צלם: רונית סבירסקי
יומן מסע לניו זילנד: הטראק הגדול ברוטברן
צלם: רונית סבירסקי
מפל ושרכים
צלם: רונית סבירסקי
אחד מהמפלים הרבים לאורך הטראק
צלם: רונית סבירסקי
הציפור בלק רובין

הטראק הגדול ברוטברן

המסע לאי הדרומי של ניו זילנד – פרק רביעי

 

מאת: רונית סבירסקי

 

יציאה לטראק של מספר ימים כרוכה בהזמנה מראש, בתשלום ובאישור של 24 שעות לפני מועד היציאה במשרדי ה-DOC (רשות הטבע והגנים של ניו זילנד). הבשורה המשמחת הייתה שמזג האוויר ביום הראשון יהיה נפלא, הבשורה הפחות משמחת הייתה שהיומיים האחרים יהיו מאוד גשומים. טרקיסטים למודי ניסיון ניחמו אותנו שמזג אוויר סוער מעצים את החוויה. בתקווה שאכן נזכה לחוויה מרגשת יצאנו לדרך.

 

אגם האריס (צילום: רונית סבירסקי)

 

לבד בדרכים

השכמה מוקדמת בקווינסטאון  לקראת נסיעה שאמורה להמשך 45 דקות עד לעיירה גלנורקי. צריך לקחת בחשבון שבניו זילנד אין את מי לשאול על כיווני דרכים כי פשוט אין במדינה הזו מספיק אנשים. ארבעה מיליון תושבים, שרובם חקלאיים ומגדלי בקר, חיים בשני איים עצומים בגודלם. מעט מאוד מכוניות נוסעות על הכבישים וכשמגיעים לעיירה נידחת ב-08:00 בבוקר הסיכוי שמישהו יעזור לכם שואף לאפס.

 

כך מצאנו את עצמנו בעיירה שנראית כמו מסרטי המערב הפרוע עם שני שלטים קטנים שעליהם כתוב "רוטברן". הדרך הפכה מכביש לשביל ואחריו לדרך עפר ומשם לתוך פארק גדול. עוד 45 דקות של אי ודאות אם אנחנו בדרך הנכונה. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו בשילוט גרוע בניו זילנד ולצערנו גם לא האחרונה. כניסות לדרכי טראק שנכנסות עמוק לשטח אינן משולטות ותצטרכו להתרגל לשיטה ולסמוך על האינסטינקטים שלכם. הסיכוי לפגוש מטיילים נוספים קטן ואם תתקלו בכאלה רוב הסיכויים שגם הם לא בטוחים זו הדרך.

 

יוצאים לדרך

בכל הקשור לטראק ברוטברן , תדעו שאתם בדרך הנכונה כשתגיעו לאחד הפארקים הגדולים ששמו Mount Aspiring National Park. נסיעה של כעשר דקות בתוך הפארק תוביל אתכם לנקודה הנכספת שנקראת Routeburn Shelter. למרות שרכשתם מראש כרטיסים איש לא מפקח מתי אתם מתחילים את הטראק וכמה זמן אתם הולכים. נועלים את הרכב, מעמיסים את תיקי הגב הגדולים על השכם וחוצים את הגשר התלוי הראשון בדרך אל מעבה היער.

 

העמק נפתח בתצפית מן הרכס (צילום: רונית סבירסקי)

 

יערות סבוכים ומפלים אדירים

תחילת המסלול נוחה ומישורית הטבע כובש, ציוצי ציפורים ורחשי טפטוף מים נשמעים מכל עבר. שרכי ענק מרפדים את הקרקע בצפיפות וסבך העצים עוצר את חדירת קרני השמש. מחכים לנו גשרים תלויים, מפלים אדירים, הרים עצומים מכוסים ביערות סבוכים ותצפיות נוף יפיפיות. המסלול כולו מנקודת היציאה עד לסיום נמתח לאורך 35 קילומטרים. במהלך שלושה ימי הליכה לנים בשניים מתוך ארבעת  אתרי הלינה שממוקמים לאורך הדרך. בקתות עץ אלפיניות ובהן דרגשי שינה, שירותים ומטבח מצויד בכיריים לבישול.

 

הגשר התלוי הראשון שעובר מעל נהר שוגרלוף. הוא גשר עתיק שנבנה ב-1870. אחריו חולפים מעל ערוץ נהר הרוטברן ומתחילים לטפס במדרון מתון לאורך יותר משני קילומטרים. חוצים שני גשרים תלויים ארוכים, מגיעים לגשר מעל Emily Creek וצופים אל מרחבי עמק עצומים שבמרכזם זורם הנהר. בדרך פגשתי את Black Robin, ציפור קטנה שחורה עם חזה צהוב שקיפצה סביבי כאילו מנסה לומר לי משהו. בשלב מסוים החלה לנקר את נעלי בקצב הולך וגובר. כשבקשתי הסבר על התנהגותה ממומחי הצפרות שבין המטיילים, הובהר לי שהיה עלי לחפור מעט את פני השטח כדי לחשוף רמשים אותם היא אוכלת. לאחר ארבע שעות הליכה הגענו לבקתות עץ שממוקמות ליד מפלים גדולים. הבקתות מפתיעות באווירה ובנוחות שהן מציעות. מטבח עם כיריים גז, מים זורמים, שירותים ושני חללי שינה גדולים שבהם דרגשי עץ ומזרונים. בחלל הציבורי דולק אח עצים וסביבו מתרכזים כל המטיילים עד שעת החשיכה.

