דונה גרציה יוצאת מההיסטוריה ועולה על הבמה

 

מהתיאטרון שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם היידיש, דרך סיפורה של דונה גרציה ומשפחת אנוסים מליסבון, ועד פורטוגל של ימינו - ההצגה "דונה" מחברת בין סיפור יהודי מהמאה ה-16 לבין שאלות של זהות, שייכות וחיים יהודיים במאה ה-21

 

דונה גרציה ומשפחתה מקיימים טקסים יהודיים במרתפים חשוכים     צילום: רונית סבירסקי

 

התיאטרון שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם היידיש מבקש היום לספר סיפור יהודי רחב יותר. מאז כניסתה של הדס קלדרון לתפקיד המנהלת האמנותית, תיאטרון היידישפיל מגדיר את עצמו מחדש כתיאטרון היהודי בישראל. הוא בוחר להעלות אל הבמה גם סיפורים שנולדו הרבה לפני היידיש לצד תרבויות יהודיות שהתפתחו במקומות אחרים.

 

ההצגה החדשה "דונה", שנוצרה בשיתוף מרכז שזר, היא דוגמה למהלך הזה: היא חוזרת אל המאה ה-16, אל חייה של דונה גרציה, ששמה העברי הוא חנה נשיא. יהודייה ממשפחת אנוסים שהפכה לאשת עסקים, מנהיגה ופטרונית של קהילות יהודיות, ובשלב מאוחר יותר בחייה ביקשה לקדם התיישבות יהודית בטבריה. כמעט חמש מאות שנה מאוחר יותר, הסיפור שלה מגיע אל הבמה לא רק כפרק בהיסטוריה היהודית, אלא כשאלה על זהות, על בית ועל הדרך שבה בוחרים לספר את הסיפור היהודי גם במאה ה-21.

 

מי הייתה דונה גרציה?

דונה גרציה נולדה בליסבון בתחילת המאה ה-16 למשפחת אנוסים, יהודים שהמירו את דתם כלפי חוץ בעקבות הרדיפות והגירושים בחצי האי האיברי. מאחורי הזהות הנוצרית שנכפתה על משפחתה התקיים עולם יהודי שהמשיך להתקיים בדרכים מורכבות וזהירות. חייה התנהלו על ציר שהיום קל לנו לסמן על מפה: ליסבון, אנטוורפן, ונציה, פרארה וקונסטנטינופול, ולבסוף טבריה. אבל במאה ה-16 המעבר בין המקומות האלה לא היה מסע תיירותי בין ערים אירופיות. הוא היה מסע של הישרדות, מסחר, קשרים וזהות.

 

 מדליקות חנוכייה בהחבא       צילום: רונית סבירסקי

 

לאחר שהתאלמנה, ירשה דונה גרציה חלק משמעותי מהעולם העסקי של משפחתה והייתה מעורבת ברשת מסחר ופיננסים שחצתה גבולות. היא לא הייתה רק אישה עשירה. הכסף, הקשרים והיכולת לנוע בין מוקדי כוח העניקו לה אפשרות לפעול למען יהודים שנרדפו, לסייע לאנוסים ולנסות ליצור עבור יהודים מקום שבו יוכלו לחיות בזהותם בלי להסתיר אותה.

בשנת 1561 חכרה את העיר טבריה מידי השלטון העות'מאני וניסתה לקדם בה התיישבות יהודית. הרעיון לא התממש כפי שקיוותה, אבל עצם המהלך מספר משהו חשוב על האופן שבו חשבה: לא רק כיצד להציל אנשים מסכנה מיידית, אלא כיצד ליצור מקום שבו אפשר יהיה לבנות חיים יהודיים. היום קל להסתכל לאחור ולחבר את החזון הזה למושגים של מדינה, לאומיות וציונות. אבל דונה גרציה חיה מאות שנים לפני שהמושגים האלה קיבלו את משמעותם המודרנית.

 

 דונה עוברת ממדינה למדינה כשהיא מרגישה סכנה      צילום: רונית סבירסקי

 

פורטוגל והאנוסים - מסע אל העבר

הסיפור של דונה גרציה קיבל עבורי משמעות נוספת דווקא אחרי מסע בפורטוגל. במהלך הטיול עברתי באזורים שבהם ההיסטוריה של אנוסי ספרד ופורטוגל עדיין נוכחת במרחב, גם כשהנוף עצמו נראה שליו ומרוחק מאוד מהאירועים שהתרחשו כאן לפני מאות שנים. זהו סיפורם על אנשים שנעו בין מדינות, שפות וזהויות, אנשים שנאלצו להסתיר חלק מזהותם ובכל זאת ניסו לשמר אותו בתוך המשפחה והקהילה.

