מרכז המבקרים נובומייסקי – החזון שהפך מלח לזהב

 

פס קול של תעוזה: מיצגים, סרטים וחפצים מקוריים מספרים את סיפורם של חלוצי האשלג, מראשית הדרך ועד המצור הדרמטי במלחמת העצמאות

משקפי VR בחזרה לתחילת המאה ה-20     צילום: רונית סבירסקי

 

בין מצוקי סדום לים המלח, בלב אחד המקומות הנידחים והלוהטים בישראל, ניצב מרכז המבקרים אתר חברת האשלג ע"ש משה נובומייסקי – אי של היסטוריה, תעוזה וחזון ציוני בלב המדבר. מרכז המבקרים הוקם במקום שבו היה מחנה העובדים הדרומי של מפעל האשלג החלוצי. מי שצועד בין מבני האבן המשוחזרים, עוקב אחר פס הקול של קריינות עדינה, ומביט בחפצים המקוריים ששרדו את החום, הבידוד והמלח, מרגיש כאילו הזמן נסוג לאחור לשנות ה-20 וה-30 – אל ימי החלוצים התעשייתיים, שהגיעו למדבר כדי להגשים חלום של הפקת אוצרות מהמים. הם לא יצרו מלח וגם היום לא מייצרים מלח אלא אשלג שהוא המינרל המבוקש ביותר בעולם.

 

שחזור החיים של עובדי המפעל    צילום: רונית סבירסקי

 

המחנה שהפך למיצג

המראה הסגפני והמבנים הפשוטים הפרושים על פני שטח צחיח עומדים בניגוד למה שצופן הסיור במקום. הפער בין הסגפנות החיצונית לטכנולוגיה המתקדמת שמתחוללת בתוך המבנים הוא עצום. האוויר בחוץ לוהט ומדגים את התנאים הבלתי אפשריים שבהם עבדו פועלי המפעל. השבילים נותרו כשבילי עפר כפי שהיו במקור עם סימון של אבני סף לבנות. הסיור המודרך מוביל את המבקרים אל תוך המבנה הראשון שהיה חדר האוכל. החלל הממוזג, המושבים הנוחים והמיצג האור קולי הופכים את הביקור לחוויה שלקוחה מהעולם המודרני. מתחילים בסרטון הסבר על ההיסטוריה של האזור. בחדר אחר שם מוצג דגם ענק של ים המלח פרוש על רצפת המבנה. הוא משנה צורה, נפתח ונסגר ומדגים את תזוזת הלוחות הטקטונים ואיך נוצר השבר הסורי אפריקני, ובעקבותיו הכנרת, הירדן וים המלח.

 

דגם השבר הסורי אפריקני     צילום: רונית סבירסקי

 

עוברים אל המבנה ששימש כחדר האוכל. המבנה נשרף במהלך השנים ושוחזר. בסרט מספרים את סיפור הקמת החברה ותהליך הפקת האשלג הראשוני. סרטון אנימציה צבעוני הממחיש את התפתחות המפעל הדרומי בסדום. בחדר נוסף מרכיבים משקפי VR וחווים וירטואלית יום עבודה מפרך לצד עובדי המפעל. בחדר הביטחון אפשר לראות מבחוץ את חרכי הירי שמהם יכלו לירות על אויב שמתקרב ובפנים את הסליק של הנשק ששימש להחביא את כלי הנשק.

 

 בית הבטחון וסככת המינרלים      צילום: רונית סבירסקי

 

בסככת המינרלים עומד קרון שאליו מחוברות אמבטיות גדולות בהן מילאו את האשלג והסיעו על מסילות לאניות. בקופסאות שונות מוצגים המינרלים השונים שמתקבלים מתהליך הייבוש: ברום, מגנזיום, אשלג וגבי קרנליט. בביתן האחרון מוצג סרטון אינטראקטיבי שמסכם את הסיור בעזרת חידון שכל אחד מהמבקרים יכול להשתתף בו. באודיטוריום הצמוד מוקרן סרט שמתאר את תהליך הפקת האשלג במפעלים המודרניים. המושבים נעים, הקירות זזים והמסך הענק מוביל את הצופים עמוק אל תוך הבריכות והשיטות החדשניות של ההפקה.

 

 סככת הדגמת המינרלים השונים      צילום: רונית סבירסקי

 

המהנדס הסקוטי והיהודי מסיביר

הסיור במרכז המבקרים הוא חזרה בזמן אל מחנה העובדים, בימי המפעל המקוריים. לימים בהם  היה מאוכלס בעשרות פועלים, מהנדסים וחוקרים. אחד היזמים הראשונים שהגיע לביקור באזור היה תומאס גרגורי טולוק, מהנדס סקוטי, חוקר חומרי נפץ ומשרת בממשל הבריטי, שזיהה את הפוטנציאל הטמון במלחי ים המלח כבר בשנת 1918. באותה תקופה, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, החל טולוק לפעול לקבלת זיכיון בריטי לניצול מחצבי המקום. זמן קצר לאחר מכן, נוצר הקשר בינו לבין מהנדס צעיר וחלוץ נלהב בשם משה נובומייסקי – איש חזון יהודי מסיביר, שראה בים המלח בסיס למפעל כלכלי ועצמאי של היישוב היהודי.

