מדינת צ'יאפס הצבעונית, מפלי אגווה אזול, קניון סומידרו וכפרים אינדיאנים

 

יערות גשם עבותים, צמחייה פראית, מפלים של טורקיז וכחול עמוק Aque Azul, קניון בן מילוני שנים Sumidero וכפרים שמשמרים תרבות עתיקה – דרום מזרח מקסיקו ומדינת הצ'יאפס

 

מקום של שלווה    צילום: רונית סבירסקי

נהרות סודיים ו-3000 מיני בעלי חיים

הדרך מטבסקו לצ'יאפס (Chiapas) מטפסת בין נופים טרופיים עד לגובה של 2100 מטרים. יער גשם אדיר המשתרע על פני 130 אלף קילומטרים רבועים משתרע מכל עבר. הוא צומח על גוש ענק של אבן גיר מלאה נקבוביות שסופגות לתוכן כל טיפת מים ואינן מאפשרות יצירה של נהרות גדולים.

 

תרבות המאיה שצמחה באזור הגיעה לשיאה, במאה ה-8 לספירה וכללה 13 מיליון אנשים בעלי תרבות מתוחכמת עם ידע במתמטיקה, אסטרונומיה ושפות שונות. הישגים הנדסיים שניתן לראות עד היום במבני הפירמידות והמקדשים העצומים שהקימו. הם הצליחו להתגבר על החסך בנהרות כשמצאו מערות עמוקות מלאות מים שנקראות סנוטס (Cenotes). מערות של אבן גיר שקרסו ונאגרים בהן מים צלולים כל ימות השנה. אלפי סנוטס מסוג זה פזורות בחצי האי והמבנים המפוארים של המאיה צמחו לצדם. החוקרים קושרים את נפילת המטאוריט לפני 65 מיליון שנים בדרום מקסיקו לקריסת אבן הגיר, היווצרות מכתש ענק וסביבו למעלה מ-200 סנוטס. עד היום משלחות יוצאות לחיפוש אחרי סנוטס עלומות והיצורים המיוחדים שחיים בהן. החוקרים חשפו שהן קשורות ביניהן במערכת מערות מסועפת מהארוכות בעולם שרובן עדיין לא התגלה. התגלית החשובה הייתה שמדובר במים זורמים שנשפכים למפרץ מקסיקו (Gulf of Mexico) ולמעשה הם נהרות תת קרקעיים.

 

מאגרי מים תת קרקעיים     צילום: רונית סבירסקי

 

המנגרובים שולחים את שורשיהם למים שמערבבים מי ים מלוחים ומי נהרות מתוקים ומהווים מקום מושלם לקיום להקות עצומות של דגים. הלגונות של מפרץ מקסיקו מושכות אליהן את הפלמינגו הקריבי שניזון מהסרטנים המעניקים לו את צבעו הוורוד אבל התהליך הזה אורך שנתיים. אנשי המאיה הקדמונים היו מודעים לעולם המים שהיה עבורם מקודש והעצים שצמחו מתוך המערות סימלו את החיבור לחיים ובעיקר עץ הפיקוס ששורשיו חודרים עמוק אל תוך האדמה. עצים בגובה עשרות מטרים בעלי גזעים מפוארים צומחים מן המים לשמיים.

 

למעלה ממיליון וחצי צאצאים ישירים של בני המאיה הקדמונים חיים במקסיקו כיום. חלקם עדיין משמרים את שיטות החיים והחקלאות שהיו נהוגים מדורי דורות. הם מגדלים תירס, שעועית ודלעת שזקוקים לגשמים כדי לצמוח. אנשי המאיה האמינו שהגשם הוא מתנה מהאלים וגם צאצאיהם שחיים היום מחזיקים באמונה הזו. אל הגשם צ׳אק הוא החשוב מכל האלים. לפני 1200 שנים התחולל מפנה דרמטי שגרם להתמוטטות תרבות המאיה. שנים של בצורת קשה פקדו את חצי האי יוקטן. למעלה מ-80 אחוז מהאוכלוסייה נעלמה. הערים המפוארות ננטשו ונותרו עלומות בלב היערות.

