אוזבקיסטן - מסע אקזוטי בדרך המשי

 

מסע צבעוני, טעים ומפתיע באוזבקיסטן על תוואי דרך המשי, דרך ערים עתיקות, אנשים מסבירי פנים ואוכל נפלא. מחיווה, דרך בוכרה לסמרקנד ולטשקנט בארץ עתיקה ומסתורית

 

שיירות הגמלים שטיילו בין טשקנט, סמרקנד ובוכרה לא הותירו טביעות רגליים בחול אבל השאירו אחריהן צבעוניות, טעמים וניחוחות נדירים שזוהרם לא עומעם ומעניקים תחושה של ראשוניות מסקרנת למבקרים באוזבקיסטן. מעטות הארצות בעולם שטיול בעריהן העתיקות מצית את הדמיון בתמונות ששאובות מעולם אגדות המזרח. סוחרים נושאי סחורות נחשקות נעו בין מדבריות סחופות רוח לפסגות הרים מושלגות בין סין, הודו ואירופה. בדי משי מנצנצים, תכשיטי זהב, תמציות בשמים אקזוטיים, חרבות מעוטרות, עבדים ונשים יפות שחצו יבשות ב"דרך המשי" המפורסמת. דרך שמשכה גם שוחרי הרפתקאות ומגלי ארצות שלא חששו לנדוד בדרכים המסוכנות ולו רק כדי לראות עולמות רחוקים אפופי מסתורין.

 

חזקות בצבעים     צילום: רונית סבירסקי

 

מסתורי דרך המשי

משהו מאותם הרפתקנים דבק גם במטייל המודרני שהחל לגלות עניין במסלולי טיול לאורך הדרך העתיקה שמכונה ה- Silk Road. אמנם לא נותר דבר מהשרידים המקוריים והאורחנים שהיו פזורים לאורך הדרך אבל הנופים והערים שהוקמו על התוואי מספקים חוויה עוצמתית. הקטע שזכה לחשיפה גדולה בעשור האחרון ממוקם בין אלמטי בקזחסטן לבין ביג'ינג בסין. המסע בנתיב הזה הפך לטעימה מעוררת סקרנות שסוחפת מבקרים להרחיב את המסלול ולהגיע גם לאוזבקיסטן, שגובלת בקזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן ומדרום באפגניסטן.

 

 צעד אוזבקי    צילום: רונית סבירסקי

 

ממשלת אוזבקיסטן (Uzbekistan) ביצעה מהלך שפתח את שעריה בפני מבקרים בפברואר 2018 כשביטלה את הצורך בבקשת אשרת כניסה ל-7 מדינות ביניהן ישראל. ביטול האשרה לישראלים נעשה בסיועו של שגריר ישראל בטשקנט, אדי שפירא. הוא רתם את פרופסור יואל מנספלד, ראש תוכנית ה-מ.א בתכנון ופיתוח משאבי תיירות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה כדי לייעץ לאוזבקים כיצד לשווק את הרעיון לתיירים מהעולם. הצעד השני היה יריד התיירות השנתי שהוקדש כולו לדרך המשי והתמקד באטרקציות ובעושר התרבותי, ההיסטורי, האדריכלי והקולינרי שמציעה הדרך העוברת במחוזות אוזבקיסטן. 

 

היריד והמשי    צילום: רונית סבירסקי

 

מדבריות ענק ורכסים מושלגים

אוזבקיסטן היא שילוב של עתיק וחדש וממוקמת בין נהרות אמו-דאריה וסיר-דאריה. חוצים אותה רכסי הרים בגובה 7000 מטרים מכוסים בשלג עד, מדבריות ענק קארה קום וקיזיל קום, נאות מדבר של אגמי מים צלולים וערים עתיקות שהוקמו בצמוד אליהן. מסגדים בעלי כיפות כחולות, מינרטים, מדרסות וארמונות מצופים בפסיפס של קרמיקה בגווני טורקיז ולבן בצורות גיאומטריות בשילוב ציטוטים ופסוקים מן הקוראן. בערים העתיקות של העולם הקדום הציעו לשיירות הגמלים אירוח בקרוואן סאראי שהיא אכסניה לסוחרים ולבהמות המשא. אנשי השיירות היו גם צינור להעברת תרבות ממזרח למערב ולהיפך. אמנות, מוזיקה, תרבות, שפות, רפואה ומידע עברו בין יבשות ופרצו גבולות.

 

                         גמלים בדרך המשי  Photo:  Uzbekistan State committee for tourisem development

 

האזור המערבי הוא מדברי או מדברי למחצה, המזרח הררי ובעמקים מרוכזת רוב האוכלוסייה. האקלים יבש עם כמות משקעים מועטה וטמפרטורות קיצוניות שמגיעות בקיץ ל-40 מעלות ובחורף צונחות עד 35 מעלות מתחת לאפס. באוזבקיסטן חיים מיעוטים רבים כשהרוב השולט הוא אוזבקי ובנוסף רוסי, טג'יקי, קזחי, קוריאני ואחרים.  88% הם מוסלמים סונים, 9% נוצרים אורתודוקסים.

