"שלהן": תערוכות חדשות במוזיאון רמת גן לאמנות

 

סיפורים נשיים שלא הכרתם: החלוצות, המלחמות והאמנות פורצת הדרך

 יצירת האמנית אן בן-אור: מרחק נגיעה

מתוך התערוכה "לכי לך" - יצירת האמנית אן בן-אור      צילום: רונית סבירסקי

 

אשכול תערוכות חדש מוצג במוזיאון רמת גן לאמנות תחת הכותרת "שלהן". 4 תערוכות של נקודות מבט נשיות שונות על חלקים שונים בהיסטוריה היהודית-ישראלית. יצירות עם מסרים שקשורים בשתי מלחמות עולם והמלחמות הקיומיות שמתרחשות כיום. נושאים אישיים אוטוביוגרפיים שקשורים גם לכלל. מחויבות לשאול שאלות חברתיות, פוליטיות ופילוסופיות. מה זה אומר לחיות היום בישראל? לפתח דיאלוג עם נקודות מבט מגוונות לעומת הרשתות החברתיות שמכירות רק את שפת "בעד או נגד". האמנות יכולה לשקף את הצבעים וגווני הגוונים בפרספקטיבה אחרת.

 

מגזרות נייר על כרזה מקורית מאולימפיאדת ברלין 1936האצן האולימפי השחור ג'סי אוונס על כרזת אולימפיאדת ברלין ערב עליית הנאצים לשלטון    צילום: רונית סבירסקי

 

עבודת שדה של האמנית מיטל כץ מינרבו

התערוכה המובילה פרי יצירתה של האמנית מיטל כץ מינרבו "עבודת שדה" מבוססת על הרעיון האדריכלי המקורי של רמת גן כעיר גנים. עבודת המחקר נמשכה כ-5 שנים בהובלת דרורית גור אריה שליוותה את האמנית. התערוכה היא עבודת שדה שיוצרת גינה מקליעת ראטן. תהליך הקליעה נמשך כשנה שבמהלה היא יצרה פרחים, עצים וספסל "שנשתלו" במוזיאון כמו גינה דמיונית. עבודת השדה מבוססת על מודל חלוצי-נשי שהתקיים בתחילת המאה ה-20 ונקרא "חוות העלמות" במושבה כנרת. 29 נשים חלוצות בהנהגת חנה מייזל שוחט, שהייתה עם השכלה אגרונומית ואחותה של מנהיגת ארגון השומר מניה שוחט. נשים שעלו לארץ בעלייה השנייה ולא קיבלו את הדין שעליהן לעבוד במטבח או במכבסה אלא רצו להיות חלק מהעבודה העברית החלוצית שהייתה נחלתם של הגברים.

 

פרחים, עצים וצמחים מראטן בתערוכת עבודת שדהיצירת האמנית מיטל כץ מינרבו - עבודת שדה       צילום: רונית סבירסקי

מיצב פיסולי של צמחים ופרחים עשויים ראטן, במסגרת התערוכה "שלהן" במוזיאון רמת גן.גן נשי דמיוני: מיצב הראטן של מיטל כץ מינרבו       צילום: רונית סבירסקי

מחווה לעיר רמת גן שתוכננה כעיר גנים

פרחים ועצים ענקיים בתערוכה "עבודת השדה"       צילום: רונית סבירסקי

 

הצדעה לחלוצות של חוות העלמות

בין עבודות הראטן הונחו משטחים שחורים ועליהם ציורים בגיר בהשראת תוכניות של שתי אדריכליות נוף ועיצוב גנים אירופאיות, גרטרוד ג'קיל וויטה סקוויל-ווסט. על קירות החלל מוצגים ציורים בוטניים של מיטל כץ מינרבו. היא יצרה לקסיקון בוטני צבעוני שמתעד חלק מיצירות הראטן וכל יצירה מוקדשת לחלוצה אחרת מתוך 29 החלוצות של חוות העלמות. חלקן דמויות ידועות כמו רחל המשוררת ומניה שוחט. על כל אחת מהחלוצות נכתב טקסט קצר שמספר עליה ועל תקרת הזכוכית שניפצה. בתיה ברנר עבדה בגן הירק של קבוצת כנרת והייתה ממייסדי עין חרוד. שרה בוסל האמינה בשוויון בין נשים לגברים בעבודת האדמה והייתה חברת הגרעין המייסד של דגניה ב'. ציפורה אברמסון הייתה חברה בארגון השומר ועיבדה את אדמות הגליל. כל אחת מהדמויות האלה שלא זכתה לפרסום והוקרה, הן דוגמה ומופת לנשים חלוצות, אמיצות ופורצות דרך. התערוכה כוללת שתי עבודות סאונד שמוסיפות צלילים להליכה בגן, אוושת עלים, ייללת חתולים, פכפוך מים וצעדים חרישיים.

