להתאהב בפנדה

 

בסיום המסע לטיבט בחרנו לבקר מכל ערי סין דווקא בצ'נגדו Chengdu משלוש סיבות, האחת הן הפנדות המתוקות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, השנייה היא שמדובר בעיר שדורגה חמישית בעולם בזכות צמיחתה הכלכלית על ידי מגזין פורבס והשלישית לאכול את המנה הלוהטת Hot Pot

 

מרכז רבייה לפנדות    צילום: רונית סבירסקי

 

העיר באפור

כמעט כל מוצר שאנחנו צורכים בעשור האחרון כתוב עליו Made in China ואת המשמעות קולטים היטב כשמגיעים לעיר שהתפתחותה הכלכלית היא החמישית בעולם. לבד מהעובדה שמדובר בבירת מחוז סצ'ואן ושמתגוררים בה 13 מיליון תושבים, היא ממוקמת בלב אחד המחוזות העשירים והפוריים בסין ונהנתה משגשוג כלכלי למעלה מ-2500 שנים. ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בצ'נגדו מצביעים על חשיבותה מתקופת הברונזה וכי שמשה כנקודת מוצא לשיירות המשי שיצאו ממנה למרכז אסיה, המזרח התיכון ואירופה. ברחובותיה המודרניים נוסעות מכוניות חדישות ומפוארות, נשים שיכולות להתחרות בפריזאיות בשיק ובסטייל, מסעדות מצוינות, חנויות של מותגים בינלאומיים ומגדלי מגורים מרשימים.

 

ים של וספות בצ'נגדו    צילום: רונית סבירסקי

 

צ'נגדו זכתה לכינוי "העיר באפור" בשל מיקומה במישור מוקף רכסי הרים גבוהים הגורמים לעננות ולחות גבוהה. השמש מאירה לעיתים נדירות וכשזה קורה תושבי העיר שולפים מצלמות כדי לצלם את האטרקציה. בבוקר אפור מסוג זה יצאנו אל מרכז רביית הפנדות הגדול מסוגו בעולם. חוקרי טבע אחדו כוחות כדי ליצור מתחם להצלת דובי הפנדה שעמדו בסכנת הכחדה. העונה הטובה ביותר לביקור היא חודש אוגוסט שבו מתחילות ההמלטות לאחר תקופת ההריון שנמשכת חצי שנה.

 

מפצחי הבמבוק   צילום: רונית סבירסקי

 

הסטנד-אפ של הפנדות 

הפנדות יולדות גור אחד או שניים בהמלטה ובדרך כלל החלש ביניהם אינו שורד. במרכז הרבייה פיתחו שיטות טבעיות להצלת שני הגורים תוך דאגה שיקבלו מספיק מזון במהלך תקופת הצמיחה. גור פנדה נולד במשקל 150 גרם ובגיל חמש שנים הוא שוקל 150 קילוגרם. הם חיים בין 30-25 שנים ויש להם 6 אצבעות בכפות הרגליים כדי שיוכלו להאחז היטב בענפי הבמבוק אותו הם אוכלים בכמויות של 20 קילוגרם ליום לכל פנדה בוגרת. החלב של הנקבות ירוק כתוצאה מכך. המרכז נוסד בשנת 1987 וכיום חיות בו 180 פנדות שנולדו במקום. כיוון שהן רגילות לחיות במזג אוויר קר מניחים בימי הקיץ החמים גושי קרח גדולים שמצננים את האוויר.

 

פג של פנדה באינקובטור    צילום: רונית סבירסקי

 

הפנדות הן ההצגה הכי טובה בעיר. הן מסוג הסטנדאפיסטים שמצחיקים את הצופים בזכות הבעות הפנים ושפת הגוף. המצלמות מתעדות את המתרחש ללא הפסקה עד הרגע שבו רוצים לחוות את הפנדות ישירות ולא דרך העדשה. מניחים את המצלמות והסמרטפונים ומתמקדים בהן. הפנדות הגדולות יושבות בתנוחה כמעט אנושית ומפצחות בקלילות את ערמות ענפי הבמבוק הפזורים סביבן למרות שמדובר בענפים קשים לפיצוח. לאחר ששבעו הן נשכבות על גבן כשרגליהן באוויר או שהן נתלות על ענפי עצים בתנוחת סתלבט. במרכז נמצאים מבנים גדולים סגורים ומקוררים שבהם נמצאים גורים בני יומם. הקטנטנים שאך נולדו ונמצאים בסכנת חיים מוכנסים לאינקובטורים ממש כמו פגי בני אדם.

