צעדת ראשוני ים המלח  - ארץ המנזרים, בית הערבה ושפך הירדן

 

3 מסלולי טיול שסגורים למטיילים ומהווים שטח צבאי נפתחים לקהל בצעדת ראשוני ים המלח שתתקיים בשני סופי שבוע 4-3 במרס 11-10 במרס 2023 והסיפור האישי שלי ששזור בהיסטוריה של המקום

 

 צעדת ראשוני ים המלח     צילום: רונית סבירסקי

 

צפון ים המלח, בית הערבה ההיסטורי ושפך הירדן לים המלח נמצאים במקומות בהם התגוררו ועבדו בתחילת המאה הקודמת עובדי מפעל האשלג שהיה פאר התעשייה בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. אבא שלי, שלמה לוי ז"ל, היה בין המגינים ששמרו על מפעלי ים המלח והשיירות שהעבירו את האשלג לירושלים. בלילה שבין 20-19 במאי 1948 הוא עלה על טיסת הפייפר האחרונה שעזבה את סדום לפני שהירדנים כבשו את האזור. מסלולי הצעדה שמתקיימת זו השנה השלישית כהצדעה לראשוני ים המלח הם עבורי אפשרות נדירה לצעוד במקומות בהם דרכו רגליו במשך שנים. בקופסה שעוד מעט תהיה בת 100 שנים נותרו לי מכתבים שכתב לנו לצד הנחיות ומסמכים שנכתבו על ידי חבריו ומפקדיו.

 

סרג'נט פוקולה הבריטי ממנה את אבא שלי, שלמה לוי, לפקד על השמירה בהעדרו      צילום: רונית סבירסקי

 

במאה ה-19 ים המלח היה שומם להוציא מספר אתרי שיט שמוקמו סביב האגם. משלחות מהעולם הגיעו לבדוק את ערכם הכלכלי של המים המלוחים ביניהם הגיאולוג בלנקנהורן שכתב ב-1898 על תכונות ים המלח. הרצל כתב בספרו אלטנוילנד ב-1902 על חזון התעשייה העתידי של האגם וב-1911 הגיע הגיע משה נובומייסקי, מהנדס מכרות מסיביר כדי לבדוק את האפשרות להפיק מלח ואשלג מהמים המיוחדים. הוא מחליט לעלות לארץ ב-1920 ולהקדיש את חייו לפרויקט. במשך 10 שנים ניהל מאבק עם ממשלת המנדט הבריטי להקמת מפעל תעשייתי ולייסוד קיבוץ בית הערבה. בשנת 1925 הצטרף אליו משה (מוסייה) לנגוצקי במסווה של רופא כדי לבצע ניסיונות ומחקר ראשוני ולאחר חמש שנים הם מצליחים להפיק אשלג בחוף הצפוני. ב-1 בינואר 1930 נובומייסקי מקבל את הזיכיון להקמת מפעלי האשלג למשך 75 שנים.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

חברת האשלג הארץ ישראלית  (.Plestine Potash Ltd) פעלה בהנהלתו בין השנים 1948-1930 וכללה מפעלים בצפון ים המלח ובסדום. הם הפיקו אשלג וברום שהיוו כמחצית הייצוא  של ארץ ישראל באותן שנים. על שפת הים הוקמה השכונה העברית הראשונה של עובדי המפעלים. ארבעה מבנים בני שלוש קומות, מגדל מים ובית ספר. זה היה היישוב העברי הראשון בים המלח.

 

שפך הירדן אל ים המלח       צילום: רונית סבירסקי

 

נובומייסקי מצא פתרון לבעיית הקמת בית הערבה כשהציג אותה לבריטים כחווה חקלאית במקום קיבוץ. תחת המסווה הזה הקיבוץ הוקם באזור הצפוני של מפעל האשלג ב-1939 על ידי גרעין מתנועת "מחנות העולים" שאנשיו עבדו במפעל בסדום. ב-1947 היו בקיבוץ 200 חברים ו-37 ילדים. החברים עסקו בענפים של גידול ירקות, רפת, לול, בריכות דגים בשפך הירדן, פריקת האשלג שהגיע מסדום, אריזתו ושליחתו לירושלים. עגבניות בית הערבה שגדלו בחורף הפכו למותג ונמכרו בשוק מחנה יהודה בירושלים. עם פרוץ מלחמת העצמאות הכל נעצר, המפעלים המצליחים וקיבוץ בית הערבה ננטשו לפני שהצבא הירדני כבש את ים המלח והרס את המפעלים, הבתים ובריכות האידוי.

