טשקנט תחתית ועילית

מאת: רונית סבירסקי
טשקנט, עיר הבירה העתיקה של אוזבקיסטן, שחרבה כמעט כולה ברעידת אדמה, השתקמה מחורבותיה, מתהדרת בתחנות "מטרו" שהפכו לאטרקציה ובשוק הססגוני ביותר במרכז אסיה. הפרק החמישי במסע לאוזבקיסטן.

 

שווקים שמסעירים את החושים      צילום: רונית סבירסקי

 

קולינריה, גרפיטי ומטרו

טשקנט היא עיר עם פוטנציאל גדול להפוך לאטרקציה תיירותית מבוקשת והיא עדיין לא יודעת שהיא כזו. רעידת האדמה שהחריבה את יופייה המזרחי הפכה אותה לאנדרדוג ביחס לשכנותיה האקזוטיות. אבל גלומות בה אפשרויות חדשות שמתאימות למטיילים המערביים. סיורי קונספט שהפכו ללהיט בעולם מתיישבים עליה בול. 7 שווקים ססגוניים מהווים תשתית נהדרת לסיורים קולינריים, שפע של ציורי קיר ופסיפסים מתאימים לסיור גרפיטי ומסע בין 29 תחנות "המטרו" הוא סיור ארכיטקטוני-תרבותי יוצא דופן.

 

 מעשנת הדגים     צילום: רונית סבירסקי

 

להתאהב בצ'ורסו

מתוך 7 שווקי אוכל צבעוניים ותוססים צ'ורסו (Chorsu) הוא זה שרק עבורו כדאי להגיע לטשקנט. שוק ענק עם מבנה עגול מרכזי בעל כיפת טורקיז מוקף בעשרות דוכנים שמטריפים את החושים. החלק המקורה צונן גם ביום קיץ לוהט, נקי ומתנהל בשלווה. ארבע מחלקות בולטות בו,  שוק בקר על כל חלקיו ואבריו, בשר סוס שמשמש בעיקר לנקניקים ונקניקיות, אזור של אטריות טריות, גבינות קשות ורכות ואין ספור דוכנים של חמוצים וסלטים טריים שמגרים את בלוטות הטעם בריחות, בצבעים ובטעמים. מחלקת החמוצים שייכת לסוחרים קוריאנים שהוגלו על ידי הסובייטים לאוזבקיסטן בתחילת המאה ה-20.

 

חמוצים אוזבקים     צילום: רונית סבירסקי

 

בקומה העליונה מרוכזים דוכני הפירות היבשים והפיצוחים ואי אפשר להיפרד מהם מבלי למלא שקיות קטנות במשמשים, חמוציות ודובדבנים מיובשים. בדוכנים החיצוניים ניצבות עגלות עמוסות אבטיחים ומלונים ואם טעמתם את טעמו של המלון האוזבקי תרצו לשוב לשם במהרה. רוכלים פורשים את גידוליהם ומרכולתם במגוון גדול של פירות, ירקות, קטניות, שמן ותבלינים. הסוחרים אינם מציקים, לא משכנעים לקנות סחורות, לא מכריזים ולא מזמרים. השקט ששורר בשוק הוא ההיפוך הגמור ממה שמצופה משוק מזרחי ולתיירים הזרים זו ההצגה הכי טובה בעיר.

 

מאה בסדר וניקיון     צילום: רונית סבירסקי

 

בפינה מרוחקת של השוק נמצאת מאפיית הלחמים האוזבקים שנקראים נון ונראים כמו ביגלה גדול עם שקערורית במרכזו. המאפייה הזו מעלה את מפלס התיאבון. המבקרים מטיילים בתוך המאפייה ועוקבים אחרי תהליך העשייה משלב הבצק שמחולק לכדורים ומכוסה בבד עד גמר האפייה. האופים מרדדים, מצמידים את הבצק לכרית שמורכבת על מוט ומדביקים על דופנות טאבון אבן לוהט עד שהכיכרות טופחות והופכות לזהובות וקראנצ'יות. הלחם מגיע לדוכני המכירה ואין אדם שיעבור בלי לקנות ולנשנש אותן בעודן חמות.

