשבה אבודה במשך מאות שנים. הוא גילה משפחות שהמשיכו לקיים מנהגים יהודיים בסתר והאמינו שמוצאן ממשפחות האנוסים. גילויו חשף לעולם לראשונה את קיומה של קהילה ששמרה על זהותה היהודית לאורך דורות.

 

הגן הציבורי המטופח של אבורה בלב חבל אלנטז'ו     צילום: רונית סבירסקי

 

מחקריו ונדודיו בין כפרים נידחים חשפו עדויות נדירות לחיים הכפולים שניהלו משפחות יהודיות במשך דורות ארוכים. מחקריו חשפו כיצד נשמרו מנהגים יהודיים בתוך בתים שבהם נתלו צלבים על הקירות. כיצד נשים הדליקו נרות בחדרים פנימיים בערבי שבת. כיצד הועברו תפילות בעל פה כאשר ספרי הקודש כבר לא היו בנמצא.

 

 חנוכייה על חזית בית בבלמונטה      צילום: רונית סבירסקי

 

כיצד הפכו יהודי פורטוגל לנוצרים חדשים

לאחר גירוש ספרד ב-1492 הגיעו לפורטוגל עשרות אלפי פליטים יהודים שחיפשו מקלט זמני אצל המלך ז'ואאו השני. כעבור שנים ספורות גם הם מצאו עצמם תחת גזירות ההתנצרות. המלך מנואל הראשון קיבל אותם בתחילה בברכה. היהודים היו רופאים, סוחרים, מדענים ובעלי מלאכה, ותרמו רבות לממלכה.

 

תיבת עץ מקושטת ששימשה להסרת מזוזה בקרב יהודי פורטוגל האנוסים     צילום: רונית סבירסקי

 

אלא שבשנת 1497 השתנה גורלם. מנואל ביקש לשאת לאישה את הנסיכה איזבלה, בתם של מלכי ספרד פרננדו ואיזבלה. אחד התנאים לנישואין היה סילוק היהודים מפורטוגל. המלך התקשה לוותר על האוכלוסייה היהודית ולכן בחר בפתרון אחר: התנצרות כפויה. אלפי יהודים הוטבלו לנצרות בניגוד לרצונם והפכו ל"נוצרים חדשים". המהלך הפך את יהודי פורטוגל בן לילה מקהילה מבוססת לאוכלוסייה שנאלצה לבחור בין גירוש, התנצרות או חיים כפולים.

 

כדורי מצה לפסח שנשמרו ונאפו בסתר בקהילת האנוסים     צילום: רונית סבירסקי

 

רבים מהם המשיכו לקיים בסתר מנהגים יהודיים. כאשר האינקוויזיציה הפורטוגלית החלה לפעול במאה ה-16, הפכה כל הדלקת נר או הימנעות מאכילת חזיר למעשה מסוכן שעלול היה להוביל למאסר ולעינויים.

 

אבורה (Évora)  - שער הכניסה לסיפור

התחנה הראשונה במסלול הייתה אבורה (Évora), עיר עתיקה מוקפת חומות בלב חבל אלנטז'ו (Alentejo). העיר העתיקה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו, משמרת עד היום את שכבות ההיסטוריה שלה כמעט ללא שינוי. הסמטאות המרוצפות והכיכרות השקטות מסתירות שכבות רבות של עבר, ובהן גם זיכרונות הקהילה היהודית שחייתה כאן לפני הגירוש וההתנצרות הכפויה.

 

תצפית פנורמית על גגות אבורה     צילום: רונית סבירסקי

 

ההליכה בעיר העתיקה יוצרת מפגש ראשון עם הדואליות של פורטוגל: לצד כנסיות מפוארות ומנזרים עתיקים מסתתרים סיפורים על משפחות שנאלצו להסתיר את אמונתן. בולטת אחת התחנות המטלטלות ביותר במסלול - קפלת העצמות (Capela dos Ossos). 

 

מבנה קפלת העצמות באבורה פורטוגל     צילום: רונית סבירסקי

המפגש בין חיים ומוות בקפלת העצמות      צילום: רונית סבירסקי

 

הקפלה, שנבנתה במאה ה-16 על ידי נזירים פרנציסקנים, מרופדת בעצמות ובגולגולות של אלפי בני אדם, שנאספו מבתי קברות באזור. מעל הכניסה נחרטה ההנחיה: “אנו העצמות אשר כאן, מחכים לכם”. זהו מרחב טעון שבו המפגש עם המוות הופך לנוכח ומוחשי, ומזכיר את תפיסות העולם הדתיות של התקופה שבה חיו גם יהודי פורטוגל תחת מציאות של פחד, שליטה וגבולות דתיים נוקשים.

