נחלת בנימין בתל אביב: מסלול בין בתים לשימור

 

מסלול בין בתי נחלת בנימין לשימור, מבית פולישוק ובית סקופסקי ועד בית גולדין, בית הדקל, בית זיסמן ובית הכדים, עם סיפורי הבתים, האדריכלים ותהליכי השימור

 

רחוב נחלת בנימין נולד בראשית ימיה של תל אביב, כחלק מההתפתחות העירונית שמחוץ ליפו. השכונה הוקמה בשנת 1911, ובתיה הראשונים שיקפו את האדריכלות האקלקטית שאפיינה את העיר הצעירה: שילוב של השפעות אירופיות ומזרחיות, עיטורים, אריחי קרמיקה, מרפסות ואלמנטים דקורטיביים שנועדו להעניק לבניינים זהות מקומית. במהלך שנות ה-20 וה-30 השתנה אופיו של הרחוב. בתי המגורים הפכו בהדרגה למבנים ששילבו מגורים ומסחר, והרחוב נעשה לאחד מצירי המסחר המרכזיים של תל אביב. כבר בשנות ה-60 עלה הרעיון לשמר את אופיו ההיסטורי, אך רק בשנות ה-80 קיבל המהלך ביטוי מעשי. בשנת 1985 הוחלט לשמר את הקטע שבין כיכר מגן דוד לרחוב גרוזנברג, וב-1987 נפתח המדרחוב.

 

רחוב נחלת בנימין ובתים היסטוריים שעברו תהליך שימור ושיפוץ בתל אביב     צילום: רונית סבירסקי

 

תהליך השימור נמשך לאורך השנים, ובתי הרחוב עברו שיקום, שחזור ולעיתים שילוב של בנייה חדשה מאחוריהם או מעליהם, תוך ניסיון לשמור על החזיתות והמרכיבים האדריכליים המקוריים. הרחוב נמצא באזור ההיסטורי של תל אביב, וחלקו מצוי באזור החיץ של "העיר הלבנה של תל אביב - התנועה המודרנית", שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2003. ההכרזה מתייחסת למכלול האדריכלי והעירוני של תל אביב ולערכו האוניברסלי, ולא לרחוב נחלת בנימין לבדו.

 

בית סקופסקי - נחלת בנימין 5

בית סקופסקי, ברחוב נחלת בנימין 5, הוא מבנה אקלקטי שתוכנן בשנת 1922 על ידי האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק (תבורי) עבור יהודה סקופסקי, סוחר יפואי. טבצ'ניק ביקש ליצור בתל אביב סגנון אדריכלי עברי, ובבית זה שילב מוטיבים מן המקרא ומנופי הארץ, בהם עיטורים של מגן דוד ומנורת שבעת הקנים, דקלים, רימונים ואלמנטים דקורטיביים המזכירים את אדריכלות המזרח. חזית הבית סימטרית, ובמרכזה חצר המובילה אל חדר המדרגות. גם פנים המבנה עשיר בפרטים: חדר המדרגות מעוטר בתבליטים ועל הקירות והתקרות התגלו במהלך עבודות השימור ציורי קיר ובהם נופי הארץ, עצים, פרחים ופירות.

 

בית סקופסקי - נחלת בנימין 5      צילום: רונית סבירסקי

 

במשך השנים השתנה אופיו של הרחוב, שהפך מציר מגורים לרחוב מסחרי, ובשנות ה־30 נוספה לחזית הקדמית חזית מסחרית שהסתירה חלק ניכר מהעיצוב המקורי. בשנת 2012 החל תהליך שימור המבנה בתכנון ניצה סמוק אדריכלים, שבמסגרתו הוסרה התוספת המאוחרת והחזית הוחזרה למראה המתועד של הבית מראשיתו. ציורי הקיר שהתגלו במהלך העבודות שומרו, נוספה מעלית וקומת הקרקע הותאמה לשימוש מסחרי. המבנה הוכרז לשימור בהגבלות מחמירות והוא נמצא באזור החיץ של "העיר הלבנה", שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2003. בית סקופסקי ובית הדקל שתוכננו על ידי אדריכל טבצ'ניק ניצבים זה מול זה ברחוב והם מציגים את המאפיינים הבולטים של סגנון בנייה "עברי" באדריכלות התל אביבית.

