מיער לאורי עד סאו לורנסו: יום טיול בנופים המשתנים של מדיירה

 

מסע בין יערות קדומים, תעלות מים עתיקות, בתי הקש של סנטנה, מזקקת רום מסורתית וצוקי האוקיינוס בקצה המזרחי של מדיירה

תצפית אל המצוקים וקו החוף של אזור סנטה מריה     צילום: רונית סבירסקי

 

הדרך מפונשל אל ריביירו פריו: בין האוקיינוס למצוקים הירוקים

הנסיעה מפונשל צפונה אל אזור ריביירו פריו חושפת את אחד המאפיינים הבולטים של מדיירה -מפגש כמעט בלתי פוסק בין ההר לאוקיינוס. הכביש מתפתל לאורך המדרונות, ובכל פנייה נפתחת זווית חדשה אל קו החוף האטלנטי: בתים קטנים הצמודים לשפת המים, כפרים הפזורים על המצוקים ונמלים קטנים שנראים מלמעלה כמו נקודות צבע בין הכחול לירוק.

ככל שמתרחקים מפונשל משתנה הנוף. במקום המרחב העירוני נכנסים אל אזורים כפריים שבהם המדרונות הוולקניים מכוסים בצמחייה צפופה. בתי מגורים עם גגות רעפים אדומים נבנו על מדרונות תלולים, בין טרסות חקלאיות שבהן גדלים עצי פרי, גפנים ומטעי בננות. החקלאות במדיירה מתמודדת מדי יום עם תנאי השטח ההרריים, ולכן כמעט כל חלקת אדמה מנוצלת לאורך המדרונות.

 

מבט אל האוקיינוס האטלנטי הנשקף מאזור סאו גונסאלו      צילום: רונית סבירסקי

 

מצד אחד של הדרך נשקף האוקיינוס האטלנטי הפתוח, ומצדו השני מתנשאים המצוקים הגעשיים שנוצרו במשך מיליוני שנים. הניגוד בין הסלע הכהה, הצמחייה הירוקה והבתים הצבעוניים יוצר את אחד הנופים המזוהים ביותר עם האי.

ככל שעולים לכיוון ריביירו פריו, האוויר נעשה קריר ולח יותר. הצמחייה משתנה בהדרגה, עצי הדפנה העתיקים מופיעים לצד הכביש, והדרך מובילה אל אחד האזורים המזוהים ביותר עם הטבע של מדיירה – יער הלאורי ושבילי הלבדה העוברים בתוכו.

 

 מסלול טיול ביער לאורי בריביירו פריו    צילום: רונית סבירסקי

 

Levada dos Balcões: הליכה לצד תעלות המים של מדיירה

מדיירה נהנית מאקלים נוח לאורך רוב ימות השנה, אך באי הררי שבו המרחק בין החוף לפסגות קצר כל כך, שינויי מזג האוויר הם חלק בלתי נפרד מהטיול. יצאנו מפונשל במזג אוויר אביבי ונעים, וככל שעלינו צפונה לכיוון ריביירו פריו השתנה הנוף וגם האוויר נעשה קריר ולח יותר. כשהגענו לאזור היער קיבל אותנו טפטוף דק, כזה שמלווה את הדרך בשקט ומוסיף לאווירה המיוחדת של המקום.

 

שביל ההליכה עובר לצד תעלת הלבדה בלב יער לאורי עתיק      צילום: רונית סבירסקי

 

לפני היציאה למסלול Levada dos Balcões נכנסנו לבית קפה מקומי קטן לצד הדרך. על הדלפק הונחו כוסיות טעימה של פונשה בטעמים שונים - המשקה המסורתי של מדיירה, שבמקום הזה מכינים במקום ומגישים למטיילים שעוברים באזור. לאחר הטעימה המשכנו אל תחילת המסלול, שם פגשנו את אחת התופעות המזוהות ביותר עם האי - הלבדות.

 

בית קפה שמגיש פונשה ביתית בשיטה מסורתית     צילום: רונית סבירסקי

 

הלבדות הן מערכת עתיקה של תעלות מים שנבנו במדיירה החל מהמאה ה-16 כדי להוביל מים מאזורי ההרים הלחים אל השטחים החקלאיים והיישובים באזורים היבשים יותר של האי. גם כיום הן משמשות להעברת מים למאגרים ולשדות, ובמקביל הפכו למסלולי הליכה העוברים בלב הנוף הטבעי. יער הלאורי, שבו עובר המסלול, הוא שריד ליער קדום שכיסה בעבר חלקים נרחבים מדרום אירופה וצפון אפריקה. כיום הוא נשמר בעיקר באיים האטלנטיים, בהם מדיירה, האיים הקנריים והאיים האזוריים.

