סטף - בוסתנים, טרסות ומעיין לטבילה מרעננת

 

מעטות המדינות בעולם שתושביהם מעלים על שולחנם מדי יום שפע של ירקות ופירות. ארץ ישראל משולה לארץ זבת חלב ודבש והחקלאות נטועה עמוק באדמתה. אחד השרידים המרשימים לחקלאות הררית עתיקה בארץ ישראל נמצא באתר "סטף" הממוקם מערבית לעיר ירושלים

 

  נסיעה בין נופי הרי ירושלים      צילום: רונית סבירסקי

 

בוסתנים בני אלפיים שנים

מדרון ירוק משתפל בצדו המזרחי של הר איתן ויורד אל נחל שורק. שתי נביעות של מעיינות משמשות להשקיית מדרגות חקלאיות (טרסות) שעובדו וטופחו על ידי בני ישראל לפני למעלה מאלפיים שנים. הם נטעו זיתים, שקדים, רימונים וגפנים וגידלו גני ירק. מחקר ארכיאולוגי מצביע על כך שהתיישבות במקום החלה למעשה כבר לפני כ–6000 שנים בתקופה הכלקוליתית ובניית הטרסות בוצעה החל מ-4500 שנים לפני הספירה. ימי הזוהר והשגשוג של האתר היו בתקופת בית שני והשלטון הביזנטי.

 

 מסלול הליכה מהתחנה העליונה לתחתונה   צילום: רונית סבירסקי

 

ההתיישבות ופיתוח החקלאות באזור ההר היו כרוכים בקשיים רבים ונעבודה פיזית מאומצת. סיקול שולי מדרגות הסלע הטבעיים ועקירת הטרשים שנקראה "עיזוק". אבני השטח שימשו לבניית קירות תמך ועל משטחי הסלע שנוצרו הניחו אדמה פורייה. הפעולה מנעה סחף של אדמה ואיפשרה לגדל בוסתנים וירקות על מדרגות סלע שנקראות "טרסות" מלשון "טרה" שהיא אדמה בלטינית.

 

25 זני גפנים וגת עתיקה

מעודפי האבנים שנותרו מפינוי הסלעים הם הקימו מגדלי שמירה להגנה על היבול. המגדלים האלה נקראים "שומרות". כיוון שהמעיינות היו בוואדי והבאת המים הייתה מסובכת, החקלאות התבססה על גידולי בעל שהושקו ממי הגשמים. כך הפכו הטרסות לבוסתני עצים ארץ ישראלים שכללו כרמי ענבים, תאנים, רימונים וזיתים. באחד הכרמים ניתן למצוא עד היום 25 זני גפנים ובסמוך אליהם שרידי גת לדריכת ענבים ליין.

 

 עצי שקד     צילום: רונית סבירסקי

 

במדרגות המעטות שהיו קרובות למקור מים ולמעיינות השכבה יצרו שטחים גדולים יותר ושתלו גידולי שלחין וירקות שזקוקים להשקייה בכל ימות השנה. אחת השיטות להגדלת כמות המים הייתה על ידי חציבת נקבות בסלע שהובילו את מי המעיינות אל בריכת אגירה גדולה וממנה ברשת של אמות מים קטנות עד השטחים החקלאיים. בתי המגורים נבנו במעלה ההר מעל לחלקות כדי לא לבזבז שטח חקלאי חשוב.

 

מחנה אימונים של יחידה 101

בתקופת השלטון הצלבני והעות'מאני האתר נעזב ויושב מספר פעמים. ב-1949 הוקם על שרידי הכפר הערבי סטף מושב "ביכורה" שנינטש לאחר מלחמת העצמאות. המקום סבל מהזנחה, קירות התמך החלו לקרוס ושפכי עפר ואבנים מילאו את בריכות האגירה ואמות המים שהובילו את מי המעיינות. בשנות ה-50 שימש המקום כמחנה אימונים של יחידה 101 והצנחנים. בתחילת שנות ה-80 החלה קק"ל בתהליך שיקום ושחזור של המדרגות החקלאיות ובוסתני הפרי. בריכות האגירה של עין סטף ועין ביכורה שוקמו, המדרגות שופצו ותעלות ההשקייה נחפרו מחדש.

