אמנות, יין, גבינות, קפה ופיצה במוזיאון פתח תקווה לאמנות

 

מוזיאון פתח תקווה מתחדש לא רק באשכול תערוכות של אמנים ישראלים אלא גם בפודטראק ובית יין

 

 מיקרופון ענק וחרבות לוהטות של האמן מוטי מזרחי       צילום: רונית סבירסקי

 

יקב ירושלים שהוא אחד מהיקבים הגדולים בישראל פתח מרכז מבקרים במתחם מוזיאון פתח תקווה לאמנות. החלל מעוצב כמו חנות יינות עם תצוגה מרשימה של היינות השונים שהיקב מייצר, דלפק ארוך משמש לטעימות ולצידו שולחנות וכסאות לישיבה. המקום מתאים לטעימות יין וכיבוד קל, מגשי גבינות ופוקצ׳ות שמכינים בפודטראק החונה בחזית. יין ואמנות זה שילוב מקורי ונותר רק לראות אם הקהל יעדיף את כוס היין לפני או אחרי. בפודטראק מכינים פיצות, כריכים, מגשי גבינות עם פוקצ'ות, קפה, קרואסון, סלטים, קינוחים ושתיה קלה.

 

 טעימות יין של יקב ירושלים      צילום: רונית סבירסקי

 

מוטי מזרחי  - הבהובי תודעה

בחלל הפנימי של המוזיאון נפתחו בינואר 2024 חמש תערוכות של אמנים ישראלים כשהגדולה ביניהן היא רטרוספקטיבה ראשונה שמוקדשת לאחד האמנים הבולטים והמיוחדים בישראל, מוטי מזרחי. פסלי החוצות הענקיים שלו מוכרים לציבור הרחב ובין המפורסמים שבהם עין השמש באשדוד שנישא לגובה 18 מטרים והפסל איקרוס בחזית מוזיאון תל אביב לאמנות.

 

 מיצב עין השמש של מזרחי בעיר אשדוד בגובה 18 מטרים     צילום: רונית סבירסקי

 

דרכו של מוטי מזרחי לצמרת האמנות הישראלית לא הייתה פשוטה והוא טוען שדווקא הקשיים הם אלה שהגדירו את אופיו כאמן. הוא נולד ב-1946 בשכונת שבזי בתל אביב וגדל בשכונת רמת ישראל. מחלה אוטואימונית גרמה לו לשיתוק בשתי רגליו והוא נאלץ להתהלך בעזרת קביים. המחלה, האשפוזים והטיפולים נתנו לו זמן לחלום על אמנות והוא הצליח ליישם את החלום בגיל מאוחר יחסית כשהתקבל ללימודים בבצלאל.

 

 ברכת הכוהנים של האמן מוטי מזרחי       צילום: רונית סבירסקי

 

צילום מיצב האירוסין של מזרחי על חומות העיר העתיקה     צילום: רונית סבירסקי

 

עשר שנים מאוחר יותר הפך למורה בבצלאל, לימד במדרשה לאמנות ברמת השרון, בבית ספר קלישר, במכון הטכנולוגי חולון ובקמרה אובסקורה שבה כיהן כראש המחלקה לאמנות. בכל שנותיו הוא לא הפסיק ליצור וזכה בשורה של פרסים על עבודותיו. ב-1980 ייצג את ישראל בביאנלה לצעירים בפריז, ב-1987 בביאנלה בסאו פאולו ברזיל וב-1988 יחד עם צדוק בן דוד בביאנלה בוונציה. הוא יוצר בתחומי מדיה שונים, מדבר ושר ביידיש במיצג ״תיאטרון היידיש״ ונחשב לאחד מפורצי הדרך באמנות הפרפורמנס.

