מוזיאון חיפה לאמנות פותח את עונת התערוכות החדשה עם אמנים בינלאומיים וישראלים

 

מוזיאון חיפה לאמנות מתחדש בשלוש תערוכות ומבואה מעוצבת שמתאימה להתכנסות וקבלות פנים לפני הכניסה לתערוכות. הנושא המרכזי של התערוכות החדשות הוא היחיד לעומת היחד, הפרט לצד הכלל. התערוכות יוצגו עד 25 ביוני 2022

 

 היצירה פרפר של אנה לוקשבסקי   צילום: רונית סבירסקי

 

עונת התערוכות החדשה במוזיאון חיפה לאמנות נפתחת עם שלוש תערוכות וארבעה אמנים שהמפורסם בניהם הוא אדריאן פאצי. עבודותיו מוצגות במומה ניו יורק, המוזיאון לאמנות המאה ה-21 ברומא, במוזיאון לאמנות מודרנית שטוקלהולם ובאוספים של מרכז פומפידו בפריז ובגוגנהיים בניו יורק.

 

שתי יצירות וידאו ארט בבכורה עולמית

פאצי נחשב לאמן בינלאומי חשוב בתחום האמנות המודרנית ובתערוכה החדשה "דממה דקה" במוזיאון חיפה לאמנות הוא מציג שש עבודות. שתי עבודות משנת 2021 מוצגות בבכורה עולמית, ״פגישה״ ו"הנוודים״ שעוסקות בהשפעות מגפת הקורונה על היחיד ועל הכלל. הנוודים היא יצירה ששואבת את הצופה אל תוכה כמו מגנט שקשה להינתק ממנו. שני מסכים מקרינים בו זמנית וידאו ארט בשחור לבן של תושבים אלבנים צועדים על כביש ראשי נטול מכוניות. פאצי משתמש באפקט של המצלמה שנעה לאחור והאנשים מופיעים על פני המסך ומתרחקים בפייד אאוט. עבודת ״פגישה״ היא וידאו ארט מבויים שהוא יצר בסיציליה בתקופה שבה נאסר לקיים תהלוכות בעקבות המגפה.

 

 מתוך מיצב וידאו "הנוודים" של אדריאן פאצי     צילום: רונית סבירסקי

 

עבודה נוספת שלו נקראת ״מילים שבורות״ והיא מוצגת על גבי חמישה מסכים גדולים דו צדדיים שממוקמים בחלל חדר חשוך. על כל אחד מהמסכים מופיעה דמות של פליט או פליטה סורית שמספרת על הסבל הנוראי שעברה. פאצי מעביר את הסיפור שלהם ללא תרגום והצופה חווה את עוצמת הכאב דרך הבעות הפנים, הדמעות וטון הדיבור. לפעמים זהו בליל של קולות שמדברים יחד ולפעמים נשמע רק קול בודד.

 

עבודה ממגנטת נוספת שלו היא מיצב וידאו "לידי הנמען בלבד". חמישה מסכים, שחור לבן אבל במקרה הזה מוצגים ברצף זה לצד זה. בכל מסך יושב גבר, אישה או זוג וקורא מכתב שעוסק במלחמה. התמונות חשוכות המבנה שבו הם יושבים בדרך כלל פרוץ וכמעט נטול רהיטים. הם מחזיקים נייר כתוב בכתב יד וקוראים בו ללא קול. ה-Voice Over הוא של קריין או קריינית והטקסט מופיע באנגלית בתחתית התמונה כמו תרגום של סרט קולנוע. על פי הכתובית שנעה בין הסרטונים אפשר לשייך את הקול לסצנה. האווירה הקודרת, הקריינות בשפה האיטלקית, הבגדים והתפאורה מזכירים את הסרטים של פליני.

 

מתוך מיצב וידאו לידי הנמען בלבד של אדריאן פאצי    צילום: רונית סבירסקי

 

דיוקנאות של אנשים בכל מיני צבעים

ניגוד מוחלט לצבעים הקודרים וצילומי שחור לבן של פאצי היא התערוכה ״טיפוסים״ של האמנית הישראלית אנה לוקשבסקי. זו תערוכה מוזיאלית ראשונה שלה והיא עוצמתית בצבעוניות ובחירת האובייקטים שאותם הנציחה בדיוקנאות במהלך העשור האחרון. הטכניקה שלה היא לרשום דמות מעניינת שהיא רואה ברחוב ולהזמין לסטודיו שלה להיכרות מעמיקה יותר תוך שהיא מציירת ומתבוננת היטב במכלול האתני, החברתי, החזותי ואפילו הנפשי של האדם שאותו היא מציירת. אנה מתייחסת בעבודות שלה לזרמים השונים בתולדות האמנות ושואבת השראה מהאמנים הגדולים ביותר.

 

 עבודה של אנה לוקשבסקי - קטיה (אם חד הורית)     צילום: רונית סבירסקי

 

צלמי דיוקנאות בגרמניה ובטורקיה

התערוכה השלישית ״המבט״ היא מעין מפגש מוזיאלי בין שני אמני דיוקנאות מצולמים, שמאה שנות יצירה מפרידות ביניהם, וולקן קזלטונץ׳ ואוגוסט זנדר. הפרויקט ״אנשי המאה ה-20״ של זנדר צולם במשך 40 שנים בתחילת המאה ה-20. הוא תיעד במצלמתו מאות גרמנים בסביבת הטבעית ויצר תמונת מראה לגרמניה בימי רפובליקת ווימאר. האמן וולקן קזלטונץ׳ שפועל באיסטנבול יצר מאה שנים מאוחר יותר עבודות וידאו בהן תיעד מציאות עירונית בטורקיה של ימינו. הוא בחר באנשים שביתם עומד בפני הריסה במסגרת פרויקט פינוי בינוי. הוא העמיד אותם בחזית המבנה כביכול לצילום סטיל אבל צילם אותם בווידאו. התוצאה היא סרטונים בני 20 שניות שחוברו יחדיו לפסיפס אנושי מרתק.

מתוך מיצב וידאו של וולקן קזלטונץ'     צילום: רונית סבירסקי

 

בנוסף הוקדשו במסגרת התערוכה שני חדרי אמן לאמנים הישראלים אביבה אורי וראובן ברמן-קדים, שעבודותיהם שמורות באוסף המוזיאון. לקראת פתיחת עונת התערוכות החדשה שופצו הכניסה הראשית והמבואה של המוזיאון בעלת התקרות הגבוהות. שרפרפי ישיבה נוחים פוזרו בחלל לנוחות המבקרים. ספסלי ישיבה הוצבו בחללי התערוכות, שילוט חדש, מתקני מים ומדים ייצוגיים לאנשי הצוות. המוזיאון כולו מונגש לבעלי מוגבלויות.