טאנג'וור וטריצ'י מקדשים ציוריים וטקסים מעולם אחר

 

בתי פאר בדרום הודו, עיר המקדש הגדולה ביותר בעולם, מוזיאון פסלים מהמאה ה-11 וחתונה של בחור עם עץ בננה – מדינת טמיל נאדו הצבעונית והמיוחדת

 

דרך כפרית מישורית מובילה לאזור צ׳טינאד (Chettinad). סוחרים עשירים שהתיישבו באזור הקימו בתי מידות מפוארים. חלקם בנקאים ואנשי עסקים שהיגרו למלזיה ולסינגפור והותירו את הבתים נטושים או השכירו אותם לשימוש כמלונות וכבתים פרטיים. הודו פנתה לארגון אונסק"ו בבקשה להכיר במקום כאתר מורשת. הבתים, בני 200 שנים מפוארים ברמה של ארמונות אבל מכוסים בטחב ועובשים שחורים.

 

שכונת העשירים בדרום הודו   צילום: רונית סבירסקי

 

מספר בתים פתוחים למבקרים ובחלל הפנימי מתגלה הפאר ורמת החיים הגבוהה של דיריו. הבית בו בקרנו בעל תקרות ודלתות מגולפות מעץ תיק, שיש איטלקי ו-60 חדרי מגורים ואירוח. המשפחה מפוזרת ברחבי הודו והבית מוחזק על ידי קרובת משפחה. בני המשפחה מגיעים לחופשות ולמפגשים בבית הזה במקום להתגורר בבית מלון. במטבח ניצבים מכתשי ענק לטחינת אורז לקמח ובארוחות הבוקר מכינים מהקמח הטחון את כופתאות ה"אידלי".

 

היכלות פאר    צילום: רונית סבירסקי

 

חתונה נערכת בזמן ביקורנו בפאתי הכפר ודלתם פתוחה לאורחים בלתי קרואים. הכלה הדומעת עומדת ליד בעלה לעתיד מוקפת בבנות המשפחה. כולן לבושות בשלל צבעי הסארי ומנסות לשמח אותה. הכלה עונדת עשרות צמידי זכוכית צמודים לפרק ידה שקבלה מתנה מההורים.  לאחר ההתייחדות בודקים כמה צמידי זכוכית נשברו כהוכחה למידת ההנאה של הזוג. כשהאישה נכנסת להריון, החל מהחודש הרביעי, היא עונדת פחות צמידים והם מצלצלים כשהיא הולכת, עובדת או מבשלת ויוצרים מוזיקה לאוזני העובר, שמזהה אותה גם לאחר הלידה. בחודש תשיעי כשהיא עומדת ללדת היא עונדת סט נוסף צמוד יותר שלוחץ על נקודות האקופונקטורה ללידה קלה.

 

חתונה שמחה והרבה דמעות   צילום: רונית סבירסקי

 

בפאתי כפר בטמיל נאדו ניצבים מקדשים מקומיים שהאלים שלהם אינם שייכים לפנתיאון ההינדו והם שרידים של הדת המקורית. התושבים יוצרים לעצמם אלים שתפקידם להגן על הכפר. שורה ארוכה של סוסים עשויים מטרהקוטה ניצבים משני עברי שביל העפר וביניהם פילים בשלל צבעים. הדמויות נראות כמו שילוב של בעלי חיים ובני אנוש.

 

פסלי טרהקוטה הגרסה ההודית   צילום: רונית סבירסקי

 

מתקרבים לעיר טאנג'וור (Tanjavur) ועוצרים לצד הדרך לצפות בקליית קשיו באופן הפרימיטיבי שקיים היום. אש בוערת שמלבים אותה בעזרת קליפות אגוז הקשיו. על הגחלים מניחים סיר ברזל כבד ובתוכו אגוזי הקשיו הקלופים. נשים בכל הגילים עוסקות במלאכה,  קשישה מפצחת את הקליפות בעזרת שתי אבנים, הבת בוחשת מדי פעם בקדרה במקל עץ כדי שהקשיו לא ישרפו. אם נתקלתם בדוכן דרכים כזה כדאי לעצור ולטעום כי זה הקשיו הטעים ביותר שתזכו לאכול.

