כרתים - האי ספינלונגה שהפך ללהיט בזכות ספר אחד 

 

ספרה של ויקטוריה היסלופ "The Island" שנקרא בעברית "האי של סופיה" הוא מסמך אנושי נדיר ונוגע ללב. רובו מתאר עובדות היסטוריות שהתרחשו על האי ספינלונגה השייך לאי כרתים. יצאנו למסע בעקבות הספר. 

 

סיפור בלתי נתפס שהתרחש במאה ה-20 על אנשים שחלו במחלת הצרעת והוגלו בשל כך לאי בודד שם גוועו בייסורים. באמצע המאה ה-20 נמצאה התרופה למחלת הצרעת, החולים שנותרו בחיים נרפאו, ספרה של היסלופ התפרסם והאי הפך למוקד תיירותי נחשק. כך בקרתי באי המצורעים שאלמלא ההיסטוריה האומללה שלו אפשר היה להגדירו כאתר פסטורלי.

 

האי ספינלונגה וביצורי הצלבנים     צילום: רונית סבירסקי

 

הצלבנים, הטורקים והמצורעים

תולדות האי ספינלונגה מחזקים את העובדה שהוא נחשב למקום מועדף להתגורר בו. צורתו של האי מזכירה ממעוף הציפור מבנה של חוט שדרה עם חוליות מחוברות זו לזו. הוא קרוב מאוד לחופו של האי כרתים ורק דקות ספורות של שיט נדרשות כדי להגיע אליו. בשנת 1579 בנו הוונציאנים מצודה מרשימה על חורבות אקרופוליס עתיק וציידו אותה בתותחים כבדים. הם המשיכו לשלוט באי גם אחרי שכרתים נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. בשנת 1715 הועבר האי לידי הטורקים במסגרת הסכם שלום. משפחות טורקיות התיישבו בו וסרבו לעזוב אותו בשנת 1903, כשכרתים הועברה לידי השלטון היווני. הפתרון ה"יצירתי" של היוונים להבריח את הטורקים היה להקים על האי מושבת מצורעים. כך הפך האי הקסום לאימת העם היווני.

 

גלות של המאה ה-20

היסלופ מתארת בספרה את החיים בספינלונגה דרך עיניה של משפחה אחת שזהותה אמיתית. אם המשפחה, אלני, שהייתה מורה נערצת בכפר הקטן "פלאקה" בכרתים, נדבקה בצרעת מאחד מתלמידיה ושניהם הוגלו לאי המצורעים. הספר שוזר ביד אמן את הדרמה המשפחתית שמתחוללת במקביל על האי ספינלונגה ובכפר הקטן "הפלאקה", שבו ממשיכים להתגורר הבעל ושתי בנותיה של אלני. בתיו של הכפר משקיפים אל האי וכך גם מי שנמצא על האי יכול לראות איך החיים ממשיכים כאילו דבר לא קרה.

 

האי מוקף במי ים בגוון כחול עז   צילום: רונית סבירסקי

 

הסירות שמשיטות את התיירים אל האי ממחישות כמה המרחק קצר. סירות דייגים קטנות שטות מ"פלאקה" היום בדיוק כפי שעשו זאת באמצע המאה ה-20. ספינות תיירים גדולות יותר יוצאות מעיירת הקיט העשירה "אלונדה" וכשמתקרבים אל האי מבחינים היטב בביצורים המקיפים אותו. שתי כניסות הובילו אל אי המצורעים מאחת נכנסו החולים והשנייה נועדה למבקרים ולספקי המזון והמצרכים. הביקור באי מתחיל בשער שבו נכנסו המצורעים. החומה הצלבנית מתנשאת מעל הראשים בגובה עצום. שער הכניסה הצר נסתר מן העין ועובר דרך מסדרון ארוך וחשוך. כשיוצאים אל המבואה ומתחילים ללכת בסמטאות הצרות מתגלים הבתים שנותרו כפי שהיו. קירות אבן עבים, פתחי דלתות וחלונות קרועים לרווחה, כנסייה קטנה וחדרים קטנים שבהם הציבו כלים שבורים וחלודים שנותרו באתר.

 

הורים חולים וילדים בריאים

למרות התנאים הקשים התקיימו על האי חיי קהילה. המרפאה שהוקמה על האי סיפקה שירותים רפואיים שהיו בתחילה דלים מאוד אבל השתפרו עם השנים. למרות שנאסרו נישואין בין החולים נולדו ילדים בריאים שהועברו לאתונה. התושבים החלו להעלות הצגות, הוקרנו סרטים, הופעלו בתי קפה, מוסיקה הושמעה ברחובות ועיתון סטירי הופץ בין תושבי האי.

 

במסלול ההיקפי שבו הולכים המבקרים עוברים דרך הבתים והמבנים הציבוריים, חולפים על פני שרידי המצודה הצלבנית ומשקיפים אל המים שצבעם כחול עמוק. השער השני שדרכו הגיעו המבקרים משקיף הישר אל ה"פלאקה" ולצדו נמצא אולם גדול שבו הסירו המבקרים את בגדיהם על מנת להרתיח אותם לפני שחזרו לכרתים. דוד ההרתחה הגדול והחלוד נותר בלב האולם כעדות אילמת לדרמה שהתרחשה בו.

 

מטיילים בסמטאות האי   צילום: רונית סבירסקי

 

הקבר של אלני

בית הקברות של האי הוא נקודת הסיום הסמלית של הסיור. החולים שמצבם הכלכלי היה קשה נקברו בקברי אחים ואלה שמצבם היה טוב יותר זכו למצבת אבן פשוטה. בשורה הראשונה עם מצבה שאינה נושאת שם קבורה אלני. המיקום זוהה על ידי חולים ששהו על האי וזכו לקבל את התרופה שפותחה כנגד הצרעת בשנת 1953. בין השורדים היה מנוליס, שהיה סטודנט למשפטים בן 20 כשחלה בצרעת והצטרף אל אחותו שגם היא נדבקה. עד מציאת התרופה למחלה מנוליס איבד את מאור עיניו ואת אחת מידיו אולם הצליח להבריא וחי בכרתים עד שנת 2010.

 

המעגן של אלונדה   צילום: רונית סבירסקי

 

העיירה "אלונדה" שאליה מגיעים בתום השיט מתוארת גם בספר בצבעים עליזים של החיים הטובים והנינוחים. היא משכה אליה את עשירי כרתים שהקימו בה בתי פאר. מפורסמים מהעולם ביניהם שחקנים אמריקאים ידועים רכשו בתי קיט ב"אלונדה". הכיכר המרכזית שופעת מסעדות ובתי קפה שמשקיפים אל הים, המרינה והיאכטות המרשימות. חופי הים מלאים מתרחצים, שמשיות ומיטות שיזוף. מטיילים בסמטאות הצרות ובשוק תיירותי, עוצרים לאכול סלט יווני, ציזיקי ולשתות אוזו שמחזיר את השמחה ללב.