 

 משקולת שאף אחד לא יצליח להרים של האמן מוטי מזרחי      צילום: רונית סבירסקי

 

הוא היה האמן הראשון בארץ שהציב את גופו כמיצג אמנות ללא חשש ממצב הנכות ולא מאיבר מין חשוף. מוטי מזרחי הוא ההיפך הגמור משגרתי או פופוליסטי. הוא משדר בעבודותיו חופש אמנותי שלא מחכה לאישורים ולמחיאות כפיים. ואם במחיאות כפיים עסקינן אחד המיצגים בתערוכה במוזיאון פתח תקווה לאמנות נקרא מחיאות כף יד אחת. על קיר אחד מוצגות עבודות שכל אחת היא יצירה בפני עצמה. הוא משתמש בחומרים כמו אלומניום, ברונזה, פליז, עץ אלון, חלקי רדי מייד ויציקות חומר של חפצים כמו תקליט, סרגל וגלגל. זהו אוסף אקלקטי שנראה לכאורה שאין קשר בין חלקיו אבל מזרחי מכנה אותם חפצים מוליכים מעין צינורות לתודעה. כך גם נקראת התערוכה כולה ״הבהובי תודעה״.

 

 קיר "מחיאות כף יד אחת" של האמן מוטי מזרחי    צילום: רונית סבירסקי

 

על רצפת החדר שוכב מיקרופון ענק ומעליו פנסים עגולים ירוקים שמסתירים סרטי מלחמה מעיראק ששודרו ב cnn. גלגל ניאון בוהק באדום מורכב מחרבות. מיצג של ברכת הכוהנים שמזרחי מככב בו עטור כפפות איגרוף אדומות. פרוכת קטיפה ענקית מכסה קיר שלם ועליה רקומות בערבית מילים של שיר אהבה שביצעה אום כולתום. מיצג של נמלים שחורות זוחלות במעלה קיר. קולאז׳ צבעוני יפהפה שרק מקרוב רואים שהוא מורכב מרצועות שנגזרו מעיתונים ומסרטים שעוסקים באלימות נגד נשים.

 

 מיצג הנמלים הזוחלות של האמן מוטי מזרחי       צילום: רונית סבירסקי

 

משקולת ספורט ענקית תופסת חלל שלם ולידה עומד הזבוב המפורסם. מזרחי משתמש במיצגים שונים בפסל הזבוב שנראה כמו תכשיט שראשו מעוטר באבני חן. הזבוב רוכב על גבו כשהוא מתבונן ביצירת יום הכיפורים של מאוריצי גוטליב ומלווה אותו בסצנות נוספות. ישנן לא מעט פרשניות מה משמעות הזבוב עבורו אבל בעיני המתאימה ביותר היא שמזרחי רוצה להיות במצבים מסוימים הזבוב על הקיר.

 

 הזבוב היוקרתי של מזרחי      צילום: רונית סבירסקי

 

מתן גולן - שיר האהבה ומגירות אחרות

עבודותיו של האמן מתן גולן הן מיצבים שמושכים את העין באסתטיות שלהם. עבודות פיסול, וידיאו ארט, רישום והדפס שיש בהם משהו אלגנטי, מרשים, נקי ומסתורי. זהו טיבן של מגרות שמסתירות בתוכן חפצים ודורשות שמישהו יפתח ויסגור אותן כדי לחשוף את תוכנן. התערוכה הזו היא גם הצגת הבכורה של מתן גולן במוזיאון כלשהו בארץ.

 

 מפוח הפנינים של האמן מתן גולן       צילום: רונית סבירסקי

 

העבודות שלו מתחברות למושג האנימיזם, תרבות שבטית קדומה שרואה בכל חפץ דומם, צומח או חי נשמה. תפיסה שמבטלת את עליונות האדם על הטבע. בתוך המגרות ולצידן נשפכות פנינים ובמיצב אחר הפנינים מבעבעות בתוך נוזל סמיך. מתן יצר את הקאזו שהוא כלי נשיפה שמעוות את הקול האנושי בצורה מצחיקה אבל גם מטרידה. הקאזו מחליף זהויות ותפקידים – אם כמשקולת, ואם כדגל בראש התורן.

