ניר הוד בתערוכה "מאה שנים לא מספיקות" בקרן נסימה לאמנות בתל אביב

 

בין חבצלות המים של קלוד מונה לנופים הכסופים של ניר הוד: תערוכת "מאה שנים לא מספיקות" בקרן נסימה לאמנות בתל אביב עוסקת ביופי, בזיכרון ובהשתקפות באמצעות ציורי פרחים, מים ומשטחי כרום המשנים את חוויית ההתבוננות

 

ניר הוד בתהליך היצירה     צילום: באדיבות האמן וקרן נסימה לאמנות

 

הגן של קלוד מונה והנופים הכסופים של ניר הוד

בביתו שבכפר ג'יברני בצרפת, הפך קלוד מונה את הגן שיצר ליצירת אמנות חיה. בריכת המים שבה שתל חבצלות מים, הגשר היפני, הצמחייה המשתקפת על פני המים ומשחקי האור המשתנים לאורך שעות היום הפכו למקור השראה מרכזי בציוריו בשנותיו המאוחרות. מונה לא הסתפק בהתבוננות בטבע; הוא עיצב אותו במו ידיו כדי שיוכל לצייר את המראות שנרקמו בדמיונו. יותר ממאה שנים לאחר מכן, ניר הוד שב אל עולם הפרחים, המים וההשתקפויות, אך מעניק לו פרשנות עכשווית. בציוריו, המשטחים הכסופים והדימויים החלומיים יוצרים מרחב שבו הנוף המוכר מתערבב בזיכרון ובדמיון. התערוכה "מאה שנים לא מספיקות” בקרן נסימה לאמנות בתל אביב מחדדת את הקשר שבין ציור, טבע ויופי.

 

 יצירת האמן ניר הוד    צילום: באדיבות האמן וקרן נסימה לאמנות

 

מאה שנים לא מספיקות: ניר הוד בין יופי, זיכרון והשתקפות

בציוריו של ניר הוד, פרחים ומים מתקיימים במרחב שאינו שייך לזמן או למקום מוגדרים. הם נראים מוכרים, כמעט כמו נוף שנצרב בזיכרון, אך ככל שמתבוננים בהם מתברר שהמראה אינו יציב. הצבעים, האור וההשתקפויות משנים את האופן שבו אנחנו קוראים את התמונה. בתערוכה „מאה שנים לא מספיקות” בקרן נסימה לאמנות בתל אביב, הוד חוזר אל עולם ציורי של טבע ודימויים חלומיים, ומציע התבוננות ביופי שיש בו גם ממד של געגוע. ניר הוד, יליד תל אביב 1970, למד בבצלאל בירושלים והשתתף בתוכנית חילופי סטודנטים בקופר יוניון בניו יורק. הוא חי ופועל כיום בניו יורק, ועבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בישראל ובעולם. לאורך השנים התנסה בציור, בפיסול ובווידאו, ובנה שפה אמנותית המזוהה עם עיסוק בזהות, בדימוי העצמי, ביופי ובמתח שבין אסתטיקה לבין משמעות עמוקה יותר.

 

 

צילום: באדיבות האמן וקרן נסימה לאמנות

 

לאבד את תחושת הזמן והמקום

סדרת העבודות "מאה שנים לא מספיקות" נשענת על מוטיבים של פרחים, מים ונופים, אך אינה מבקשת לתאר אתר טבע מסוים. הוד מתאר את ציורי הנוף שלו כמעין קולאז' של טבע, המבוסס על מאות צילומים של פרחים, נופים וסביבות טבעיות שאסף ועיבד מתוך זיכרון ודמיון. לדבריו, הוא מעוניין שהצופה יאבד את תחושת הזמן והמקום, ולא ינסה לזהות נוף מוכר או נקודה גאוגרפית. הפרחים בציורים אינם בהכרח פרחים שניתן לזהות בגן או בשדה. הם מופיעים כצורות מרחפות, לעיתים כמעט מופשטות, על פני משטחים כסופים. המים אינם רק רקע או מקור השתקפות, אלא חלק מהשפה הציורית. הנוף נבנה מתוך שכבות של צבע, חומר ואור, ובמקום להוביל את העין אל אופק ברור, הוא מאפשר לה לנוע בין פרטים, כתמים וצורות.

יש בציורים משהו המזכיר חלום. המראה נעים ומזמין, אך אינו מספק תשובה ברורה לשאלה מה בדיוק אנחנו רואים. הוד יוצר תחושה של נוחות ושל יופי, אך מתחת לפני השטח מתרחש תהליך מורכב יותר. המוכר הופך לזר, והנוף שנראה בתחילה שלם מתגלה כמרחב של פרשנות אישית.

