הפינות הנחבאות של ברלין

 

הצבעים העזים והמיוחדים של ברלין נחשפים בפינות נסתרות, בחצרות אחוריות אפרוריות שהפכו למתחמי אמנות ובתי קפה קטנים ונחשקים. סיור לא שגרתי בעיר שחוברה לה יחדיו.

 

בתי קפה בחצר המשוקמת של האקשה    צילום: רונית סבירסקי

 

חצרות שעברו מהפך

האקשה הוף (Hackesche Hofe) מתחם שהוקם ב-1906 על ידי האדריכל קורט ברנדט (Kurt Berndt) יחד עם האדריכל אוגוסט אנדל (August Endell), וכולל 8 חצרות פנימיות בצורות ובגדלים שונים. הרעיון היה ליצור סביבת מגורים הרמונית שתכלול מתחמי מנוחה ועבודה עבור בעלי מלאכה קטנים. בסוף המאה ה-19 מגיעה לברלין קהילה יהודית ליטאית, אורתודוקסים קיצונים שברחו מהפרעות בליטא. הם נתקלים בקהילה הרפורמית שמתקשה לקבל אותם וגם הגרמנים מתייחסים אליהם בעוינות. הם בחרו להתיישב בחצרות שיצרו עבורם גטו סגור שהתאים לצרכיהם. בחצר רוזהופ נותר המבנה המקורי מאותן שנים.

 

בתקופה הקומוניסטית החלו אמנים ויוצרים למלא את החללים בגלריות ובתי מלאכה, ששלושה מהם הפכו למוזיאונים. מפעל ליצור מטאטים ומברשות של אוטו וייל, שהעסיק יהודים בעלי מוגבלויות. מוזיאון מחווה לאנה פרנק עם גרפיטי ענק שלה על הקיר החיצוני. לצדו, מוזיאון מכונות מתכת עם עוף ענק חלוד שמנופף בכנפיו ובראשו. בלב המתחם פועל סטודיו של ניר פלד אמן רחוב ישראלי. כשעומדים בסמוך לסטודיו ומוחאים כפיים תאורה התקרה משתנה.

 

ציורי גרפיטי ופאבים בחצרות     צילום: רונית סבירסקי

 

ב-1990 חיפש במאי הסרטים הגרמני וים ונדרס (Wim Wenders) סט מתאים לסרטו "עד סוף העולם" ויצר באזז סביב המתחם. ב-1996 הושלם שיפוץ המתחם כשהיפה ביניהם היא חצר מספר 1 שבה ניתן לראות את צבעי הלבנים שיצר ב-1907-1906 הארכיטקט והמעצב אוגוסט אנדל (August Endell). שתי חצרות הפכו בעיקר למתחמים קולינריים של בתי קפה, מסעדות ותיאטרון-קברט קמליון (Chamaleon).

 

חצר האמנים The Creative Quarter ברחוב אוגוסטשטראסה (Auguststraße), המוכר כמתחם הֶקְמַן הֶפֶה (Heckmann Höfe), הוא קומפלקס חצרות פנימיות היסטורי ומקסים נוסף שהפך למוקד משיכה תרבותי. לאחר נפילת חומת ברלין בנובמבר 1989, האתר – שראשיתו עוד במאה ה-19 – פותח מחדש במהלך שנות ה-90 על ידי קבוצה של מעצבים, מוזיקאים ומסעדנים. בעקבות שיקום מקיף שהושלם בשלהי שנות ה-90 ורענון בעלויות נוסף ב-2014, החצרות שגשגו והפכו למוקד יצירתי שוקק חיים. כיום, יזמים עצמאיים מפעילים במקום גלריות, חנויות בוטיק של אמנים וסטודיו-בתי קפה אינטראקטיביים שבהם המבקרים יכולים לצפות בשעור ציור תוך שתיית קפוצ'ינו, לפני שהם ממשיכים לצפות בהצגת תיאטרון פרינג' קטנה. החצרות הפכו לגנים פורחים, יצירות אמנות מקשטות את הרחבות וספסלים רומנטיים פזורים בצל העצים. מתחם האמנים ממוקם בצמוד לבית הכנסת היהודי הגדול שתוכנן על ידי האדריכל אדוארד קנובלוך (Eduard Knoblauch) והושלם על ידי האדריכל פרידריך אוגוסט שטילר (Friedrich August Stüler) בהשראת תור הזהב של יהדות ספרד. בפרעות ליל הבדולח המקום שרד בזכות מספר שוטרים שהגיעו למקום וכיבו את האש שפרצה.

 

 קפה ופלטת צבעים     צילום: רונית סבירסקי

 

גלריות מתחת לאדמה

המתחם התת קרקעי של גלרי לפייט נמצא בצומת הרחובות פרידריך שטרסה 70 ו-Taubenstrasse, בכניסה שקבלה את השם Q205. שלושה מתחמים מעוצבים אדריכלית בשילוב עדכני וקלאסי. במתחם אחד ניצב עמוד משברי מכוניות מעוכות שנצבעו בצבעים עזים או בכסף. במתחם השני התקרה מתנשאת לגובה 3 קומות עם גרם מדרגות מפואר ותקרת זכוכית בסגנון ארמונות. המתחם השלישי כולל שלוש קומות של גלרי לפייט שמקיפות קונוס שכולו זכוכיות. ביניהם מעברים של חנויות מעצבים וגלריות אמנות. אחת הגלריות המוצלחות היא Galerie Mensing שיוצרת תחושה של ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית. הרבה עבודות בהשראה ניו יורקית פורטרטים של ג׳ימס דין, מרלין מונרו, ג׳קי קנדי, מייקל ג׳קסון החיפושיות ופרידה קאלו, עבודות צבעוניות מלאות הומור.