 

לעומתם בעלי החיים משגשגים ביערות הגשם וישנם למעלה מ-3000 מינים שונים של חיים. אחת התופעות המרשימות היא מערת עטלפים עצומה שהמקומיים קוראים לה הוולקנו של העטלפים ״אל וולקן דה לוס מורסיאלגוס״ (Volcan de los Murcielagos). כשלושה מיליון עטלפים מתפרצים מדי יום בשעת בין ערביים במעוף רב עוצמה ומכסים את השמיים אל מול השמש השוקעת. המאיה הקדומים קישרו את העטלפים עם עולם המתים. חשיבותם בטבע היא שהם מסייעים לצמחייה על ידי אכילת החרקים המזיקים. ציפור המוטמוט הנדירה בעלת זנב שנראה כמו מטוטלת של שעון אורלוגין אופיינית גם היא לאזור.

קורמורנים משתזפים    צילום: רונית סבירסקי

 

ככל שמטפסים הכבישים הופכים פחות עבירים ומהירות הנסיעה יורדת ל-30 קמ"ש בממוצע. חולפים דרך נפת אוקוסינגו (Ocosingo) שהיא השביעית בגודלה בצ'יאפס ומרביתה מכוסה ביערות גשם. עצרנו בקפה מבודד מול הנוף השמימי שמגיש שוקו חם, קפה מקסיקני או קורונה Restaurant Selva Maya en Ocosingo, Chiapas.  תנאי השטח הקשים של חבל צ'יאפס הקשו את כניסת הספרדים וכך נותרו באזור רבים מבני תרבות המאיה הקדומה. האוכלוסייה מורכבת מבני תערובת לבנים ואינדיאנים וקבוצות אתניות שחיות על פי התרבות והמנהגים של אבותיהם בני המאיה שדוברים כ-30 שפות שונות. האוכלוסייה המקומית דוכאה במשך השנים על ידי הלבנים ומרבית האינדיאנים הפכו לאיכרים שכירים. הדיכוי הביא למרידות שדוכאו באכזריות על ידי השליטים הספרדים. המרד העממי שזכה לפרסום ברחבי העולם פרץ בינואר 1994. מרכזו היה בעירה סן קריסטובל דה לאס קסאס והוא הונהג על ידי איכרים בני המאיה שקראו לעצמם הזאפטיסטים כמחווה למנהיג המהפכה המקסיקנית בתחילת המאה ה-20 אמיליאנו סַפָּאטָה.

 

נופי יערות הגשם    צילום: רונית סבירסקי

 

עיירה עתיקה עם ריח של שוקולד

סאן קריסטובל דה לאס קסאס (San Cristobal de las casas), שוכנת בגובה 2160 מטרים וכובשת את המבקרים ממבט ראשון. עיר עתיקה שמשלבת בתים נמוכים בצבעים שונים, סמטאות צרות מרוצפות אבן, חנויות ובתי קפה טרנדים ומעוצבים לצד דוכני רוכלים ועבודות יד מקומיות. היא השלישית בגודלה במדינת צ'יאפס, מתוכננת בצורת שתי וערב ומתגוררים בה כ-130 אלף תושבים.

 

סמטאות סן קריסטובל    צילום: רונית סבירסקי

 

הכיכר המרכזית שנקראת סוקאלו מוקפת במבנים קולוניאליים וביניהם בית העירייה. בסמוך הקתדרלה שבולטת בגווני כתום-צהוב ונוסדה ב-1528 עם הקמת העיר והיא בין חמשת הקתדרלות העתיקות ביותר במקסיקו. אם מבקרים בעיר בתקופת חג המולד אפשר לצפות ברחבת הקתדרלה במופעים של להקות מקומיות ומקהלות ילדים בתחפושות סנטה מזמרים מזמורי חג. צפונית לכיכר ממוקמת כנסיית סנטו דומינגו מהמאה ה-16. החזית עוצבה בסגנון הבארוק באבנים בגוון ורוד עתיק.

 

הקתדרלה העתיקה   צילום: רונית סבירסקי

 

השוק של סאן קריסטובל הומה אדם כבר ב-6 בבוקר. הסבלים בשיא הפעולה, עגלות פרימיטיביות מעץ מובילות סחורה. כל אחד עוסק במלאכתו בשלווה ללא קריאות של תגרנים. הצבעוניות משכרת, הריחות והגוונים. טריות של סחורה שנקטפה דקות לפני שהגיעה לשוק. צ׳יוטה, קלבסה, אבוקדו, צנוניות, כל עשבי התיבול  וצמחים ירוקים שלא מוכרים במחוזותינו. בצל טרי, שום קלוע כצמה, בננות, עגבניות, שעועית, רימונים, אפונה, עגבניות ירוקות, קטניות בגדלים עצומים ובצבעים שונים, פול, שעועית אדומה, שחורה, אדומה, תותי שדה שניחוחם ממלא את האוויר.