 

קירות קפלת העצמות מרופדים בעצמות וגולגלות   צילום: רונית סבירסקי

שלד בארון זכוכית בקפלת העצמות      צילום: רונית סבירסקי

 

לצד המונומנטים ההיסטוריים, אבורה חושפת את אחד מסמלי התרבות המזוהים ביותר עם פורטוגל – אריחי האזולזוש (Azulejos). מסורת החיפוי באריחים מצוירים החלה בדגמים גאומטריים בהשפעה מוסלמית ובהמשך התפתחה ללוחות כחול־לבן מרהיבים וליצירות צבעוניות המתארות סיפורים, נופים וסצנות מחיי היומיום. גם בקפלת העצמות משולבים קירות מעוטרים באריחים דקורטיביים היוצרים ניגוד מפתיע בין האמנות הצבעונית לבין המסר המיסטי של המקום.

 

 קירות מעוטרים באריחי אזולזוש מסורתיים     צילום: רונית סבירסקי

 

מהמרפסת העליונה של קפלת העצמות נשקף מבט פנורמי אל גגותיה האדומים של אבורה ואל המישורים הפתוחים של חבל אלנטז'ו (Alentejo). במרחק הליכה קצר נמצא הגן הציבורי המטופח של העיר, שבו שבילי הליכה מוצלים, מזרקות עתיקות וצמחייה ים־תיכונית המעניקים פסק זמן נעים בין האתרים ההיסטוריים.

 

המקדש הרומי העתיק בלב אבורה    צילום: רונית סבירסקי

 

המקדש הרומי העתיק של אבורה (Templo Romano de Évora), הניצב בלב העיר, מזכיר את שכבות הזמן העמוקות שמרכיבות את המקום – מהתקופה הרומית, דרך ימי הביניים ועד לעולם הדתי שבו התפתח גם סיפורם של יהודי פורטוגל.

בלבה של אבורה נמצאת כיכר ג'ירלדו ג'ירלדו (Praça do Giraldo), מוקד החיים העירוניים במשך מאות שנים. בתי הקפה, הקשתות ההיסטוריות והמזרקה המעוטרת במרכז הכיכר משמרים את אופייה של העיר שהייתה בעבר אחד המרכזים החשובים בפורטוגל.

 

לאורך הגבול הספרדי

ככל שמתרחקים מליסבון ונעים מזרחה אל אזור הגבול, הנוף משתנה. גבעות מתונות מפנות מקום לרכסים סלעיים, יערות אלונים וכפרים קטנים שנדמה כי הזמן עצר בהם מלכת.

 

אזור הגבול בין פורטוגל לספרד בפורטאג'ם     צילום: רונית סבירסקי

 

בפורטאג'ם (Portagem) ובמרוואו (Marvão), עיירת מבצר מרשימה הצופה אל ספרד, קל להבין מדוע מצאו כאן האנוסים מקומות מסתור. הגבול הקרוב סיפק נתיב מילוט אפשרי, והמרחק ממרכזי השלטון אפשר לקהילות קטנות להמשיך ולקיים מסורות עתיקות הרחק מעיני השלטונות.

 

המבצר של מרוואו על רכס ההרים     צילום: רונית סבירסקי

 

קאשטלו דה וידה (Castelo de Vide)  - הלב היהודי של האזור

אחת התחנות המרגשות במסלול היא קאשטלו דה וידה (Castelo de Vide). ברובע היהודי השתמרו סמטאות צרות ובתי אבן המעידים על חיי קהילה יהודיים תוססים. כאן ניתן לראות שרידים ממשיים של העבר היהודי ולהרגיש כיצד הסיפור ההיסטורי הופך מוחשי. בין הבתים העתיקים קל לדמיין את אותן משפחות שנאלצו להחליף שמות, להסתיר סמלים יהודיים ולנהל חיים כפולים במשך דורות.

