צלם: רדי רובינשטיין
מחזה סאטירי-מוזיקלי "הרצל אמר!" בתיאטרון גשר
צלם: רונית סבירסקי
מפגש עם חיילת שבאה לעלות את עצמותיו
צלם: רונית סבירסקי
על ספינה בדרך לארץ ישראל
צלם: רונית סבירסקי
אופרה ובילויים
צלם: רונית סבירסקי
אהבות וחיזורים
צלם: רונית סבירסקי
הרצל נוהג ואחרים משתעשעים

הרצל אמר

מאת: רונית סבירסקי

 

מחזה חדש שעלה על בימת תיאטרון גשר "הרצל אמר" נבחר לעלות בשנתה ה-70 של מדינת ישראל

 

מעניין מה היה אומר בנימין זאב הרצל אם היה פוקח את עיניו בשנת 2017? ספרו "אלטנוילנד" (ארץ ישנה חדשה) שכתב בגרמנית בשנת 1902 הוא נבואה שהגשימה את עצמה באופן מדהים. כשקוראים על הרכבת הקלה בירושלים, תעלת הימים, מחקר ביוטכנולוגי, קניונים ומרכזי קניות, רכבל בחיפה, ביטוח לאומי ורפואה ציבורית כפי שהוא מתאר בספרו, קשה שלא להישאר פעורי פה.

 

פיקניק דו-קיום על שפת הכנרת   צילום: ויקטוריה שוב

 

הדרך שבה בחר תיאטרון גשר להעלות את המחזה מצוינת כדי לרענן את זיכרונם של המבוגרים אבל עוד יותר חשובה לספר את הסיפור שבזכותו יש לנו מדינה לדור הצעיר. זוהי הצגה שחשוב ביותר להעלות אותה במסגרת משרד החינוך ובתי הספר.

 

העיבוד הסאטירי-מוזיקלי של המחזאי רועי חן שמשתעשע עם המשחק הידוע "הרצל אמר!" מתחיל את המחזה בשנת 1949 לאחר קום המדינה. משלחת מיוחדת יוצאת לווינה כדי להעלות את עצמותיו של הרצל לירושלים. בסגנון חזון העצמות היבשות הרצל מתעורר לחיים ויוצא מתוך ארון המתים כדי לספר לצופים על חזונו.

 

הרצל קם לתחייה    צילום: רדי רובינשטיין 

 

הטקסט מחורז, שנון ומשעשע והרצל מדבר על המדינה שעתידה לקום בעוד הקהל יודע מה למעשה קיים כבר. הוא מדבר על מדינה מודרנית עם בחירות דמוקרטיות, מדינה דו לאומית שמרכזה התרבותי הוא העיר חיפה.  ישנו גם היכל שלום בינלאומי שבו שרים את "אימג'יין" של הביטלס בביצוע ראפ קומי. המחזאי שיבץ במחזה שירים עבריים ידועים שמשתלבים בהקשרים נכונים עם הטקסט.

 

בחירת השחקנים תואמת את רוח המחזה השובבי. אנסמבל של שחקנים צעירים ומוכשרים ביניהם גלעד קלטר, הנרי דוד, אורי יניב, רות רסיוק, אלי מנשה, אסף פריינטא וזיו זוהר מאיר. גלעד קלטר בתפקיד הרצל מתאים לחזות המרשימה והמנהיגותית של חוזה המדינה. הניהול האמנותי בידיו האמונות של יבגני אריה, התלבושות הותאמו על ידי יהודית אהרון והמוזיקה של רוני רשף.

 

ספרו של הרצל מתחיל במשפט האלמותי "אם תרצו אין זו אגדה..." אבל סיומו לא פחות דרמטי ונראה כמו לקוח מהתוכנית גב האומה. "...אבל אם לא תרצו, כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא ואגדה יוסיף להיות... וכעת ספרי היקר, בתום שלוש שנות עבודה, עלינו להפרד. כעת יתחילו סבלותיך. תאלץ לפלס דרכך מבעד לשגיונות ודעות קדומות כמו בתוך יער אפל."