 

בלב המאפייה    צילום: רונית סבירסקי

 

שמלות רקומות ואוכל רחוב

השוק מתפרש לסמטאות צדדיות וממשיך אל דוכני עבודות יד וטקסטיל. הם מייצרים כלי הגשה ונוי מקרמיקה צבעונית מעוטרים בחרוזים, מוכרים צעיפים בגוונים שמאפיינים את התלבושת המסורתית, מעילי קטיפה או צמר רקומים, עבודות עץ צבועות ופריטי עור. בקצה השוק מרוכזים עשרות דוכני האוכל שמשרתים את המוכרים והקונים בשעת הצהרים העמוסה. ערמות של שיפודי בשר, עשן הגריל, סירים מהבילים עם תבשילים לא מוכרים לעיניים מערביות ומאות אנשים שסועדים סביב שולחנות ארוכים בצוותא.

 

 

 

אלף עצי המישמש

טשקנט העתיקה הייתה אגדה מזרחית לא פחות מחברותיה סמרקנד ובוכרה אבל גורלה לא שפר עליה. במאה הראשונה לפני הספירה הייתה בה התיישבות קטנה שנקראה Ming Urik שפירושו "אלף עצי המישמש" במהלך הכיבוש הערבי שמה שונה לטשקנט "עיר האבן" בטורקית. היא נכבשה, נהרסה ושוקמה מספר פעמים על ידי כובשים שונים. הרוסים השתלטו עליה באמצע המאה ה-19 והשלימו את כיבושה ב-1922 כשהפכה למרכז אסטרטגי רוסי. ב-26 באפריל 1966 החריבה את העיר רעידת אדמה שהרסה את מבניה היפים ושינתה את פניה לעד.

 

האדריכלות רוסית, המלון אוזבקיסטן      צילום: רונית סבירסקי

 

האדריכלות הרוסית הותירה את מאפיינה בטשקנט יותר מכל עיר אחרת במרכז אסיה. כבישים מודרניים, שדרות רחבות ידיים, פארקים עצומים, מבנים ציבוריים מפוארים ובתי מגורים ארוכים שנראים כמו כוורות דבורים הם מסימני ההיכר המובהקים שהשלטון הקומוניסטי הותיר אחריו. סגנון הבנייה הרוסי תפס את מקומם של בתי המגורים הנמוכים ולבני הבוץ כמעט ונעלמו מהעיר.

 

גרפיטי סובייטי

בתי "הרכבת" עוטרו בציורי קיר בהשראת דמויות מהעולם הקדום, לצד אלמנטים גרפיים או פרחוניים, פסיפסים צבעוניים וקישוטים שמזוהים עם סממני תרבות של המיעוטים שמתגוררים בהם. בין המבנים הציבוריים המודרניים אפשר לראות את מלון אוזבקיסטן שבולט למרחוק בצבע אוקר. הוא משקיף אל כיכר אמיר טימור, מגדל הטלוויזיה שמעוצב כמו מחט ענקית ואולם הקונצרטים שנקרא ארמון ידידות העמים כהוקרה למתנדבים הרבים שהגיעו לשקם את העיר לאחר רעידת האדמה.

 

 קיר פסיפס   צילום: רונית סבירסקי

 

לטייל בתחתית

הרוסים אוהבים להתהדר בתחנות רכבת תחתית מפוארות וטשקנט הייתה עבורם הזדמנות להעלות את הרף.  ב-6 בנובמבר 1977 ירדו 2 מיליון תושבי טשקנט לחנוך את ה"מטרו" שלהם. 9 תחנות ראשונות, מתוך 29 התחנות שקיימות היום, נחשפו לעיני הנוסעים תחת הכותרת "לראותם בלבד". עד יוני 2018 נאסר לצלם את התחנות כיוון שהן יועדו גם לשמש כמקלט אטומי בשנים של המלחמה הקרה. האדריכלות כללה שימוש בשיש, גרניט, פיתוחי אלבסטר ועיטורים בעלי זהב. כל תחנה זכתה לשם שאפיין את הארכיטקטורה המיוחדת לה ורק לאחר עצמאותה של אוזבקיסטן שונו חלק מהשמות. במרץ 2019 תפתח תחנת הרכבת העילית הראשונה בעיר.

 

הרכבת ועיטורי פרחי הכותנה   צילום: רונית סבירסקי

 

סיורי תיירות במטרו הופכים לאחת האטרקציות של טשקנט וליעד חובה למבקרים בעיר. כרטיס הרכבת בשונה ממדינות המערב נראה כמו ז'יטון קזינו מפלסטיק כחול ומחירו 1200 סום. כך במחיר של משמש אוזבקי אחד שקונים בישראל אפשר לטייל בין התחנות השונות. לרדת, לעלות, לצלם, לצפות בנוסעים שעסוקים בשגרת יומם ולהרגיש כמו בגלריה תת קרקעית לאדריכלות.

