קולומביה – ביצות, חצי אי מדברי, דיונה והחוף היפה ביותר

 

האזורים המיוחדים של קולומביה שחובה להגיע אליהם. הביצות בחוף המערבי, חצי אי מדברי מצוקי שגולש לים הקריבי והחוף היפה ביותר והפונטה גאלינס, הנקודה הצפונית ביותר של דרום אמריקה. החלק השני במסע של מדריך הטיולים גילי חסקין

 

Guatepa     צילום: גילי חסקין

 

החלוקה הקלאסית לאזורים גיאוגרפיים אינה כוללת כמה אזורים מיוחדים: הביצות שבחוף המערבי, הנקראות סיינגאס (Ciénagas) בפי המקומיים, ומציעות מבט אל עולם חי עשיר ומגוון. יחידת נוף נוספת, היא גווחירה (La Guajira) – חצי אי מדברי, מצוקי, שמדרונותיו החוליים גולשים הישר אל הים הקריבי ויש בו אוכלוסייה צבעונית ומגוונת. החוף היפה ביותר באזור נקרא el Cabo De La Vela. בסמוך אליו נמצא כפר שנמתח כדיונה צרה לאורך החוף, בו שוכנים ילידי Wayuu הבולטים בלבושם הססגוני. כפר זה הוא נקודת יציאה לנקודה הצפונית ביותר של דרום אמריקה שנקראת פונטה גאלינס (Punta Gallinas). המקום מזכיר בנופיו ובשקט שלו את החופים בסיני.

 

סיירה נבדה דה סנטה מרתה (Sierra Nevada del Santa Marta), הוא גוש גבישי דמוי משולש, המנותק ממערכות האנדים שבצפון קולומביה, ומשיק לחוף הקריבי ולחצי האי גואח'ירה (Guajira) גובהו מגיע ל-5700 מ'. זהו רכס החוף הגבוה בעולם. כאשר מטפסים עליו, תחילה ברכב ואחר כך ברגל, השינויים בנוף, מעוררי השתאות. יושבי ההר עדיין שומרים על אורח חיים מסורתי. בני הטיירונה (Tyrone) הקימו על הרכס את עירם ובמהלך השנים היא כוסתה על ידי היער. העיר נחשפה רק ב-1975 וזכתה לכינוי "העיר האבודה" (La Ciudad Perdida).

 

 Tyrone     צילום: גילי חסקין

 

רכס נוסף, מופרד מהאנדים ושונה מהם הוא שרשרת המקרנה (Serranía de la Macarena). הוא מרוחק כ-40 ק"מ מהרכס המזרחי, כיוונו צפון – דרום, אורכו 120 ק"מ ופסגתו הגבוהה, "המושל" ("El Gobernador), מיתמרת לגובה של 2615 מ'. לא גבוה יחסית לאחרים, אבל בעל נוף ירוק וסלעי גרניט עתיקים. כאן הוכרזה כבר ב-1948, שמורת הטבע הראשונה בקולומביה ששטחה 6,200 קמ"ר. הפארק התפרסם בשנים האחרונות הודות ל"נחל הצבעים" הלוא הוא קניו קריסטאלס (Caño Cristales). מדובר בנחל לא גדול. במרבית חודשי השנה אין בו כל ייחוד. אבל מדי שנה, למשך תקופה קצרה, בין העונה הגשומה ליבשה – בין יולי לנובמבר, הנהר מתמלא באצות צבעוניות, המעניקות לו מראה סוריאליסטי, בגווני טורקיז וירוק, דרך צהוב ושחור ועד לאדום ומה שביניהם. 

 

תופעה מיוחדת, מרהיבה, לא כל כך מרוחקת ובכול זאת מפתיע עד כמה היא אינה מוכרת: סלינאס דה גלזרזמבה (Salinas de Galerazamba). אלו הן ברכות רדודות, סמוכות לחוף, שלמימיהן המלוחים, צבע וורוד עז. אלא שבניגוד למקרה של קניו קריסטלס, הצבע האדום אינו נובע מאצות, אלא מבקטריות החיות במים ומעניקות להן גוון יוצא דופן, עד שנדמה שאינו טבעי. מזרחה להרים הירוקים של אזור סן אגוסטין ולהרי  הגעש אפופי העננים שבדרום, לא הרחק מהעיירה נייבה    (Neiva), המדרונות מכוסי הצמחייה הולכים ומתייבשים, הנוף נעשה צחיח ומאופיין בחול צבעוני, שנקרא "מדבר טטקואה"  (Deserto de Tatcoa) ואדריכלות שמזכירה את "המערב הפרוע". במרחק של נסיעה ממדג'ין, נמצא סלע אל פניול (El Peñón de Guatapé) ממנו נשקף מראה עוצר נשימה. זו תופעת טבע מיוחדת של סלע מונוליטי, רב עצמה ורושם. כדי להגיע לפסגתו (ולצריח המגדל שמעל לפסגה) יש לטפס 740 מדרגות. האזור הוצף בעקבות הקמת סכר לצורך הפעלת תחנת כוח הידרו-אלקטרית, וכתוצאה מכך נוצר נוף סוריאליסטי של אגם מים כחולים המנוקד באיים רבים שניתן לשוט ביניהם.

