בירת הקיץ של הפיליפינים: בין שבטים עתיקים וטרסות אורז יפהפיות

 

סוגי אורז נדירים שמגדלים בטרסות בנות אלפיים שנה שבטים המשמרים מסורות עתיקות. הסיפור המיוחד של צפון האי לוזון ועיר הנופש באגיו

הפירמידות הירוקות: שדות האורז של באטאד, פלא אדריכלי שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו  צילום: רונית סבירסקי

המסע אל הקורדיליירה

הדרך ממנילה מובילה צפונה אל העיר באגיו (Baguio), בירת הקיץ של הפיליפינים. אחת האטרקציות המרכזיות בטיול בפיליפינים הוא ביקור באזור שבטי ההרים בצפון האי לוזון שמכונה גם קורדיליירה, והליכה בשדות האורז היפהפיים.

חולפים על פני שדות תירס עם קלחי תירס בשלים מוכנים לקטיף, בננות וגני ירק. הכבישים הראשיים רחבים ונוחים עם שלושה נתיבים לכל צד ואין עומסי תנועה. עמודי תאורה סולריים, עצי נוי נטועים לצדי הכביש. השילוט באנגלית ואפשר להתמצא גם בנהיגה עצמית. חברות תיירות מקומיות מספקות נהגים עם רכבי שטח נוחים וחדישים שאפשר לשכור ליום טיול או יותר באזורים הכפריים.

 

נופי הדרך בצפון האי לוזון חושפים מצוקים, קניונים ומפלים קטנים     צילום: רונית סבירסקי

 

שבטי האיגורוט: ציידים-לקטים בהרים

השבטים השונים שחיים בצפון האי לוזון נקראים "איגורוט". הם הגיעו לפיליפינים לפני עשרות אלפי שנים וחלקם היגרו לאוסטרליה ומוכרים כחלק מאוכלוסיית האבוריג'ינים. הם התנגדו לקולוניאליזם הספרדי. עזבו את המישור ועברו להרים כדי לשמור על עצמאותם ונשארו ציידים-לקטים עד סוף המאה ה-20. עסקו בגישוש, צדו סרטנים ודגים. ב-1961 פינו אותם מאזור הר פינאטובו. חלקם התאחדו למכירה חקלאית של הגידולים שלהם בעיקר בטטות שגדלות היטב באפר הוולקני. הילדים חיים בקהילה ואינם הולכים לבית הספר האזורי על מנת לשמור על האופי התרבותי ולא להתערבב באוכלוסייה המקומית.

 

הצצה אל הבתים המסורתיים של שבטי ההרים, הבנויים מחומרי היער הטבעיים     צילום: רונית סבירסקי

נישואין בגיל צעיר על פי מנהג השבט      צילום: רונית סבירסקי

משפחות גדולות עם מספר נשים     צילום: רונית סבירסקי

 

יער מאכל: גידולים שצומחים ביער

הם משמרים את יער המאכל ומגדלים גידולים שמסתמכים על המערכת האקולוגית של היער. בננות, בטטה פיליפינית, אובה שהוא צמח מטפס עם פקעת גדולה סגולה וממנה מכינים ממתקים סגולים. מערכת כזו לא צריכה דישון. צמחי יער בהגדרה תומכים אחד בשני. בגן הירק מגדלים צ'ילי, אובה, קסבה, חצילים וכמובן שדות האורז. הבתים שלהם בנויים מבמבוק וקש. בניית בית אורכת כשבוע ימים וכשמסיימים מניחים מזרוני קש ומתקינים אנרגיה סולרית. מים שואבים מבאר עמוקה שניזונה ממי תהום. הם חיים בקבוצות משפחתיות גדולות וראש המשפחה הוא זה שמחליט מי יתחתן עם מי. משתמשים בשירותי רופא אליל כשחולים. אישה שכורעת ללדת מכינה לעצמה משטח עם צמחי תבלין ויולדת בכריעה. הם נוהגים לנדוד ממקום למקום כשיש סכנת התפרצות של הר געש.

