חוות תיירות - דברים שרואים מכאן לא רואים משם

מאת: ערן חקלאי, מדריך טיולים ואקולוג

 

הפרק האחרון במסע לנמיביה הוא מפגש עם חוואי מקומי שבמקום להרוג את חיות הבר שמזנבות לו בעדרים הוא מגדל אותן, המשך בביקור בשוק גלפי העץ וסיום בלודג' יפהפה בלב שמורת טבע

 

בוקר היום האחרון למסע החל בנסיעה קצרה אל חווה פרטית לשיחה עם איכר בורי מקומי.  הוא עמד מולנו בעיניים כחולות נרגשות ונראה שהוא מלא הערכה לחיים שמסביבו. אבל גם מלא תסכול ממעשי מערכות השלטון. מהשיעור הקצר באקטואליה המקומית הבנו שבשבועיים בהם נעדרנו מהעולם שום דבר לא באמת השתנה. האזרח עדיין חי ונלחם על הישרדותו לבדו, בעלי החיים תמיד משלמים את המחיר, התיירים באים ומשלמים והעיקר שכולם תמיד דופקים את השחורים. 

 

מהווי הקיבוץ    צילום: רונית סבירסקי

 

יצאנו לנסיעה בטרקטור ישן רתום לעגלת נוסעים מאולתרת. אחרי כמה דקות ארוכות ואיטיות בהן נסענו 100 מטר קצרים במיוחד ירדנו מהטרקטור והתחלנו בביקור. ההנחיה היחידה שקיבלנו הייתה אמרה ישראלית אירונית מוכרת  ועברנו ״לדיבור חלש״. המקום היה כמו כלא מתקדם לפורעי חוק של הטבע הנמיבי. הוא חולק לתאים תאים עם אזורי מעבר מגודרים ושמורים למבקרי האסירים. 

 

אסירים בכתונת פסים

כמו בכל כלא אמיתי הסוהרים הלכו לעשות ספירת מלאי ולהעיר את הנמרים האסירים שיפסיקו לרבוץ. הם ניסו לעודד אותם לצאת אל הקהל והנמרים הביעו את מחאתם. לבסוף אחרי הרבה שכנועים והתניות מצד הנמרים הסכים אחד הנמרים לקום ולקפץ אל הגזע עץ ממנו הוא יכול לתקשר עם קהל המבקרים. הנמר שגם אם היה רוצח כבשים שפל היה נמר עם סגנון. מלבד המראה המשלהב ותצוגת הדוגמנות המקצועית על גזע העץ, היה ברור לכולנו שמשהו כאן לא תקין. אם היה נערך כאן משפט צדק אמיתי סיכוי טוב כי הנמר והאחרים היו יכולים לקבל שחרור מלא על כליאתם רק בשל החשד הסביר למחסור בראיות מספקות למעשיהם. 

 

לכו להציק לצ'יטה      צילום: רונית סבירסקי

 

המשכנו לשני הכלואים הבאים שהיו יצורים מאוד מכוערים. אחד הצבועים רץ ריצה מעוותת מצד לצד והשמיע קולות משונים שנשמעו כמו שילוב בין נחרה של חזיר עם צפצוף של בת יענה גם יחד. עוצמת הכיעור שלו הייתה כל כך גרוטסקית שגם קווזימודו (הגיבן של הנוטר דאם) של ויקטור הוגו היה יכול להרגיש דוגמן על ידו. למעשה היה נראה שיש בניהם הרבה דמיון ושהצבוע במקרה הזה קיבל עונש אלוהי כבד יותר. החלטנו להמליץ לחוואי בעלי בית הכלא על שחרור מוקדם בשל ענישה כפולה ועברנו לכלואים הבאים. 

 

ערסים וגנגסטרים

כאן זה היה נראה כבר סיפור אחר לגמרי. חבורת קרקלים, צעירה, יהירה וערסית עם המון שערות מכוערות ופירסינג באוזניים ישבה מולנו כמו כנופיית רחוב.  הניסיונות להבין מה חתול בסדרי הגודל שלהם מסוגל כבר לעולל לחוות החיות של איכר הולנדי, נערכו תוך כדי מעקב אחרי הפועל הכושי שעשה את שלו. הוא זרק להם חתיכות בשר ג'ירפה והראה לנו ראיה לא נסיבתית שהובילה אותנו למסקנה המשפטית. הוא הסביר כי כמו בכל חבורת נוער עבריינית וסדרתית גם הם עושים לא מעט שטויות בשביל סתם  שעשוע ולכן רוצחים בדם קר 6-5 כבשים ועיזים תמימות במשחק אחד. 