 

המינרלים והתחמוצות של ים המלח     צילום: רונית סבירסקי

 

האזור היה בשליטת הירדנים מ-1948 עד 1967. עבדאללה הראשון, מייסד ממלכת ירדן יזם את הקמת גשר עבדאללה בשנת 1950 כחלק מסלילת הכביש שמקשר בין עמאן לירושלים. המטרה הייתה ליצור נתיב מהיר שיאפשר למלך ולפמלייתו להגיע ולהתפלל בהר הבית. עבדאללה נרצח ביולי 1951 בהר הבית על ידי מתנקש פלסטיני. במלחמת ששת הימים הגבול המדיני עם ירדן הוכרז בתוואי נהר הירדן, גשר עבדאללה פוצץ ונותר הרוס עד היום. אחד ממסלולי הצעדה עובר לצד הגשר ההרוס וניתן לראות את קורות הברזל החתוכות מעל אפיק הירדן שזורם תחתיו.

 

גשר עבדאללה שפוצץ במלחמת ששת הימים   צילום: רונית סבירסקי

 

לאחר מלחמת ששת הימים במשך תקופה ארוכה היו חדירות ופיגועים של מסתננים ומחבלים שהגיעו משטח ירדן עד שהאזור זכה לכינוי "ארץ המרדפים". חלק גדול ממנו נזרע במוקשים כדי לעצור את החדירות עד שב-1970 סגרו אותו למבקרים והוא הפך לשטח צבאי מגודר ונעול. צעדת ראשוני ים המלח מאפשרת לקהל הרחב לטייל בטבע המדברי היפהפה, להגיע עד שפך הירדן לים המלח, לצפות ברכסי הרי מואב ואדום, במצוק ההעתקים ולבקר ב"ארץ המנזרים".

 

שטח מגודר כל השנה שנפתח בצעדת ראשוני ים המלח     צילום: רונית סבירסקי

 

ארץ המנזרים סגורה למבקרים בכל ימות השנה בדומה לאזור מפעלי ים המלח. חשיבותו של האתר לצליינים נוצרים היא עצומה. בכניסה לארץ המנזרים עומד האתר החשוב ביותר שנקרא "קאסר אל יהוד" ולצדו מנזר דיר חג'לה שאליו מגיעים מדי שנה אלפי מאמינים לטבילה במי הנהר מן הצד הישראלי ומן הצד הירדני. הם צועדים בתוואי שבו הלך ישו עד שהגיע לנקודה שבה הוטבל על ידי במי הנהר על ידי יוחנן המטביל. זוהי הנקודה הקרובה ביותר לגבול הירדני ומשני עברי הנהר עומדים ישראלים מול חיילים ואזרחים ירדנים וצופים אלה באלה. ברוב המקרים ישנן במקום גם קבוצות צליינים שמקיימות את טקס הטבילה כשהם לבושים בגלימות לבנות. צליינים נרגשים עד דמעות טובלים את ראשם מתחת לפני המים מספר פעמים ונושאים תפילות.

 

הצליינים טובלים במימי הירדן והחיילים הירדנים צופים מהגדה השנייה    צילום: רונית סבירסקי

חווייה דתית עוצמתית      צילום: רונית סבירסקי

דגל ישראל מול דגלי ירדן     צילום: רונית סבירסקי

 

במרחק קצר מקאסר אל יהוד נכנסים אל ארץ המנזרים שהייתה במאה הקודמת מתחם מקודש לכתות שונות ולנזירים שהתגוררו במקום. בין המנזרים שניתן לבקר בהם במהלך הצעדה היווני, הפרנציסקני, האתיופי, הרומני והיווני אורתודוקסי שנבנה על יסודות המנזר הביזנטי העתיק ביותר באתר. המנזר בנוי בסגנון מבצר ומכאן גם הכינוי קאסר שמכנים מספר מנזרים המצויים באזור. המנזרים שנמצאים בשטח הישראלי נטושים ורובם במצב ירוד מאוד. לעומתם המנזרים שנמצאים בצד הירדני מרשימים ביופיים וניתן לצפות בהם במהלך הצעדה.