 

קליית קשיו לצד הדרך   צילום: רונית סבירסקי

 

נהר הקאוורי, שאפיקו זורם לאורך הדרך, הוא אחד מ-7 הנהרות המקודשים בהודו. תחילתו בקרנטקה חוצה את רמת הדקאן ומגיע לטמיל נאדו. הדלתא היא אחד המקומות הפוריים של טמיל נאדו, אסם התבואה וגידולי האורז של דרום הודו. ספינות יצאו מהאזור הזה למזרח אסיה עמוסות סחורות ומזון.

 

הכי גדול, הכי גבוה, הכי צבעוני

מגיעים לטאנג׳בור השוכנת בלב הדלתא של נהר הקאוורי.  העיר של שושלת הצ׳ולה מהמאה ה-11 שהוכרזה כאתר מורשת על ידי אונסק״ו. במרכזה המקדש שמשמש עדיין כמקום פולחן פעיל, בריהאדישווארה (Brihadishwara) שגובהו 66 מטרים והוא הגבוה ביותר בין מקדשי הודו. הוא מוקדש לאל שיווה ונבנה על ידי מלך משושלת הצ׳ולה, שהייתה החשובה ביותר בדרום הודו של ימי הביניים במאות 12-9. בנייתו של המקדש החלה במאה ה-10 והסתיימה במאה ה-11. בכניסה מתנשאים 2 גופוראמים מהמאה ה-14. הוא מפוסל ומעוטר אבל בניגוד למקדשים הצבעוניים של טמיל נאדו כולו בגוון אחיד של אוקר-צהוב. בראש המקדש מתנוססת כיפה ובתוכה שיווה לינגם ענק (פסל פאלי המסמל את האל). במרכז החצר הפתוחה ניצב פסל ענק של השור נאנדי שעליו רכב האל שיווה ונחשב בין הגדולים בהודו.

 

השור והלינגם של שיווה הכי גדול בעולם    צילום: רונית סבירסקי

 

לאחר כשעה נסיעה מטנג'וור נכנסים לפרברי העיר טריצ׳י (Tiruchirappalli), השנייה בגודלה בטמיל נאדו ואל העיר הקדושה שרירנגם (Shrirangam) הממוקמת על אי בין יובליו של נהר הקאוורי. יש בה חלק עתיק שבו נמצאים המונומנטים הקדושים ועיר-מקדש ההינדו הגדולה ביותר בעולם שרי-רנגה-נאטהה-סוואמי (Sriranganathaswami) המוקדשת לאל וישנו השוכב על הנחש. היא משתרעת על פני 720 דונמים וכוללת 21 גופורמים, שניבנו על ידי שושלות שונות.

 

עיר מקדש צבעונית ותוססת     צילום: רונית סבירסקי

 

התכנון האדריכלי של המקדש יצר צורה של מנדלה עם שבעה מתחמים מהשער עד לליבה. הגופורם ראג׳ה הוא השער הדרומי ומתנשא לגובה 70 מטרים. על המדרכות בכניסה למקדש מתנהל שוק תוסס, עם דוכנים, חנויות ומסעדות. עולי רגל בכל הגילים מגיעים למקדש, לבושים בבגדים מסורתיים, מקיימים טקסים, אוכלים את ארוחת הטאלי שמוגשת על עלה בננה ושוכבים לנוח בין עמודי הענק של המקדש. החלק היפה ביותר במקדש נמצא על גג המבנה. הוא מאפשר תצפית פנורמית על כל הגופורמים (שערי המגדל) המפוארים שמעוטרים באין ספור אלמנטים פיסוליים יפהפיים ובצבעים ססגוניים.