 

Guatapé     צילום: גילי חסקין

 

קולומביה מדורגת כארץ עם מספר מיני הצמחים ובעלי החיים הגבוה בעולם ביחס לשטחה. מגוון המינים שלה, במונחים אבסולוטיים, קטן במקצת מזה של ברזיל, למרות שהיא קטנה ממנה פי שבעה. השפע הזה הוא תוצאה של מיקומה באזור קו המשווה ושל המגוון הטופוגרפי. המספר הרב של האזורים האקלימיים ואזורי המיקרו אקלים יצר "איים" אקולוגיים בהם התפתחו בעלי חיים באופן עצמאי. סיבות נוספות לעושר הזה, אינן ייחודיות לקולומביה, אלא לכל הארצות הטרופיות של היבשת: היעדר תקופות קרח, כמו אלו שפקדו את צפון אמריקה ואירו-אסיה והשמידו מינים רבים וחדירת בעלי חיים מצפון אמריקה.

 

התמונה עדיין מאד מורכבת: 70% משטח המדינה מכוסים ביערות וחלקם באזורים בלתי נגישים של האמזונס. בקולומביה רשומים 130,000 מיני צמחים וזהו איננו המניין הסופי. חלקים גדולים של האמזונס טרם נחקרו. מבין הפרחים הרבים מפורסם הסחלב, שהוא הפרח הלאומי ומוכרים 3000 מינים שלו. הסחלבים מעדיפים לגדול ולפרוח בגבהים של למעלה מ-2000 מ'. פרח ידוע נוסף הוא סביון הענק, או Fraillejon, המוכר גם מהרי קניה. זוהי צורת הצומח המוכרת ביותר באזורים הגבוהים המכונה "פראאמו" (Paramo). מוכרים למעלה מ-70 מינים שלהם והם עשויים לצמוח לגובה של 10 מ' ויותר. באמזונס גדל ה-Victoria Regia' , שושנת מים שקוטר העלים שלה יכול להגיע  עד מטר. מינים רבים הם אנדמיים לקולומביה.

 

אוכלוסיית קולומביה מונה כ-50 מיליון נפש והיא השלישית בגודלה באמריקה הלטינית, אחרי ברזיל ומקסיקו. פיזור האוכלוסייה איננו שווה: 90% מהתושבים חיים בחלק המערבי של המדינה, בהרי האנדים ולאורך החופים. זוהי תוצאה של נתונים גיאוגרפיים וכוחות היסטוריים. בעוד שבמרבית המדינות ביבשת הסתפקו הספרדים ביישוב החופים, הרי שבקולומביה לא היססו לחדור לעומקה, כדי לגלות את 'אל דוראדו', "הארץ המוזהבת". האזור הראשון שיושב היה האנדים. במישורים בדרום ובמזרח, המהווים 60% משטח המדינה, חיים רק שלושה אחוזים מן האוכלוסייה.

 

