באלי – אי אקזוטי, רומנטי וארוטי 

 

באלי Bali הוא אי קטן באינדונזיה שהפך לאחד המפורסמים בזכות אמנים מכל העולם שהחלו להגיע אליו בשנות ה-30 של המאה העשרים. האקזוטיקה, הארוטיקה והרומנטיקה שלו מושכים אליו אנשי רוח, יוצרים והרבה מאוד תיירים. זהו האי היחידי באינדונזיה שתושביו הם הינדו ואינם מוסלמים

 

 מחול באלינזי       צילום: רונית סבירסקי

 

Ubud - כפר אמנים שהפך לאטרקציה

העיר אובוד Ubud באי באלי באינדונזיה Indonesia החלה ככפר אמנים מקומי ועם השנים התפתחו בה גלריות, מרכזי אמנות ומוזאונים. היא הפכה לאטרקציה תיירותית, הוקמו בה בתי נופש, מלונות, מסעדות, מקומות בילוי ומועדוני לילה. אובוד היא מפגש עם חיים עירוניים שיש בהם קסם של המזרח ובעלת אופי ייחודי שהוא תוצר של הדת, התרבות והמנהגים. היא נשמרה כמו פנינה בתוך קפסולת זמן. קשה להבדיל בקווים האדריכליים בין הבית הפרטי לבין מקדש או למלון. הם מעוצבים כמו ארמונות קטנים בגוון אדמדם או שחור וניצבים זה לצד זה באותו מתחם מגורים. בפתח כל בית עומד מתקן או כיסא מאבן ועליו מניחים את המנחות היומיות. סביב אובוד יש כפרים שבהם חיות עדיין משפחות של אמנים ולאורך הרחובות ממוקמות גלריות שמציגות את תחומי האמנות המקומית.

 

מתחם מגורים עם מקדש באלינזי       צילום: רונית סבירסקי

אמנים בעבודה     צילום: רונית סבירסקי

גלריה של יצירות מעץ     צילום: רונית סבירסקי

 

טקס קבורה שמח

הבאלינזים מייחסים חשיבות גדולה לטקסי הלוויה ומאפשרים לתיירים להצטרף אל המסע שמעביר את הנפטר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. זה מתחיל בהודעה שעוברת בתוך הקהילה כמו מידע פנימי למקורבים בלבד על יום ושעה שבו יתקיים טקס הלוויה. עם הקשרים הנכונים זכינו להיות הזרים היחידים שהורשו להשתתף בו. הובילו אותנו לצומת רחובות בלב שכונת מגורים, לבשנו את בגד הסרונג המסורתי שהוא מעין חצאית מעטפת שנארזת באבנט והמתנו לצלצול הגונג שמכריז על תחילת מסע ההלוויה. בתוך דקות הגיעה תהלוכה שנראתה כמו פסטיבל ססגוני ושמח. מאות נשים וגברים לבושים בבגדים מסורתיים צעדו בקצב מהיר כשהם מלווים קבוצת גברים צעירים וחסונים לבושים שחור שנשאו אפיריון מוזהב יפהפה ובתוכו הארון עם גופת הנפטר.

 

 מבלבלים את השדים    צילום: רונית סבירסקי

 

תושבי באלי Bali שאמונתם היא ההינדו לא מקדשים את הגוף המת אלא רק את הנשמה שבתוכו, לכן מנהגי הלוויה שונים לחלוטין מכל מה שמקובל בדתות האחרות בעולם. טקס שריפת הגופה נערך רק כשהתאריך מתאים מבחינת לוח השנה וכשהמשפחה מצליחה לאסוף מספיק כסף לקיים את האירוע. המת ממתין בבית כשגופו חנוט בתכריכים וזה יכול להימשך חודשים ולפעמים שנים עד שההלוויה מתקיימת. הקהילה נרתמת לסייע בהכנות ותזמורות של חברי הקהילה מלוות את התהלוכה. בניית הארון, הרכבת האפריון המפואר, הכנת המנחות, הכיבוד והשתייה עולים הרבה מאוד כסף. הלוויה שצפינו בה עלתה כארבעת אלפים דולר כשמשכורת ממוצעת בבאלי היא 170 דולר לחודש.