 

שרכים המכסים את גזעי העצים בלחות האופיינית ליער לאורי      צילום: רונית סבירסקי

 

ההליכה לצד הלבדה בתוך יער הלאורי (Laurissilva Forest) הייתה מסע אל עולם ירוק ולח. העננות כיסתה את רכסי ההרים, האדמה הרטובה הדיפה ריח עשבוני, וטיפות מים שנאגרו על עלי הצמחים נתלו עליהם כמו פנינים קטנות. הלחות הגבוהה ביער אינה רק תחושה באוויר - היא חלק ממערכת טבעית שמזינה את האי. טיפות גשם וערפל הנאספות על העלים והענפים מחלחלות אל הקרקע, מצטרפות למקורות המים וזורמות אל תעלות הלבדה והמאגרים של מדיירה.

 

פרחי קאלה לבנים הפורחים לצד שבילי הטיול     צילום: רונית סבירסקי

 

הצמחייה הצפופה יוצרת תחושה של הליכה בתוך עולם נסתר. לצד עצי הדפנה העתיקים גדלים שרכים, פרחי בר קטנים ופרחי נוי שהתאקלמו בטבע, בהם קאלות לבנות, אזיליאות וציפורי גן עדן. גזעי עצים מפותלים קיבלו צורות שנראות כמו פסלים מעשה ידי הטבע, ועל ענפים חשופים נתלו שרכים דקיקים שנראו כשיער ירוק הגולש ברוח. האוויר היה מלא בריחות של עץ, אדמה ופרחים.

 

שיח אזילאה לבנה    צילום: רונית סבירסקי

הלחות וטיפות הגשם מצטברות על הצמחים וצונחות אל הלבדות     צילום: רונית סבירסקי

 

בשיא המסלול מגיעים אל מרפסת התצפית Miradouro dos Balcões, שממנה נפתח מבט רחב על הנוף ההררי של מדיירה. רכסים כהים של סלע וולקני מתרוממים מעל העמקים, עננים לבנים נחים על פסגותיהם, ובמורדות נפרשים שטחים חקלאיים של כרמי ענבים, מטעי בננות וגידולים נוספים. בין הצמחייה הירוקה פזורים בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים, שיוצרים תמונה כפרית שממחישה את הקשר ההדוק בין האדם, המים והטבע באי מדיירה.

 

מרפסת תצפית Miradouro dos Balcões    צילום: רונית סבירסקי

 

סנטנה: בתי הקש המסורתיים והטעמים של צפון מדיירה

הדרך היורדת מיער הלאורי אל החוף הצפוני של מדיירה משנה בהדרגה את אופיו של הנוף. מאזור ההרים הלח והירוק מגיעים אל עיירה שמספרת סיפור אחר על האי – סנטנה (Santana), אחד המקומות המזוהים ביותר עם המסורת הכפרית של מדיירה.

 

נופים כפריים בדרך לסנטנה      צילום: רונית סבירסקי

 

במרכז העיירה נמצא מתחם שבו שוחזרו ונשמרו בתי הקש המסורתיים, שהפכו לאחד מסמליה של מדיירה. המבנים הקטנים בעלי הגגות המחודדים עשויים מקש טבעי ומעץ, והם מעניקים למקום מראה כמעט תיאטרלי. ההליכה בין הבתים מחזירה את המבקרים אל תקופה שבה משפחות התגוררו במבנים האלה, עיבדו את חלקות האדמה הסמוכות וניהלו אורח חיים פשוט שהתבסס על החקלאות המקומית.

 

בתי הקש הצבעוניים של סנטנה     צילום: רונית סבירסקי

 

הבתים מעוטרים בצבעים עזים ובפרטים קטנים שמספרים על חיי היומיום של תושבי האי בעבר. לצד המבנים מטופחות גינות ירק ופרחים, המשקפות את הקשר ההדוק בין הבית לבין האדמה שסביבו. בעבר נהגו התושבים לקשט את בתיהם, ללבוש בגדים מסורתיים רקומים ולהציג את מלאכות היד המקומיות באירועים ובחגים. כיום המתחם מאפשר הצצה אל התרבות הכפרית של מדיירה ואל סגנון החיים שנוצר בתנאי השטח המיוחדים של האי.

 

גינות מטופחות סביב בתי העץ המסורתיים      צילום: רונית סבירסקי

 

סנטנה אינה רק תחנת עצירה לצילום בתי הקש. העיירה משמשת גם מקום מפגש למטיילים המבקשים לטעום מהמטבח המקומי של צפון מדיירה. בתי קפה ומסעדות באזור מעוצבים לעיתים בהשראת הסגנון המקומי ומציעים מנות המבוססות על חומרי גלם מהאי. בין המנות המזוהות עם האזור אפשר למצוא מרקי עגבניות המוכנים מירקות מקומיים, לצד Espada com Maracujá – פילה דג חרב שחור המוגש עם רוטב פסיפלורה, שילוב שמחבר בין הדגה הטרייה של האוקיינוס לבין הפרי הטרופי שגדל באדמת מדיירה.