 

תחנה בסגנון היכל     צילום: רונית סבירסקי

 

אפשר לראות תחנה שמעוטרת בפרחי כותנה, אחרת שמוקדשת לאלישר נבוי, אבי הספרות האוזבקית ומקושטת בפסיפסים בהשראת ספריו. תחנת שמתעדת את טייסי החלל הסובייטים, נראית כמו מוזיאון מצופה בפסיפס של שמים כחולים ועננים לבנים. בתוך עיגולים סימטריים הוטבעו דמויותיהם של הטייסים החשובים כולל הטייסת הראשונה, ולנטינה טרשקובה, לצדם דמותו של אולוגבק האסטרונום האוזבקי הידוע ואיקרוס המיתולוגי שחלם להגיע לשמים. תחנה נוספת עוצבה כרחוב פריזאי עם מנורות דקורטיביות ואחרת כמו היכל מפואר בעל תקרות קמורות מצוירות. סיום ראוי לסיור המטרו הוא בשעת ערב במדרחוב האמנים כשהציירים פורשים את עבודותיהם לצד מחצלות עמוסות כלי נחושת עתיקים והרחוב כולו מואר בנוריות צבעוניות.

 

האנדרטה לזכר המשכילים שנרצחו     צילום: רונית סבירסקי

 

שתי אנדרטאות חשובות מומלצות לביקור. האנדרטה לזכר רצח המשכילים האוזבקים על ידי השליטים הסובייטים

"State Museum "In Memory of the Victims of Repression שממוקם בלב טשקנט ומשקיף אל מגדל הטלוויזיה. המתחם ממוקם על גדת נהר, מוקף מדשאות, גנים מטופחים וספסלי ישיבה. הוא מרשים מאוד בתאורת הלילה וכדאי לחזור לראות אותו גם באור יום. האנדרטה השנייה ניצבת בחזית אולם הקונצרטים ומוקדשת לפליטי מלחמת העולם השנייה. היא מבוססת על סיפורם של זוג אוזבקי שאימץ 14 ילדים שהוברחו לאוזבקיסטן במלחמה ביניהם ילדה יהודייה בעוד בנם משרת בחזית.

 

שרדו את הרעידה     צילום: רונית סבירסקי 

 

נגיעה בעבר

בצדה העתיק של תעלת Ankhor נותרו מספר סמטאות כמו מצבת זיכרון לימים קדומים. חצרות בתים מלבני בוץ מוקפות חומה ובמרכזן גינות שמשמשות את דיירי הבית. בלב האזור העתיק נמצאת כיכר Hast Imam שם קבור האימאם הראשון של טשקנט שהיה מדען, משורר ומורה. בסמוך ממוקמת מדרסת Barak Khan ומרכז איסלמי ללימודים גבוהים. במתחם מצויה ספרייה עשירה בכתבי יד ובניהם נוסח של הקוראן המקורי מהמאה ה-7 לספירה, בין הקדומים ביותר שקיימים בעולם.

 

מסגד מינור בין עתיק למודרני     צילום: רונית סבירסקי

 

מן העבר השני של התעלה ניצב המונומנט המרשים ביותר, מסגד מינור (Minor Mosque), שנבנה בהשראת מבנים עתיקים ביוזמת הנשיא אסלאם קרימוב ב-2014. הוא זכה גם לשם המסגד הלבן בשל צבעו הדומיננטי שמשובץ בעבודות קרמיקה כחולות. זהו מתחם גדול מאוד שיכול להכיל למעלה מ-7 אלפים מתפללים בו זמנית. הוא משלב אדריכלות איסלמית עתיקה עם אלמנטים מודרניים, תקרות קמורות ודלתות עץ ענקיות. בשעת השקיעה, לצלילי קריאת המואזין, כשהמתפללים מתכנסים לתפילת הערב וקרני השמש צובעות את הקרמיקה בניצוצות זוהרים, ישנה תחושה שמשהו מהימים העתיקים בכל זאת שרד בטשקנט.

חיווה - עיר מהאגדות - הפרק הראשון במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

בוכרה היפה והנסתרת - שטיחי משי והאושפלו הטעים בעולם - הפרק השני במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - סוף העולם מזרחה - הפרק השלישי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - עיר של לחם וחמאה - הפרק הרביעי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

טשקנט - שווקים ססגוניים, גרפיטי ותחנות מטרו מעוצבות - הפרק החמישי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן