פסטיבל א-ז'אנר מציץ אל "החצר האחורית"

 

פסטיבל א-ז'אנר 2018 מתקיים בתאטרון תמונע  בין התאריכים 28-25 באפריל כשהנושא המרכזי הוא "החצר האחורית".

 

יוצרי הפסטיבל ביקשו להפנות את המבט אל מה שנמצא, כביכול, מאחורי חזית הבית ופנו אל יוצרות ויוצרים שנקראו להגיב על החצר האחורית כמושג וכרעיון. מקום אליו נזרקים דברים לא ראויים, דברים שאין להם יותר מקום או דברים שמתביישים בהם.  מעין בדק בית אישי חברתי ופוליטי, בירור חווייתי של המושג ומשמעותו בעידן שבו ההגדרות והגבולות הישנים מיטשטשים ונקבעים מחדש.

 

 

החצר האחורית של הרשת החברתית, החצר האחורית של ההיסטוריה המשפחתית, החצר האחורית של המוסר והנורמות החברתיות, החצר האחורית של ההמנון הלאומי, החצר האחורית של הילדות ועוד חצרות אחוריים – שלוש עשרה עבודות פרפורמנס בודקות את הלא מדובר, את ההקשר החדש של החצר האחורית, מנסות לנסח שפה וקודים חדשים.

 

בערב הראשון של הפסטיבל תוצג עבודת פרפורמנס "קולאז' מהחצר האחורית" שהיא תוצר של שיתוף פעולה בין תיאטרון תמונע למכון הפולני. הנריק צ'שניק, צייר בעל שם עולמי בליווי איירק וויאצ'ק, מוזיקאי פולני ותדאוש דאברובסקי, משורר פולני מהגל הצעיר של משוררי פולין פוגשים על הבמה את עדי קיסר, מהבולטות במשוררות הישראליות החדשות. המפגש יוצר עבודה שמשלבת ציור, מוזיקה ושירה.

 

חצר אחורית תכנית א'

מתקיימת בימים חמישי 26 באפריל 19:00, שישי 27 באפריל, 12:00, שבת 28 באפריל, 17:00

 

אסמרוב נגושה מעלה את "מה אתם חושבים עליי ?" עבודת רחוב. החצר האחורית של הגזענות

אסמרוב נגושה, מבקש מקלט בן 21, הגיע לארץ מאריתריאה  לפני שש שנים ומרגיש שייך לארץ אבל השלטונות רוצים לגרש אותו. לפני מספר חודשים הוא התייצב ברחוב דיזנגוף לבוש חולצה לבנה וכיסוי עיניים והגיש לעוברים ושבים טושים שחורים שיכתבו על גופו מה הם חושבים עליו. בפסטיבל א-ז'אנר הוא מזמין את הצופים לכתוב עליו את מחשבותיהם. 

 

ליאור זלמנסון ומיה אופיר מגנט I don't want to see this – החצר האחורית של הרשת החברתית

על סינון תוכן ברשתות החברתיות. עבודה אינטראקטיבית אקטואלית ורלוונטית לזמננו. חצר אחורית של הרשת החברתית וגבולות המוסר החדשים. כאשר אנחנו נתקלים באינטרנט בתוכן פוגעני או מטריד, אנחנו לוחצים על כפתור "דווח".  אבל מה קורה לתוכן הזה אחר כך? ומי מחליט על זה? אנחנו מזמינים אתכם להרצגה אינטראקטיבית (Lecture Performance)  המבוססת על מצגות ההדרכה הרשמיות של פייסבוק שהודלפו לעיתון Guardian  . המופע חושף את מאחורי הקלעים של הרשת החברתית הגדולה בעולם ומאפשר לקהל להשתתף ולבצע בחירות מוסריות בהתאם לרוח החברה וכראוי לעובדים מן המניין.

 

מעיין צדקה "על המקום" - החצר האחורית של תל אביב בצל איום הגירוש

העבודה היא מיצב סאונד בשיתוף ספריית לוינסקי העושה שימוש בהקלטות שטח מהחצר האחורית של תל אביב - אזור נווה שאנן, התחנה המרכזית, וגינת לוינסקי. במרכז מעגלי סאונד הדו״ח ״זה לא מקום לילדים״ תמונת מצב: חייהם של ילדי מבקשי המקלט בדרום תל אביב. אלה יושמעו לאחר שיוקלטו על ידי המתנדבים. העבודה מזמינה את הקהל להקריא מהדו”ח ולהיות שותפים פעילים בעבודה ובהעלאת מצב ילדי השכונה למודעות. הדו״ח חובר על ידי צוות הספרייה: יואב שפרנק, חן רווה, דפנה ליכטמן, וכולל ראיונות עם הילדים המהווים חלק מהספרייה.

 

 

הגר מיטלפונקט "רעשי רקע/ בשולי גלימתו של המלך חסן השני אמת שקרתה כמו סיפור" - החצר האחורית של החברה – דחויים ונפלטים במבנה נטוש

הגר מיטלפונקט מגלה בניין נטוש לא רחוק מביתה. היא נכנסת ומגלה שיש אנשים שגרים שם כמו פועל פלסטיני, שב"חים, עובדים אריתריאים וזרים אחרים. היא בונה מקום מסתור, מעין בית פנימי בתוך הבית הנטוש, לאנשים שנמצאים שם. את המסתור הזה היא מביאה איתה לפסטיבל ומזמינה את הקהל פנימה לחוש ולשמוע עליו.