 

 מדרגות חקלאיות        צילום: רונית סבירסקי

 

מתנדבים לשקם

תהליך השיקום נמשך עד היום וחלקו מתבצע בשיתוף תלמידי בתי ספר וחיילים בשירות סדיר. המתנדבים נחשפים במהלך הטיפול בשדות במושגים חקלאיים של העולם הקדום ביניהם "מעיין חתום", "חקלאות שלחין" ו"חקלאות בעל". האתר נמצא תחת טיפול, שימור וטיפוח של בוסתני הפרי וגני הירק. הוא פתוח למבקרים ללא תשלום והמטיילים יכולים לעבור בין השבילים, המעיינות, חלקות השלחין וחקלאות הבעל. ניתן לראות בשטח את הטרסות שעליהן גדלים כרמי הזיתים והענבים ובוסתני הפרי כשלצדם מתקנים חקלאיים עתיקים, שומרות וגתות. שבילי ההליכה מסומנים באמצעות עמודי עץ הנושאים עליהם חיצים צבעוניים לסימון נתיבי ההליכה השונים. 

 

 בוסתנים וכרמים     צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול טיול ברכב או ברגל

אפשר לנסוע ברכב מנקודה לנקודה על כביש אספלט סלול או באמצעות הליכה במסלול טיול המתחיל במגרש החניה העליון. אורך המסלול כשני קילומטרים והוא אינו מעגלי לכן יש צורך להקפיץ רכב אחד לחניה התחתונה. אם רוצים להפוך אותו למעגלי אפשר לחזור מעין סטף בשביל השומרות המסומן אדום אל החניה העליונה. ברחבת החניה העליונה צופים אל הרי ירושלים, רכס עמינדב, מושב אבן ספיר ובית החולים הדסה. משם יורדים בגרם מדרגות בשביל הכפר המסומן ירוק ומתחברים אל קטע שביל ישראל שעובר באתר. השביל מגיע אל החניה התיכונה בסמוך למעין "רחוב". משני הצדדים צומחים עצי זית ושקד. מגיעים לצומת שבילים השומרות שמסומן באדום פונה שמאלה ואפשר לחזור ממנו לרחבה העליונה). אם בוחרים להמשיך ישר מגיעים לנקודת תצפית אל נופי ירושלים ומשם ל"פינת עופר" שהוקמה לזכרו של קצין חי"ר עופר סטרינסקי ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. שביל קצר שעובר בין הטרסות מגיע למרכז אתר סטף וממנו ניתן להמשיך על פי הסימון הצהוב לשביל השלחין שפונה שמאלה ועובר דרך פרגולות של גפנים וקירות אבן עד לעין ביכורה.

 

 תחילת המסלול בתחנה העליונה      צילום: רונית סבירסקי

 

כדי לנצל את מימיו של עין ביכורה בעת העתיקה בנו תעלה שמאוחר יותר כוסתה והפכה לנקבה חשוכה. למרגלות המעיין הקימו בריכת אגירה. בשעות הלילה אספו את המים בבריכה ובמשך היום הפנו את המים אל חלקות השלחין. אחת התגליות המעניינות שנחשפו בדופן הבריכה היו חוליות חרס שיצרו חללים עגולים. החוקרים סבורים שהן הודבקו לדפנות הבריכה בתקופה הרומית במטרה לשמש מתקן רבייה לדגי מאכל. כיום אפשר לראות את מי המעיין שנאספים לבריכה וגרם מדרגות שיורד אל הנקבה. היא גבוהה וניתן לצעוד בתוכה בהליכה נוחה אבל רצוי להצטייד בפנס ונעלי הליכה במים. צריך לצעוד בזהירות כיוון שיש בה מדרגות טבעיות ומים שנובעים מהקירות. יש בה גם זקיפים ונטיפים קטנטנים שקצת קשה להבחין בהם בחשיכה. 