 

 פנדה אדומה  צילום: רונית סבירסקי

 

מרכז הפנדות משתרע על פני שטח גדול שרובו נטוע עצי במבוק וניתן לסייר בין האגפים השונים ובמתחמי הפנדות הבוגרות בהליכה במסלולים מסומנים. אפשר לראות פנדות תלויות כמו בטבע על העצים או לפגוש פנדה שחוצה את מסלול ההליכה מבלי לחשוש מהמבקרים. במרכז המבקרים בכניסה אפשר לקנות בובת פנדה ולצפות בסרטון הסברה על המקום ועל חייהם של הדובים המקסימים האלה.

 

חריף וטעים

כדי לחוש את דופק החיים של צ'נגדו יצאנו בשעות אחר הצהרים למתחם קואן-ג'אי Kuanzhai Xiangzi העתיק שעבר תהליך שימור ושיקום. שלוש סמטאות צרות של מדרחוב מרוצף אבנים עתיקות, מבנים ארכיטקטונים מימי סין העתיקה שהפכו לגלריות, מסעדות וחנויות מעוצבות. קואן משמעו הסמטה הרחבה, ג'אי פירושו הסמטה הצרה וג'ינג היא סמטת הבאר. עיצוב החללים הפנימיים גונב את ההצגה עוד לפני שמקדישים תשומת לב למוצרים שנמכרים במקום. אלפי בתי תה פזורים בין הסמטאות, טקס תה מסורתי מתקיים בשעות קבועות. נשים יפיפיות בלבוש סיני מסורתי מנגנות ברחוב כשהן יושבות תחת שמשיה פרחונית. הסינים מבלים בשתייה ובמשחקים או מתמסרים למומחים שמנקים להם את האוזניים בלב הרחוב הסואן.

 

דוכני אוכל חריף בקואן ג'אי   צילום: רונית סבירסקי

 

להשלמת חווית הריחות והטעמים המקומיים הזמנו מקומות במסעדה הפופולרית ביותר בעיר שמתמחה במנת ה-Hot Pot המסורתית של צ'נגדו. הכל התחיל לפני מאות שנים כשהדייגים חשו רעב במהלך ליל דיג ארוך. הם הרתיחו מים בסיר, הכניסו לתוכו הרבה צ'ילי, ג'ינגר טרי ותבלינים ובציר המרק החריף מאוד תבלו את החלקים הפנימיים של הדגים עד שהתבשלו וספגו את הטעמים. גילוי נאות זה חריף מאוד מאוד אבל יש גם גרסה מעודנת שאם תזמינו אותה תהיו היחידים במסעדה הענקית שתאכלו אותה. הארוחה המקורית הייתה זולה במיוחד ומזוהה כמנת אוכל לעניים. היום היא נאכלת במסעדות יוקרתיות כשהנתחים המתבשלים בה הם בשר בקר איכותי, דגים משובחים או פירות ים. הרעיון הוא פשוט ויוצר אווירה של ארוחה חברתית. הכלי המרכזי משותף וסביבו מגישים ירקות ותוספות שהסועדים מזמינים מתוך תפריט מסודר שיש בו גם צילומים לכל מרכיב, שמקלים על הבחירה.

 

ארוחת HOT POT בצ'נגדו    צילום: רונית סבירסקי

 

הבוקר האחרון בצ'נגדו הוקדש למדרחוב ג'ילי Jinli Gujie שהיה בתקופה העתיקה מרכזה המסחרי של העיר ונבנו בו ארמונות השליטים שנודעו כשלושת המלכים. לכאן הגיעו סוחרי המשי והאבנים הטובות מכל אזוריה של סין בעת העתיקה. המתחם שוקם והפך למקום ססגוני שמשלב ישן עם חדש, עתיק ומודרני. סמטאות ציוריות נטולות כלי רכב, חנויות אופנה, מסעדות, בתי תה, אמנות מקומית ותכשיטים.

 

 הסמטאות העתיקות של ג'ילי   צילום: רונית סבירסקי

 

בודהה בגובה 71 מטרים

נפרדנו מצ'נגדו בדרכנו דרומה אל העיר לשאן Leshan המרוחקת כשעתיים נסיעה בכביש בינעירוני בקנה מידה מערבי מרשים. הר לשאן והר אמישאן הם בין המקומות הקדושים ביותר לבודהיזם ונכנסו לרשימת אתרי מורשת של אונסק"ו. המסלול עובר לאורך נהר מינג עד למפגש עם שני נהרות נוספים שם ממוקמת העיר לשאן. שמה הולך לפניה במסעדות הדגים ובטיב הדגים שמוגשים בהן. לשאן נחשבת לעיר קטנה כיוון שיש בה רק 3 מיליון תושבים. פירוש שמה הוא "הר שמח" על שם הבודהה השמח שהפך אותה למפורסמת בכל העולם. במאה ה-8 לספירה, בתקופת שלטון שושלת טאנג, הנהר סבל מהצפות ומערבולות שסיכנו את הימאים והדייגים. בשנת 713 הוחלט על פרויקט יומרני של בניית בודהה עצום שהיה אמור לעצור את ההצפות. 90 שנים עם הרבה תקלות ובעיות מימון נמשכה הבנייה עד שנת 803. באופן מפתיע ההצפות אכן פסקו וכיום מסבירים את התופעה בכך שבעת הבנייה השליכו לנהר כמויות עצומות של עפר מההר שהעלו את מפלס המים.