 

גנים מטופחים בלב קסטלו דה וידה    צילום: רונית סבירסקי

סמטאות אבן צרות במרכז ההיסטורי      צילום: רונית סבירסקי

עדויות היסטוריות על תקופת האינקוויזיציה     צילום: רונית סבירסקי

מאפה מצה מסורתי עם תפוחי עץ וקינמון      צילום: רונית סבירסקי

 

קאשטלו בראנקו (Castelo Branco)  והדרך להרים

בהמשך הדרך מגיעים לקאשטלו בראנקו  (Castelo Branco), עיר ששימשה צומת מסחר חשוב ובה התקיימה קהילה יהודית משמעותית. מכאן מתחיל הטיפוס לעבר רכס הרי כוכב – סרה דה אשטרלה (Serra da Estrela),, האזור ההררי הגבוה בפורטוגל.

 

 

כרמים, מטעים וכפרים קטנים לאורך הגבול בין פורטוגל לספרד באזור ההרים    צילום: רונית סבירסקי

 

הנוף משתנה שוב. כבישים מתפתלים בין פסגות גרניט, יערות ומרבדי מרעה. הבידוד הגיאוגרפי של האזור סייע במשך מאות שנים לשימור מסורות ומנהגים שהצליחו לשרוד הרחק מהערים הגדולות. רכס הרי כוכב (Serra da Estrela),  מכוסה רוב ימות השנה בעננים וערפל כבד. בעוד השמש זורחת ומזג האוויר אביבי ובהיר על ההר בשיא הגובה אפשר לראות שלוגיות קרח, פתיתי שלג וצונחים בשקט והרוח צולפת בעוצמה.

 

בלמונטה (Belmonte)  - נס של זיכרון

בלמונטה (Belmonte)  שוכנת בעמק נהר זזרה (Zêzere River), למרגלות רכס הרי אסטרלה, אזור הררי ומבודד יחסית שסייע במשך דורות לשימור מסורות ומ נהגים הרחק מעיני השלטונות.

 

 סמטאות אבן צרות במרכז ההיסטורי של בלמונטה     צילום: רונית סבירסקי

בתים היסטוריים ששומרו בעיירה בלמונטה      צילום: רונית סבירסקי

 

בלמונטה היא שיאו של המסלול ואולי גם שיאו של סיפור האנוסים כולו. במשך מאות שנים חיה כאן קהילה של צאצאי אנוסים ששמרה בסתר על יהדותה. הנשים היו שומרות המסורת. הן העבירו מדור לדור תפילות, מנהגים וטקסים, לעיתים מבלי לדעת עוד לקרוא עברית ומבלי להבין את מקורם המדויק של חלק מהמנהגים. זוהי אחת הקהילות הבודדות באירופה ששמרה על זהות יהודית כמעט ללא רצף חיצוני מתועד.

 

 הכיכר המרכזית בלב העיירה בלמונטה      צילום: רונית סבירסקי

 

רק במאה העשרים נחשף סיפורה של הקהילה לעולם. החוקרים גילו קבוצת אנשים ששמרה על זהות יהודית במשך קרוב לחמש מאות שנה. בהמשך הוקם במקום בית כנסת, נוצר קשר עם העולם היהודי, וחלק מבני הקהילה שבו לקיים חיים יהודיים גלויים.

 

 בית הכנסת בית אליהו בבלמונטה – מרכז החיים היהודיים המתחדשים    צילום: רונית סבירסקי

 

כיום פועל בבלמונטה מוזיאון יהודי (Museu Judaico de Belmonte) המתעד את סיפורם הייחודי של האנוסים ואת חזרתה של הקהילה היהודית לחיים גלויים במאה ה־20. במוזיאון מוצגים פריטים שהסוו את תפקידם המקורי. חפץ שנראה כמו מצית מעץ שימש כמזוזה ניידת, קנקן תה מתפרק הסתיר בתוכו פמוטים, גביע וכלי קודש אחרים.

 

גביעי קידוש וכלי בשמים המשקפים את מסורת האנוסים בבלמונטה    צילום: רונית סבירסקי

 

בין עבר להווה

הסיפור הזה אינו רק פרק בתולדות יהדות פורטוגל. הוא סיפור על זהות, על זיכרון ועל יכולתה של תרבות לשרוד גם כאשר נדמה שנמחקה. המסע בעקבות האנוסים אינו מסתיים בבלמונטה. מצפון לה ממשיכות להמתין עיירות נוספות שבהן נותרו עקבות יהודיים, קהילות שהתחדשו ומרכזים יהודיים שקמו מחדש. מטראנקוסו ועד פורטו (Porto), נגלה בכתבה הבאה כיצד סיפור שנולד במחשכים הפך לחלק גלוי ומרתק מפניה של פורטוגל המודרנית.