 

 תצפיות נוף אל הרי ירושלים      צילום: רונית סבירסקי

 

השביל ממשיך בין מדרגות חקלאיות ועצי בוסתן שונים ביניהם אגוז מלך, תות, תאנה ועצי מיש בעלי צל רחב. למרגלות השביל נמצאות ערוגות שלחין שמעובדות בשיטות מסורתיות ומושקות על ידי תעלות שמובילות את מי המעיינות. החריש מבוצע על ידי חמורים ועבודות הגינון בכלים ידניים כדי לשמור על שיטות העיבוד של החקלאות הקדומה. שביל עין ביכורה מתחבר חזרה אל השביל הראשי של האתר ומשם יורד אל החניה התחתונה. מומלץ לסטות במעלה המדרגות אל עין סטף שהוא המעיין המרכזי של הכפר. אנשי הכפר בנו מעליו מבנה בדומה לעין ביכורה ויצרו נקבה שאורכה 15 מטרים ולמרגלותיה בריכה גדולה. בתוך הנקבה צועדים בהליכה שפופה עד שפת הבריכה וממנה יורד שביל מסומן בירוק עד לחניה התחתונה. חשוב להצטייד בנעלי הליכה במים.

 

 תצפית אל הטרסות      צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול הליכה נוסף הוא שביל הבעל שאורכו כ-3 קילומטרים והוא מסומן בכחול. הוא מתחיל בחניה העליונה ויורד לתחתונה ויש צורך להקפיץ רכב לנקודת הסיום. גם כאן אפשר ליצור שביל מעגלי קצר יותר אם חוזרים מהחניה התיכונה. השביל יורד בגרם המדרגות עד לצומת השבילים ופונה ימינה על פי הסימון הכחול. עוברים ליד בור מים קדום ששימש את המטעים הרחוקים יותר של הכפר. הבור נחצב בסלע הטבעי וטויח בסיד כדי למנוע את חלחול המים ממנו. הבור נמצא בשטחה של גת לדריכת ענבים ליין מהתקופה הביזנטית. בסמוך נמצאת מערה ששימשה למגורים או להחזקת עדר. השביל ממשיך דרך חורשת אורנים ומגיע אל נקודת תצפית יפה על שפע הטרסות ושרידי הכפר.

 

שביל הבעל     צילום: רונית סבירסקי

 

השביל ממשיך דרך יער אורנים שיש בו ספסלי מנוחה ויורד עד החניה התחתונה. בשביל הזה ניתן לראות את שיטת העיבוד באמצעות מדרגות חקלאיות ואת הכרמים והמטעים שצומחים עליהן. תושבי סטף במשך הדורות הצליחו לגדל את עצי ארץ ישראל, זיתים, גפנים, תאנים ורימונים ללא צורך בהשקייה רק באמצעות גשמים. כיום גדלים באתר 16 מינים של עצי פרי כולל זנים נדירים שנאספו מרחבי הארץ. זנים שהותאמו במשך אלפי שנים לתנאי האקלים והקרקע בארץ ישראל. ישנם עצי תאנה, זית, רימון, חרוב, פיסטוק, עצי פרי נשירים ו-25 זני גפנים שמהווים אוצר גנטי חשוב. 

 

איך מגיעים: ישנן שלוש דרכים: מכביש ירושלים מספר 1 יורדים במחלף הראל וממשיכים דרומה דרך מעוז ציון לכיוון קיבוץ צובה (כביש מס' 3965). מירושלים בכביש מספר 395 היוצא מעין כרם, שבדרום-מערב העיר. ממישור החוף דרך צומת אשתאול דרך כסלון, רמת רזיאל וצובה. במפגש הדרכים שבצומת סטף פונה דרך סלולה לסטף. בווייז: סטף תחנה עליונה