 

צבעים וניחוחות     צילום: רונית סבירסקי

 

פרח היביסקוס שמרתיחים אותו עם עגבניות ואוכלים בתוך טורטיה. וואחה שמשתמשים בזרע הפנימי שלה להכנת רוטב חריף שאוכלים לצד טורטיות. העיניים אינן שבעות מהמראות והצבעים, לא רק של הפירות וירקות אלא של התלבושות הססגוניות. הרוכלים והקונים בני קבוצות אתניות שונות, מאופיינות בלבוש שונה זה מזה ובולטות במיוחד החולצות הרקומות של הנשים. הרוכלים ובמיוחד הרוכלות לא אוהבים שמצלמים אותם הם יכולים להגיב גם באלימות. מומלץ לצלם מרחוק ואם הם מבקשים להפסיק כדאי לעשות זאת.

 

אחוות נשים   צילום: רונית סבירסקי

 

זיהום האוויר בסן קריסטובל כבד מאוד במיוחד כשמעונן. מי שסובל מבעיות נשימה רצוי שיצטייד בכיסוי לאף ולפה. הקפה במלון גרוע ובאופן פרדוקסלי בבתי הקפה יש קפה מעולה ומשקאות צ׳וקולדה נפלאים. הקפה עולה בין 30-10 פזו שזה בין חצי לשלושה דולר. הצ׳וקולדה עולה קצת יותר אבל לא תשתו דבר כזה בשום מקום בעולם. המשקה מורכב מפתיתי שוקולד קטנים ומגישים אותו לפי מידת המרירות המועדפת ממש כמו סוגי השוקולד מ-30 אחוז עד 80 אחוז מוצקי קקאו. בשוקולטרייה קקאו (Cacao) המעוצב מגישים גם עוגות מצוינות וטראפלס בטעמים שונים נפלאים. מביני השוקולד ובמיוחד חובבי השוקולד המריר יתמכרו.

 

 טראפלס ומשקה צ'וקולדה     צילום: רונית סבירסקי

 

סן קריסטובל מהווה נקודת יציאה לשלוש אטרקציות חשובות בדרום מזרח מקסיקו, מפלי אקווה אזול וקניון סומידרו וכפר אנשי המאיה סאן חואן צ'מולה.

 

מסכות של בני המאיה     צילום: רונית סבירסקי

 

מקדש בתוך כנסייה

סאן חואן צ'מולה הוא כפר של צאצאי המאיה שמשמרים את תרבותם, מנהגיהם ומסורותיהם. בכניסה לכפר נמצא בית קברות שכולו מקושט בפרחים וענפים של מחטי אורן. התושבים המקומיים לבושים בתלבושת מסורתית ואנשי הדת בטוניקה שחורה נטולת שרוולים ועל ראשם מטפחת לבנה. הכנסייה שמהווה את מרכז החיים מוקדשת לקדוש סן ג'ון דה בפטיס ונראית מבחוץ ככנסייה נוצרית אבל החלל הפנימי מספר סיפור אחר לגמרי. 75% מהתושבים ממשיכים את מסורות המאיה והיתר קתולים.

 

הכנסייה בכפר סאן חואן צ'מולה    צילום: רונית סבירסקי

 

האווירה בכנסייה משרה אווירה מיסטית חזקה והיא מעוצבת כמו מקדש מתקופת המאיה. שטיחי בד צבעוני מתוחים בצורת משולשים מן התקרה, פעמוני מתכת עצומים ניצבים לאורך הקירות. רצפת שיש אפורה בוהקת ותאורה אפלולית משתלבות באלפי הנרות הדלוקים במקום. המתפללים יושבים על הרצפה ומדביקים שורות של נרות בכמות עצומה, מדליקים אותם ונושאים תפילה. סוגי הנרות מגוונים מדקיקים עד גדולים, חשופים או בתוך כלי זכוכית. חלק מתפללים לבד, אחרים מקיימים טקסים עם איש דת. מטקסי הקרבת בעלי החיים נותר טקס חניקת תרנגולת שעל פי אמונתם נשמתו עוברת לאדם חולה. הם מגישים מנחות מזון ביניהם דג מיובש, בשר מיובש, פירות. במהלך התפילה הם שותים קולה ופוש שהוא משקה אלכוהולי העשוי מקנה סוכר ומשחררים גיהוקים שמטרתם לגרש את הרע השוכן בגוף. יום לפני שהגענו התקיימה במקום פייסטת הבתולה מגואדלופה והחצר הייתה עדיין מעוטרת בסידורי פרחים לבנים ושרשראות ממחטי אורן.

