בניין העירייה הישן שהפך למוזיאון בית העיר

 

טיול בעקבות הספר השכנים של ביאליק במוזיאון בית העיר שהיה בניין העירייה הישן של תל אביב, ביאליק 27 

 

בית סקורה נבנה בשנת 1924 על ידי האדריכל משה צ'רנר בסגנון אקלקטי ועבר תהליך שימור בפיקוח משרד אדריכלים אפרת – קובלסקי. האדריכל עיצב את הבניין בסגנון אקלקטי בהשראת התרבות הקלאסית. הוא יצר למבנה חזית סימטרית קמורה ושני גרמי מדרגות מדלת הכניסה המעניקים לבית מראה של היכל. בחזית נקבעו אריחי קרמיקה מתוצרת "בצלאל", ועליהם שמו של בעל הבית ושנת הבנייה באנגלית ובעברית. הבית עבר תהליך מקיף של שימור ונפתח לקהל בשנת 2009 במלאות מאה שנים לתל אביב—יפו.

 

 

 

בעל הבית פיליפ סקורה היה תושב אוונסוויל, בירת מדינת אינדיאנה שבארצות הברית. הוא ניהל את עסקיו בארץ באמצעות עורכי דין. סקורה כמעט שלא היה מעורה בחיים בארץ ישראל, להוציא תקופה קצרה שבה ניהל בנק אמריקני שפעל בתל אביב. בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, חלה פריחה בענף התיירות בתל אביב, ופיליפ סקורה החליט להשקיע בהקמת מלון בעיר. כאשר נקבע המקום כמשכן העירייה הוצב בחזית המבנה סמל העיר תל אביב שעוצב בידי נחום גוטמן. הסמל מהווה את הביטוי הגרפי הרשמי והמזוהה עם העיר העברית עד היום. הסמל צוייר על אריחי קרמיקה מתוצרת "בצלאל" והוצב בחזית בית העירייה.

 

העירייה הייתה מוסד ציבורי בעל תפקיד מרכזי בעיצוב סדר היום והמערכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות. העיריות השונות תפקדו כפרלמנט וכממשלה-זוטא בטרם הוקמה המדינה. מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב משנת 1911, גיבש את דמותו ומעמדו של הממסד העירוני. תל אביב הייתה עיר עברית לעומת ירושלים וחיפה שהיו ערים מעורבות. העירייה ראתה את עצמה חלק מן ההנהגה הציונית. ביום 22 באפריל 1924 נכתב בעיתון "הארץ" כי "האדון טולקובסקי מסר לעיריית תל אביב הלוואה בסך שמונת אלפים ליש"ט לתקופה של עשרים שנה להקמת בית העירייה."

 

בניין העירייה הישן מקור גלויה אוסף שולה וידריך

 

מלון סקורה, שנשכר בשלמותו על ידי עיריית תל אביב, נראה היה כאילו הוקם במיוחד לשם כך בזכות קרבתו לבית ביאליק, מיקומו בראש הגבעה, חזותו הקלאסית וההדורה והכיכר הנאה שלפניו. בשנת 1925 פקד את תל אביב משבר כלכלי, האבטלה גאתה ורבים רעבו ללחם. הרעיון להקצות משאבים להקמת בניין אחר לעירייה נראה בלתי הולם, תושבי תל אביב ופקידי העירייה כבר התרגלו למיקום בבית סקורה. המבנה שימש כבית עירייה בתקופת כהונתם של ראשי העיר מאיר דיזנגוף, דוד בלוך, ישראל רוקח, חיים לבנון ומרדכי נמיר. בשנת 1965 עברה העירייה למיקומה הנוכחי ברחוב אבן גבירול.

 

במאי 1959 ציינה העיר העברית הראשונה יובל להיווסדה והוקם בה מוזיאון היסטורי לתולדות תל אביב ביוזמתו של ראש העיר מר ישראל רוקח. המוזיאון שכן בקומה הראשונה של בית אריה שנקר ברחוב ביאליק 26, ליד בית העירייה. מנהל המוזיאון הראשון היה ד"ר משה אלטבאור, חתן פרס ישראל לבלשנות. לצורך הקמת המוזיאון נרכשו תצלומים, ומשפחות המייסדים תרמו מעזבונותיהם חפצים, תמונות ומסמכים. אחת הפעולות הייתה איתור ספר הפרוטוקולים הראשון של "אחוזת בית". במוזיאון תולדות תל אביב, ששכן בבית שנקר, נערכו הרצאות וערבי תרבות. 

 

באחד האירועים סבלו הנוכחים מהחום הכבד ששרר בחדר ואחת המשתתפות התעלפה. חוקר תולדות תל אביב פנחס בן שחר, שהשתתף באותה הרצאה, פרסם מכתב זועם באחד העיתונים.  בעקבות כך הוחלט להעביר את המוזיאון לבית העירייה הישן שעמד אז ללא שימוש. המוזיאון ההיסטורי הועבר לבית העירייה הישן בשנת 1970. המבנה הותאם לצרכי המוזיאון. אולמות התצוגה תוכננו על ידי אדריכל נ. מרון. חדרו של ראש העיר מאיר דיזנגוף נותר בשלמותו, עם רהיטיו וחפציו האישיים. המוזיאון הציג את תולדות העיר מאז חידוש היישוב היהודי ביפו במאה ה-19 ועד שנות השבעים של המאה ה-20, וכלל ארכיון וספרייה.

 

בית העיר מוזיאון לתרבות אורבאנית של העיר תל אביב יפו 

בשנת 2009 נפתח לציבור מוזיאון בית העיר הממוקם בבניין העירייה הישן של תל אביב. התפיסה המוזיאלית שהותוותה על ידי צוות נרחב בראשותה של איילת ביתן שלונסקי, שיזמה את הפרויקט ועמדה בראש ועדת הפרוגרמה המוזיאלית, הגדירה את המוזיאון כבית לעיר ולתושביה. חללי התצוגה של בית העיר מביאים לידי ביטוי את ייעודו כמוקד של תצוגה, מידע ובמה אזרחית ותרבותית. כל אלה מתפקדים בו יחדיו ובו זמנית. החלל העיקרי של בית העיר שוּנה מזה המקורי, והפך למרחב גדול ומרשים. ממד הגובה של הבניין מאפשר תצוגה אנכית ורטיקלית בה אפשר לצפות באמצעי מדיה שונים, תוך כדי העלייה בגלריות שבדפנות החלל. במרכז המבנה נמצא אולם גדול המשמש כבמה להתכנסות ודיון, לאירועי תרבות ולמופעים. לשכתו המקורית של ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף שוחזרה, והיא מהווה מעין כמוסת זמן, המוצגת על תכולתה ההיסטורית כפי שנראתה בימי כהונתו של דיזנגוף. 

 

שולמית וידריך, מחברת הספר השכנים של ביאליק, חוקרת לתולדות תל אביב, ליצירת קשר ותאום מפגש לקבוצות 052-5321772