 

 מבנה אקלקטי משנת 1922 שתוכנן על ידי האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק   צילום: רונית סבירסקי

 

בית גולדין - נחלת בנימין 7

בית גולדין, ברחוב נחלת בנימין 7, הוא מבנה אקלקטי שנבנה בשנת 1924 כבית דירות בן שתי קומות, בתכנון אדריכל שזהותו אינה ידועה. בשנת 1931 עבר המבנה שינויים בתכנון האדריכל דב הרשקוביץ. חזיתו הראשית, הסימטרית והמעוטרת, היא אחד המאפיינים הבולטים של הבית: במרכזה ארקר, חלון בולט מקו החזית, שעליו כיפה בחיפוי רעפי מתכת ומעליה גמלון. ריבוי המרפסות מוסיף לחזית תחושת עומק, ואילו הכניסה למבנה נעשית דרך פטיו פנימי, פרט המאפיין את תכנון הבתים העירוניים של אותה תקופה.

 

בית גולדין בנחלת בנימין 7     צילום: רונית סבירסקי

 

בקומת המגורים השתמרו פרטים מקוריים של המסגרות, עבודות העץ והריצוף, המאפשרים לזהות גם כיום חלק מהחומרים והעיצוב של הבית מראשית דרכו. המבנה מוכר כמבנה לשימור ונמצא באזור החיץ של הכרזת אונסק"ו "העיר הלבנה". בשנת 2025 הושלם תהליך שימור המבנה, ובמסגרתו נוספו לו שלוש קומות חדשות בתכנון האדריכל יניב פרדו. השילוב בין החזית ההיסטורית לבין התוספת החדשה יוצר מפגש בין שכבות הבנייה השונות של תל אביב ומאפשר לבית להמשיך את חייו בתוך המרקם העירוני המשתנה של נחלת בנימין.

 

 חזית בית גולדין - חלון בולט מקו החזית וגמלון     צילום: רונית סבירסקי

 

בית הדקל - נחלת בנימין 8

בית הדקל, המוכר גם בשם בית התמר, הוא אחד המבנים המזוהים ביותר עם האדריכלות האקלקטית של ראשית תל אביב. המבנה ברחוב נחלת בנימין 8 נבנה בשנת 1922 בתכנון האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק, שבחר להעניק לחזית שפה עשירה המשלבת מוטיבים יהודיים, מזרחיים וארץ-ישראליים. במרכז העיצוב ניצב מוטיב הדקל שהעניק לבית את שמו: דימוי של עץ דקל משתרע על פני החזית, כאשר הגזע עובר במרכז החלונות והצמרת מעוצבת כוויטראז' בחלק העליון. לצד הדקל שולבו בחזית מגן דוד, מנורת שבעת הקנים, ערבסקות ועיטורים נוספים. גם המרפסות והמעקות עוטרו בפרטים דקורטיביים, ובחלקו העליון של הבניין הושארו שורות לבנים חשופות, כמחווה למסורת היהודית של זכר לחורבן.

 

בית הדקל, המכונה גם בית התמר, בנחלת בנימין 8   צילום: רונית סבירסקי

 

הבית תוכנן במקור למגורים, אך בתוך שנים אחדות הפכה קומת הקרקע למרחב מסחרי, בהתאם לאופיו המשתנה של רחוב נחלת בנימין. לאורך השנים פעלו בו חנויות ובתי מלאכה רבים. בשנת 1929 פרצה בבניין שריפה, וב־1949 התגלה במרתף מחסן נשק ותחמושת של אחת המחתרות. בשנות ה־90 החל תהליך שיקום ממושך, שנקטע כמה פעמים, ובסופו שוקם המבנה ושמר על חזותו ההיסטורית. בית הדקל נכלל בתוכנית השימור העירונית ואף הוצג על ידי משרד הפנים כדוגמה מובהקת לאדריכלות האקלקטית בתל אביב.

 העיטורים היהודיים, המזרחיים וארץ-ישראליים בחזית בית הדקל     צילום: רונית סבירסקי

מוטיב הדקל הבולט בבית מספר 8 בנחלת בנימין       צילום: רונית סבירסקי

 

בית דיוויס - נחלת בנימין 9

במדרחוב נחלת בנימין ניצב בית דיוויס, מבנה אקלקטי שנבנה בתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת, ושמו נותר קשור לאחת השכבות המוקדמות של התפתחות הרחוב. זהות האדריכל שתכנן את המבנה אינה ידועה, אך מאפייניו משקפים היטב את האדריכלות התל-אביבית של שנות ה־20 וה־30, ששילבה בין מסחר ומגורים לבין שפה עיטורית עשירה. חזית המבנה בנויה בקו אפס לרחוב, בהתאם לאופי הבינוי של נחלת בנימין, ומושכת את העין באמצעות שני ארקאים בולטים, עיטורי טיח, קרניזים ועמודים קלאסיים המעטרים את הכניסה.

