טומאר, באטאליה, נאזארה ואובידוש: מסע בין אבירים טמפלרים, מנזרים ועיירות ציוריות בפורטוגל

 

המבצר הטמפלרי המרשים של טומאר, בית הכנסת היהודי העתיק בפורטוגל, מנזר באטאליה שנבנה בעקבות ניצחון היסטורי, כפר הדייגים נאזארה עם החצאיות המסורתיות והעיירה המבוצרת אובידוש - תחנות מרתקות בלב פורטוגל

 

המבצר הטמפלרי היפהפה - אתר מורשת עולמית

העיר טומאר מזוהה יותר מכל עם מסדר האבירים הטמפלרים, שהפך אותה לאחד המרכזים החשובים בפורטוגל של ימי הביניים. מעל העיר מתנשא מנזר ומבצר ישו (Convento de Cristo), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ואחד המתחמים ההיסטוריים המרשימים במדינה. המבצר נוסד במאה ה-12 על ידי הטמפלרים ושימש מוקד כוח צבאי, דתי ופוליטי במשך מאות שנים. מאחורי חומות האבן האדירות מסתתר עולם שלם של אולמות, כנסיות, חצרות פנימיות, מסדרונות ומנזרים המחוברים זה לזה כמו עיר קטנה בתוך מבצר.

 

החלון המנואלי המפורסם: רוזטה ועיטורים ימיים מרשימים בחזית המבצר בטומאר     צילום: רונית סבירסקי

החדרים המלכותיים במבצר קונבנטו דה כריסטו      צילום: רונית סבירסקי

 

ההליכה בין החללים חושפת שכבות של סגנונות אדריכליים מתקופות שונות, אך גולת הכותרת היא ללא ספק העיטורים המנואליים המפוארים שנוספו בתקופת תור הזהב של פורטוגל. חלונות האבן המגולפים, העיטורים בדמות חבלים, צדפים, אלמוגים וסמלי מסעות הים יוצרים תחושה של תחרת אבן ענקית. אחד האלמנטים המפורסמים ביותר הוא "החלון המנואלי", יצירת מופת פיסולית הנחשבת לאחד מסמליה של האדריכלות הפורטוגלית. לצד העושר האמנותי בולטים גם ממדיו של המתחם - חומות עצומות, מגדלים ותצפיות המשקיפות על היערות והגבעות שסביב תומר וממחישות את עוצמתו של המסדר הטמפלרי.

 

הקלויסטר המעוטר של קונבנטו דה כריסטו משלב אדריכלות גותית ומנואלית   צילום: רונית סבירסקי

פנים הכנסייה העגולה והמפוארת (השארולה) במבצר הטמפלרי   צילום: רונית סבירסקי

 

בית הכנסת של טומאר - עדות נדירה ליהדות פורטוגל

מן הגבעה ירדנו אל מרכז העיר העתיקה, שם מסתתר אחד האתרים היהודיים החשובים במדינה. בסמטה שקטה בלב תומר מסתתר אחד האתרים היהודיים החשובים ביותר בפורטוגל - בית הכנסת העתיק של טומאר, המוכר כיום כבית הכנסת על שם רבי יוסף. זהו בית הכנסת היהודי השמור ביותר בפורטוגל ואחד הבודדים באירופה ששרד כמעט בשלמותו מתקופת ימי הביניים. הוא נבנה במאה ה־15 ושימש את הקהילה היהודית המשגשגת של העיר עד לגירוש יהודי פורטוגל ולגל ההתנצרויות הכפויות שהחל בימיו של המלך מנואל הראשון בסוף המאה ה-15.

 

   Praça da República - הכיכר המרכזית של טומאר  צילום: רונית סבירסקי

 

למרבה האירוניה, דווקא שינויי הייעוד שעבר המבנה הצילו אותו מהרס. לאחר סגירתו שימש במשך מאות שנים כבית כלא עירוני, מחסן תבואה, מרתף יין ומחסן סחורות, ולכן נותר על תילו בעוד בתי כנסת אחרים נעלמו מן הנוף. רק בתחילת המאה ה-20 זוהה מחדש המבנה כבית כנסת בידי החוקר היהודי־פולני סמואל שוורץ, שרכש אותו, שיקם אותו והפך אותו למוזיאון יהודי. החלל הפנימי קטן יחסית אך מרשים מאוד. ארבעה עמודי אבן נושאים את תקרת הקמרונות ומסמלים את ארבע האמהות - שרה, רבקה, רחל ולאה. בפינות העליונות של האולם שובצו כדי חרס הפוכים בתוך הקירות, פתרון אדריכלי נדיר שנועד לשפר את האקוסטיקה ולהעצים את קול התפילה.