 

המנזר האתיופי     צילום: רונית סבירסקי

המנזרים בצד הירדני     צילום: רונית סבירסקי

 

הצעדה יוצאת ממתחם הלידו ליד בניין המועצה האזורית מגילות בצפון ים המלח. ההזנקה למסלולים מתקיימת בין השעות 11:00-08:00 בכל שעה עגולה. משלמים, מקבלים צמיד בצבע המסלול הנבחר, מפה עם פירוט המסלולים ובקבוק מים. לאורך הצעידה מוצבים שלטי הסבר, תמונות היסטוריות, מתקיימות הפעלות מיוחדות וניתן סיוע של מדריכים מקצועיים.

 

מסלול ארץ המנזרים לאורך 4.5 קילומטרים מתאים למשפחות מבחינת דרגת קושי ומרחק הצעידה אבל מתאים יותר למבוגרים מבחינת הנושא והאטרקציות.

 

מנזר יוחנן המטביל     צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול ארץ המנזרים ובית הערבה ההיסטורי מתאים למשפחות מטיבות לכת ואורכו 6.5 קילומטרים. הוא משלב ביקור במנזרים הנטושים, גשר עבדאללה שפוצץ וחלקת קבר האחים של קיבוץ בית הערבה ההיסטורי.

 

קבר אחים של בית הערבה ההיסטורי    צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול שפך הירדן מתאים למשפחות מטיבות לכת ואורכו 7.5 קילומטרים. זהו מסלול נדיר ביופיו שנפתח רק פעם אחת בשנה בצעדה ועובר לצד אפיק הירדן המתחתר בקניון עמוק. צבע מימיו החומים עומד בניגוד בולט לצבע הכחול עמוק של ים המלח אליו הוא נשפך. נקודת התצפית אליה מגיעים מאפשרת לראות את אפיק הנהר מתעקל ומתפתל בין מצוקי הימה וסבך צמחייה שבתקופה קדומה נמצאו בו חיות טרף ובעלי חייים שנכחדו.

 

צמחייה סבוכה וקורמורנים בשפך הירדן לים המלח     צילום: רונית סבירסקי

 

בסיום הצעדה אפשר לבלות באחד הגנים הלאומיים הסמוכים ביניהם: גן לאומי קומראן שמספר את סיפור בני כת המדבר ששמם נקשר בכתיבת המגילות הגנוזות. שמורת הטבע עיינות צוקים שהיא נווה מדבר של מעיינות מתוקים ובריכות. יש בה שפע של מיני חי וצומח ושרידים קדומים שמספרים את סיפור המקום.

 

מי קאסה - בית האריזה שהפך למסעדה     צילום: רונית סבירסקי

 

מקום לקפה, לארוחה או לגלידה שיש לו קשר עמוק לאזור הוא מי קאסה. במבנה נטוש ששימש בית אריזה לתמרים פתחו אורלי וגיא מקיבוץ קלייה מתחם של שוק מקומי כפרי. הם הגישו קפה ומאפה אבל הסועדים רצו יותר והם התחילו לעשות מאכלים שכולם תוצרת בית. פסטות, רביולי, טורטליני, פיצות, פוקצ'ות וחומוס שטוחנים פעמיים ביום. הם עיצבו את המקום בעצמם, הוסיפו פריטי וינטג' וריהוט של פעם והפכו למקום בילוי של תושבי האזור, חיילים ומטיילים.

 

גלידה תוצרת בית     צילום: רונית סבירסקי

 

יש במקום אווירה של קנטינה משוחררת מתכתיבים של מסעדה. קבוצה גדולה שמגיעה מקבלת פוקצ'ה חמה שנשלפת מהתנור עם צלחת חומוס ואפשר להתחיל לנגב בלי לחכות לצלחות. אחרי שמשביעים קצת את הרעב מגיעות פיצות ענקיות, אחריהן טורטליני ביתי ופיש בצלחת אחת וצ'יפס בצלחת אחרת. גם הקינוח שלהם לא שגרתי. גיא החליט לעשות גלידה תוצרת בית ולא הסתפק בטעמים מוכרים. הוא יצר גלידת נענע, גלידת תמרים, גלידת ביגלה ועוד מספר טעמים שמהווים סיום מתוק ומיוחד ליום יוצא דופן.