  

מורן אביב "עקבות" - חצר אחורית למחסומי שפה, תרבות ומציאות

פעולה סביב שולחן חול של מורן אביב שחזרה 15 שנים לאחור לשבט אלאטרש, במדבר שבין באר שבע לערד  לתקופה שבה יום יום במשך שבועיים ביקרה את חברתה הנדה. אחרי 15 שנים היא חזרה לבד  כדי לגלות שכל כך הרבה השתנה מאז ומעט מאוד זז.

 

יואב בראל "אין שם אריה" - החצר האחורית של הילדות

 מיצב טרנספורמטיבי של אור וסאונד של מעצב התאורה והצלם יואב בראל, שמחזיר את היוצר לילדותו בחיפוש אחרי האריה. לימים שנאסר עליו ללכת לחצר האחורית בחושך ובוודאי שלא להדליק שם אור. הוא מתמודד עם המקומות המפחידים של הילדות ועל האפשרות שהזיכרון יתחיל פתאום להשתנות. מבוסס על זיכרון ילדות מהספר ״אין שם אריה״ של נורית זרחי.

 

שחר מרקוס "בריכה בפרדס" - עבודת וידאו - החצר האחורית של החלוציות

האמן הבינתחומי שחר מרקוס משלב פרפורמנס, וידאו ארט ופיסול. הוא מבקש להחיות בעבודתו את הפרדס ההיסטורי; בגופו ובנשמת אפו הוא מחזיר את הצופה אחורה בזמן, לתקופת ראשית ההתיישבות. העבודה צולמה בין עצי הפרדס הנושאים פרי ובתוך אגן מים שנחפר באדמה בין העצים. מרקוס נראה כשהוא עומד באגם, בין תפוזים הממלאים את מימיו, ורק ראשו מבצבץ מן המים. כך, כשהוא שקוע עד צוואר במים קרים ומוקף בפירות הצפים, הוא שר את שירם הידוע של התרנגולים "הכול זהב" מאת המשורר והפזמונאי חיים חפר והלחן של סשה ארגוב.

 

 

 

אלכס בן ארי ופיי שפירו  "התקווה 69" - 69 גרסאות להמנון הלאומי

המשורר אלכס בן ארי יצר את פרויקט "התקווה 69" שמפרק ומרכיב מחדש את ההמנון ב-69 גרסאות בתהליך מתמטי על בסיס המלון העברי של אבן שושן. בתהליך הזה נחשפת שבירותו, כמו גם נקודות החוסן העמידות לכל שיבוש של התקווה בהקשר של החוויה הסואנת, השבורה ומרובת הפנים של חיינו כאן. את מה שעושה הטקסט במילים עושה אמנית הקול פיי שפירו בעבודת הסאונד שלה, בה היא מבצעת בו זמנית עשרים ושתיים מן הגרסאות על ההמנון בליווי הקלטה היסטורית של תזמורת צה"ל.

 

חצר אחורית תכנית ב'

מתקיימת בשישי 27 באפריל, 14:30,  20:00, שבת 28 באפריל, 20:00

 

נטע וינר וסתיו מרין ומרכז RE-SEARCH בעבודה למקהלה "חרך"  - החצר האחורית של הסיפור

נטע וינר וסתיו מרין יצרו עבודה חדשה עם מרכז RE-SEARCH. העבודה נולדה ממפגש והתנגשות בין מסורות של מחול ואמנויות לחימה שונות. מפגש זה מהווה בסיס לשפה התנועתית של העבודה שעיקרה מאבק בין סיפורים ובאופן ספציפי יותר מאבק בין הסיפור המכונן בבית, או המסופר בבית לבין סיפורים שנמחקו, הודחקו והוגלו לחצרות אחוריים ומחוץ לגדר. זאת תוך שימוש בטקסט שנכתב על ידי נטע וינר בעברית, ערבית, יידיש ורוסית שעיקרו פירוק והרכבה של מטענים טקסטואליים ורגשיים על מנת לנסות ולנסח סיפור חדש. 

 

 

 

רוני יניב "7 מחברות" - חצר אחורית משפחתית היסטורית – הישרדות

7 מחברות היא עבודת פרפורמנס משפחתית - רוני יניב היוצרת, מזמינה את אביה, אלי, אחיה אורי, והדוד, אלי, לטקס סביב יומן ההישרדות של הסבתא בתקופת מלחמת העולם השנייה. אלה החומרים שמלווים אותם כל החיים.              

 

אורי טורקניץ' וערן שגיא "זה לא ככה" - החצר האחורית של היצרים

שני גברים מספרים שני סיפורים על רוע מצד של הפוגע ומן הצד של הנפגע. לעתים מרצון, וסדר הזמנים והאחריות יכולים להתבלבל או להתהפך. שני אנשים עומדים  או רוקדים על במה מוארת או חשוכה. שיתוף פעולה בין סופר וכוראוגרף שמחפשים שפה חדשה של טקסט ותנועה שמבוססים על סיפורים שהם מספרים אחד לשני. הסיפורים בודקים את גבולות המוסר, הרוע והבושה.

 

 

חנה ליבנה ולילך ליבנה "עירומה ברחובות"  - החצר האחורית של הקשר בין אם לבתה

מופע אינטימי בו אם ובת, חנה ליבנה סופרת ולילך ליבנה כוראוגרפית, משתפות זו את זו בדברים שלא נאמרו ביניהן על פי הנובלה "עמודו" שכתבה האם. בתחושות ובחיפוש אחר האמת הערומה.  בחושך, במילים ובתנועה, הן מנסות להאיר את מה שנמצא בחצר האחורית של הנפש ולתת צורה ליחסים ביניהן.

 

תיאטרון תמונע www.tmu-na.org.il  ,03-5611211