 

בית דיוויס - מבנה אקלקטי מראשית שנות ה-20 עם עיטורי טיח ועמודים קלאסיים   צילום: רונית סבירסקי

 

אחד הפרטים המעניינים שהתגלו במהלך תהליך השימור הם ציורי קיר מקוריים בטכניקת סטנסיל, שהשתמרו בתוך המבנה ומוסיפים רובד נוסף לסיפורו האדריכלי. גם חדר המדרגות והמסדרונות הפתוחים לחצר הפנימית המרווחת משקפים את תכנון המבנים העירוניים של התקופה ואת השילוב בין חזית מסחרית הפונה לרחוב לבין מרחבי מגורים פנימיים.

בית דיוויס הוכרז כמבנה לשימור במסגרת תוכנית השימור העירונית, והוא נמצא בתחום ההכרזה של אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית. מיקומו בלב המדרחוב ההיסטורי הופך אותו לחלק מרצף המבנים המתאר את ראשיתה של תל אביב ואת התפתחותה העירונית.

 

 בית דיוויס ובית גולדין בנחלת בנימין      צילום: רונית סבירסקי

 

בית לייטס-סורוקה – נחלת בנימין 10

בית לייטס-סורוקה, ברחוב נחלת בנימין 10, הוא אחד המבנים האקלקטיים הבולטים בחלקו הצפוני של המדרחוב. הבית נבנה בשנת 1921 בתכנונו של האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק (תבורי), על שני מגרשים צמודים. בתחילה תוכנן המבנה כשני בתי מגורים חד-קומתיים בעלי קיר משותף, אך בתוך שנים אחדות נוספה קומה והמבנה הפך לבית מגורים בן שתי קומות. בשנת 1926, עם התפתחות המסחר בתל אביב, הוסבה קומת הקרקע למסחר והחזית שונתה בהתאם, תהליך שאפיין רבים מהבתים לאורך נחלת בנימין. יצחק סורוקה ויואל לייטס היו בעלי הבית הראשונים, ובמשך השנים שימש המבנה למגורים ולמסחר והחליף בעלים ושימושים.

 

 בית לייטס-סורוקה בנחלת בנימין 10     צילום: רונית סבירסקי

 

בשנים האחרונות עבר בית לייטס-סורוקה תהליך שימור ושחזור מורכב, שבמסגרתו נשמרו החזיתות המקוריות וחלקים מהמבנה ההיסטורי, ובתוך המעטפת נבנה מבנה חדש הכולל דירות ומסחר. עבודות השימור והתוספת תוכננו על ידי אמנון בר אור, טל גזית וסיון אברג'יל. הפרויקט כלל גם עבודות הנדסיות מורכבות, ובהן תליית המבנה הקיים לצורך חפירה ובנייה מתחתיו. כיום המבנה משלב את החזית ההיסטורית עם הבנייה החדשה, וממחיש כיצד ניתן לשלב בין שימור המורשת האדריכלית לבין התחדשות עירונית.

 

 מבנה אקלקטי משנת 1921 שעבר תהליך שימור    צילום: רונית סבירסקי

 

בית הכדים - נחלת בנימין 16

בפינת רחובות נחלת בנימין ורמב"ם ניצב אחד המבנים המזוהים ביותר עם הרחוב – בית הכדים, שתוכנן ונבנה בין השנים 1925-1924 על ידי האדריכל זאב רכטר עבור היזם דב רוזנברג. זה היה המבנה הראשון שתכנן רכטר בתל אביב, עוד לפני שהפך לאחד האדריכלים המרכזיים של האדריכלות המודרנית בארץ.

 

הכדים המעוצבים בחזית בית הכדים בנחלת בנימין 16     צילום: רונית סבירסקי

 

הבית תוכנן בסגנון האקלקטי-רומנטי שאפיין את תל אביב בשנותיה הראשונות, והוא משלב בחזיתו אלמנטים דקורטיביים, קשתות, כיפות ופרטים שנועדו להעניק למבנה מראה עשיר ומעוטר. את שמו קיבל בזכות הכדים המעוצבים שהוצבו מעל הקומה הראשונה, בפינות הבניין, והפכו לאחד מסימני ההיכר שלו. הכדים, שאינם רק פרט קישוטי אלא חלק מהשפה האדריכלית של המבנה, בולטים במיוחד למי שמביט בחזית כלפי מעלה.

