קיבוץ קריית ענבים - מסלול טיול בין יערות ובית עלמין היסטורי

 

מסלול טיול העובר ביערות המקיפים את קיבוץ קריית ענבים כשעיקרו מתמקד בבית הקברות של הקיבוץ שם מספרות המצבות הדוממות את סיפורו ההרואי של הקיבוץ וחטיבת הפלמ"ח הראל. 

 

פיסת היסטוריה חשובה שוכנת בשיפולי הרי ירושלים במקום בו ניצב קיבוץ קריית ענבים. המשוריינים החלודים והדוממים מוכרים לכל מי שנוסע  בשער הגיא על כביש תל אביב ירושלים ואילו קריית ענבים נחבאת לה בין היערות הירוקים וטומנת בחובה את סיפורי הגבורה של הפלמ"חניקים ששילמו בחייהם כדי לפרוץ את הדרך לירושלים. "למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה הבינוה" כתב עליהם נתן אלתרמן בשירו מסביב למדורה.

 בשבילי היער   צילום: רונית סבירסקי

 

קריית ענבים והפלמ"ח

אריה הניג, יערן ותיק של קק"ל שיצא לפנסיה וממשיך להדריך טיולים בשבילי יער ציוריים מקבץ את קבוצת המטיילים ביום שישי בבוקר לאחד מסיורי קק"ל שנערכים ללא תשלום. המסלול עובר ביערות המקיפים את קיבוץ קריית ענבים כשעיקר הסיור מתמקד בבית הקברות של הקיבוץ שם מספרות המצבות הדוממות את סיפורו ההרואי של הקיבוץ וחטיבת הפלמ"ח הראל.

 צילום: רונית סבירסקי

 

רוזה האדומה

הדרך עוברת בין בתי הקיבוץ שסביבם נטועים עצי אורן, ברושים וגינות פורחות. קיבוץ שמלאו לו השנה 90 ובין דפי הזיכרונות שלו שנים של מאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. זה התחיל ב-2000 דונמים של אדמות דילב שנרכשו על ידי ד"ר ארתור רופין מידי האפנדי של אבו גוש. המשא ומתן נמשך ארבע שנים בין 1914-1910. בתום מלחמת העולם הראשונה תחת שלטון המנדט הבריטי עברו אדמות דילב לידי קק"ל. ב-1920 עלו ראשוני המתיישבים על הקרקע. הם היו 5 גברים ואישה אחת ביניהם יהודה לביטוב.  יחד איתם עלתה לארץ גם רוזה כהן שכינויה היה "רוזה האדומה", אמו של יצחק רבין. טרומפלדור הצליח לסחוף אותם בהתלהבותו להקים צבא יהודי בארץ ישראל והם עלו מאודסה באוניה "רוסלאן" והתיישבו על אדמת דילב שלימים הפכה לקריית ענבים.

 

זוהרה ושמוליק

בעוד אריה הניג מספר את סיפור המייסדים עוצר אותו אחד המטיילים ומספר שהוא נכדם של יהודה וזושה לביטוב. יורם לביטוב מבטא את שם משפחתו עם קמץ תחת ה-י' וממשיך לספר את סיפורו האישי בעוד המטיילים יושבים קשובים בין מצבות השיש הלבנות. יהודה וזושה (זייתה) איבדו שניים מילדיהם בעודם תינוקות רכים והם טמונים בבית הקברות של קריית ענבים. ב-1927 נולדה להם בת נוספת והם קראו לה זהרה. סיפור אהבתם של זהרה לביטוב ושמוליק קאופמן נחשף בזכות חליפת המכתבים של זוג לוחמי הפלמ"ח בספר "כזוהר הרקיע". הם עמדו להינשא מספר שבועות לאחר שחרורם מהפלמ"ח אבל שמוליק נהרג לפני מועד חתונתם וזהרה שהייתה טייסת הראשונה של צה"ל נהרגה בתאונת טיס.

 בית העלמין ההיסטורי בקריית ענבים    צילום: רונית סבירסקי

 

אנדרטת הפלמ"ח

מעל חלקת הילדים נמצאים 5 קברים של חברי הקיבוץ שנרצחו בעת עבודות נטיעה ביער ועל שמם נקרא קיבוץ מעלה החמישה. 138 לוחמי פלמ"ח-הראל טמונים בחלקה הצבאית ביניהם אהרון (ג'ימי) שמי בנו של האמן מנחם שמי שהקים לזכרו ולזכר חבריו את אנדרטת חטיבת הראל. היא ניצבת על צלע ההר מול פתחו של בית הקברות, מנציחה 418 חללים שנפלו במלחמת העצמאות.