 

 

צילום: באדיבות האמן וקרן נסימה לאמנות

 

השראה מחבצלות המים של קלוד מונה

העולם הציורי של הוד נושא זיקה ברורה לציורי חבצלות המים של קלוד מונה. כמו אצל הצייר האימפרסיוניסטי, גם כאן המים, הפרחים והאור הם מרכיבים מרכזיים. אלא שהוד אינו מבקש לשחזר את הגן של מונה או לאמץ את האימפרסיוניזם כפשוטו. הוא משתמש במוטיבים המוכרים כדי ליצור עולם חזותי עכשווי, שבו ההשתקפות אינה רק תיאור של הטבע אלא גם אמצעי לבחינת התפיסה האנושית. ההבדל ניכר במיוחד בחומריות של הציורים. אצל הוד, המשטח הכסוף מעניק לנוף ממד נוסף, כזה שאינו מתקיים בציור שמן מסורתי. הוא עשוי להיראות כמו מים, כמו מראה או כמו שכבה מתכתית שנחשפה בעקבות תהליך של שחיקה. כך נוצר מתח בין הפרחים הרכים לבין המשטח הקר והמחזיר, בין הטבע לבין החומר התעשייתי.

 

 שחזור הגן של קלוד מונה בגן המילטון בניו ג'רסי      צילום: רונית סבירסקי

 

שימוש במשטח דמוי מראה

אחד המאפיינים הבולטים ביצירתו של הוד הוא השימוש בכרום, חומר היוצר משטח דמוי מראה. טכניקה זו אינה מסתכמת באפקט חזותי. היא משנה את היחסים בין הציור לבין מי שמתבונן בו. בתהליך העבודה הוד מניח שכבות של צבעי שמן, ולאחר מכן יוצר מעליהן שכבת כרום. באמצעות חומרים כימיים, ובהם חומצות ואמוניה, לצד פעולות פיזיות של הסרה ושחיקה, הוא חושף חלקים מהציור שמתחת למשטח המתכתי. התוצאה מורכבת משכבות שונות של ציור, השתקפות ופגיעה בחומר, המשתלבות לכדי דימוי אחד. כאשר הצופה עומד מול הציור, דמותו והסביבה שבה הוא נמצא משתקפות בו. ההשתקפות אינה בהכרח ברורה או מדויקת, אלא משתנה בהתאם לאור, לזווית ההתבוננות ולתנועת הגוף. הציור חדל להיות אובייקט סגור. הוא מגיב לנוכחותו של הצופה, שמוצא את עצמו משולב בתוך הנוף. הוד מתייחס להשתקפות גם כאל מרחב פסיכולוגי. לדבריו, האופן שבו אדם רואה את דמותו עשוי להשתנות בהתאם לתחושותיו ולמצבו הרגשי. המראה החיצוני אינו בהכרח משקף אמת אחת, אלא עשוי להציג מציאות סובייקטיבית, המשתנה מאדם לאדם ואף אצל אותו אדם ברגעים שונים.

 

 

צילום: באדיבות האמן וקרן נסימה לאמנות

 

לא כל הנוצץ הוא כרום

שם התערוכה מעורר שאלה על היחס בין הזמן לבין החיים. מאה שנים הן פרק זמן ארוך במונחים אנושיים, אך האם הן מספיקות כדי לחוות את מלוא היופי והשמחה שהחיים יכולים להציע? בריאיון שעסק בסדרת "מאה שנים לא מספיקות”, הוד מתייחס לזיכרון ולדמיון כאל מרחבים שבהם המציאות עשויה להפוך ליפה ומפתה יותר מכפי שהיא נחווית בפועל. הוא מדגיש גם את הקושי שבחיים ואת המורכבות הכרוכה בהיותנו בני אדם. הציורים אינם מבקשים לספק תשובה חד-משמעית. הם מאפשרים להתעכב על רגע של יופי, אך גם על הידיעה שרגעים כאלה חולפים. ההשתקפות, שכבת הכרום והפעולות של שחיקה והסרה מקבלות בהקשר הזה משמעות נוספת. החומר נראה נוצץ, אך הוא נושא בתוכו עקבות של פגיעה ושל שינוי. הנוף מציע תחושת שלווה, אך אינו קפוא בזמן. הוא משתנה, מתפורר ונבנה מחדש. אפשר לקרוא את העבודות גם כמעין ארכיון של זיכרונות. לא ארכיון המתעד אירועים באופן מדויק, אלא כזה שבו רגעים, מראות ותחושות מתערבבים. היופי אינו מוצג כמצב מושלם וקבוע, אלא כמשהו שנמצא בתהליך מתמיד של התהוות והיעלמות.

 

המפגש עם הציור

ההתבוננות בעבודותיו של ניר הוד דורשת יותר ממבט ראשון. המשטחים המחזירים אור מושכים את העין, אך גם מפריעים לה להתמקד. הצופה נע בין התבוננות בפרחים ובנוף לבין המפגש עם דמותו שלו, המשתקפת בתוך היצירה. לעיתים נדמה שהציור מתבונן בחזרה. זהו אחד המאפיינים המעניינים בתערוכה: היכולת ליצור מרחב שבו הציור אינו רק תמונה של עולם חיצוני, אלא גם מפגש עם העולם הפנימי של המתבונן. כל אחד עשוי לראות בו משהו אחר, בהתאם לזיכרונותיו, לתחושותיו ולרגע שבו הוא עומד מולו.

 

התערוכה תיפתח ב-16 בנובמבר 2026 בקרן נסימה לאמנות, ברחוב אחד העם 55 בתל אביב, ותוצג עד 29 בינואר 2027.

שחזור הגן של קלוד מונה בגן המילטון בניו ג'רסי