מלון רודוס פאלאס - אכזבה

 

הנופשון הקצר ברודוס שהסתיים באכזבה גדולה. בחרתי במלון "רודוס פאלאס" Rodos Palace Hotel שמדורג חמישה כוכבים דלאקס. מי שדרג את המלון הזה כנראה לא ביקר בו הרבה שנים. פקידי קבלה זעופי פנים עובדים בשיטת השביתה האיטלקית ולא בוחלים בשום אמצעי לאמלל את האורח.

 

יום מבוזבז

ביום הטיסה השכמנו בחמש לפנות בוקר, כתוצאה מהעומס בשדה התעופה התארכה הבדיקה הביטחונית למעלה משעה, טסנו שעה ורבע לרודוס, המתנו חצי שעה למזוודות ועוד חצי שעה להסעה. הגענו למלון ב-11:00 עם כל הרצון להתחיל את החופשה המפנקת. הלובי רחש וגעש מנוסעים שעזבו ונוסעים שהגיעו וכעבור מספר דקות כשהשתרר קצת שקט הסבירו לנו פקידי הקבלה חמוצי הפנים שאת החדרים נקבל רק ב-14:00. בהחלט מקובל בכל מקום בעולם. אלא שיש הבדל בין מלון שדואג לנוחות האורח ולכזה שמתעמר בו.

 

 

כמטיילת ותיקה למודת תהליכי "צ'ק אין", הסברתי שאינני זקוקה לחדר לפני השעה 14:00 ורק בקשתי לסיים את תהליך הקבלה, הפרטים, צילום הדרכון ושישחררו אותי. הייתי בין הבודדים שקיבלו את הטופס הנכסף אבל זה לא הועיל. כשהגשתי אותו הם ביקשו שאשמור עליו ואחזור בשעה 14:00 להמשך תהליך הרישום. בשעה היעודה התאספו מול 4 פקידי קבלה איטיים להחריד כ-300 אורחים שרובם לא ידעו שעליהם למלא טפסים. התהליך ארך למעלה משעתיים כשכולם עומדים על רגליהם, מותשים מעייפות.

 

מה עשו פקידי הקבלה בין 14:00-11:00? לא ברור.  למתבונן מהצד הם פשוט עמדו בנחת בדלפק הקבלה ולא תיקשרו עם איש מהאורחים שהתיישבו עם כל הכבודה שלהם ברחבי הלובי. מראות שמקובלים בשדות תעופה בשביתה. אנשים יושבים על הרצפה ומסמסים או שרועים על ספות ומנמנמים. היחס המזלזל והמתנשא היה בלתי נסבל. 

 

שמיכת  פיקה ודלת מקולפת

בשעה 16:30 קבלתי את המפתח הנכסף לחדר עם נוף לים ובזה הסתיים יתרונו היחידי. בחלל עמד ריח כבד של שמן טיגון שהגיע כנראה מן המטבח. הריהוט והטקסטיל היו אולי נכונים לשנות ה-80 של המאה הקודמת ורחוקים שנות אור מהמאה ה-21. שטיחים מקיר לקיר, טלוויזיה גרונדינג שכמוה לא מוכרים אפילו בשוק הפשפשים. על ראנר מיטה הם לא שמעו והכיסוי שפגשנו התהדר בצבעי מלחמה מזעזעים. מתחתיו התגלתה במלוא מערומיה שמיכת פיקה ירוקה למודת אלפי כביסות שכמוה אפילו בצה"ל הפסיקו להשתמש. הסדינים הזכירו את בדי אתא הקשיחים והכרית הייתה בעובי נייר פקס.

 

 

כשפתחתי את שידת המגרות להניח בגדים נותרה חזית המגרה תלויה על בלימה. דלת מקולפת מרטיבות פארה את האמבטיה וידית אכולת חלודה השלימה את המראה. חמישה כוכבים דלאקס כבר אמרתי? כן, נציגת חברת הנסיעות שקיבלה אותי בשדה אמרה לי בגאווה  "רודוס פאלאס? לא סתם חמישה כוכבים". לקחה הרבה אוויר להעצמת המסר וירתה בחיוך גדול "דלאקס". אני תוהה אם היא הייתה רצינית או שזו הייתה דרכה הצינית להגיד לי: "חייכי מותק אכלת אותה דלאקס".