 

הצ'יפים של הכפר      צילום: רונית סבירסקי

 

ברחבת הסמוכה לכנסייה עומדים רוכלים ורוכלות בתלבושות מסורתיות ותווי פנים אופייניים לאינדיאנים בעלי גוון כהה. נערות בנות 16 שהפכו לאימהות בגילן הצעיר מסתובבות עם מנשאי תינוקות. אחד מסימני הזיהוי המובהקים של נשות צ'מולה הן חצאיות הפרווה השחורות. הצ׳יפים של הכפר חובשים כובעים לבנים ועוטים על גופם וסטים מפרווה לבנה. הצ'מולים אינם מציקים לתיירים לקנות את מרכולתם אבל באותה מידה מבקשים לכבד את בקשתם לא לצלם אותם. הצילום על פי אמונתם גוזל את נפשם. ההקפדה בנושא אי הצילום אינה ניתנת לאלתורים. יש במקום משטרה חזקה של גברים חסונים וממש לא לכדאי להתעסק אתם. 

 

רחבת השוק בכפר    צילום: רונית סבירסקי

 

מים בגווני  טורקיז, ירוק ותכלת

פארק אגווה אזול (Aque Azul) הוא יצירת טבע קסומה. פעולה כימית בין חמצן לחנקן גורמת להמסת סלע הגיר וליצירת בריכות מים צלולות בכל גווני הכחול האפשריים ומפלים שוצפים.  לכך מצטרף תוואי נחל טוליחה (Tulija) שחותר דרך יער הגשם וצונח אל תוך בריכות המים בסדרה של מפלים. מסלול הליכה מטפס במעלה ההר לצד המפלים שמימיהם צונחים אל בריכות ציוריות שכל אחת מהן מקבלת גוון אחר בין הכחול הכהה, לטורקיז, ירקרק ותכלת.

 

50 גוונים של כחול    צילום: רונית סבירסקי

 

צבעי המים משתנים על פי שעות היום ועונות השנה. האתר כולו טובל בשפע של צמחייה ומוקף בסבך עצי יער, שבין ענפיהם ניתן לראות תוכים, טוקנים ופרפרים. בכניסה לפארק ולאורך מסלול ההליכה מצויות חנויות של עבודות יד מקומיות ומסעדות קטנות. מי שזמנו מאפשר לו להישאר ולספוג את השלווה במקום יכול לחלוץ נעליים ולשכשך בהם או להגיע עם בגד ים לשחייה מרעננת.

 

 נתזי מים באוויר    צילום: רונית סבירסקי

 

הקניון הגדול של צ'יאפס

תופעת הטבע המרשימה השנייה באזור סן קריסטובל היא קניון סומידרו (Canon del Sumidero). זהו בקע גיאולוגי עצום שנוצר לדעת החוקרים לפני כ-12 מיליון שנים. אורכו כ-40 קילומטרים ובנקודות השיא מגיעים קירותיו לגובה של 1000 מטרים. תושבי המקום מספרים שבעת הכיבוש הספרדי הילידים בחרו לקפוץ למותם אל התהום ולא ליפול בשבי האויב.

 

הסמל של מדינת צ'יאפס   צילום: רונית סבירסקי

 

הנהר שזורם לאורך הקניון הוא גריחלווה (Rio Grijalva) והשיט מתחיל בחלקו הרחב של הנהר. השיט מתבצע בסירות מנוע מהירות שעוצרות בדרך לתצפיות נוף, בעלי חיים וציפורים.  מצוקי הקניון עטופים בצמחייה סבוכה, שרכים מסוגים שונים משתרגים וצונחים מסלעיו. מפלים נופלים מגובה רב, פתחי מערות פעורות מכל עבר ושפע של ציפורי מים ובעלי חיים מקיפים את המטיילים.

 

איגוונה בקניון      צילום: רונית סבירסקי

 

בנהר שורצים תנינים, לצדם שטים ברווזים וצבי מים, על גזעי העצים מטפסות איגוונות ובאוויר מתעופפות אנפות לבנות, שקנאים, קורמורנים. תוואי הנהר הולך ונעשה צר עד לנקודה שבה הוא מתפתל והצוקים נראים כאילו הם סוגרים על הערוץ מכל עבר. המראה הזה מככב על דגלה של מדינת צ'יאפס והפך לסמל המזוהה ביותר אתה.