 

שני שטחי מדבר עצומים מכסים את רוב שטחה, קארה-קום (המדבר השחור), ששמו ניתן לו בשל האדמה השחורה שנמצאת מתחת לשכבת החול הזהוב, משתרע בין הנהר אמו-דאריה להרי קוֹפֶּט-דאג. שטחו כ-350,000 קילומטרים רבועים שרובם נמצאים בשטח טוקמניסטן. במרכזו ימת ארל המתייבשת שמגדילה עוד יותר את שטח המדבר. המישורים ההרריים מתכסים באביב במרבדים ירוקים והופכים לכרי דשא המשמשים את רועי הבקר והצאן למרעה. הקיזיל קום (המדבר האדום) מתפרש בטורקמינסטן, קזחסטן ואוזבקיסטן, בין נהרות האמו-דאריה והסיר דאריה על פני שטח של 298,00 קילומטרים רבועים. בעמקים בהם מתנקזים מי הגשמים התפתחה חקלאות ומגדלים בהם אורז, כותנה וחיטה.

 

                     יורטות רועי הצאן במדבר  Photo:Uzbekistan State committee for tourisem development    

 

המושג "דרך המשי" הוטבע רק במאה ה-19 על ידי הגיאוגרף ומגלה הארצות הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שבחר דווקא בבדי המשי כדי לייצג את דרכי המסחר ההיסטוריות. העדויות הראשונות מגיעות מהאלף השלישי לפנה"ס על סחר בין מלך צור ומצרים. במאה השנייה לפני הספירה התפתחו קשרי מסחר בין שושלת האן הסינית והאימפריה הרומית. שיא פריחתה של "דרך המשי" היה במאה ה-8 לספירה וירדה מגדולתה עם נפילת האימפריה הביזנטית. האימפריה המונגולית החזירה אותה לימי זוהרה בתחילת המאה ה-13 ובמאה ה-14 היא חדלה לפעול.

 

העיר החבויה שנשמרה 

אחת מנאות המדבר שהוקמו על "דרך המשי" בלב המדבר בגבולה המערבי של אוזבקיסטן ב-712 לספירה היא ה"איצ'ה קאלה" (העיר הפנימית) של חיווה (Ichan-Kala of Khiva). עיר שהפכה למיצג היסטורי פתוח המכניס את המבקר אל עולם האגדות למן הרגע שבו עיניו נחות על חומות החול הצהובות-אדומות שנישאות לגובה בעוצמה אדירה. טיסת פנים קצרה של שעה וחצי מטשקנט נוחתת באורגנץ' וממנה בנסיעה קצרה של כחצי שעה בנופים כפריים ושדות חקלאיים מגיעים אל העיר שכולם חפצו בה. היא נשלטה במאה ה-8 על ידי הערבים, במאה ה-13 השתלטו עליה המונגולים ובמאה ה-14 טימור לאנג, המנהיג הנערץ של האוזבקים. מרבית המבנים שהוקמו בין חומותיה נבנו במאות ה-16 וה-17.

 

 חומת העיר העתיקה חיווה     צילום: רונית סבירסקי

 

השלטון הבולשוויקי גירש ב-1920 את האמיר האוזבקי אבל דאג לשמר את המתחם. בשנת 1990, שנה לפני שאוזבקיסטן קיבלה את עצמאותה, הוכרזה חיווה העתיקה כאתר מורשת על ידי אונסק"ו. 5000 תושבי העיר שבתיהם עברו בירושה הורשו להמשיך ולהתגורר בה וכמעט שאינם נראים ברחובות שמשתרעים על פני 260 דונם. האגדה מספרת שבנו של נוח, שֵם, מצא בור עם מים קרירים ביום קיץ לוהט וקרא בצהלה 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן צמח השם 'חיווה'.

 

המינרט שלא גדל    צילום: רונית סבירסקי

 

היא בנויה כמלבן ומוקפת חומה שאורכה כ-2.5 קילומטרים וגובה 10 מטרים. ארבעה שערי כניסה מרשימים מובילים אל תוך סמטאות העיר. המראה העוצמתי שנחשף גורם למבקרים לטייל כשהעיניים נשואות למרומים. על רקע שמי התכלת מתרוממים מינרטים, מסגדים, צריחים ומדרסות (בתי מדרש) בעלי כיפות טורקיז ופיסות קרמיקה שיוצרות פאזל ססגוני. אחת המדרסות שנבנתה באמצע המאה ה-19 הפכה למלון "Orient Star Khiva". בבית הספר למדו 250 תלמידים עד תחילת המאה ה-20. יחידות המגורים שלהם הפכו ל-78 חדרי אירוח עם מיזוג אוויר ואפילו Wi-Fi.