 

 בית הכדים תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר בשנות ה-20    צילום: רונית סבירסקי

 

בית הכדים מעניין גם משום שהוא מאפשר לראות את ראשית דרכו של רכטר ואת המעבר שעשה בהמשך לעבר האדריכלות המודרנית. העיטורים והכדים שאפיינו את המבנה הזה לא חזרו בעבודותיו המאוחרות, שהפכו מזוהות עם השפה המודרניסטית. הבניין, הנמצא ברשימת המבנים לשימור בתל אביב, הוא חלק מרצף הבתים ההיסטוריים של נחלת בנימין, וממחיש את הרבדים האדריכליים והעירוניים שנוצרו ברחוב בראשית ימיה של תל אביב.

 

בית זיסמן - נחלת בנימין 17, פינת רמב"ם 13

במפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם ניצב בית זיסמן, מבנה שנבנה בשנת 1924 בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין עבור צבי חיים זיסמן. בשונה מרבים מבתי תל אביב שנבנו באותן שנים בסגנון האקלקטי, בחר ברלין לבית זה בשפה ניאו-קלאסית, שהייתה יוצאת דופן בנוף העירוני של אותה תקופה. המבנה תוכנן מלכתחילה לשימושים משולבים של מסחר, תעסוקה ומגורים, ומיקומו בפינת כיכר רמב"ם, סמוך לרחוב אלנבי, הפך אותו לחלק מהמרקם המסחרי שהתפתח באזור בשנותיה הראשונות של תל אביב.

 

 בית זיסמן - מבנה ניאו-קלאסי משנת 1924 שתוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין  צילום: רונית סבירסקי

 

המאפיין הבולט של הבית הוא הסדר האדריכלי של שתי חזיתותיו, הפונות לנחלת בנימין ולרמב"ם. פילאסטרים וקשתות החוזרים במודול קבוע יוצרים חזית מאוזנת ומדודה, המדגישה את אופיו הקלאסי של המבנה. ברלין, שהיה מאדריכליה הבולטים של תל אביב בראשית שנות ה-20, העניק לבית מראה שונה מזה של המבנים הססגוניים והמעוטרים בסגנון אקלקטי שאפיינו חלקים רבים מהעיר באותה תקופה.

 

בית זיסמן הוכרז כמבנה לשימור במסגרת תוכנית השימור של תל אביב, ותהליך השימור שלו בוצע בשנים 2016–2020. כיום הוא מהווה חלק מהמרקם ההיסטורי של נחלת בנימין ומכיכר רמב"ם, ומאפשר לזהות ברחוב את המפגש בין סגנונות האדריכלות השונים שעיצבו את תל אביב בראשית דרכה. המבנה הוכרז כחלק מאזור אתר מורשת תרבות עולמית על ידי אונסק"ו.

 

מהכיכר אל המדרחוב

מכאן מתחיל המסלול לאורך נחלת בנימין, שבו כמה מן המבנים שנשמרו מאפשרים לקרוא את התפתחותה של תל אביב דרך חזיתות הבתים: מהאדריכלות האקלקטית של שנות ה־20, דרך המעבר ההדרגתי ממגורים למסחר ועד ההתחדשות העירונית של ימינו. בית סקופסקי, בית הדקל, בית גולדין, בית זיסמן ובית הכדים מציגים כל אחד שפה אדריכלית אחרת ופרטים המעידים על התקופה שבה נבנו. בהמשך הרחוב, בבית מספר 23, נמשך הרצף האדריכלי: המבנה תוכנן על ידי האדריכל משה לוברניצקי ונבנה בשנת 1924 כמבנה מגורים בן שתי קומות בסגנון אקלקטי. גם הוא מוכרז לשימור ונמצא באזור החיץ של "העיר הלבנה".

 

הסיור בנחלת בנימין אינו רק הליכה בין בניינים משומרים. הוא מאפשר להתבונן בשכבה עירונית שנוצרה לפני יותר ממאה שנה, השתנתה בהתאם לצורכי העיר, וכיום מקבלת חיים חדשים באמצעות השימור. לצד בתי המסחר, בתי הקפה ויריד האמנים, החזיתות ההיסטוריות מספרות את סיפור תל אביב דרך חומר, צבע, עיטור, פרופורציה ופרטים קטנים שנותרו על הבניינים. זהו רחוב שבו השימור אינו מנותק מחיי היומיום, אלא מתקיים בתוכם.