 

מגרות נפתחות ונסגרות של גולן        צילום: רונית סבירסקי

 

מאיה אטון - קצה עובד קצה עומד

התערוכה קצה עובד קצה עומד של מאיה אטון היא הצבה מחדש של תערוכה שהוצגה בסדנת ההדפס ירושלים ב-2019. אטון יצרה עבודות של הדפסי רשת, תחריטים ומיצבים. לצד עבודות בטכניקת התצריב שבה הרבתה לעבוד, בולטת כאן יצירתה בהדפס רשת שבו התנסתה לראשונה ויצרה בו מערך של עבודות על נייר, טקסטיל, מתכת ועץ.  קצה עובד קצה עומד הוא מושג בקשירת חבלים: אחיזה בשני קצוות של חבל, כאשר קצה אחד "עומד" ובקצה השני נקשר הקשר. התערוכה היא מסע שמקשר בין עולמות המדע והתרבות של המאות ה-19 וה-20. הדימויים נעשו בהשראת המיתולוגיה של מצרים העתיקה ושל אמריקה המודרנית. מאיה אטון הלכה לעולמה ביולי 2022 כשהיא בת 48. היא הייתה אמנית רב-תחומית ויצירתה התפרשׂה על פני סוגי מדיה רבים – רישום, ציור והדפס, מיצב, וידאו וסאונד.

 

 הדפסי רשת, תחריטים ומיצבים של האמנית מאיה אטון     צילום: רונית סבירסקי

 

תמר סימון - ללא בסיס

תמר סימון רושמת דיוקנאות בטכניקות שמבוצעות במעבדות זיהוי פלילי במטרה לזהות נעדרים. היא עושה זאת באמצעות עט כדורי, עיפרון אדום וצבעי פנדה. התוצאה היא מעין קלסטרונים שנוצרו מהכלאה של חלקי גוף עליונים ושיחזורי פנים שנעשו בעזרת בינה מלאכותית. לצדם דימויים מתולדות האמנות וחלקי פנים של האמנית עצמה.  מציגה רישומי דיוקן ושלוש סצנות תיאטרליות העשויות בעט כדורי, בעיפרון אדום ובצבעי פנדה. הקלסטרונים של סימון ברובם חסרי הבעה או אחוזי בהלה ונעים בין האנושי למלאכותי. הראש מנותק מאברי הגוף האחרים והפנים אינן אנושיות.

 

 טכניקות זיהוי פלילי ובינה מלאכותית של האמנית תמר סימון      צילום: רונית סבירסקי

 

אלי קופלביץ' - גשם אינסופי לתוך כוס נייר

"ירקן גלקטי", כך מכנה את עצמו האמן אלי קופלביץ' שביום הוא ירקן בקיבוץ דפנה ובערב הוא צייר. במלחמת חרבות ברזל הוא פונה ועבר לגור בקריית טבעון. בתערוכה הוא מציג ציורים על נייר ושתי עבודות וידאו תחת הכותרת גשם אינסופי לתוך כוס נייר. במקביל לעבודתו כירקן עם הומור הוא מצייר מדי ערב במכחול ודיו על ניירות קטנים שלפי הגדרתו יכולים להיכנס לקרטון של שקדי מרק. הוא משלב בציורים טקסטים מצחיקים והומור שחור שמשקף את עולמו הפנימי הפגוע מתקופת היותו לוחם במלחמת יום הכיפורים. דמותו השדופה משתלבת בציורים של מטוסי קרב וטנקים. שמש שהופכת לתמנון או עכביש, כוכבים מתפוצצים וצלחות מעופפות.

 

מכחול ודיו על ניירות קטנים של האמן אלי קופלוביץ'     צילום: רונית סבירסקי