 

ניחוח ביוב ועובש באמבטיה

בחינה מדוקדקת של פרטי המלון העלתה שיש להם אגף סוויטות. בקשתי לבדוק את האגף הזה שכנראה בזכותו זכה המלון להגדרת חמישה כוכבים דלאקס. מדובר בבתי אבן בני שתי קומות שריח ביוב כבד אופף אותן. היחידות מתפרשות על פני 70 מטרים רבועים כמו דירה קטנה. המשודרגות ביותר מציעות בריכה פרטית קטנה. הדירה כוללת סלון, אמבטיה וחדר שינה. העיצוב מתקדם יותר מזה של המלון הראשי אבל נטול כל חמימות. חלל גדול ללא חפץ נוי אחד וללא תמונות על הקירות. מצעים כותנה לבנים שימחו את לבי אבל ציפית הכרית הקרועה לא הפריעה לאף חדרנית עד היום. הטלווזיות העתיקות דגם גרונדינג, שכבר פגשתי באגף הישן, ניצבות גם בסוויטות על השידות. 

 

 

האמבטיה הסגירה תיחזוק ירוד עם הרבה מאוד חלודה ועובשים. ראש מקלחת בסיסי מכוסה בעובש. בסוויטה בדרגה כזו מצופה לפחות לפינת קפה. לא חלילה מכונת אספרסו, סתם קומקום פשוט היה מספיק. על בקבוקי מים לאורח לא שמעו במלון הזה באף קטגוריה גם לא זו של אורחי VIP. מוצרי אמבט לא מקבלים יותר מפעם אחת גם אם אתם שוהים במלון שלושה ימים. על מרכך שיער לא שמעו עדיין ברודוס פאלאס אבל בחנות שנמצאת בשטח המלון תוכלו תמורת מחירים מופקעים לרכוש אחד. באותה חנות שילמנו על 100 גרם שקדים 8 יורו ולפי טעמם הם כנראה שכבו שם מאז קום המלון.

 

 

למרות שבזבזתי זמן יקר שלא היה ברשותי, ניסיתי לתהות על קנקנו של המלון כדי להיות אובייקטיבית במאה אחוז. הרושם שמתקבל הוא שהמלון מתפרנס בעיקר מאירועים ומכנסים. האולמות והשטחים הציבוריים שמיועדים לנושאים האלה קיבלו את הטיפול הנאות. כך שמתחם הבריכה הפתוחה והמקורה ייצוגים יותר מהמלון עצמו. כיוון שהמלון מתפרש על פני שטח גדול מאוד יש לו פינות לובי שונות וגם הן נעות מקיצוניות של רהיטי קש זנוחים לצד פינות אסתטיות יותר כשמדובר במרחבי הכנסים וה-VIP.

 

 

אפילו לא עלה גפן אחד

אכזבה נוספת לאורחי המלון מחכה במסעדות. האוכל בסיסי באיכות ירודה ואינו מתקרב לרמה שהמטבח היווני יודע להציע. איך זה שבעונת הקיץ שהענבים מבשילים לא מצאנו אפילו עלה גפן אחד מגולגל במזנון ארוחת הערב? במקרה גם גילינו שיש מסעדה עם מזנון של אוכל כשר ובבוקר העזיבה נודע לנו באקראי שיש ארוחת בוקר קלה בשעה 5:00. פקידי הקבלה לא טרחו לידע אותנו.

 

דבר אחד אני לא מצליחה להפנים. חברות הנסיעות הישראליות מציעות כבר שנים חבילות נופש למלון הזה. איך זה שהישראלים שותקים? אנחנו ידועים כעם שלא אוהב לצאת פראייר. הכסף שלנו מפרנס לא מעט משפחות באתרי תיירות בעולם ואין שום סיבה שנקבל יחס מזלזל ומעליב. הקהל שאני ראיתי בסוף שבוע לא היה מסוג הישראלי המכוער. היו שם קבוצות קטנות ממקומות עבודה, משפחות וזוגות צעירים שעבורם החופשה הזו הייתה משימה כספית לא קטנה.

 

אם נתקלתם ביחס מעליב ובמלון שלא מצדיק את הכסף ששילמתם עבורו תכתבו ותשתתפו אחרים כפי שאני עושה כדי לחסוך לעוד אנשים חופשה שהיה עדיף לא לצאת אליה.