 

Espada com Maracujá – פילה דג חרב שחור המוגש ברוטב פסיפלורה   צילום: רונית סבירסקי

 

אחרי שעות של הליכה בין עצי הדפנה, הלבדות והנופים ההרריים, סנטנה מציעה הפסקה אחרת – מפגש עם הצד האנושי של האי. זהו מקום שבו המסורת אינה נשמרת רק במוזיאונים, אלא ממשיכה להופיע בצבעים, בטעמים ובקצב החיים המקומי.

 

פורטו דה קרוז: רום מסורתי מול האוקיינוס האטלנטי

מסנטנה המשכנו בנסיעה מזרחה לכיוון פורטו דה קרוז (Porto da Cruz), בדרך נופית נוספת שחושפת את המפגש המיוחד בין ההר, החקלאות והים במדיירה. הכביש מתפתל בין פסגות ומדרונות תלולים, שעליהם נאחזים בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים. סביבם נפרשות טרסות חקלאיות מדורגות שבהן גדלים מטעי בננות, כרמים ועצי פרי. המבנה המדורג של השדות מזכיר במבט ראשון את שדות האורז במזרח הרחוק – פתרון אנושי חכם להתמודדות עם מדרונות ההרים הגעשיים של האי.

 

מפרץ פורטו דה קרוש בעיירה Machico    צילום: רונית סבירסקי

 

בסופו של הכביש נפתח הנוף אל מפרץ פורטו דה קרוז, יישוב קטן על חוף האוקיינוס האטלנטי שמוכר בזכות הנוף הדרמטי שלו ובזכות הקשר ההיסטורי לתעשיית קנה הסוכר והרום במדיירה. כאן עצרנו לביקור ב־Engenhos do Norte, אחת ממזקקות הרום המסורתיות הידועות באי, שבה עדיין אפשר לראות את מתקני הייצור ההיסטוריים.

 

ייצור רום מקנה סוכר בשיטות מסורתיות    צילום: רונית סבירסקי

 

הסיור במזקקה מחזיר אל תקופה שבה קנה הסוכר היה אחד הגידולים המרכזיים במדיירה. באולמות הייצור ניצבים מכלי נחושת גדולים, תנורי לבנים, חביות עץ ומכונות מסורתיות ששימשו לריסוק קנה הסוכר ולהפקת חומר הגלם שממנו מיוצר המשקה. לצד הריח העז של האלכוהול והעץ הישן מורגשת ההיסטוריה של מלאכה שעברה מדור לדור.

 

אולם חביות הרום    צילום: רונית סבירסקי

 

בסיום הסיור טעמנו את הרום המקומי, שהוגש לצד עוגייה מסורתית שנהוג לאכול לצדו. הטעם החזק והמתקתק של המשקה הפך את העצירה הקצרה לחוויה מקומית שמחברת בין חקלאות, מלאכת יד ומסורת קולינרית.

 

טעימות של רום מקומי במזקקת Engenhos do Norte    צילום: רונית סבירסקי

 

סאו לורנסו: קצה האי מול הצוקים והים

מהמזקקה בפורטו דה קרוז המשכנו אל הקצה הצפון-מזרחי של מדיירה, אל "השפיץ" של האי – חצי האי סאו לורנסו (Ponta de São Lourenço). הדרך הובילה אותנו אל אחת מנקודות התצפית המרשימות באזור, שם נפתחת מרפסת מול מרחב כחול אינסופי. מעבר לגדר התצפית נפרשים הצוקים הגעשיים הכהים, היורדים בתלילות אל האוקיינוס האטלנטי.

זהו נוף שונה לחלוטין מזה שפגשנו שעות קודם לכן. במקום היער הירוק, הלח והערפילי של ריביירו פריו ניצב מולנו מרחב חשוף ופראי – סלעים שחורים שנוצרו מפעילות געשית עתיקה, רוח חזקה וגלי ים המתנפצים על הצוקים בעוצמה. הניגוד בין צבעי הסלע הכהים, הכחול העמוק של האוקיינוס והעננים המשתנים מעליהם יוצר תחושה של קצה העולם.

 

ממרפסת התצפית פונטה דו רוסטו נשקפים המצוקים הדרמטיים של חצי האי סאו לורנסו  צילום: רונית סבירסקי

 

ביום אחד נחשפנו לפנים הרבות והמגוונות כל כך של מדיירה. בתוך שעות ספורות עברנו מיער לאורי קדום וערפילי, דרך כפרים מסורתיים, טרסות חקלאיות ומורשת הרום המקומית, אל נוף כמעט מדברי של צוקים געשיים בקצה האוקיינוס. אולי זה סוד הקסם של האי הקטן הזה – היכולת להציע למטייל מסע בין עולמות שונים כל כך, במרחקים קצרים ובמהלך יום אחד של נסיעה.

 

שוק פונשל האקזוטי והגן הבוטני במונטה - הפרק הראשון במסע במדיירה