ברלין - שער הניצחון הברלינאי וגלריה ציורי הקיר המפורסמת ביותר בעולם

 

החומה שהפכה למוזיאון חוצות היא למעשה הגרפיטי הראשון בעולם שזכה להכרה והפך לאתר שפוקדים אותו מליוני מבקרים בשנה

 

שער ברנדנבורג   צילום: רונית סבירסקי

 

יש אבנים עם לב אדם

עם תום מלחמת העולם השנייה וכניעת הנאצים חולקה ברלין בין ברית המועצות ובנות הברית. הגדר שחצתה את העיר לא מנעה מעבר של פליטים ואזרחים ממדינות שונות. ב- 13 באוגוסט 1961 החלה בניית החומה ביוזמת יוסף סטלין מנהיג ברית המועצות, שחצתה את ברלין לשניים, הפרידה בין משפחות וחברים והפכה לסמל אכזרי של המשטר הקומוניסטי ו"מסך הברזל". החומה נמתחה לאורך 155 קילומטרים והתנשאה לגובה 3.6 מטרים. היא אובטחה על ידי 20 בונקרים, רכבי סיור, מגדלי תצפית, כלבי שמירה וכלי נשק. מאות אנשים נהרגו לאורך השנים בניסיון לחצות את החומה.

 

 החומה שחצתה את ברלין     צילום: רונית סבירסקי

 

ההיחלשות וההתפוררות של הגוש הקומוניסטי סימנו את תחילת התהליך לפתיחת השערים. 9 בנובמבר 1989 הוא התאריך שנחרת עמוק בהוויה של העם הגרמני. ההודעה על פתיחת שערי החומה במסיבת עיתונאים הייתה פליטת פה לא פורמלית שגרמה להמונים מן הצד המזרחי לנהור אל החומה, לטפס, לשבור את אבניה ולפרוץ אל עבר החופש. הסמלים הבולטים שנותרו אחרי נפילת החומה הם שער ברנדנבורג שהיה חלק ממנה, נקודת השמירה צ'ק פוינט צ'רלי, אייסט סייד גלרי ושרידים ליד מאוורפארק שציירי גרפיטי ממשיכים לכסות אותם בשלל צבעים.

 

סימון תוואי החומה ההיסטורית באמצע הכביש   צילום: רונית סבירסקי

שער ברנדנבורג

"שער הנצחון" הברלינאי שער ברנדנבורג (Brandenburg Gate) הוא הסמל הבולט ביותר בעיר וממוקם בשדרת אונטר דן לינדן (Unter Den Linden). הוא הוקם בין השנים 1791-1788 ביוזמת מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם השני כסמל לשלום וסובלנות.  גובהו 28 מטרים, אורכו 65 מטרים והוא משקיף על כיכר פאריז המרשימה. המשקוף העליון מונח על גבי 12 עמודים ונחלק לחמישה מעברים רחבי ידיים. המבנה האדריכלי מדמה את שער הכניסה לאקרופוליס באתונה. מעל המשקוף מתנשא פסל ברונזה בהשראת המיתולוגיה היוונית, של אלת הניצחון המכונפת נוהגת במרכבה רתומה לארבעה סוסים שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר. במקור אחזה אלת הניצחון בענף של זית אבל הפסל נגנב על ידי צבא נפוליאון והועבר לפריז וכשהוחזר תפס את מקומו צלב.

 

 מפגין בשער ברנדנבורג     צילום: רונית סבירסקי

 

השער היה חלק מחומת ברלין ונפתח מחדש ב-1989 עם נפילתה. בתחילה ניתן היה לעבור רק דרך שני מעברים וכיום כל המעברים פתוחים. השער מרשים ביופיו בשעות היום ובשעות הערב כשהוא מואר בתאורה מיוחדת. בצדו הימני נמצא חדר הדממה שמטרתו לאפשר לכל מבקר מכל גזע, לאום ומדינה לשבת בשקט ולהרהר בתוך השער ההיסטורי על התקופה החשוכה שעברה על גרמניה. החדר מסמל את הצורך באחווה בין בני האדם ואולי מחזיר באופן וירטואלי את ענף עץ הזית למקומו.

 

כיכר פריז

פאריזר פלאץ Pariser Platz משתרעת למרגלות שער ברנדנבורג. היא הוקמה בין השנים 1734-1732 ונהרסה ברובה במלחמת העולם השנייה. היא שופצה, שוחזרה וחזרה לימי הזוהר שלה כשהשגרירויות החשובות של ארצות הברית, צרפת בריטניה ורוסיה שוכנות סביבה בבניינים משופצים ומרשימים. אליהם מצטרפים מלון אדלון מרשת קמפינסקי שנחשב למלון היוקרתי ביותר בעיר, האקדמיה לאמנויות וביתו של הצייר היהודי הידוע מקס ליברמן, בית בנק דרזדן וארמון כיכר פאריזר. תהליך שימור הבתים היה קפדני מאוד למעט חזית הזכוכית של האקדמיה לאמנויות.