 

 דונה מנהלת עסקי מסחר ובנקאות באנטוופן, בלגיה      צילום: רונית סבירסקי

 

המסע הזה גרם לי להסתכל אחרת גם על הסיפור של דונה גרציה. היא לא הייתה דמות שנולדה מתוך ואקום. היא הייתה חלק מעולם שלם של יהודים ואנוסים שנעו בין ספרד, פורטוגל ומרכזים אחרים באירופה, ונשאו איתם את שאלת הזהות גם כאשר נאלצו לשנות את האופן שבו הם מציגים אותה כלפי חוץ.

 

אשת העסקים והסטודנטית לרפואה

המחזה אינו נשאר במאה ה-16. לצד דמותה של דונה גרציה הוא מביא אל הבמה משפחה ישראלית שעוברת לחיות בליסבון בפורטוגל. כמעט 500 שנה מפרידות בין דונה גרציה לבין המשפחה העכשווית. הבת במשפחה מנסה להשלים את לימודי הרפואה שלה בפורטוגל, ובמהלך שהותה שם היא נתקלת בקשיים הקשורים לזהותה היהודית.

 

הסטודנטית הישראלית שלומדת בליסבון      צילום: רונית סבירסקי

 

המעבר הזה, מהמאה ה-16 אל פורטוגל של ימינו, הוא אחד הצירים המעניינים בהצגה. המשפחה מגיעה למדינה אחרת מתוך בחירה לחיות בה, לפתוח פרק חדש ולהשתלב בחיים חדשים. אבל הזהות היהודית אינה נשארת מאחור. היא חוזרת אל תוך חיי המשפחה ברגע שבו הבת מבינה שהעולם שבו היא חיה אינו מתייחס אליה רק כאל סטודנטית או כאל אדם פרטי, אלא גם דרך הזהות היהודית שלה.

 

לילה מלקוס ומשוררות ישראליות

 ההצגה "דונה" אינה שחזור היסטורי של חייה של דונה גרציה, אלא ניסיון לחבר בין כמה תקופות, מקומות וסיפורים. ארז ביטון אחראי לכתיבה, לבימוי ולניהול המוזיקלי, ולילה מלקוס נכנסת לתפקיד המרכזי כדונה.

 

דונה גרציה בנשף מסכות     צילום: רונית סבירסקי

 

ההצגה משלבת משחק, תנועה, מוזיקה ושירה, ומכניסה אל הסיפור גם את עולם הלדינו ואת שיריהן של משוררות ישראליות כמו יונה וולך ורחל שפירא. המבנה הזה מאפשר לדלג בין העבר של דונה גרציה לבין המשפחה הישראלית שחיה בפורטוגל בהווה, ובין הסיפור ההיסטורי לבין חוויה אישית ועכשווית.

 

 המעבר לאיסטנבול     צילום: רונית סבירסקי

 

ללילה מלקוס יש נוכחות בימתית וקול שמאפשרים לה להחזיק את הדמות המרכזית ולעבור בין הסיפור ההיסטורי לרגעים האישיים יותר. המוזיקה משמשת חלק מהמפגש בין העבר להווה. מצאתי את עצמי מחכה לרומנסות הספרדיות המוכרות שהיו יכולות להעמיק עוד יותר את התחושה של העולם שממנו צמחה דונה גרציה. דווקא משום שהמוזיקה היא חלק מהותי בהצגה, הרגשתי שחסר לי עוד מעט משירי הלדינו.

 

הסיפור שלא נכתב

ככל שמעמיקים בסיפורה של דונה גרציה, בולט הפער בין היקף פעילותה לבין המקום שתפסה בזיכרון הציבורי. אנחנו יודעים עליה בעיקר מתוך מכתבים, מסמכים משפטיים ותיעוד היסטורי. אולי משום כך גם דמותה נראית היום מעט חמקמקה. במשך שנים נחשבה מדליה מסוימת לדיוקנה של דונה גרציה, אך מחקר מאוחר יותר זיהו את הדמות שעל המדליה כאחייניתה. ובכל זאת, השם נשאר. הוא עבר דרך ספרים, מוסדות ואתרי הנצחה, הגיע לטבריה, וכעת חוזר אל הבמה.

 

 התוכנית ליישב את טבריה ביהודים      צילום: רונית סבירסקי

 

בית דונה גרציה - הסיפור ממשיך בטבריה

בטבריה הוקם בית דונה גרציה, הפועל כמוזיאון ומוקדש לדמותה ולתקופה שבה חיה. הסיור במקום מחזיר את המבקרים אל סיפורה של האישה ואל החלום שלה ליצור בטבריה מוקד יהודי. בעיר שבה ניסתה לפני מאות שנים לקדם התיישבות יהודית, נשאר משהו מן הרעיון שלה גם אם התוכנית המקורית לא התממשה. המחזה "דונה" מחזיר את דמותה יוצאת הדופן לתודעה ומציג אישה שפרצה כל תקרת זכוכית אפשרית, בשנים שבהן המושג הזה עוד לא היה קיים.