 

 מתופפים ורוקדים       צילום: רונית סבירסקי

 

התהלוכה התקדמה בקצב מסחרר ובצמתים הראשיים נושאי האפריון נראו כאילו איבדו שליטה על המנשא הגדול וזגזגו ימינה ושמאלה. למעשה הם עשו זאת בכוונה כדי לבלבל את הרוחות הרעות כדי שלא יסיטו את נתיב המת בדרכו האחרונה. הצטרפנו לתהלוכה שצעדה אל עבר המתחם המקודש. הם התייחסו אלינו כמו אורחים רצויים ואיפשרו לנו להיות חלק מהם ללא תחושה שחדרנו לפרטיות שלהם. שתי תזמורות גדולות ישבו סביב הארון שקושט בזהב ובמנחות. הם ניגנו מוזיקה קצבית בעוצמה רבה והלהיבו את הקהל שנע בקצב התיפוף וחלקם גם רקדו. הגופה שהייתה עטופה בשמיכות צבעוניות הורדה מתוך האפריון והונחה בארון מקושט. המשפחה והמלווים המתינו לבואו של הכוהן הברהמין שינהל את הטקס.

 

 מטהרים ומניחים מנחות על גוף הנפטר     צילום: רונית סבירסקי

 

הוא הגיע לבוש בבגד לבן וקרובי המשפחה הצטופפו סביב הארון כשהנשים שרות שירים שקטים ונושאות סלסלות קש עם פרחים ופירות. הברהמין רחץ את גופו של המת במים קדושים והניח על התכריכים את המנחות בזו אחר זו. כשהגוף טוהר וכל המנחות הונחו מעל הגופה, שמו את חפציו האישים של המת ודברים שאהב במיוחד מתחת לארון והחלו בהכנות לקראת שריפת המת. בן משפחה קרוב הבעיר את האש מתחת לארון והלהבה פרצה במלוא עוצמתה. זה הרגע שבו הנשמה עוזבת את הגוף וחוזרת לבית שבו התגוררה כדי להמשיך ולחיות עם בני המשפחה. שרידי העצמות שנותרים אחרי השריפה נטחנים לאפר ומוכנסים לשקית בד לבנה שאותה מניחים באגוז קוקוס ירוק. המשפחה נוסעת לנהר, אגם או ים ומניחה את האגוז ששט לו לדרכו. הם אינם מציינים יום שנה ואין טקסי אבלות אחרי שריפת הגופה כיוון שעבורם הנשמה ממשיכה להתקיים ולעיתים אפילו חוזרת בגלגול חדש.

 

 טקס שריפת המת       צילום: רונית סבירסקי

 

קפה מחורבן - Shit Coffee

החקלאים באזור אובוד מגדלים פרי הדר בעיקר תפוזים, בננות, קלמטינות, מנגוסטין, דוריאן, מנגו, גויאבות, אבוקדו ומתמחים בגידול מטעי קפה. הנוף הירוק נראה כמו ג׳ונגל שופע עצים ושרכים אבל למעשה אלה שדות חקלאיים שצומחים בצפיפות בזכות שפע הגשמים והמים.

 

קפה לואק     צילום: רונית סבירסקי

 

הלואק שאוהב פולי קפה     צילום: רונית סבירסקי

 

אוהבי הקפה ישמחו לדעת שבאובוד צמחו מרכזי מבקרים במקומות שבהם פרושים מטעי קפה. המתחם מעוצב כמו גן בוטני עם מינים שונים של שיחים, פרחים וצמחים שלצדם שלטי הסבר עם שמותיהם. תחת סככה קטנה יושבת קשישה וקולה פולי קפה שריחם נישא באוויר ומגביר את החשק לטעום מהמשקה השחור. במתחם פתוח מול השדות הירוקים של מטעי הקפה מגישים לנו כוסות קטנות עם טעימות מסוגי הקפה והתה השונים. קפה וניל, קפה ג׳ינג׳ר, משקה שוקולד, קפה מוקה, תה זעפרן ואחרים. הקפה המסקרן ביותר נקרא לואק ואחרי שלל הטעימות בספלים קטנים דווקא הוא מוגש לנו בכוס קפה גדולה. הציפייה הייתה לטעום את אחד ממשקאות הקפה הטובים ביותר שטעמנו בחיינו. זה לא קרה, הטעם היה של קפה אמריקנו חזק ונדרש חיך מקצועי כדי להבחין שמדובר במשהו מיוחד.

 

 טעימות קפה ותה שגדלים במטע     צילום: רונית סבירסקי

 

הפרסום העולמי סביב קפה לואק Kopi Luwak התחיל לפני מספר שנים כשגילו מכרסם שנראה כמו רקון קטן שאוהב פולי קפה ויש לו חיי לילה סוערים. הוא ישן ביום ומתעורר עם חשיכה ויודע לזהות את פולי הקפה האדומים והבשלים. הוא אינו לועס אותם אלא בולע אותם בשלמות כדי שיסייעו לו לעכל את העלים והסיבים שהוא אוכל. התגלית שהסעירה את הקפהוליקים הייתה שהלואק מחרבן את פולי הקפה שלמים ומשובחים הרבה יותר ממה שהם נכנסו לפיו. מיצי הקיבה שלו מעשירים את הטעם והופכים את הפולים למשקה מלכים. גם מחירו נמדד בזהב ומי שרוצה לקנות את הקפה הזה כפולים או בגרסה טחונה מוכנה יכול לעשות זאת בחנות של מרכז המבקרים.