 

גלריית Mensing במתחם גלרי לפייט   צילום: רונית סבירסקי

 

מלונות עם אמנות

בשנים שקדמו לנפילת החומה היו בצד המערבי של ברלין מספר מלונות "לואו קוסט" שהזמינו אמנים תפרנים לעטר את חדרי המלון. לאחר נפילת החומה הקונספט אומץ גם בצד המזרחי וזכה להצלחה גדולה. רשת Art'Otel פרושה במספר אתרים בגרמניה ובבירות אירופאיות אחרות. הקונספט מאפשר ליוצרים חופש ביטוי אמנותי והתוצאה היא צעירה ושובבית. הבניינים ממוקמים בסביבה פחות אטרקטיבית בתכנון אדריכלי אפרורי והאמנות משנה את פניהם. מלון Kunstlerheim Luise הוא אחד המלונות שעוטרו על ידי אמנים. הוא ממוקם בסמוך לרייכסטג בצמוד לתחנת רכבת סואנת. בעלי המלון הפכו אותו למעין גלריית אמנות מודרנית מרשימה. כל אחד מחדריו נוצר על ידי אמן אחר. הפרויקט החל בספטמבר 1999 והסתיים במרס 2003 כמלון Arte Luise Kunsthotel. הוא מושך אליו אורחים שמחפשים ייחוד ורוצים לישון בחדר שחור לבן, חדר ספארי או חדר מדיטציה. מספר בתי מלון שייכים לרשת ארטהוטל ביניהם מלון בהשראת ציוריו של אנדי וורהול.

 

פראטר (Prater) הוא בית קפה היסטורי שנפתח ב-1837 והיה אחד מגני הבירה הראשונים בברלין. בשנים שהחומה הפרידה בין שני חלקי ברלין, פראטר היה המקום היחיד במזרח ברלין שניתן היה לבלות, לרקוד ולשתות ביום ראשון. כשמדי פעם המשטרה נהגה לסגור את המקום. בשנת 1996 המקום נפתח מחדש והפך למסעדה שמגישה תפריט מהמטבח הגרמני המסורתי ובימי ראשון ארוחת בוקר. בימי שמש בהירים פותחים את גן הבירה ובר קוקטיילים בשעות אחר הצהרים.

 

קפה איינשטיין (Einstien) ב-58 Kurfurstenstrasse משמר את האווירה הברלינאית. הווילה ההיסטורית שבה שוכן כיום קפה איינשטיין (Einstien) ברחוב Kurfürstenstraße 58, הייתה ביתה של הני פורטן ובעלה, רופא העיניים היהודי וילהלם פון קאופמן-אסר (Wilhelm von Kaufmann-Asser). הני פורטן סירבה להתגרש מבעלה היהודי למרות לחצים כבדים מצד המשטר הנאצי ומצד יוזף גבלס. כתוצאה מכך, היא הוכנסה ל"רשימה שחורה", והקריירה המפוארת שלה נהרסה כמעט לחלוטין במהלך התקופה הנאצית. כיום פוקדים את הקפה סלבס, עיתונאים, סופרים ושחקנים ידועים. בשנות ה-20 של המאה הקודמת היה קפה יוקרתי בשם איינשטיין בשדרות אונטר דן לינדן ושוחזר לאחר המלחמה. במהלך השנים נפתחו בתי קפה נוספים שנושאים את השם איינשטיין ברחבי ברלין אבל רק אחד מהם מסתיר בין קירותיו את הימים האפלים.

 

שניצל בקפה איינשטיין    צילום: רונית סבירסקי

 

 

חנות היוקרה המפורסמת ביותר של ברלין, קה-דה-ווה KaDeWe (קאופהאופ דס וסטרס) מציעה מותגים, אביזרים, הנעלה, כלי בית ונוי איכותיים ויקרים שאינם מתאימים לכל כיס. היא שווה קפיצה ולו רק כדי לראות את האדריכלות, העיצוב והצגת הפריטים ובעיקר לבקר בקומת המזון שהיא חוויה קולינרית. מנות קטנות, איכותיות ומיוחדות, קפה משובח, אווירה אירופאית ושירות מוקפד.

 

המקומות הקטנים הפחות מוכרים, המוסדות הוותיקים שמשמרים את שנותיה היפות של העיר הם זווית שמשאירה טעמים, ריחות וצבעים אחרים של ברלין שידעה שנים בטעם מר.

 

למדריך מלא על שער ברנדנבורג (שער הניצחון של ברלין) ומה לראות באזור לחצו כאן:

שער ברנדנבורג – שער הניצחון של ברלין והסיפור שמאחוריו

אוסטריה – טירול, זלצבורג והקשר היהודי