 

פנורמה מגג המקדש   צילום: רונית סבירסקי

 

אטרקציה נוספת היא אחד הארמונות היפים מהמאה ה-16 מתקופת האימפריה האחרונה של שושלת ויג׳יאנאגר שהוסב למוזיאון "ארט גלרי של טאנג'וור", ומציג אוסף פסלים מתקופת שושלת הצ׳ולה. פסלי ברונזה שיצקו אותם בשבלונות עם שעווה לוהטת שהומסה. במאה ה-14 במהלך הפלישות לדרום הודו, הוסתרו רוב הפסלים ורק חלק קטן מהם הושמד. הם מוצגים בחללים המפוארים של הארמון. המבנה והתקרה מעוטרים בצבעוניות מתונה ויפהפייה. הפסלים הקטנים שמתארים את האלים בתנוחות ריקוד מעודנות מוצגים בוויטרינות זכוכית והפסלים הגדולים במעברים המקורים של הארמון.

 

מוזיאון פסלי ברונזה עתיקים    צילום: רונית סבירסקי

 

בסמוך לארמון נמצא בית מלאכה של אמנים שמתמחים בהכנת פסלי ברונזה בשיטת השעווה הנעלמה. הפסלים משמשים לתצוגה במקדשים ולפולחן בבתי המאמינים. תהליך ההכנה מוצג למבקרים ומשחזר במדויק את השיטה המסורתית של יצירת הפסל משעוות דבורים ושרף כתבנית ראשונית, כיסוי בתבנית בוץ שנשרפת ויוצרת את השבלונה ולתוכה יוצקים את המתכות הנוזליות שהופכות לפסל ברונזה או זהב.

 

מחתנים, מגרשים ומברכים  

אחד החוויות המרתקות בביקור בדרום הודו מתרחשת באתר אמה מנדפם (Amman Mandapam) גהט מקודשת על גדות נהר הקאוורי. זהו מתחם מיוחד לטקסים שונים ומשונים שמתנהלים על ידי הברהמינים ומיועדים לטקסי אבלות, חתונות, שמחות וטיהורים מעין הרע. ברחבה גדולה יושבים זה לצד זה ברהמינים וכל אחד מהם מרוכז בטקס המיוחד שהוא מקיים עם המאמינים. בטקס אבלות או אזכרה למת הברהמין מכין חטיף מאורז, שומשום, בננה ותבלינים, מכדרר לכדורון ונותן לאבלים לאכול. לכל ברהמין יש מספר טלפון שרשום על הקיר מעל ראשו ואפשר להזמין פגישה אתו מראש.

 

מקדשים עץ בננה ומפזרים פרחים על פיל    צילום: רונית סבירסקי

 

אחד הטקסים הבלתי נתפסים שהתרחשו בזמן שהותנו במקום היה חתונה של בחור צעיר ונאה עם עץ בננה. טקס כזה מתקיים כשלבחור או לבחורה יש מפה אסטרולוגית שאינה תואמת לבן הזוג המבוקש ויש בה מידה של חוסר מזל שצריך לסלק. מקיימים את כל כללי הטקס המקובלים של נישואין כשהבחור שם לעץ טיקה (נקודה צבעונית), קישט בפרחים, משח אותו בצבע וענד לו שרשרת. כשהעץ מקושט כמו כלה בחופתה משסעים אותו במצ׳טה וכך מסירים את הנאחס. בסיום הטקס, כדי לשדרג את המזל, כל המשפחה מניחה פרחים וטיקות על כפות הרגליים של פיל המקדש המקומי "גנשה". אחר כך מקיפים את הפיל 3 פעמים עם כיוון השעון, מאכילים אותו בכרוב לבן, מלון ובננות ירוקות. הזיה ושמה הודו.

הפרק הראשון - מבנגלור בירת ההייטק למייסור וארמון המהרג'ה המפואר

הפרק השני - מדינת קרנטקה, ארמונות, שמורת ציפורים ופרויקט הצלת הטיגריס הבנגאלי

הפרק השלישי - פסטיבל פילים שהתיירים עוד לא מכירים וארוחת "אל אסאדיה" מסורתית

הפרק הרביעי - קוצ'ין על המים עם עבר יהודי מפואר

הפרק החמישי - פנינת ההר מונאר ועיר המקדש מדוראי

הפרק השישי - מדינת טמיל נאדו הצבעונית, עיר המקדש הגדולה בעולם וחתונה עם עץ בננה