מדיירה: קאבו ז'יראו, ריביירה בראווה ופורטו מוניז

 

מסע לאורך החוף של מדיירה, ממצוק קאבו ז'יראו ומרפסת הזכוכית, דרך ריביירה בראווה ופונטה דו סול ועד בריכות הבזלת הטבעיות של פורטו מוניז ומפל Véu da Noiva

 

היום האחרון במדיירה פתח בפנינו מראות נוספים שעדיין לא נחשפנו אליהם. בתוך שעות ספורות השתנה הנוף ממצוקים נישאים מעל האוקיינוס, דרך עיירות חוף וכפרים ירוקים ועד סלעי בזלת שחורים שבהם הים חצב בריכות טבעיות. פגשנו את החיים המקומיים בשוק ובעיירות הקטנות, ובדרך נפרדנו בהדרגה מהאי שהכרנו בימים הקודמים. מזג האוויר, שהיה גשום ומעונן, הוסיף למראות האחרונים שלנו שכבות של צבע, מים ואור.

 

כפרים וטרסות לאורך חופי מדיירה    צילום: רונית סבירסקי

 

קאבו ז'יראו – מרפסת הזכוכית מעל האוקיינוס

אחד המראות המרשימים במדיירה מחכה בקאבו ז'יראו (Cabo Girão), מצוק המתנשא לגובה של 589 מטרים מעל האוקיינוס האטלנטי ונחשב לאחד מצוקי הים הגבוהים באירופה. אל קצה המצוק מגיעים אל מרפסת התצפית השקופה, שהפכה לאחד מאתרי התצפית המזוהים עם האי. רצפת הזכוכית מאפשרת להביט ישירות מטה אל הצוק האנכי ואל גלי הים הנשברים הרחק מתחת לרגליים. התחושה מעט מבלבלת: העין מצפה לקרקע מוצקה, אבל מתחתיה אין כמעט דבר מלבד זכוכית, אוויר ומרחק עצום אל האוקיינוס.

 

מרפסת הזכוכית של קאבו ג'יראו     צילום: רונית סבירסקי

 

מהמרפסת נפתח נוף רחב אל קו החוף הדרומי של מדיירה, אל המדרונות הירוקים והטרסות החקלאיות שיורדים לכיוון הים ואל הכפרים הפזורים לאורך החוף. ביום בהיר אפשר לראות למרחקים, אבל גם כאשר העננים מגיעים אל ההרים, המפגש בין הסלע הוולקני הכהה, הצמחייה הירוקה והאוקיינוס הכחול יוצר מראה דרמטי. האתר מזכיר עד כמה מדיירה היא אי שנולד מתוך פעילות געשית ועד כמה החיים בו התפתחו על מדרונות תלולים. אחרי היערות, הלבדות והכפרים שבהם ביקרנו, קאבו ז'יראו מחזיר אותנו אל הכוח הגולמי של הטבע – צוק כמעט אנכי, ים פתוח ומרחב גדול שמתרחב מכל עבר.

 

קאבו ג'יראו – תצפית על מצוקי מדיירה      צילום: רונית סבירסקי

 

ריביירה בראווה – שוק, פרחים ומגדלור

ריביירה בראווה (Ribeira Brava), עיירת חוף בדרום מדיירה, הייתה עבורנו עוד תחנה שבה פגשנו את האי בקצב מקומי יותר. בחוף הים נפרש האוקיינוס מול העיירה, אבל דווקא השוק המקומי משך את תשומת הלב. בין הדוכנים הוצגו פירות וירקות מקומיים, חלקם מוכרים וחלקם בעלי צורות, גדלים וגוונים שלא פוגשים בכל שוק. המגוון הזה מספר משהו על החקלאות של מדיירה, שבה האקלים הממוזג והאדמות הוולקניות מאפשרים גידולים רבים על חלקות קטנות ובטרסות המשתפלות במורדות ההרים.

 

המפרצים של Ribeira Brava       צילום: רונית סבירסקי

 

בכיכר המרכזית פגשנו גם את פסטיבל הפרחים, שכבר הכרנו מפונשל, אבל כאן הוא קיבל אופי מקומי יותר. מבני עץ קטנים, סוכות, עציצים ומתקנים דקורטיביים עוטרו בפרחים צבעוניים, והרחובות והכיכר הפכו למעין תצוגה פתוחה. זו הייתה הזדמנות לראות כיצד פסטיבל הפרחים ממשיך מעבר לבירה, בכפרים ובעיירות הפזורים ברחבי האי.

 

שוק הפירות והירקות של Ribeira Brava     צילום: רונית סבירסקי

 

מעל העיירה ניצב המגדלור, שממנו נשקפת תצפית רחבה אל האוקיינוס. אפשר להגיע אליו במסלול המטפס במעלה הגבעה, והעלייה משתלמת בזכות הנוף שנפתח בהדרגה. מריביירה בראווה המשכנו בנסיעה לאורך החוף, דרך אזור קאניאש (Canhas) ופונטה דו סול (Ponta do Sol). הדרך עוברת בין כפרים ציוריים, מדרונות ירוקים וטרסות חקלאיות שבהן מטעי בננות, עם נקודות תצפית שבהן ההרים יורדים כמעט ישירות אל האוקיינוס.

