בית ליבה ומוריץ (משה) שינברג וקפה רצקי - ביאליק 1

 

ברחוב ביאליק 1 התגורר מוריץ שינברג, איש ציבור, יזם, פעיל צדק חברתי, שהיו בבעלותו חנות אופנה, בית קולנוע והוא היה זה שהתקין את השעון בראש המגדל ביפו. בקומת הקרקע פעל קפה רצקי שבו נפגשו הבליינים והידוענים.

 

בית מוריץ שינברג הוקם ברחוב ביאליק 1 בשנת 1922 בסגנון אקלקטי בשילוב השפעות קלאסיות. שינברג, יזם ואיש ציבור נמרץ, עלה בשנת 1882 עם אביו וסבו מהעיר יאסי שברומניה לארץ-ישראל. משפחת שינברג השתקעה באזור הכפר הערבי סומייל, כיום פינת הרחובות ז'בוטינסקי ואבן גבירול. מוריץ ואביו רכשו נחלה בת 33 דונמים, עליה בנו את ביתם והקימו משק חקלאי. מוריץ לקה במחלת הקדחת ונחל הפסדים כלכליים. הוא נאלץ למכור את נחלתו לאיסר גולדובסקי. כשהחלים, החל לעבוד ביפו כצורף זהב וכסוחר. הוא רכש מיומנות כשען, ואף התקין את השעון בראש מגדל השעון ביפו. מוריץ נישא לאהובתו ליבה, בתו של גולדובסקי, האיש שרכש את אדמותיו. כך חזרו אליו זכויותיו באדמה שמכר. 

 

עם היווסדה של נווה צדק בשנת 1887 שינברג הוזמן להצטרף לתושבי השכונה. הוא עבר להתגורר בשכונה והוסיף לעבוד ביפו. בשנת 1892 הגיעה ליפו קבוצה של מהנדסים צרפתים שהתקינו את מסילת הרכבת מיפו לירושלים. המהנדסים התיידו עם שינברג ובמצאו בו איש שיחה מרתק בעל ידע רב במגוון נושאים. בעקבות חבריו החדשים הצטרף שינברג ל"לשכת הבונים החופשים" ביפו, שנקראה בשם "היכל שלמה" והיוותה סניף של מרכז הבונים החופשיים הפריזאי.

 

כמחווה על חברותו בארגון הוענקה לשינברג הזכות להתקין שבעה שעונים בתחנות הרכבת בין יפו לירושלים והוא גם נטל על עצמו את תחזוקתם השוטפת. שינברג כיהן כשען הרשמי של הרכבת במשך 32 שנים. פרט לשכרו הנאה הוא זכה לכרטיס נסיעה חינם ברכבת לכל חייו. במסגרת תרומתו לארגון הוא פיתח רעיונות לתיקון הצדק החברתי בעולם והפך לציוני נלהב. ביוזמתו החלה בשנת 1902 תנופת בנייה ברחוב בוסטורוס (כיום רחוב רזיאל). הוא בנה חמישה בתים זהים בני שתי קומות, בכל מבנה היו שבע חנויות ומעליהן דירות מגורים. ברחוב פעלה גם חנות הבגדים היוקרתית שבבעלותו ואולם ראינוע מהראשונים ביפו, שנפתח בשנת 1909. 

 

ב-28 במרס 1917, פרסמו השלטונות העות'מאנים גזירת גירוש על יהודי תל-אביב ויפו. משפחת שינברג גורשה ונדדה עד דמשק. הבת לאה מצאה שם את מותה במגפת הטיפוס. בתום המלחמה שב מוריץ שינברג לתל-אביב ושיקם את חייו. הוא בנה את ביתו בפינת הרחובות ביאליק ואלנבי. הבת מרים נישאה לזאב אברבנאל, בנו של מייסד ראינוע "עדן". על גג הבית שבצומת ההומה התנוססו שלטי פרסום ענקיים לסרטים שהוקרנו בראינוע "עדן", ובמקום אף פעלה קופה למכירת כרטיסים לראינוע. 

 

 

לאחר מותו של מוריץ שינברג בשנת 1939, המשפחה הוסיפה להתגורר בבית. נכדו, עודד אברבנאל, גדל עם הוריו בבית סבו ונהג לשחק על הגג עם דינה רצקי, בתו של בעל בית הקפה שבחזית הבית. מילדותו התעניין עודד בתעופה, משבגר, היה לטייס, מחלוצי חיל האוויר הישראלי. אברבנאל זכה לעיטור המופת הראשון בתולדות צה"ל ושמו התפרסם ברבים בשנת 1968 כאשר מטוסו נחטף לאלג'יריה. התנהגותו האמיצה הייתה לסמל ולמופת, כיאה לנכדו של שינברג.