 

בית הכנסת מהמאה ה-15 הוא אחד מבתי הכנסת השמורים ביותר בפורטוגל   צילום: רונית סבירסקי

 

לצד בית הכנסת נחשפו שרידי מקווה טהרה שהוזן ממעיין טבעי, ובמוזיאון מוצגות אסטלות וכתובות עבריות שנמצאו באזור ומספרות את סיפורה של הקהילה היהודית שחייתה כאן במשך מאות שנים. הביקור במקום אינו רק מפגש עם אדריכלות יוצאת דופן, אלא גם תזכורת מרגשת לפרק משמעותי בהיסטוריה היהודית של פורטוגל.

 

 ארון הקודש בבית הכנסת על שם רבי יוסף, עדות לקהילה היהודית ששגשגה בעיר   צילום: רונית סבירסקי

 

באטאליה – האבן שהנציחה ניצחון והולידה יצירת מופת גותית

העיירה באטאליה (Batalha) חייבת את קיומה לאחד הקרבות החשובים בתולדות פורטוגל. בשנת 1385, בקרב אלז'וברוטה (Aljubarrota), הצליחו כוחותיו של המלך ז'ואאו הראשון להביס צבא ספרדי גדול מהם בהרבה ולבסס את עצמאותה של פורטוגל לאחר שנים של מאבקי שליטה עם ממלכת קסטיליה. על פי המסורת, ערב הקרב נשבע המלך כי אם ינצח יקים מנזר מפואר שיוקדש למרים הקדושה. הניצחון הושג, וההבטחה הפכה לאחד המבנים המרשימים ביותר בפורטוגל – מנזר סנטה מריה דה ויטוריה, המוכר כיום כמנזר באטאליה.

 

 מנזר באטאליה נבנה בעקבות ניצחון פורטוגל בקרב אלז'וברוטה בשנת 1385    צילום: רונית סבירסקי

החלל המרכזי העצום של כנסיית מנזר באטאליה, עם חלונות הויטראז' הצבעוניים  צילום: רונית סבירסקי

 

כבר במבט ראשון קשה שלא להתפעל מממדי המבנה ומהעושר האדריכלי שלו. זהו אחד משיאי האדריכלות הגותית בפורטוגל, עם קשתות מחודדות, חלונות ויטראז' גבוהים, עמודים מסיביים המזכירים בצורתם רגלי פיל וקמרונות אבן הנישאים לגובה רב. במהלך הדורות נוספו למבנה גם אלמנטים מנואליים עשירים בעיטורים של חבלים, עלים וסמלים ימיים, המזוהים עם תקופת תור הזהב של פורטוגל.

 

 קפלת המייסדים (Capela do Fundador): אולם הקברים המפואר של בית המלוכה   צילום: רונית סבירסקי

 

הביקור במנזר עובר בין כמה חללים מרכזיים. באולם המייסדים ניצבים קבריהם של המלך ז'ואאו הראשון ורעייתו פיליפה מלנקסטר, שנישואיהם סימלו את הברית ההיסטורית בין פורטוגל לאנגליה. סביבם קבורים ילדיהם, בני "הדור המהולל", ובהם הנסיך אנריקה הספן, ממובילי עידן התגליות הפורטוגלי.

 

 הקלויסטר המלכותי - חצר העמודים המקורה - עבודת גילוף אבן בסגנון גותי ומנואלי  צילום: רונית סבירסקי

 

חלל נוסף מוקדש לחייל האלמוני, שלצדו בוערת אש תמיד ומשמר כבוד צבאי. אולם גולת הכותרת היא ה"קפלות הבלתי גמורות" – מבנה מתומן עצום שמעולם לא הושלם. השמיים הפתוחים מחליפים כאן את התקרה המתוכננת, ויוצרים מפגש מרשים בין אבן, אור וטבע. זהו אחד המקומות המיוחדים ביותר בפורטוגל, אתר שמספר בו־זמנית סיפור של ניצחון צבאי, אמונה דתית ושאיפה אדריכלית שלא הגיעה מעולם לסיומה.

 

 החצר הפנימית והגנים המטופחים    צילום: רונית סבירסקי

 

נאזארה - בין סירות הדייגים לגלי הענק של האוקיינוס

לאחר הערים ההיסטוריות והמנזרים המפוארים של מרכז פורטוגל, נאזארה (Nazaré) מציגה פנים אחרות לחלוטין של המדינה. זוהי עיירת חוף ציורית היושבת מול האוקיינוס האטלנטי, מקום שבו המסורת הימית עדיין נוכחת ברחובות, בכיכרות ובחיי היומיום. בתי העיירה הצבועים בלבן, עם נגיעות כחולות המזכירות את צבעי הים והשמיים, יוצרים תפאורה ים־תיכונית כמעט, אף שהאוקיינוס הפראי נמצא במרחק צעדים ספורים.