 

התלת-אופן משמש להובלת גידולים חקלאיים לשוק    צילום: רונית סבירסקי

 

שטיפת אופנוע במי הנהר היא חלק מחיי היומיום באזורים הכפריים של הפיליפינים    צילום: רונית סבירסקי

שוק מקומי תוסס, שבו נמכרים גידולי השבטים    צילום: רונית סבירסקי

 

דרך נופית אל באגיו

מכפרי השבטים הדרך לבאגיו היא דרך נופית יפהפייה של מצוקי הרים וקניונים עמוקים. מפלים קטנים ובתים כפריים של חקלאים, גשרים גדולים, גשרונים קטנים, קטעי כביש משובש חלקית. כבישים שמתאימים לרכבים פרטיים או לוואנים. עוצרים בנקודת תצפית מפורסמת שיש בה ראש אריה עצום. כשהאמריקאים שלטו בפיליפינים הם הפכו את באגיו לעיירת נופש בזכות מזג האוויר הנעים בקיץ בניגוד למנילה הלוהטת. אחת האטרקציות המרכזיות בעיר היא משכן הקיץ של הנשיא שמתגורר באחוזה מרשימה עם מדשאות, בריכת מים דמוית תעלה ארוכה. האחוזה מוקפת בפריחות של אזליאות ועצי ארוקרייה מרשימים. האטרקציה השנייה היא נקודת התצפית היפה ביותר בבאגיו שנקראת Mines view park.

 

פסל ראש האריה, נקודת ציון מפורסמת בדרך אל בירת הקיץ באגיו    צילום: רונית סבירסקי

משכן הקיץ של הנשיא בבאגיו, אחוזה מפוארת בלב עיר הנופש      צילום: רונית סבירסקי

נוף פנורמי מנקודת התצפית הפופולרית ב-Mines View Park בעיר באגיו  צילום: רונית סבירסקי

 

באנאווה (Banaue) - שבט האיפוגאו

היום השני מוקדש לעיירה באנאווה (Banaue) שבה חי שבט איפוגאו (Ifugao) - השם נלקח מהמילה אנשי האדמה בשפתם. אמונתם היא אנימיזם - אמונה שבכל דבר בטבע, בדומם ובחי יש נשמה. בכל בית ישנו פסל אחד או שניים ששומרים על האורז, הם נקראים "בולול" וצבעם שחור. בני השבט בונים את הפסלים מעץ הנארה ונוהגים להביא לו מנחות. עד היום ישנם מנהגים שהם משמרים כמו השלכת בובה לנהר כדי לסמל את תחילת קציר האורז. אנשי האיפוגאו נחשבים בפיליפינים כחזקים וקשוחים וכולם נושאים קעקועים כחלק מהפולחן הדתי ועולם הרוחות שעוזרות להם. הקעקוע הוא אלמנט שמוביל את בני השבט אל העולם הבא. המקעקע או המקעקעת של הכפר נחשבים לאנשים חשובים והם נוהגים לערוך טקסי קעקועים ולקשט את גופם של בני הכפר בטקסים וחגיגות גדולות.

 

המקעקעת של הכפר ומחרוזת שיני החזיר על צוואר הגבר     צילום: רונית סבירסקי

 

הבגד המיוחד שהגברים לובשים הוא מעין אבנט רקום עשוי צדפים ומגן נגד רוחות רעות. שרשרת שיניים של חתולי בר, שרשרת זהב שמסמלת את השדות וקמע להצלחה. בנדנה רקומה כמו האבנט וכובע קש קטן.  המצ׳טה בתוך נדן מסמלת את הימים שהם נהגו לערוף ראשים של אנשים שאיימו על המשפחה. הבגדים של הנשים מסמלים מעמד. צבע אדום מעמד בינוני גבוה. שחור מעמד נמוך. הנשים עדיין עובדות בשדה. הם לא נוסעים מחוץ לכפר מחשש שיהרגו אותם כפי שהיה נהוג במאות הקודמות. הבגדים ארוגים בנול ושזורים בחרוזים מהנהר. היום כבר קשה למצוא אבנים טובות שמהן נהגו להכין את התכשיטים. הם צדים עם מלכודות חזירים וזקני השבט נוהגים לענוד מחרוזות שעשויות מניבים של חזיר.