 

קרקל מריח אקשן     צילום: רונית סבירסקי

 

הגענו אל צמד הכלואים האחרון. הפעם האשמה נפלה על גנגסטרים אמיתיים. שני אחים צ'יטות שנפלו גם הם אל עולם הפשע כבר בצעירותם נתפסו על חם ונידונו לכליאה בתנאים משופרים. הכושי עשה שוב את שלו ובעזרת מקל הגיש להם את חתיכות הבשר של הג׳ירפה. הציטות החלו להתקרב. כל גופם נמתח עם נטייה לאחור. אחרי שהתקרבו מספיק הבינו כי השטח בטוח והמתח שלהם השתחרר. בהמשך טיפסו אל הגדר ויללו כמו חתול גדול וחמוד ובקשו את ליטרת הבשר בנימוס. חברי הקבוצה ניצלו את ההזדמנות לסלפי. זה היה הסימן הבטוח שהם מתחילים לחזור לשגרה. הסלפי כלל צ׳יטה ברקע של גדר וג׳ירפה חתוכה לקוביות. במקרה הזה לפני שהלכנו המלצנו לחוואי על תוכנית לשיקום האסיר בעזרת כלבים טורקים. לא שהטורקים היו ידועים לנו כמטפלים דגולים אבל שמענו שדווקא הכלבים שלהם יודעים לעשות את העבודה. 

 

נגמר הבשר?    צילום: רונית סבירסקי

 

חזרנו לבית האיכר ישבנו בחוץ וסיכמנו את יום האתמול. השתעשנו קצת במילים וכמה תיאורים ויצאנו אל המקטע האחרון של הטיול.  הדרך הארוכה נראתה בסופה בדיוק כמו מראה הסוואנה של תחילתה. שום דבר לא השתנה במשך כל 4000 הקילומטרים שחרשנו. מעין אשליה שרק החץ על המפה זז ולא הרכבים עצמם. 

 

נצחון הבטון על הברזנט 

הגענו לשוק גלפי העץ. כבר בכניסה התלבשו עלינו כמה מלוכלכים וקבצנים. אחרי סיבוב של שעה עם קציר קניות דל וקל יצאנו אל המקטע הקצר האחרון של היום ותוך 20 דקות היינו בפאתי הלודג׳. כבר בכניסה קבלנו רושם מדלת העץ הענקית. אחרי קבלת המפתחות לידיה נכנסה לחדר שהמשיך עבורה את הרושם הראשון מדלת הכניסה. היא נגעה בקירות ומששה. בטון ואבן טיח וצבע. זה היה כל מה שחיפשה. זאת הייתה נקמת הבטון המזויין שלה בברזנט האפריקאי הירוק של הלודג׳ האחרון. חיוך ניצחון התפשט על לחייה והיא חיבקה את יחיאל שהיה שם איתה תמיד לאורך כל הדרך. המרוץ לסוואנה הסתיים עבורה בנוקאאוט מוחלט וזה עשה אותה מאושרת. 

 

קורת גג אחרונה    צילום: רונית סבירסקי

 

הג'יפים שהתנשקו נפרדו בצער

באותה שעה ממש יוסי ויוני הגיעו ליעדם בשלום כמעט ברגע האחרון. החזרת הרכב עברה חלק והדפיקה של יוני בקדימה של צביקה עברה אל השוכר הבא תמורת מספר מילים חתימה אחת וכמה חיוכים נבוכים. באיחור של חצי שעה לארוחת הערב, המשלחת לחיפוש המעיל האבוד חזרה בידיים ריקות מהמלון של היום הראשון. התכנסנו כולם לארוחת הערב. הפעם זה היה פשוט - כל מי שרצה קיבל דג. גם כל מי שלא רצה קיבל דג. הבחירה כבר לא הייתה בידינו והדג כבר היה על שולחננו. סיימנו לאכול וישבנו לסכם. כל מי שרצה אמר כמה מילים והמדריך תיזכר את כולם בכמה מקרים. זה היה סוף של התחלה חדשה. תחילתה בהמראה מאוחרת, שינה מקוצרת, המשכה בנסיעות ארוכות, דרכים מאובקות, רגליים קפואות וסיומה היה עם הרבה חיוכים והצלחות. 

פרק ראשון במסע לנמיביה - מתחיל באתיופיה וממשיך בנופים קדמוניים ושמורת טבע ענקית

פרק שני במסע לנמיביה - שמורת כלבי הים הגדולה באפריקה, שיט בניהול שקנאים ויער מאובן

פרק שלישי במסע לנמיביה - יפיפיות נמיביות אדומות בכפר ובסופר

פרק רביעי במסע לנמיביה - מפלי אפופה ופרידה מן המדבר עם הפנים לשמורת אטושה

פרק חמישי במסע לנמיביה - שמורת אטושה, אריות, ג'ירפות, קרנפים, אנטילופות ואין פילים

פרק אחרון במסע לנמיביה - צ'יטה, לאופרד, קרקל וצבוע במרחק נגיעה