 

המפלים ליד הבקתות (צילום: רונית סבירסקי)

 

פסטורליה ביום גשום

פקחנו את העיניים בשעת הזריחה ליום גשום, אפור וקר. נקודת שיא הגובה ביום השני הייתה ב"הריס סאדל" בגובה 1255 מטרים מעל פני הים. זוהי הנקודה בה נפגשים שני הפארקים הגדולים  "מאונט אספיירניג" וה"פיורדלנד". הדרך מהבקתה החלה בעלייה סלעית קשה שהובילה אל רכס ממנו נשקף העמק במלוא יופיו. הצבע הצהוב שולט בו והנהר זורם במרכזו. כשמגיעים להריס סאדל נשקף אגם Lake Harris  בלב העמק. בבקתה הממוקמת בראש הרכס ניתן לעצור למנוחה ולארוחה קלה. משם להמשיך עוד כארבע שעות עד לבקתות הלינה על שפת אגם מקנזי.

 

אגם מקנזי ויערות גשם

הגשם אינו פוסק לרגע, שכמיה גדולה נשלפת מהתיק ומקל ההליכה מציל אותי מכמה מעידות מסוכנות. הגשם מגביר את זרימת המפלים, גשרים עוברים מעל אשדות מים אדירים ושבילי ההליכה הופכים לנחלי מים קטנים. הנעלים, תיק הגב והכפפות כבר ספוגים במים, המצלמה נשלפת מדי פעם לשניות ספורות כדי להנציח את הנוף. הרגע הדרמטי היה כשהעמק נפתח ואגם מקנזי התגלה על מימיו הירוקים כשמרכזו בקתות הלינה הכפריות. החלק האחרון של המסלול עובר ביער גשם סבוך שנראה כמו מסרטי מדע בדיוני. גזעי העצים מכוסים במטפסים ירוקים צפופים שגורמים להם להראות כמו עץ שעיר וירוק. בסוף המסלול מתגלות בקתות מקנזי. הבקתות גדושות במטיילים רטובים ומאושרים שמכינים ארוחת ערב חמה, מעבירים חוויות עם השכנים שהגיעו לטראק מכל קצוות העולם.

 

אגם מקנזי (צילום: רונית סבירסקי)

 

שטפון של מפל

היום השלישי התחיל על רטוב. הבגדים שלא הספיקו להתייבש, הגשם שהמשיך לזלוף והמפלים שחצו את הדרך הרטיבו את הבגדים והנעלים עוד יותר. המסלול מתחיל ביער גשם מהאגדות וממשיך לאורך גשרים ומפלים. הודיעו לנו שיש אפשרות שאחד המפלים הגדולים יגרום להצפה של המסלול ויש ללכת בדרך חלופית. התמונה שהתגלתה היא של זרם מים אדיר שנופל בצניחה חופשית מרכס ההר למטה. פנינו לדרך החלופית, טפסנו על בולדרים ענקיים והמשכנו בדרך היער עד ליציאה מהטראק בחניון  Divide. ברכב חיכו לנו בגדים חמים והלאות השתלטה על כל שריר בגוף. עוד 85 קילומטרים עד לעירייה טי אנו למיטה רכה, תה חם וארוחת ערב בצלחות חרסינה.

 

מלון Distinction בטי אנו היה ההיפך הגמור מתנאי הטראק. החדר פנה לאגם טי אנו שבו שטו סירות מפרש, ברבורים וברווזים. חדר עם מכונות כביסה ומייבש היו הדבר הטוב ביותר אחרי הטראק. הדבר השני היה פילה בקר שאכלנו במסעדת המלון. זה היה הסטייק הטעים ביותר שאכלתי, אם לא ה... גם אם תטענו שהמצב גרם לי לחוסר אובייקטיביות עדיין אעמוד על שלי. סטייק פילה, מיושן במידה המדויקת, עשוי בדרגת מידיום מבלי לדמם ויחד עם זה רך עד הביס האחרון.

 

בפרק הבא: העיירה הציורית טי אנו  (Te Anau)

 

יומן מסע לניו זילנד:

פרק הראשון בסדרה - פינגווינים כחולים ומסעדת שף

פרק השני בסדרה - דרך הנוף היפה ביותר בניו זלינד

פרק השלישי בסדרה - עיר השעשועים קווינסטאון

פרק חמישי בסדרה - מאגם טי אנו לעיירת כורי הזהב

פרק שישי בסדרה - העיירה וואנקה וטראק הרוב רוי