 

גבר משבט איפוגאו רוקד בלבוש מסורתי בבאנאווה     צילום: רונית סבירסקי

 

הפירמידות הירוקות: שדות האורז

מגיעים לשיא החוויה בשדות האורז Mayuyo שהוכרזו כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו. לצד הדרך יושבים גברים וקולעים סלי קש למלחמות תרנגולים. הבית המסורתי בנוי על קלונסאות. למטה ערכו את הטקסים, חתונות, לוויות וברית מילה בגיל שלוש. תהליך האילחוש להרגעת הכאב נעשה עם עלי גויאבה. בקומת המגורים נמצאים המטבח, פינת הבישול וחדר השינה. למעלה ממוקם אסם האורז והמזון. שומרים את האורז מיובש בצורת אלומות. הם משתמשים במכתש אבן גדול להפריד את האורז מהקליפה. שומרים על המידה המדויקת של אורז מלא ומבשלים לפי הצורך.

 

שדות האורז BATAD ב-Mayuyo פלא אדריכלי שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו  צילום: רונית סבירסקי

בתי כלונסאות עם גגות משופעים בלב שדות האורז    צילום: רונית סבירסקי

 

משפחה גדולה יכולה למנות עד 22 אנשים אבל הילדים עוברים לבתים נפרדים בסגנון מעונות מגיל 6. הבנים גרים במבנה על הקרקע והבנות בקומה גבוהה כדי לשמור עליהן מנחשים וחיות טורפות. הבתים מחזיקים מעמד מאות שנים בזכות הבישול והעישון שנעשים בחלל הפנימי ומבריח את הטרמיטים. הבית עומד על כלונסאות, עשוי מעץ אורן בצורת פירמידה עם גג מחודד כנגד הרוח והגשם.

 

שותלות האורז עובדות בטרסות של באנאווה, עדות למסורת עתיקה ששמורה עד היום   צילום: רונית סבירסקי

 

גופות בני המשפחה שמתים מונחים בצד בקומת המגורים עד לשלב שבו מתקיים טקס הקבורה. הם משמרים את הגופות בעזרת עלים ועישון שנמשך 40 ימים, עוטפים בשמיכות ומניחים בבית. תהליך החניטה מתבצע  מבלי להוציא את האיברים הפנימיים. הם מכבדים מאוד את הזקנים ומטפלים בהם במסירות ולכן נחשבים למטפלים הטובים והנאמנים ביותר בעולם של קשישים. זקני שבט איפוגאו ידועים גם בזכות מזמרו Hudhud שנחשב למזמור ארוך במיוחד וזכה להוכרה כיצירת מופת על ידי ארגון אונסק"ו.

 

זקני השבט שרים את מזמור ה'הוד-הוד', שיר אפּי שזכה להכרה מאונסק"ו    צילום: רונית סבירסקי

 

שדות האורז מעובדים ברציפות כבר אלפיים שנים. הקדמונים יצרו את מערכת התעלות שמובילות את המים לשדות. נשים ניהלו את הטרסות ורכשו מיומנויות אקולוגיות. הן מגדלות במים דגים וחלזונות שמנקים את המים ואוכלים את היתושים. בזמן הקציר מעבירים את הדגים לבריכות מים ואוכלים את החלזונות. בשדות האורז האלה גדלים סוגי אורז אנדמים נדירים. גם בני השבט שומרים את הסוגים הנדירים לאירועים מיוחדים וביום יום משתמשים באורז לבן. המראות של שדות האורז הירוקים מרגשים ומפעימים. פרחי צמח קורדיליין בוורוד עז תוחמים את גבולות הטרסות ומוסיפים עוד גוון מרשים למראה העוצמתי.

 

פרחי הקורדיליין הצבעוניים תוחמים את גבולות הטרסות ומוסיפים יופי למראה העוצמתי   צילום: רונית סבירסקי

 

טרסות האורז בתקופת השתילה של שבט IFUGAO    צילום: רונית סבירסקי

הטרסייר Tarsier הפיליפיני – הפרימט הזעיר עם העיניים הענקיות והמבט הבלתי נשכח

68 בתי פאר קולוניאליים שהועתקו ממקומם המקורי והפכו למוזיאון חי

לשוט בקאנו נגד הזרם במעלה הנהר בין אשדות גועשים עד מערת השטן

מתכונים בני 300 שנים: ביקור במטבח ההיסטורי של אצ'ינג ליליאן

Puning Spa: מסע אל לב הריפוי הוולקני של הפיליפינים