פארק רבין ודרך בורמה - משלטים, קרבות ועץ נדיב
פארק רבין נמצא באזור שער הגיא שבהרי ירושלים, באזור שפעלה בו חטיבת הראל בפיקודו במלחמת העצמאות. מסלול הטיול המרכזי של הפארק נמשך לאורך דרך בורמה ודרך הג'יפים, שלוחת שיירות ושלוחת משלטים. בתוואי הזה התרחשו קרבות עזים וקשים על הדרך לירושלים בתקופת מלחמת העצמאות. בנקודה זו פרצו הכוחות עליהם פיקד יצחק רבין את הציר לירושלים והביאו לתפנית בקרבות.
דרך בורמה הייתה במלחמת העצמאות קנה הנשימה של ירושלים הנצורה. בין גאיות נחבאים הטובלים כיום ביערות שנטעה קרן קימת לישראל עברו השיירות לבירה כשהן נושאות אספקה ותחמושת. הדרך נקראת על שמה של דרך עוקפת שסללו הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה מסין למנדלי שבבורמה (כיום מיאנמר), כדי "לדלג" על הדרך הראשית שהייתה בשליטת היפנים. גם בימי מלחמת העצמאות הייתה המטרה לפתוח דרך עוקפת לשיירות שהובילו מזון ללוחמים הנצורים בירושלים ומכאן נגזר שמה.
מצפור פארק רבין צילום: רונית סבירסקי
במצפה הראל הוצב תבליט הממחיש את דרך בורמה ואת אתריה. המגדל שבמקום שימש בעבר את אנשי קק"ל כמקום תצפית לאיתור שרפות יער, ניתן לראות אותו מבחוץ אבל אסור לטפס עליו. בהמשך המסלול לכיוון מזרח מצד שמאל מתנשא רכס שנקרא נקודת גובה 314, שעליה מוצבים פסלי לוחמים ולצדם שלטי הסבר. ממשיכים בנסיעה אל עין סוסין. קק"ל שיקמה את המעיין ששימש בעבר את הכפר בית סוסין, שנכבש ב-28 במאי 1948. במקום זה נפגשו בלילה שבין התאריכים 29 ו-30 במאי שני הג'יפים הראשונים של חטיבת הראל, שיצאו זה לקראת זה כדי לבדוק אם הדרך ערוכה למעבר רכב. כאן למעשה סיפורה של הדרך מתחיל. בצל עצי הדקל והאיקליפטוס הגדולים הקימה קק"ל חניון. בסמוך נמצאים בית השאיבה וקו השילוח. על המבנה ועל צינורות המים קיימים שלטי הסבר. במרכז החניון עומד עץ איקליפטוס גבוה ועתיק שרצפת גזעו מזכירה רגל של דינוזאור.
גשרי עץ ותצפיות נוף ממצפור אשתאול צילום: רונית סבירסקי
ממשיכים בנסיעה מזרחה לאורך הדרך הראשית כקילומטר עד "מעלה התאנים". משני צדי המעלה שתולים עצי תאנה. לפני השלמת דרך בורמה לתנועת משאיות הועברה האספקה בקטע זה, שהיה משובש מאוד, על גבי ג'יפים, בהמות משא ומאות סבלים מתנדבים. בצדו השני של המעלה הועמסה האספקה על משאיות שהגיעו מירושלים. בנקודה זו מוצבים פסלי ג'יפים ומשאיות העשויים מברזל.
דרך בורמה ממשיכה מזרחה (ישר בסימון האדום) ומגיעה למורד תלול שאינו מומלץ לנסיעת רכב. המורד ידוע בשם "הסרפנטינות". פה מומלץ לטייל ברגל. ניתן להקפיץ את הרכבים לסיום המסלול כ-400 מטרים עד לצומת דרכי עפר שממנו יורדת דרך נוחה ומשם עוד כ-700 מטרים בדרך בורמה עד לקצה התחתון של ה"סרפנטינות" לנקודת המפגש עם היורדים ברגל. בנקודה זו ניתן לראות גם קטע מצינור מים, המוצב כאנדרטה ל"קו השילוח". צינור זה החליף את קו המים הראשי לעיר לאחר שהירדנים פוצצו את תחנת השאיבה בלטרון (12 באוגוסט 1948). הצינור הונח במהירות רבה והמים זרמו בו יום אחד לאחר הפיצוץ בלטרון.
השיר באב אל ואד מאת חיים גורי צילום: רונית סבירסקי
לאחר איסוף המטיילים ברגל חוזרים לרכב ונוסעים כ-400 מטרים בחזרה לצומת, ומשם ממשיכים בסימון האדום – הוא דרך בורמה, לנקודה תצפית בחניון החרוב, שממנו רואים את שמורת המסרק. למבקשים מנוחה בצל עץ החרוב יש שולחנות לפיקניק. המשך המסלול ב"עין חילה", מעיין קטן הנובע בצד הדרך ובו חניון לפיקניק. כאן נפגשה דרך בורמה עם "דרך האיילות" – נתיב עוקף לטרון שקדם לדרך בורמה ובו נסעו בעיקר משורייני חטיבת "גבעתי", שכונו אז "איילות". בַּמקום ספסלי עץ על פלגי מים. מי שמבקש להתרגע למשמע פכפוך מי המעיין – מוזמן. דרך בורמה ממשיכה מכאן בסימון האדום ומגיעה לעין מסילה, מעיין מדופן באבנים שיוצרות צורות באר. מולו חניון נופש פעיל – חניון המשוריין, ובו שפע של שולחנות פיקניק, ברזי מים ומתקני משחק לילדים: מגלשות, נדנדות, ארגז חול וכדומה.
המסלול ממשיך אל מצפור שער הגיא. נוסעים כ-400 מטרים עד לחצר ובה חוות לולים. עוקפים אותה ממערב, (משמאל) ועל פי השילוט מטפסים מתונות בדרך עפר שאורכה כ-250 מטרים למצפור. שיא הרכס (חירבת חתולה) נתפס ע"י לוחמי פלמ"ח-הראל קודם להפוגה הראשונה. המצפור אינו בשיא הרכס שמדרום לנו אלא ממוקם מעט צפונה על סוללת עפר ששפכה כאן מע"צ במהלך סלילת כביש עוקף צומת שער הגיא, קודם למלחמת ששת הימים. מהמצפור שהחלה לפתח קרן קימת בשנת 1998, תצפית מרהיבה ולא שגרתית על אזור שער הגיא ומשלטיו, שילוט ובו סיפור הקרבות שהתנהלו באזור, אתר הנצחה לגדוד החמישי (גדוד שער הגיא) של חטיבת פלמ"ח-הראל וכן אתר הנצחה לחללים מעולי ארה"ב וקנדה. יורדים חזרה מהמצפור באותה הדרך עד לכביש שער הגיא-בית שמש (38).