 

 צריפי המגורים     צילום: רונית סבירסקי

 

נובומייסקי הציע לטולוק שותפות בקבלת הזיכיון, טולוק הסכים, הקדיש את שארית חייו לפרויקט והתגורר ביריחו עד מותו בשנות ה-30. אחיו, קולונל טולוק, מהנדס מנוסה מהודו, הגיע לסייע בפעילות בדרום ים המלח. הוא פעל מתוך מניעים נוצריים–מחקריים, בתקווה לאתר את העיר המקראית צוער. באחת המערות שבמצוק סדום הוא פוצץ סלעים והרחיב חלל טבעי שזכה לכינוי "מערת הקולונל", ושימש מקום מנוחה נדיר לצוותים העובדים.

 

הרכבת וקורניות המשא     צילום: רונית סבירסקי

 

מוסיה לנגוצקי מ-40 מעלות מתחת לאפס ל-40 מעלות בצל

כדי להוציא את החזון אל הפועל נדרש הרבה מעבר לרעיון טכנולוגי. דרוש היה איש שטח אמיץ, בעל יכולת עמידה בתנאים בלתי אפשריים. כאן נכנס לתמונה מוסיה (משה) לנגוצקי – צעיר סיבירי, בן לגולי עבודה שעסקו בכריית זהב, שהגיע לארץ ב-1921 אחרי מסע ארוך דרך מונגוליה ומנצ'וריה. ב-1925, בגיל 24, נשלח על ידי נובומייסקי אל חופו הצפוני של ים המלח, והפך לחלוץ הבודד הראשון של המיזם. במשך שנתיים וחצי חי לנגוצקי לבדו במקום הצחיח והחם, ביצע סקרים, מדידות וניסויי אידוי. הקים תחנת ניסוי צנועה ופיתח שיטות חדשות להפקת אשלג ממי ים המלח.

 

 נובומייסקי עורך בדיקות מים      צילום מתוך מיצג וידאו: רונית סבירסקי

 

עם קבלת הזיכיון הרשמי להקמת חברת האשלג הבריטית–פלשתינאית בשנת 1930, הפך לנגוצקי ליד ימינו של נובומייסקי. הוא תכנן את בריכות האידוי, פיקח על הקמת תשתיות השאיבה והתחבורה, והקים את "מחלקת הים" של החברה, שהפעילה סירות שקישרו בין צפון האגם לדרומו. במקביל, היה גם מפקד ה'הגנה' באזור ונערץ על ידי הפועלים וגם על ידי תושבי האזור הבדואים והערבים.

 

 הקמת המבנים במפעל סדום      צילום: רונית סבירסקי

שחזור חדר האוכל      צילום: רונית סבירסקי

 

החשיפה לדרום והפינוי הדרמטי

אחד מרגעי המפנה המשמעותיים התרחש כשנובומייסקי פנה אל יהודה קופולוביץ – לימים יהודה אלמוג – וביקש ממנו להקים פלוגה מגויסת שתעזור להקים את המפעל בדרום ים המלח. קופולוביץ, ממייסדי הקיבוץ המאוחד, נענה לאתגר והוביל קבוצה של חלוצים צעירים מהתנועה הקיבוצית, שהצטרפו למאמץ והקימו יישוב עבודה זמני באזור. המסע לסדום התבצע אז רק דרך הים – סירות ששטו במשך שעות מהצפון אל הדרום.

 

 המפעל ובריכות האידוי     צילום: רונית סבירסקי

 

הסיור נחתם במבנה המרכזי, שם מוקרן סרט קצר המשחזר את קורות המפעל – מהחזון ועד ימי המצור במלחמת העצמאות, אז נותק המתחם לחלוטין. מוסיה לנגוצקי, יחד עם קומץ פועלים מסורים, נותרו לשמור על המקום במשך שבעה חודשים עד לפינוי הדרמטי בנובמבר 1948.

 

 מצבורי מלח שיוצרים פיסול של הטבע      צילום מתוך סרטון וידאו: רונית סבירסקי

 

ביקור במקום הוא בסיור מודרך בלבד, בהזמנה מראש דרך האתר, טל. 08-3009199

 

מה עוד עושים בסביבה?

מצדה, מסלולי טיול בדרום ים המלח, מרכז מבקרים גן לאומי עין בוקק