סוניה – מחזמר מקורי על האישה שאיתו

תיאטרון חיפה מעלה מחזמר מקורי בבכורה שעוסק בדמותה של סוניה פרס שבחרה להישאר הרחק מאור הזרקורים ושילמה על כך בחייה הזוגיות והאהבה הגדולה שלה לבעלה

 

סוניה ושמעון פרס בקיבוץ אלומות      צילום: רונית סבירסקי

 

11 נגנים ונגניות של תזמורת המהפכה עולים על הבמה לבושים בבגדי חלוצים וכל אחד מהם אוחז בידו עציץ של עץ ברוש. הם מציבים את העציצים לצדם ואוחזים בכלי הנגינה, בעוד המנצח שעומד עם הגב אל הקהל, מניף את השרביט. שני מנצחי תזמורת המהפכה משתתפים בהפקה לסירוגין ניר כהן – שליט ורועי אופנהיים. המחזמר בנוי כמחזור של שירים שמציינים תחנות בחייהם של הזוג סוניה ושמעון פרס. שחר שמאי כתב את המחזה והפזמונים וגיא פרטי את הלחנים. על הבימוי אחראי עידו רוזנברג.

 

ספיר באומוול בתפקיד סוניה הצעירה      צילום: רונית סבירסקי

 

דמותה האניגמטית של סוניה, אישה אמיצה שבחרה לחיות הרחק מאור הזרקורים, הייתה השראה עבור שחר שמאי. מעט מאוד ידוע על חייה ואין כמעט חומר ארכיוני. שמאי התבסס על עובדות היסטוריות במהלך חייהם הזוגיים אבל נתן את הזווית והפרשנות האישית שלו לסיבות שגרמו בסופו של דבר להתרחקות של סוניה מהחיים הפוליטיים והפרידה מבעלה בשנות חייה האחרונות. מטבע הדברים שזורים במחזמר פרקים מתולדות המדינה כחלק משגרת חייהם של הזוג.

 

הצעת הנישואין       צילום: רונית סבירסקי

 

הבמה מתוכננת כמו אמפיתיאטרון קטן עם טריבונות שעליהן יושבים הנגנים וביניהם עוברים השחקנים. שלושת הכוכבים במחזמר הם מיקי קם שמגלמת את דמותה של סוניה הבוגרת שמביטה על דמותה במבט מפוקח ומספרת את סיפור חייה. סוניה הצעירה היא ספיר באומוול שמשחקת את סוניה בכל שלב בחייה מימי הקיבוץ הסוערים עד פטירתה. זוהר בדש נכנס לנעליו הגדולות של שמעון פרס בקלילות רבה ומצליח להחזיר לבמה רגעים היסטוריים חשובים ומרגשים שנוגעים בעצבים החשופים שמביאה איתה התקופה הנוכחית. בסצנות מסוימות ישנה אינטראקציה בין השחקנים והנגנים. זהו מחזמר שכולו שירה עם לחנים מקוריים אבל כאלה שמתנגנים כמוזיקה ישראלית. הבחירה בשלושה שחקנים ראשיים בעלי יכולות ווקאליות מעולות חשובה למחזמר ואכן שלושת השחקנים-זמרים עושים עבודה מצוינת.

 

מיקי קם בתפקיד סוניה הבוגרת     צילום: רונית סבירסקי

 

על גב הבמה מוקרנות בענק הספרות של השנים שבהן עוסק על שיר. סוניה גלמן הצעירה שהכירה את שמעון בכפר הנוער בן שמן ב-1940 עולה על הבמה בבגדי חלוצה עם צמה קלועה מושלכת על גבה, קורנת אושר ושליחות. סיפור אהבה רומנטי נרקם בין השניים ובמהלכו היא מתגייסת לצבא הבריטי ב-1941 ועולה על הבמה במדי חאקי, כומתה ותרמיל. ב-1945 שמעון מציע לה נישואין כשהוא כורע ברך והיא ממהרת ללבוש שמלה כלה והינומה. הם ממשיכים את חיי הזוגיות הפורחת בקיבוץ אלומות שם צומחת בטן הריונית שממנה נולדה הבת הבכורה צביה. שנים של אושר, משפחתיות, אהבה והגשמת החלוציות בדיוק לפי אמות המידה שתפורות על סוניה.

 

סיפור אהבה     צילום: רונית סבירסקי

 

מלחמת העצמאות משנה את פני המדינה ואחריה שמעון יוצא ללימודים בניו יורק. כשהם חוזרים ב-1952 הוא מתמנה ממלא מקום מנכ"ל משרד הבטחון כשהוא רק בן 29 ובמקביל מתקדם בהיררכיה הפוליטית עד שב-1959 הוא נבחר כחבר כנסת מטעם מפלגת מפא"י. העשור הזה מתחיל לתת את אותותיו בחוסר שביעות רצונה של סוניה. ארצות הברית זרה לה, הפוליטיקה רחוקה מלהיות אזור הנוחות שלה ועזיבת מהקיבוץ גורמת לה להתמקד בחיי המשפחה ובלימודים שהכשירו אותה להיות אחות.

 

שר הבטחון וראש הממשלה - זוהר בדש בתפקיד שמעון פרס    צילום: רונית סבירסקי

 

אחת האפיזודות במחזה שהבמאי בחר להבליט משקפת את הלך הרוח שלה ואת הציניות השנונה שאפיינה אותה. היא בחלה בשמלות המחויטות שנאלצה ללבוש באירועים הרשמיים. השיא היה כשחגגו את בר המצווה של בנם יוני ב-1965 באירוע מרשים בנוכחות צמרת השלטון הישראלית. חברת הכנסת דבורה נצר ממפא"י שאלה אותה מאיפה הכסף לחגיגה המפוארת וסוניה ענתה לה "מזנות". סוניה מעולם לא התראיינה באופן רשמי חוץ מעיתון בית הספר של נכדתה ושם נתנה מתכון שאהוב על בני הבית. כשהצליחו לדחוף לה מיקרופון לפה ושאלו איך זה להיות אשת ראש הממשלה היא השיבה שיש לה קקי סגול והיא אוכלת סלק. 

 

לברוח מאור הזרקורים        צילום: רונית סבירסקי

 

ככל ששמעון התקדם בסולם הפוליטי כך גבר התסכול שלה מצורת החיים שלהם והכעס על כך שעזבו את קיבוץ אלומות אותו הקימו יחד. המחזמר עובר דרך מספר פרקים משמעותיים בקריירה של פרס, המינוי שלו בממשלת הרוטציה ב-1985, המהלך להפלת ממשלתו של יצחק שמיר ב-1990, רצח רבין ב-1995 וחגיגות יום הולדת ה-80. סוניה מקדישה את זמנה למשפחה ועוזרת לאנשים במתן בסתר כשהיא חוסמת כל אפשרות שיתנו לכך במה. נקודת השבר הסופית עבורה הייתה כששמעון נבחר לנשיא המדינה והיא העדיפה להישאר בביתה ולא לעבור למשכן הרשמי. בימיה האחרונים חזרה להתגורר בקיבוץ אלומות והלכה לעולמה בשנת 2011 בגיל 87. היא בקשה להיקבר בבית העלמין של כפר הנוער בן שמן במקום בחלקת גדולי האומה שיועדה לה.

 

בחרה להישאר לבד     צילום: רונית סבירסקי

 

המחזמר מוצג בתיאטרון חיפה בחודשים פברואר – מרס 2024 ובחודש מאי 2024 בבית האופרה בתל אביב