 

אברבנאל, סיפר כי סבו שכר קבלן בשם וולך. וולך שימש כקבלן בצבא הטורקי ולאחר מלחמת העולם הראשונה בנה בתים רבים בתל אביב. הוא היה קבלן כה מוכשר, עד שהסב החליט לסמוך על שיקוליו ולא נעזר בשירותיו של אדריכל לבניין הבית. 

 

קפה רצקי

בקומת הקרקע של בית שנברג, פעל משך שנים אחדות בית הקפה של משפחת רצקי. באותם ימים, בתי הקפה היו זירה למשחקי שחמט אינסופיים, מרכז לוויכוחים סוערים, שירי שתיינים, מחוות אביריות, סיפורי אהבה מרטיטים, מריבות ופיוסים. בדירות המגורים הקטנות של תל אביב לא היו אז מכשירי רדיו או טלוויזיה, לא אינטרנט ולא טלפון. הישיבה בצוותא והמפגש החברתיים הקלו על מצוקות היום והיו צינור לעידכונים שוטפים. מזגנים לא בדירות היו ובתי הקפה היו מפלט מהחמסין. הישיבה בקפה הייתה מפגש חברים וגירוי אינטלקטואלי. המסובים הזמינו משקה ולעיתים שלמו גם את החשבון.

 

קפה רצקי היה מקום מפגש חשוב לסופרים ואמנים שהפכו ברבות הימים לחברים של מנהל בית הקפה, צבי (גרישה) רצקי בוהמיין, שבז לתענוגות החומר. אוהב אדם, שירה ומשקה. על אף שלא הבין הרבה בבישול, נהג לבשל שלוש ארוחות ביום והגיש אותן לסועדים במערכת אוכל מפורצלן תוצרת "רוזנטל" האוסטרית. משפחת רצקי התגוררה ברחוב גאולה, לא רחוק מבית הקפה שהיה הציר המרכזי של חיי המשפחה. הבת דינה סיפרה על אביה שהיה אדם עדין וטוב לב ואיפשר לבאי הקפה לרשום את חובם בהקפה ולא תמיד הצליח לגבות את כספו. היא שמעה מאמה כי המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, נהג להזמין כוס תה, מדי פעם לגם מעט ואז ביקש להוסיף מים חמים, כך ימים תמימים. עוד הגדיל לעשות כשפנה לגברת רצקי ותהה מדוע התה בהיר מדי.

 

לימים סגר רצקי את בית-הקפה ברחוב ביאליק ופתח פונדק בירה במורד רחוב אלנבי. דינה נשאה לדוד שוהם, נכד לישראל ופניה פיינברג ממייסדי תל-אביב. דוד הוא אחיינו של אבשלום פיינברג גיבור ניל"י שנעלם במדבר סיני כשהיה במשימת העברת ידיעות מודיעיניות למפקדה הבריטית במצרים. שנים רבות היה גורלו של אבשלום פיינברג בגדר תעלומה. כשנולד בנם של דינה ודוד שוהם הם בחרו לקרוא לו אבשלום. גורלו של אבשלום שוהם לא שפר עליו. הוא נפגע אנושות בפעולה צבאית במלחמת ההתשה ונפטר לאחר מכן מחלה קשה. משפחתו הנציחה את זכרו במערת הנטיפים בהרי יהודה שנקראת "מערת אבשלום".

 

בספר האורחים של בית הקפה שהוא מחברת ענקית שכריכתה עור, מתנוססות חתימות ולעיתים אף שירים היתוליים של באי בית הקפה: ביאליק וטשרניחובסקי, שלונסקי ואלתרמן, ראובן רובין וחנה רובינא, מאיר דיזנגוף, ד"ר חיים ארלוזרוב, ואפילו הפרופסור אלברט איינשטיין. הציירים דוד הנדלר, וראובן רובין עיטרו את הדפים ברישומים. גם נחום גוטמן ציין את "קפה רצקי" בזיכרונותיו.

 

שולמית וידריך, מחברת הספר השכנים של ביאליק (פורת הוצאה לאור), חוקרת לתולדות תל אביב, 

ליצירת קשר ותאום מפגש לקבוצות 052-5321772