 

ציור בוטני של פרח בצבעי מים, חלק מתערוכתה של מיטל כץ מינרבו במוזיאון רמת גןלקסיקון נשי: ציור בוטני מוקדש לחלוצות חוות העלמות      צילום: רונית סבירסקי

 

בחזרה אל הכפר האולימפי בברלין 1936

הכפר האולימפי בברלין לפני מלחמת העולם השנייה מוצג בתערוכת יחיד של רותי הלביץ כהן. אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה ה-11 ונערכה על ידי המפלגה הנאצית. הכפר תוכנן על ידי שני אדריכלים והותאם לתחרויות של גברים ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך למפקדה נאצית. בעת ביקור באתר פגשה האמנית היסטוריון ואמן ברלינאי, שחוקר את תולדות הכפר האולימפי ומקים בו ארכיון היסטורי. הוא פתח בפניה מחסן עם מאות כרזות פרסום ישנות של האולימפיאדה. רותי הלביץ כהן ביקשה ממנו מספר כרזות והפכה אותן ליצירות אמנות. היא יצרה קולאז'ים שמשלבים ציור, רישום ורדי מייד. על הבאנרים העצומים שעשויים מברזנט הודפסו צילומים מאתרים שונים בכפר האולימפי והם משלבים עם עולם הדימויים והסמלים שהאמנית הוסיפה להם. היא יוצרת מרחב תודעתי שלישי בין החושך לאור ובין הרשע והתום. התערוכה תעבור לברלין ותוצג באולם הספורט של הכפר האולימפי לאחר שתינעל במוזיאון רמת גן.

 

עבודות קולאז' על כרזות ישנות מתערוכת רותי הלביץ כהן במוזיאון רמת גןזכר ושכחה: קולאז' כרזות של אולימפיאדת ברלין 1936      צילום: רונית סבירסקי

 

3 אמניות שמתחברות לתערוכה אחת

התערוכה השלישית "לכי לך" שייכת לשנים שבין שתי מלחמות העולם וחושפת לראשונה אוסף ציורים שלא הוצג מעולם. התערוכה מחברת בין שלוש אמניות, אלכסנדרה פרגל, אן בן-אור ואלינה אורלוב. העבודות שייכות לאוסף מריה צטלין וגאוכמן שנתרם למוזיאון רמת גן. שלוש האמניות לא נפגשו מעולם. הציירת אלכסנדרה פרגל בתה מנישואין ראשונים של מריה צטלין, בעלת האוסף, נולדה ברוסיה ונדדה עם משפחתה לפריז ועברה לארצות הברית. הציירת אן בן-אור ילידת בלגיה שהגרה לישראל בגיל מבוגר. אלינה אורלוב אמנית וידאו ילידת מוסקבה שגדלה בגבעתיים וחיה ויוצרת כיום בקנדה. למרות שלא נפגשו מעולם ולא הכירו את העבודות אחת של השנייה ישנן קומפוזיציות כמעט זהות ושימוש בצבעים דומים בין אלכסנדרה פרגל ואן בן-אור. במרכז התערוכה סיפור של שמלה אדומה. האמנית אן בן-אור רכשה שמלה אדומה בחנות יד שנייה. המוכרת סיפרה לה שהשמלה הייתה של אמה שהשתתפה בצעדת המוות בפולין בתקופת השואה. השמלה קיבלה משמעות שהפכה ליצירת אמנות ולמפגש בין דורי שמתואר בציורי האמנית.

 

זכר ושכחה: קולאז' כרזות של אולימפיאדת ברלין 1936    צילום: רונית סבירסקי

 

האוסף שנתרם כולו למוזיאון

סיפורה של אלכסנדרה פרגל שזור באירועים שטלטלו את המאה ה-20. היא נולדה בפינלנד לאב שנמלט מסיביר על רקע פעילותו נגד שלטון הצאר. הוריה נפרדו ואמה נישאה למיכאל צטלין שהיה משורר, מו"ל ואחד היורשים של חברת תה ויסוצקי. בעקבות הרדיפה של אביה הביולוגי על ידי המשטר הבולשביקי היא היגרה עם כל בני המשפחה לצרפת וחיה בפריז. בסלון המשפחתי התארחו מיטב האמנים ואנשי הרוח באותן שנים. אלכסנדרה בחרה ללימוד אמנות והפכה לציירת. במלחמת העולם השנייה נמלטה לארצות הברית יחד עם בעלה. היא הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות. אוסף האמנות שלה נתרם למוזיאון רמת גן לאחר מותה על ידי היורשת יוליה גאוכמן.

 

ציור על בד טקסטיל של האמנית אן בן-אור

ארלקינו של האמנית אן בן-אור - ציור על בד צבעוני     צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה הרביעית במסגרת "שלהן" היא אוסף האמנות של האספנית הישראלית צילה ירון "בצלמה ובדמותה". האוסף מוצג עד סוף אוקטובר 2025 ולאחר מכן תוצג במסגרת אשכול התערוכות "אני מדברת ציור" של האמנית איטה גרטנר.

בצלמה ובדמותה: אוסף האמנות של צילה ירון בתערוכה במוזיאון רמת גן