 

 מיצב פרחים בכיכר המרכזית בריביירה בראווה       צילום: רונית סבירסקי

פסטיבל הפרחים ב-Ribeira Brava     צילום: רונית סבירסקי

 

פורטו מוניז – בריכות טבעיות בין מצוקי הבזלת

ככל שהתקרבנו לכיוון פורטו מוניז (Porto Moniz), השתנה בהדרגה המראה של קו החוף. המצוקים הגעשיים נעשו כהים ודרמטיים יותר, וסלעי הבזלת השחורים החלו להשתלט על הנוף. כשהגענו לפורטו מוניז, בקצה הצפון-מערבי של מדיירה, התחושה הייתה של מפגש ישיר עם הכוחות הגעשיים שעיצבו את האי. כאן הים והסלע אינם שני מרכיבים נפרדים בנוף, אלא יוצרים יחד מערכת של מצוקים, לשונות סלע ובריכות טבעיות שנחצבו במשך הזמן בכוח הגלים.

 

תצפית על כפרים וקו החוף לאורך הדרך במדיירה    צילום: רונית סבירסקי

מצוקי הבזלת בדרך לפורטו מוניז        צילום: רונית סבירסקי

 

האטרקציה המזוהה ביותר עם פורטו מוניז היא הבריכות הטבעיות, שנוצרו בין סלעי הבזלת ונחשבות לאחד מאתרי הרחצה המוכרים במדיירה. מי האוקיינוס נכנסים אל הבריכות דרך פתחים שבין הסלעים ומתחדשים ללא הרף. לצד הבריכות הטבעיות הוקם גם מתחם רחצה מוסדר, המאפשר ליהנות מהמים בסביבה בטוחה ונוחה יותר. ביום שבו ביקרנו במקום הים היה פעיל, והגלים התנפצו בעוצמה על הסלעים, התיזו מים אל האוויר ונשפכו לתוך הבריכות. המים קיבלו גוונים משתנים של ירוק וכחול בהתאם לאור ולשמיים, ועל הסלעים הכהים צמחו שכבות של טחב בגוונים ירקרקים.

 

בריכות מים טבעיות בין מצוקי הבזלת בפורטו מוניז      צילום: רונית סבירסקי

צבעי המים בבריכות      צילום: רונית סבירסקי

 

המראה השתנה בכל רגע. השתקפויות האור במים, הבזלת השחורה, הירוק שעל הסלעים והשמים המעוננים יצרו שילוב צבעים שנראה כמעט כמו קומפוזיציה מעשה ידי אדם. דווקא ביום אפרורי וגשום קיבלו הבריכות והמצוקים עומק נוסף, והנוף הגעשי של מדיירה בלט בעוצמה.

 

גלי ים מתנפצים בין סלעי הבזלת     צילום: רונית סבירסקי

טחב ירוק והשתקפויות בבריכות פורטו מוניז      צילום: רונית סבירסקי

 

פורטו מוניז היא יותר מעיירת חוף ומתחם בריכות. האזור מוקף בנוף הררי תלול ובצמחייה עשירה, והכבישים המובילים אליו עוברים בין מנהרות, מצוקים ונקודות תצפית. הכביש הישן לאורך החוף מאפשר להיחשף מקרוב למבנה הדרמטי של קו החוף הצפוני, אף שבמקומות רבים הנסיעה בו הוחלפה בכבישים ובמנהרות החדשים שנחצבו בהר.

 

שבילי הליכה בין הסלעים והבריכות הטבעיות      צילום: רונית סבירסקי

בריכות רחצה מעוצבות     צילום: רונית סבירסקי

 

לאחר הביקור בבריכות עצרנו לארוחת צהרים במסעדה הגדולה שבמרכז האתר. בחרנו באחת המנות המזוהות עם המטבח המקומי – דג שהוגש עם בננה אפויה, שילוב שמחבר בין הדגה המקומית לבין אחד הגידולים המזוהים עם מדיירה. זו הייתה הפסקה נעימה לפני המשך הנסיעה לאורך החוף.

 

דג עם בננה אפויה – מאכל מסורתי במדיירה      צילום: רונית סבירסקי

 

מפורטו מוניז אל מפל Véu da Noiva

משם המשכנו לכיוון מפל Véu da Noiva, אחת מנקודות התצפית המוכרות לאורך החוף הצפוני. המפל נשפך מגובה המצוק ישירות לכיוון האוקיינוס, ומכאן גם שמו, שמשמעותו בפורטוגזית "צעיף הכלה". ביום הגשום שבו הגענו, המפל היה מרשים במיוחד והמים שזרמו במורד הצוק השתלבו בצמחייה הרטובה.

 

מפל Véu da Noiva במדיירה       צילום: רונית סבירסקי

צמחייה במדיירה מכוסה בטיפות גשם     צילום: רונית סבירסקי

 

הגשם הוסיף גם למראות הקטנים יותר. טיפות מים כיסו את העלים ונראו כמו כדורי זכוכית זעירים, כשהצמחייה הירוקה של מדיירה התכסתה בשכבה מבריקה. אלה היו המראות האחרונים שלנו באי – מצוקים שחורים, מים, מפלים, צמחייה רטובה וים פתוח. אחרי ימים של יערות עתיקים, לבדות, כפרים, טרסות חקלאיות, פסגות געשיות וקו חוף שמשתנה ללא הרף, פורטו מוניז הייתה נקודת סיום מתאימה למסע במדיירה: מקום שבו אפשר לראות כמעט במבט אחד את המפגש בין האש הגעשית שממנה נולד האי לבין המים שמקיפים אותו.

 

 מפל נשפך אל האוקיינוס במדיירה     צילום: רונית סבירסקי