 אנדרטת לוחמי הפלמ"ח-הראל     צילום: רונית סבירסקי

 

כיבוש הקסטל ונבי סמואל

כל קבר מספר את סיפורי הקרבות שניטשו על הדרך לירושלים. חברי הקיבוץ נאלצו להתמודד עם יחסי שכנות עוינים מצד הכפרים הערבים. המצב החמיר אחרי הכרזה המדינה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 כששירות האספקה לירושלים הותקפו.  חטיבת פלמ"ח-הראל תחת פיקודו של יצחק רבין מתארגנת להתקפה וכיבוש הישובים הערביים. קריית ענבים שמשה ללוחמי הפלמ"ח כמפקדה וממנה הם יצאו לקרבות עד שהצליחו לכבוש את הקסטל, נבי סמואל ובית מחסיר. בלילות קברו את המתים ולמחרת יצאו שוב לקרב. צעיר הלוחמים בן 15 טמון לצד ניצולי שואה שעלו לארץ גלמודים, ותיקי הישוב, לוחמים יפי בלורית ותואר ומפקדים אגדתיים ביניהם ג'ימי שמי, חיים פוזננסקי שכונה "פוזה" ויעקב סטוצקי, שהיה פקוד של יצחק רבין. חלקות הקברים נקבעו על פי מיקום הקרבות ומקום נפילתם של הלוחמים.

 

דפיקות המקושים

מאיר שלו מתאר את הלילות החשוכים ההם בספרו 'יונה ונער':  "... לא היה לנו לילה אחד בלי פעולה, והייתה חלוקת עבודה: זה שלא יצא, חפר קבר בשביל זה שלא יחזור. ואת הצליל ההוא של המכושים בוואדי, את הברזל על הסלעים, אני ממשיך לשמוע עד עכשיו, יותר ממה שאת היריות. חופרים וחופרים, לא מעיזים לנחש בשביל מי הפעם בדיוק".

 

אורנים בני מאה

סיפורי קריית ענבים נקשרים בסביבה הקרובה ובנוף היערות המקיף את הקיבוץ. הדרך מובילה אל חלקת העצים הראשונה שנטעה קק"ל. ממגרש חניה חולי בצל עצי איקליפטוס מול המסעדה הלבנונית של אבו גוש מטפסים במעלה ההר. חולפים על פני מחסום ברזל גדול ונכנסים לשביל עפר שמשני עבריו עצי אורן גבוהי צמרת. ריח האדמה הרטובה מתובל בניחוחות אורנים, כרם ענבים שעליו צבועים בגווני שלכת ותצפיות נוף לעבר קרית ענבים, מעלה החמישה, בית נקופה ומבשרת ירושלים.

 צילום: רונית סבירסקי

 

למדו מהטמפלרים

הנוטעים הראשונים שקיבלו לידיהם את החלקה ב-1920 אחרי שנרכשה מהאפנדי לא ידעו מה מתאים לטעת בה. זו הייתה הפעם הראשונה שיערני קק"ל נדרשו לטעת עצים באזור הררי. התשובה הייתה בידיהם של הטמפלרים שנטעו את היער הראשון על הכרמל אחרי שהתיישבו בחיפה. הטמפלרים בחרו באורן האצטרובל כמתאים ביותר והטמינו את זרעי הצנוברים באדמה ואלה נבטו והפכו ליער.

 

אחת השריפות הגדולות בארץ

יערני קק"ל יישמו את השיטה ביער קריית ענבים וזרעו זרעי אצטרובל שצמחו לעצים וחלקם עדיין ניצבים ביער. הכנת השטח לזריעה כללה סיקול סלעים, סילוק עשביה, חריש, סימון שורות, זריעה, קילטור ובקיץ השקייה. עלות המים הייתה 3 גרוש מצרי לכל עץ. סך הכל תקציב השקייה שנתי של 811 לירות מצריות. עם השנים נוספו לחלקה אורן ירושלים, אורן ברוטיה עצי אלון ואלה וכשהאזור נסגר לרעייה התפתח החורש הטבעי והיער הפך למגוון. יער קריית ענבים התמודד עם שתי שריפות ענק שעד לשריפה הגדולה בכרמל הם היו הדרמטיות ביותר בארץ. היער שיקם את עצמו במהירות וכיום קשה לדמיין שהיער בער כמעט כמו שקשה לעכל שמקום השקט והיפה הזה נלחמו צעירים אמיצים בחירוף נפש על קיומה של מדינת ישראל.