 

מינרט המוות    צילום: רונית סבירסקי

 

שליטים, פלגשים וגאון במתמטיקה

חיווה ידעה ימים פחות מפנקים והרבה יותר אכזריים. המינרט הגבוה ביותר אסלאם חוג'ה (Islam Huja) המתנשא לגובה 50 מטרים שימש גם כמקום הוצאה להורג של אסירים שנידונו למוות והושלכו מראש המגדל למטה. בית הכלא הפך למוזיאון שבו מסבירים על שיטות העינויים והענישה שכללו הכנסת נשים לשק יחד עם חיות טרף וצינוק ששרץ מקקים. אבל הימים האלה חלפו ורחובותיה של חיווה שוקקים דוכני סוחרים שמוכרים צעיפים, כובעי פרווה, גרביים סרוגות, תכשיטים, מפות רקומות וכלי קרמיקה ססגוניים. מעט מסעדות ובתי קפה שזורים בין המבנים המרשימים. מסגד ג'ומה (Juma Masjid)  הוא העתיק ביותר ושובה את הלב במראהו עם 218 עמודי עץ שכל אחד מהם מעוטר ומעוצב באופן שונה. עמודים בודדים נותרו שלמים מהמאה ה-10 והאחרים, שנפגעו על ידי טרמיטים, שוחזרו ועוטרו בהשראת האמנות האוזבקית.

 

מסגד ג'ומה שנתמך בעמודים בני מאות שנים     צילום: רונית סבירסקי

 

כל פינה חושפת מבנה מרתק אחר, מדרסות במבנה דו קומתי סביב חצר פנימית פתוחה שבה צומחים עצים עתיקים לגובה. קירות מעוטרים בפסיפס קרמי בצבעים של כחול-לבן עם דגמים גיאומטריים או פרחוניים. חלק גדול מהמדרסות הפכו למוזיאונים ואחרים עדיין משמשים ללימודים. לחיווה יש סיבה טובה לגאווה בתחום המדעים וההשכלה בזכות אבו עבדאללה מוחמד אבן מוסא אל-ח'ווארזמי, שכונה מוחמד אבו מוסו. הוא נולד בחיווה במאה ה-8, עבר לבגדד, המיר את דתו הפרסית העתיקה והפך למוסלמי. אל-ח'ווארזמי היה גאון שהנגיש לעולם הקדום את תחומי האסטרונומיה, האלגברה, הגיאומטריה, הטריגונומטריה, הכניס את השימוש בספרה 0 ומושג האלגוריתם קרוי על שמו. הוא יצר את  המשוואה הריבועית וכתב ספר אלגברה ששימש מאות שנים אחרי מותו. המינרט הלא גמור אף הוא אחד מסמליה של העיר, הוקם ב-1855 והיה אמור להגיע לגובה 120 מטרים אבל בנייתו נתקעה והוא נותר רק בגובה 26 מטרים. בארמון האמיר 'תאש חוולי' (חצר האבן) התנהלו חיי הוללות בהם לקחו חלק החאן, 4 נשותיו ו-41 פילגשיו.

 

מדרסה שהפכה למוזיאון  צילום: רונית סבירסקי

 

המאוזוליאום החשוב והקדוש לאוזבקים הוא של פהלוואן מחמוד (1248). הוא היה מתאבק מקצועי נערץ, פילוסוף, משורר ועסק במקצוע הפרוונות של משפחתו. האגדה מספרת שוויתר ליריבו ההודי בקרב מתוך טוב לבו ונענש בהגליה מן העיר. מלך הודו רצה למלא עבורו משאלה כמחווה של רצון טוב ופהלוואן ביקש לשחרר 5000 אסירים אוזבקים מהכלא ההודי. הוא הפך לגיבור לאומי, הוחזר בכבוד גדול לארצו ונקבר במאוזוליאום מפואר בחיווה.

 

חומות בשקיעה     צילום: רונית סבירסקי

 

נקודת השיא בביקור בחיווה נמצאת בשיא הגובה. 45 מדרגות לוליניות מובילות אל מרפסת תצפית שמשקיפה על העיר ממעוף הציפור. המינטרים, המסגדים והמדרסות הצבעוניות פרושות למרגלות התצפית וכשהשמש נוטה לשקוע מתאספים המבקרים חמושי המצלמות ומסרבים לעזוב עד שקרן השמש האחרונה נעלמת מאחורי המבנים שהופכים למגדלי זהב ואור.

חיווה - עיר מהאגדות - הפרק הראשון במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

בוכרה היפה והנסתרת - שטיחי משי והאושפלו הטעים בעולם - הפרק השני במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - סוף העולם מזרחה - הפרק השלישי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - עיר של לחם וחמאה - הפרק הרביעי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

טשקנט - שווקים ססגוניים, גרפיטי ותחנות מטרו מעוצבות - הפרק החמישי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן 

אוזבקיסטן - המטעמים המקומיים, המסעדות, המלונות ומידע מועיל למטייל