 

כיכר פריז      צילום: רונית סבירסקי

 

ביתו של הצייר היהודי מקס ליברמן, שהיה בין גדולי הציירים האימפרסיוניסטים הגרמנים, צמוד לשער ברנדנבורג. על שלט בחזית הבית מצוינים תאריכי לידתו ופטירתו 1935-1847. הוא התגורר בבית משנת 1884 ושימש גם כנשיא האקדמיה המלכותית לאמנות בברלין. איש של עקרונות ששילם על כך בחייו. הוא הקים יחד עם 65 ציירים גוף אנטי ממסדי "הפרישה", שדגל בחופש אמנות והציג את יצירות חבריו בגלריות פרטיות. עם עליית הנאצים לשלטון והכרזתם על האמנות האימפרסיוניסטית כ"מנוונת" פרש ליברמן ממשרתו, חי בווילה שלו לחוף אגם וואנזה ושנתיים לאחר מכן מת משברון לב. הנאצים רצו להעביר את הווילה ואת כל ציוריו לידיהם ולשלוח את אשתו מרתה למחנה השמדה. היא בחרה להתאבד.

 

לובי מלון אדלון היוקרתי     צילום: רונית סבירסקי

 

בצמוד לאקדמיה לאמנויות נמצא מלון "אדלון" שהוקם לראשונה בשנת 1907 כמלון הפאר של ברלין. התארחו בו ידוענים בינלאומיים ביניהם: אלברט איינשטיין, צ'רלי צ'פלין, גרטה גרבו, מרלן דיטריך ואחרים. הוא היה מקום הבילוי המועדף על צמרת המשטר הנאצי. במלחמת העולם השנייה הוא נשרף עד הייסוד ולאחר המלחמה נבנה מחדש בתכנון דומה למקור אבל גדול פי שניים בשטחו. גם היום נוהגים לשבת בבית הקפה שלו היפים והחשובים ומסעדת המלון מדורגת בין חמש המסעדות הטובות בברלין.

 

דגל גרמניה וישראל משוקם לאחר ונדליזם     צילום: רונית סבירסקי 

 

החומה שהפכה לגלריה

מקטע החומה שנותר כמזכרת היסטורית נקראת "איסט סייד גלרי" ברחוב מילנשטראסה (Mühlenstraße) שברובע פרידריכסהיין בסמוך לנהר השפרה. לאורך 1.3 קילומטרים נותרו קירות האבן הגבוהים שהפכו עם השנים למייצג אמנות מרתק. גלריה שמציגה 105 גרפיטי וציורים של 118 אמנים מ-21 מדינות ברחבי העולם. העבודות נוגעות במרומז או בגלוי בכפייה השלטונית ובחרות האדם בשילוב מסרים פוליטיים וחברתיים. פרויקט ציורי הגרפיטי וגלריית החומה החל ב-28 בספטמבר 1990 כשנה לאחר נפילת החומה. בשנת 2009 הציורים עברו תהליך של שימור ושיקום וכיום הם אחת מאטרקציית התיירות המבוקשות בברלין. ציור הקיר המפורסם ביותר של הצייר הרוסי דימטרי ורובל הוא העתק נשיקתם ההיסטורית של מנהיג ברית המועצות לשעבר, ליאוניד ברז'נייב ומנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית אריך הונקר. ציור שקרוב ללב הישראלים הוא Fatherland (ארץ האבות) משלב את הדגל הגרמני והישראלי. יצירתו של גונטר שפר מ-9 בנובמבר 1988 לציון 50 שנים לליל הבדולח.

 

הנשיקה של ברז'נייב והונקר     צילום: רונית סבירסקי

 

פארק החומה

בלב שכונת פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) נמצא "פארק החומה" מאוורפארק (Mauerpark) שהוקם בצמוד לשרידי החומה שבין Behmstrasse ל-Bernauer Strasse. בימי ראשון פרושים לצד הרחוב הראשי וברחבי הפארק דוכני עתיקות, חפצי יד שנייה, עבודות של אמנים מקומיים ודוכני אוכל רחוב. בימי שמש מתקבצים נגנים ולהקות למופעי מחתרת שאסורים על ידי הרשויות. שרידי החומה משקיפים אל הפארק מראש הגבעה וציירי גרפיטי חוגגים בשלל גווני הספריי על גבי קירות הבטון האפורים. הרבה מאוד סמליות יש בפארק הזה שמשקף את מרד הנעורים התוסס על כל גווניו ומזכיר לעולם שיש חיים אחרי תקופות אפלות.

 

 מציירים גרפיטי על שרידי החומה במאוורפארק    צילום: רונית סבירסקי