 

 קולת הקפה הקשישה     צילום: רונית סבירסקי

 

תיאטרון מחול באלינזי

להשלמת חוויית הביקור באובוד הלכנו לראות מופע תאטרון ומחול באלינזי שנוהגים להציג אותו למקומיים במשך שעות. לתיירים נותנים דוגמא של שעה שגם היא קצת ארוכה וחלקה מתנהל בשפה הבאלינזית. הדמויות לקוחות מהמיתולוגיה ההינדית וכך גם סיפור המעשה. להקת נגנים מלווה את המופע, התחפושות ססגוניות ובחלקים שהם ריקוד ותנועה אפשר גם להבין את ההומור. תנועות הידיים של הנשים עדינות ואלגנטיות ותחפושות החיות מושקעות ומרשימות מאוד. לא חובה אם אתם לא שוחרי תאטרון ומחול.

 

 צילום: רונית סבירסקי

צילום: רונית סבירסקי

 

קאמנדלו ריזורט באובוד

באחד מפרברי העיר שוכן אחד המלונות היפים של אובוד Kamandalu Resort. הוא מוקף בתי מגורים ומקדשים ולכל אורך הרחובות הסמוכים ממוקמים דוכנים וגלריות של בעלי מלאכה ואומנים שמוסיפים לאופי המיוחד של המקום. עבודות עץ, סלסלות קש, רהיטים, פסלים, יצירות מצדפים, צורפים ושלל אומנויות שלא ניתן למצוא במקומות אחרים בעולם.

 

בריכות במפלסים שונים      צילום: רונית סבירסקי

 

בכניסה למלון הוצב כדור ענק שטובל בתוך מזרקת מים ולובי פתוח לכל עבר בסגנון האופייני למזרח הרחוק. המלון משתרע על פני שטח עצום ואפשר לטייל במרחביו בין אגמים, תעלות מים, עצי פרי, פומלות ענקיות, צמחייה טרופית סבוכה ופרחים בשלל צבעים. השטח מעוטר בפסלים, משטחי בזלת להנחת מנחות, קנקנים גדולים מחמר, מסכות, מזרקות מים, שיחי במבוק, גשר תלוי ושערים מעוטרים שנראים כמו כניסות למקדש. בריכת אינפינטי עם בר משקאות בנוי כמו אי בתוך המים. מפלסים בגבהים שונים של הבריכה וספות שיזוף שטובלות בתוך המים. ספות רטאן, פינות ישיבה אינטימיות, טרסות דמויות אורז ובריכות דגי קוי.

 

 אמבטיה משקיפה לגן      צילום: רונית סבירסקי

 

סוויטות ענקיות בגודלן מדרגת הסטנדרט עד לווילות ששטחן כמו דירת מגורים. לכל סוויטה כניסה כפולה והיא מוקפת חומות בסגנון עתיק. שער עץ גדול נפתח אל גינה קטנה וממנה נכנסים אל  הסוויטה. היא מעוצבת ברצפות שיש בהירות בחלל הפנימי ושבילים מאבני בזלת בגינה. הסוויטה מוקפת בעצי קוקוס, פרחי ציפור גן עדן, פיטנה ושלל שרכים. בגינה סככת קש עם ספה זוגית וכריות בכחול טורקיז, מדשאה משולבת באבני בזלת, חומה של פרטיות שלא ניתן לראות את הדיירים הסמוכים. בכל סוויטה ישנן שתי מקלחות האחת פנימית מוקפת בחלונות שפונים לגינה מחופה בשיש טבעי מהרצפה עד התקרה. מקלחת ראש גשם נוספת מותקנת בגינה תחת כיפת השמים זרועי הכוכבים, מוקפת בצמחייה וגדר גבוהה ששומרת על פרטיות האורח.

 

האבזור מודרני ומשולב באלמנטים באלינזים מסורתיים. דלת הזזה מפרידה בין חדר השינה לאמבטיה, סלון קטן עם שולחן וספת ישיבה שופעת כריות רקומות ותקרת עצי במבוק יפהפייה בצורת פירמידה. מיטת אפיריון בנויה מעץ מלא עטופה בווילונות לבנים דקיקים, מאובזרת במזרן נוחות עבה וצמד כריות בדרגות רכות שונות. בחלל גופי תאורה שנעים מהמודרני ביותר עד הקלאסי והמקומי. וילונות בצבע קרם נשפכים מכל עבר ומגינים מפני אור הבוקר. פינת קפה עם מכונת אספרסו וחליטות תה משובחות.