 

 ממרומי המצוק בנאזארה נשקף קו החוף הארוך של האוקיינוס האטלנטי    צילום: רונית סבירסקי

 

הביקור בנאזארה מתחיל בדרך כלל בעלייה אל המצוק הגבוה המשקיף על קו החוף. מן התצפית נפרש מראה מרהיב של החוף הארוך, בתי העיירה והאוקיינוס האינסופי. על קצה המצוק ניצבת קפלת הזיכרון הקטנה, Ermida da Memória, הקשורה לאגדה מקומית מהמאה ה־12. לפי המסורת, אציל פורטוגלי שרד נפילה אל התהום לאחר שהתפלל למרים הקדושה ברגע האחרון. כהוקרה על הנס הקים במקום קפלה קטנה, שהפכה לאחד מסמליה של נאזארה.

 

חוף הים של נאזארה שמושך גולשים מכל העולם    צילום: רונית סבירסקי

 

אולם יותר מכל מזוהה נאזארה עם מורשת הדיג שלה ועם נשות הדייגים הלבושות בחצאיות צבעוניות מרובות שכבות. לפי המסורת המקומית, נהגו הנשים ללבוש שבע חצאיות זו על גבי זו. יש המסבירים שהשכבות הרבות סייעו להן להתמודד עם הרוחות הקרות שנשבו מן האוקיינוס בעת שהמתינו לשובם של הדייגים, ולעיתים במשך ימים ארוכים. אחרים רואים בהן סמל לשבעת ימי השבוע, לשבעת גלי הים או לשבע המעלות הנוצריות. כך או כך, החצאיות הצבעוניות הפכו לסמל המזוהה ביותר עם נאזארה ועם תרבות החוף המסורתית של פורטוגל.

 

 מסעדות הדגים של נאזארה מגישות שלל יומי מהאוקיינוס   צילום: רונית סבירסקי

 

כיום משלבת העיירה בין מסורת עתיקה לבין תהילה עולמית חדשה. הגלים האדירים הנשברים למרגלות המצוקים הפכו את נאזארה לאחד מאתרי הגלישה המפורסמים בעולם, אך בין בתי הדייגים, הסירות הצבעוניות והנשים הלבושות בבגדים המסורתיים עדיין אפשר לחוש את רוחו של הכפר הימי הוותיק שממנו צמחה.

 

 נשים מקומיות בלבוש המסורתי של "שבע החצאיות" בעיירת הדייגים הציורית נאזארה   צילום: רונית סבירסקי

 

אובידוש – בין חומות האבן לטעמי המסורת

אובידוש היא אחת העיירות הציוריות והשמורות ביותר בפורטוגל, מקום שבו נדמה כי הזמן עצר מלכת. מאחורי חומות האבן העתיקות מתפתל מבוך של סמטאות צרות מרוצפות אבן, בתים לבנים המעוטרים בפסי צבע כחולים וצהובים, אדניות פורחות וחלונות עץ קטנים המשקיפים אל הרחובות השקטים. הטיפוס לאורך החומות חושף תצפיות מרהיבות אל גגות הרעפים האדומים, השדות הירוקים והגבעות המתגלגלות המקיפות את העיירה.

 

 רחובות האבן הצרים של אובידוש    צילום: רונית סבירסקי

 

למרות הפופולריות שלה בקרב מבקרים, אובידוש מצליחה לשמור על אופייה האותנטי. החנויות הפזורות לאורך הרחובות אינן נראות כחנויות מזכרות רגילות, אלא כחלק בלתי נפרד מהמרקם ההיסטורי. רבות מהן שוכנות במבנים עתיקים ומשלבות עבודות יד, קרמיקה מסורתית, רקמות מקומיות ומוצרי מזון המיוצרים באזור.

 

אמנית רחוב בדמות פסל חי בגווני כחול      צילום: רונית סבירסקי

 

בין הטעמים המזוהים עם אובידוש אפשר למצוא את קציצות דג הקוד הממולאות בגבינה, מאכל מקומי המבוסס על אחד מחומרי הגלם האהובים ביותר במטבח הפורטוגלי. לצדן פועלות חנויות המתמחות במוצרים מסורתיים ובמעדנים מקומיים הממשיכים מתכונים שעוברים מדור לדור.

 

 קציצות דג קוד ממולאות בגבינה - המטבח המקומי באובידוש   צילום: רונית סבירסקי

 

אחת החנויות המסקרנות בעיירה מוקדשת כולה לקופסאות סרדינים צבעוניות. על כל קופסה מוטבעת שנה אחרת, ומבקרים רבים מחפשים דווקא את שנת לידתם ורוכשים אותה כמזכרת אישית מהביקור. השילוב בין ההיסטוריה, הנופים, המסורת הקולינרית והאווירה האינטימית הופך את אובידוש לאחת התחנות המיוחדות והקסומות במסע בפורטוגל.

 

קופסאות סרדינים מעוצבות שעליהן מודפסות שנים שונות  צילום: רונית סבירסקי

המסע המלא לפורטוגל

העיירות העתיקות ותעלומת היהודים האנוסים

עמק הדואורו - חבל היין של פורטוגל

פורטו: שיט על נהר הדואורו, הגשרים ויקבי פורט

אביירו, קוימברה ולילה של אלפי נרות בפאטימה