מאת: רונית סבירסקי

ניו זילנד - מאגם טי אנו לעיירת כורי הזהב

אגם טי אנו הפסטורלי, טרק קפלר קצר, ביקור בעיירת ארוטאון ובעיירת כורי הזהב והפלא שנקרא מערת התולעים הזוהרות - המסע לאי הדרומי בניו זילנד - פרק חמישי

אחרי הטרק הגדול לקחנו את הזמן בעצלתיים. יום שמש חמים התאים לטיול סביב אגם טי אנו (Te Anau) וביקור במתחם הצפרות, שבו יכולנו לראות מקרוב את סוגי הציפורים והתוכים שחיים ביערות. כך פגשנו את קיאה (Kea) שזכה לתואר התוכי החכם ביותר בעולם והוא מסוגל לפרק בדקות תרמיל שנותר בשטח על מנת לזלול כריך או ממתק. הספקנו לטייל בין הכלובים, להחליף כמה ציוצים עם הציפורים ולחזור בריצה למלון לפני שמטח הגשם החל לרדת. מהחלונות הגדולים צפינו באגם הסוער ששינה את צבעו מתכלת לאפור. חידשנו כוחות וקמנו לבוקר יפהפה כדי לצאת לטרק של מספר שעות במסלול הקפלר Kepler Track.

התוכי קיאה במתחם הציפורים צילום: רונית סבירסקי

טרק לאורך האגם

דרך מישורית קלה עוברת בין העצים וגובלת מטרים ספורים משפת האגם. בין העלים וגזעי העצים מבצבצים מים ירקרקים וחוף שמשלב חול גרוס וחלוקי נחל גדולים. האזור הזה מוגדר כשמורת טבע של הציפור הנדירה שכמעט נכחדה הקיווי (Kiwi). היא מסתתרת בכוכים מתחת לאדמה במשך היום ויוצאת לחפש מזון בלילה. כמובן שלא הצלחנו לראות אותה אבל הסתפקנו בציפורי השיר שהיו שם בשפע. הטרק המעגלי לאורך האגם למרגלות הר הקפלר נמשך כשעתיים.

מערת התולעים הזוהרות

אחר הצהרים יצאנו לראות את הפלא שנקרא "מערת התולעים הזוהרות". ממרכז התיירות של טי אנו יוצאת ספינת טיולים מחוממת ונוחה ששטה כ-25 דקות עד למערה. מדריך מקצועי שקיבל את פנינו נתן הסבר קצר על התופעה המיוחדת והכניס אותנו למערה שגילה "הצעיר" יחסית הוא רק 12 אלף שנים. מי השלגים המצטברים על רכסי ההרים הסמוכים מחלחלים לתוך אבן הגיר ומרחיבים אותה בהדרגה. מתחת לאדמה נוצרה מערכת מנהרות ארוכה שרק חלק ממנה פתוח לציבור והוא החלק המעניין.

הטרק לקפלר צילום: רונית סבירסקי

הסיור מתחיל בחלל עצום שיצרו המים בעוד הנהר זורם מתחת לגשרי עץ, עליהם הולכים המבקרים. לאחר שעוברים מפל מרשים מגיעים לסירה קטנה שמשיטה אותנו לתופעה הנדירה שנקראת "התולעים הזוהרות". סוג התולעים הזה אנדמי למדינות אוסטרליה וניו זילנד ולמעשה מדובר ביצור שמרקמו נע בין ג'לי לתולעת שקופה. היצור הזה חי בתוך מערה חשוכה כשהוא צמוד לתקרה. הוא יוצר מהריר שנפלט מפיו שרשראות עדינות שנראות כמו פנינים המשתלשלות מן התקרה בצורת אלפי חוטי משי זעירים. בקצה גופה של התולעת ישנו חומר זרחני שמאיר כמו פנס זעיר ומושך אליו את החרקים שנקלעים למערה. החרק שמתקרב למקור האור נדבק אל אחת מהשרשראות והתולעת מושכת אותו הישר לתוך פיה. הסירה שטה בחשיכה והמבקרים מתבקשים לשמור על שקט מוחלט. אלפי נורות זעירות זורחות מתקרת המערה ורחש המים הזורמים מלווה את השיט. אל תעזו להחמיץ את החוויה הזו, בלעדיה כאילו לא הייתם בניו זילנד.

פאי ריחני

היום השלישי בטי אנו נפתח בבוקר נעים ואת הפרידה חגגנו בפינוק עם הפאי של מילס. גם על זה לא כדאי לוותר. הפאי הכי טוב בניו זילנד ממוקם בלב העיירה ממש בתחילת הרחוב הראשי. מילס אופה מדי יום למעלה מתריסר סוגים של פאי וממלא אותם בגרסאות שונות ומשונות. מפאי תפוחים קלאסי עד סטייק בקר, עוף, ביצים, גבינות ופאי צמחוני עם ירקות. שני שולחנות ניצבים על המדרכה ואפשר לאכול במקום או לקחת לדרך ולהתמוגג.