 

בודהה בגובה 71 מטרים   צילום: רונית סבירסקי

 

הבודהה הגבוה ביותר בעולם יושב בתוך ההר על שפת הנהר. גובהו 71 מטרים, כתפיו נמתחות על פני 28 מטרים וכפות רגליו 8 מטרים. על כתר ראשו פוסלו 1021 בליטות ובמקום שנמצא לבו נחצב פתח שנראה כמו תליון והוא משמש כניסה אל החלל הפנימי של הפסל בו מאופסנים חפצים וספרי קודש. בתום בניית הפסל הוצב מבנה חיצוני שהגן עליו מפגעי מזג האוויר אבל הוא נהרס במאה ה-13 במהלך המלחמות של שושלת יואן. ישנן שתי אפשרויות להגיע אל הבודהה האחת דרך היבשה והשנייה בשיט על מעבורת בנהר. המעבורת יוצאת ממעגן בלאשן וחוזרת אליו לאחר שיט של כחצי שעה. מהנהר ניתן לצפות על גודלו העצום של הבודהה ועל שני השומרים שניצבים מצדדיו. כשמגיעים דרך היבשה זווית הראיה מוגבלת אבל ניתן לבקר במערות החצובות בהר, במקדשים ובאתרים המיוחדים המקיפים את הבודהה ביניהם גרם מדרגות שיורד עד כפות רגליו מצד אחד ומטפס עד ראשו מן העבר השני.

 

רכבל המטפס במעלה ההר   צילום: רונית סבירסקי

 

ההר המיסטי

מלשאן ממשיכים לאמישאן Emeishan שפירושו "ההר הגבוה" והוא מדורג בין ארבעת ההרים הקדושים ביותר לבודהיסטים. הוא מתנשא לגובה 3077 מטרים ומוגדר כ"הר ההתגלות". הוא כולל בתחומו למעלה ממאה מקדשים ומנזרים מהקדושים ביותר לדת הבודהיסטית ובשיאו "הפסגה המוזהבת". שם הוצב פסלה המוזהב של Samantabhadra שנושאת מספר ראשים וסביבה פסלי פילים ואריות מוזהבים. התחושה היא של עמידה על סף תהום כשההר מרופד סביבו בשכבת עננים. החוויה הספירטואלית שאופפת את הנזירים המגיעים למקום גרמה לתופעה של התאבדויות כחלק מתחושת הכח האלוהי. סיפורים מיסטיים ותופעות קוסמיות שונות נקשרו למקום במהלך השנים. המאמינים מגיעים להר בתקווה לצפות בתופעות המיסטיות שאחת מהן היא הזריחה מראש ההר המפורסמת ביופיה. בתנאי מזג אוויר מסוימים מתקבצים סביב מורדות ההר ענני ים ובימי קיץ חמים אחרי הגשם מרחף באוויר אור ירקרק שכבר לא נצפה ב-30 השנים האחרונות. תופעת האור הירוק יוחסה לשנים בהן היו בהר מכרות פעילים של מינרלים שיצרו אדים ירוקים באוויר הלח.

 

 התחנה האמצעית בעלייה להר אמישאן   צילום: רונית סבירסקי

 

הר אמישאן הוא לא רק מקום קדוש אלא שמורת טבע עצומה עם מסלולי טיול רבים שמתפרשים על פני 50 קילומטרים. נוף השמורה כולל 3200 סוגי צמחים ועצים, 2300 מיני ציפורים ובעלי חיים ביניהם קופים רבים. יערות סבוכים, מפלים, שדות תה של חקלאים המתגוררים במקום ונופים מרשימים. האזור כולו ידוע בגידולי התה השונים ובחנויות מוצגים סוגי תה באריזות סגורות או במשקל. צבעי השמורה משתנים בהתאם לעונות השנה, בקיץ עם שלל פרחים, בסתיו שלכת אדומה ובחורף מתכסה ההר בשלג. אין אפשרות לטייל בשמורה ברכב פרטי. לרשות המבקרים עומדים אוטובוסים, רכבל ובתי הארחה שניתן ללון בהם אם שוהים במקום מספר ימים. אוהבי הטרקים ימצאו בהר אמישאן מסלולים מבודדים בטבע שאפשר לצעוד בהם שעות לצלילי ציפורים ומים זורמים מבלי לפגוש אנשים נוספים. בחודשי החורף בין אוקטובר למרס פתוח למבקרים גם אתר הסקי.

 

           מסעדות בעיירה אמישאן עם שפע של מאכלים   צילום: רונית סבירסקי