באמצע המאה ה-20 הייתה תנועה גדולה של אוכלוסייה מהאזורים הכפריים לערים. שיעור העיור בקולומביה הוא הגדול ביותר באמריקה הלטינית. ושיעור האוכלוסייה העירונית מוערך כיום ב-80%. בניגוד למקובל במרבית ארצות אמריקה הלטינית, שם קיימת עיר ראשה אחת וכל המדינה נשלטת על ידי מטרופולין אחד, הרי בקולומביה יש ארבעה אזורים נבדלים ובכל אחד מהם עיר המונה למעלה ממיליון בני אדם. לכול עיר אופי משלה. בוגוטה הבירה, קוסמופוליטית, מונה 6 מיליון בני אדם. יש בה רובע קולוניאלי יפה ומוזיאונים שונים, המרהיב ביותר הוא מוזיאון הזהב, ובו ריכוז עצום של תכשיטים ופסלונים, מלאכת מחשבת מעשה ידי הילידים של קולומביה. התצוגה מעוררת מחשבות נוגות על מרבית התכשיטים שיוצרו ונבזזו על ידי הספרדים. מדג'ין (Madellin), העיר השנייה בגודלה, מונה כשני מיליון תושבים וחולשת על צפון-מערב המדינה. העיר השלישית שמתגוררים בה 3 מיליון תושבים, שוכנת בעמק ירוק מוקפת הרים, ומכונה La Ciudad De La Eterna Primavera ("עיר האביב הנצחי"), בזכות מזג האוויר הנעים שהיא זוכה לו בכל ימות השנה. העיר הוקמה בשנת 1616, והיסטוריונים טוענים שמתיישבים רבים באזור היו מומרים  ממוצא יהודי שברחו מהאינקוויזיציה בספרד. כמו בבירה בוגוטה, גם כאן קיימים פערים סוציו-אקונומיים גדולים מאוד.

 

העיר השנייה בגודלה מדג'ין     צילום: גילי חסקין

 

לצד שכונות  יוקרה כמו אל פובלאדו (El Poblado), בגבעות מסביב לעיר יש שכונות פחונים עניות, שמזכירות את הפאבלות של ברזיל. בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת העיר נחשבה למסוכנת ביותר בקולומביה בתקופתו של פאבלו אסקובר, כאשר קרטל מדג'ין בראשותו שלט באזור. כיום זוהי עיר נעימה המציעה למטיילים חיי תרבות עשירים, טיולים לאזורים יפים הסמוכים לה וחיי לילה תוססים. ה-Paisas (פאיסאס, כינוי לאנשים מאזור מדג'ין וחבל הקפה) הם בעלי סלנג ומנהגים משלהם. במרכז העיר, ב-Plazoleta De Las Esculturas, המכונה גם "כיכר בוטרו", הוצבו פסלים רבים של האמן הקולומביאני הנודע פרננדו בוטרו (Botero), שהתפרסם ביצירת פסלים שמנמנים. כחלק מתוכנית שיקום של ממשלת קולומביה, הפכו שכונות העוני של העיר, לפרויקט של ציורי קיר (גרפיטי) צבעוניים. באוגוסט חוגגים בעיר את פסטיבל הפרחים, כשמאות בני אדם נושאים על גבם זרי ענק, המסמלים את האדונים שהעבדים היו נאלצים לשאת על גבם, בימים החשוכים של השלטון הקולוניאליסטי. קאלי (Cali) בירת אזור דרום-מערב, המכונה גם "בירת המוזיקה" בזכות מועדוני הסלסה הידועים שלה.

 

כנסיית סנטו דומינגו      צילום: גילי חסקין

 

ברנקייה (Baranquilla), היא מרכז האזור הקריבי. שיעור השחורים גדול במיוחד והפולקלור שלהם בא לידי ביטוי בחגיגות הקרנבל. לא הרחק מגבול אקוודור בדרום, נמצאת העיר הקולוניאלית פופיאן (Popayan), שבתיה בוהקים בלבן ויש בה עושר רב של כנסיות מרשימות במיוחד. כך למשל, כנסיית סנטו דומינגו (Iglesia de Santo Domingo), הנודעת בעיטוריה שנשתמרו מהמאה ה-17 ובעיקר בגילופי המזבח שלה. לטעמי, האטרקציה העיקרית היא בתי הפטיו הענקיים, שחצרותיהם הפנימיות הענקיות מטופחות להפליא בעציצים ופסלים, ותושביהם מקבלים במאור פנים את מי שרוצה להציץ פנימה. פופיאן היא מקום מצוין לקחת חלק בחגיגות "השבוע הקדוש" (Semana Santa), כאשר ברחובותיה עוברות תהלוכות של מאמינים לבושי שמלות, בפנים מיוסרות, כשהם נושאים על כתפיהם פלטפורמות עץ ענקיות עליהם עומדים ברוב הדר פסליהם של ישו, מריה וקדושים נוספים. היפה בערי קולומביה היא קרטחנה (Cartagena) שלחוף הים הקריבי, שהיא כולה מבוך של רחובות מתפתלים וסמטאות ציוריות, בתים שקירותיהם משוחים בצהוב, עושר של מונומנטים ופסלים וחומות המאפשרות תצפית מופלאה.

 

הכותב הוא מדריך טיולים בעולם, לאתר הבית של גילי חסקין