הפאי של מילס צילום: רונית סבירסקי

יצאנו לחפש זהב ומצאנו כבשים

אנחנו בדרך צפונה אל עיירת כורי הזהב "ארוטאון" (Arrowtown). אלה שעקבו אחרי פרקי המסע מתחילת הדרך בוודאי תהו איך זה שלא הזכרתי ולו במילה אחת את 40 מיליון הכבשים שחיות בניו זילנד. עכשיו הגיע תורן לעלות על המפה. מופע הכבשים הראשון התרחש בימים הראשונים למסע כשעצרנו לצלם מתחם עצום שבו התגודדו אלפי כבשים. ברגע שהתקרבנו אל הגדר כל הכבשים פנו אלינו במבנה חזיתי מסודר כאילו שהן מתכננות מתקפה נגדנו אם רק נעז לעבור את הגדר. בדרך לארוטאון זכינו למפגש השני שהתרחש באמצע הכביש. עדר ענק חצה את הדרך הראשית כשהוא מונחה על ידי כלבי רועים שהריצו אותן תוך נשיכות בעכוזן של הסרבניות. מהירות הריצה שהפגינו הכבשים יכלה להכניס אותן לספר השיאים של גינס ואחת מהן אפילו הצליחה לעשות קפיצת משוכות מעל גבו של הכלב העצבני. זהו יותר לא תשמעו ממני על כבשים.

עדר כבשים חוצה כביש בדילוגים צילום: רונית סבירסקי

קפה קטן בערבה

לאחר שעה של נסיעה בטבע הירוק לצד אגמים כחולים הגענו לעיירת המערב הפרוע "ארוטאון". המקום הפך לתיירותי ומסחרי אבל נותרו בו הבתים הישנים שבהם התגוררו כורי הזהב במאה הקודמת ושוחזר כפר הכורים הסיניים שחיו בו בעליבות איומה. בשנות ה-60 של המאה ה-19, שבהן החלה "הבהלה לזהב", התגלו בנהר ארו מרבצי זהב. 60 מבני עץ שהוקמו באותן שנים לאורך הרחוב הראשי שומרו והפכו לחנויות ולגלריות. לכאורה מלכודת תיירים טיפוסית אבל כדאי לחפש את מה שנוצץ בה והוא לא הזהב. כך גילנו בחצר של בית עץ קטן את "קפה ארטיזן" . כמה שולחנות בגינה תחת העצים העומדים בשלכת ובפנים ניחוחות של קפה ומאפים טריים. לחמים, לחמניות תוצרת בית, קישים, כריכים, סופגניות ומרקים מהבילים.

קפה ארטיזן בארוטאון צילום: רונית סבירסקי

אחרי התנתקות מכאיבה מהקפה המתוק יצאנו לכפר הסיני המשוחזר שמציג את החיים העלובים של כורי הזהב הסינים. הם הובאו למקום לאחר שמחפשי הזהב האירופאים רוקנו מהנהר את רוב המרבצים והותירו לסינים את השיירים. אלה שרוצים לחוות את תהליך החיפוש יכולים לשכור בסניף ה-DOC בעיירה את חפירה ומסננת ולנסות את מזלם במציאת זהב במימי הנהר. לאורך הנהר תוכלו לראות ילדים ומבוגרים עסוקים בחפירה וסינון.

טראק לאורך נהר ארו

כהרגלנו סיימנו את הטיול בטרק לאורך נהר ארו. הדרך טיפסה על שיפולי ההר מעל תוואי הנהר ואיפשרה תצפית על הקניון שבו הוא זורם. ישנן דרכים שמתאימות לטיולי אופניים, רכבי שטח ולתרמילאים שמעוניינים בטראק של יום שלם. המסלול המעגלי הקצר אורך כשעה ובסיומו המשכנו לכיוון העיירה ששמה הולך לפניה "וואנקה" (Wanaka). נופים חקלאיים מרהיבים נפרשו לנגד עינינו ככל שטיפסנו במעלה הדרך. היום הבהיר ומזג האוויר החמים עטפו את העיירה באור רך וכשהגענו פשוט התאהבנו. אם חשבנו שאחרי קווינסטאון לא נוכל להתאהב שנית, טעינו. וואנקה אמנם שלווה יותר בחיי החברה והאקשן אבל יפה עד שקשה להכיל אותה. לקבלת הפנים הזו נוסף סיפור ההצלחה בבחירת מקום הלינה במוטל LakeView. כך זכינו לארבעה ימים של נוף קסום לאגם.