צלם: רונית סבירסקי
דאן שיאה - האטרקציה של הזוגות המתחתנים
צלם: רונית סבירסקי
שנת החולדה בלוח השנה הסיני
צלם: רונית סבירסקי
דוכן אוכל על הדרך
צלם: רונית סבירסקי
מאכילים את היונים בפארק
צלם: רונית סבירסקי
גנים מעוצבים ומטופחים
צלם: רונית סבירסקי
מתרגלים טאי צ'י בגנים לפני העבודה

הרים של ביסקוויטים וחמאה

 

מאת: רונית סבירסקי

 

אחד מפלאי הטבע "דאן שיאה", שנמצא על תוואי "דרך המשי", הפך לאטרקציה כל כך גדולה שלא רק תיירים מסמנים אותו כיעד אלא גם אלפי סינים והם כידוע אינם טועים. וגם, המקום שבו תוכלו לבדוק איזו חיה מאפיינת את שנת הלידה שלכם בלוח השנה הסיני.

 

עוגת שכבות של הטבע  צילום: רונית סבירסקי

 

 

אל הפארק הלאומי "דאן שיאה" (Danxia) מומלץ להגיע בשעות אחר הצהרים ולטייל בו עד שקיעת החמה. גווני גוונים שמשתנים ומקבלים אפקטים של פיסול נדיר בטבע. זוגות צעירים סימנו אותו כאתר רומנטי ומגיעים אליו לצילומי חתן-כלה. פעולות טקטוניות גרמו לשכבות אבן הגיר הצבעוניות שהיו במעמקי האדמה לעלות על פני השטח וליצור אפקטים ושילובי צבעים נדירים. גוונים שנעים בין חום שוקולד לקרם בהיר, ביניהם שכבות כהות ב-50 גוונים של שחור ואפור, לעיתים במסה גדולה ולעיתים בשכבות עדינות שנראות כמו ערימת ביסקוויטים מרוחים בחמאה. ישנן גבעות שבוערות באדום-כתום וביניהן משתלבים שלל גוונים של ירוק, ירקרק ואפילו סגלגל.

 

מסלולי הליכה ומרפסות תצפית על הנוף   צילום: רונית סבירסקי

 

מרפסות תצפית ממוקמות על מרפסות מוגבהות שאליהן מגיעים בגרם מדרגות. האתר מושך אליו אלפי מטיילים סינים ותיירים מהעולם שגודשים את נקודות התצפית עם מצלמות מכל הסוגים, מסמרטפונים עד מצלמות מקצועיות. בעונת התיירות ובחופשות צריך להתאזר בסבלנות ולהמתין בתור כדי לצפות בנקודות הנוף המבוקשות.

 

שנת הקוף או הכלב

נוסעים אל העיר ג'אנג יה (Zhangye) שעד אמצע האלף השני הייתה מקום היישוב האחרון לפני היציאה של שיירות דרך המשי אל המדבר. בלב העיר ממוקם גן מטופח עם אגמי מים, צמחייה ירוקה, ערבות בוכיות, גזיבו למדיטציה, סככות צל, קקטוסים ענקיים, גשרים ציוריים, מתחמי טאי צ'י וספסלים עליהם יושבים אנשים מנגנים ושרים. באחת הפינות הוצב שובך יונים בגודל של בית והילדים מגיעים להאכיל את היונים. במתחם מרכזי הוצבו 12 פסלי ברונזה המסמלים את לוח השנה הסיני. חולדה, שור, טיגריס, ארנבת, דרקון, נחש, סוס, כבשה, קוף, תרנגול, כלב, חזיר ולצדם שלטים עם השנים שכל חיה מייצגת.

 

שנת הסוס    צילום: רונית סבירסקי

 

על גבול טיבט

חלקו האחרון של המסע מגיע אל המחוז הטיבטי צ'ינחאי ובירתו שינינג, למפגש עם אחת התרבויות המרתקות במזרח אסיה. בדרך עוצרים במקדש הבודהה השוכב Wofosi מהגדולים בסין מהמאה ה-11. מצויים בו כתבי קודש נדירים מהמאה ה-9 לספירה. הכתבים הראשונים שהובאו מהודו נכתבו בסנסקריט ותורגמו לסינית על ידי הנזיר שואן ג'אן. חלק מן הפגודות מעוצבות בהשפעת הסגנון האדריכלי הטיבטי. בחצר המרכזית מדליקים קטורת, כורעים ברך ומתפללים. מגדל התוף ומגדל הפעמון נמצאים באותו מבנה בניגוד למקובל במקדשים סינים מסורתיים בהם הם נפרדים. התוף מסמן את סיום יום העבודה והפעמון את ההשכמה בבוקר.

 

שדות הקנולה   צילום: רונית סבירסקי

 

מהמקדש ממשיכים בדרך הררית יפהפייה שנעה בראש רכס הצ'י ליאן ומפרידה בין סין לטיבט. חולפים על פני עמקים ירוקים, אגמים ומעברי הרים בגובה 3000 מטרים, מעוטרים בסרטי תפילה צבעוניים של המתפללים הטיבטים. עצרנו בדרך במתחם חממות עצום כדי לצפות בצורת עבודתם של החקלאים המקומיים. כל חממה בנויה כשחציה בצורה קלאסית בעזרת מוטות ברזל קמורים והחצי השני מכוסה בבוץ שמתייבש בשמש. בתוך החממות מגדלים גפנים ובשטחים הפתוחים סביב גן ירק, שום, בצל וצמחי תבלין. מי ההשקיה מגיעים מההרים המושלגים באמצעות תעלות. גן הירק גדל על יריעות פלסטיק שמגנות על הצמחים מפני מזיקים.

 

דוכני אוכל לצד הדרך   צילום: רונית סבירסקי

 

מגיעים אל בירת חבל צ'ינגחאי, העיר שינינג (Xining), ששימשה כנקודת גבול בין סין לטיבט עד שנת 1931. הנוף באזור הופך לירוק יותר, עדרי יאקים וכבשים רועים בכרי הדשא ושדות של צמחי קנולה צובעים את השטחים הגדולים בצהוב לימוני על רקע ההרים המושלגים. מספר רב של כוורות דבורים פזורות בין השדות והפרחים משמשים מקור מצוין לצוף.

 

 מטיילים בין הפרחים   צילום: רונית סבירסקי