צלם: רונית סבירסקי
הפארק הלאומי אנדסיב ושמורות הטבע של הלמורים
צלם: רונית סבירסקי
צמחים טורפים
צלם: רונית סבירסקי
סחלבים ייחודיים לאי
צלם: רונית סבירסקי
דואט עם האינדרי אינדרי
צלם: רונית סבירסקי
רבינלה מדגסקרית
צלם: דן עץ הדר
איי-איי בסכנת הכחדה

הבירה והשמורה

נחתנו בשדה התעופה של טאנה קיצור של אנטננריבו (ANTANANARIVO). למלגשים יש חולשה לשמות ארוכים ואם תצליחו לבטא אותם פעם אחת רוב הסיכויים שתשכחו אחרי שתי דקות. הצרפתים עשו מספר קיצורים כששלטו באי וכך קיבלה הבירה את הקיצור הנוח טאנה. מבט חטוף מבעד לרכב הבהיר לנו שזו עיר צבעונית, תוססת עם הרבה מאוד דוכני מכירה של ירקות ופירות ושלל חפצים שעוד נחזור להכיר אותם לעומק בסוף המסע.

 

חגיגה של פירות טרופיים    צילום: רונית סבירסקי

 

טיפים לנוסע למדגסקר - חשוב מאוד לקרוא לפני שיוצאים לדרך

 

 

כדי לחוות את פירוש השם "אי הלמורים", שהוא הכינוי של מדגסקר, יצאנו לדרך לפארק הלאומי אנדסיב (ANDASIBE MANTADIA). המראות הראשונים של מדינת עולם שלישי היו עוצמתיים. שדות אורז, דוכני עץ פשוטים לצדי הדרך שמציעים תוצרת מקומית, מוסכים ומכוניות ישנות, דה שבו ורנו שכבר פסו מהעולם במאה הקודמת, לצד רכבים מודרניים. המלגשים אלופים בשיפצורים ואם תראו אותם מתקנים את המכוניות שלהם תעדיפו ללכת ברגל. תלבושות אקלקטיות שמשלבות בין מסורתיות לעדכניות. נערה עם גיגית כביסה על ראשה צועדת לצד הדרך. מלגשים סוחבים עגלות עמוסות במקום שוורים.

 

הקהילה הגאה    צילום: רונית סבירסקי

 

שבט המרינה (אנשי ההר הגבוה), שמתגוררים באזור חיים בבתים עשויים מלבני שמוט אדומות, מגדלים אורז בשדות הסמוכים לביתם ומשתמשים בבוצת הנהר להכנת הלבנים. לאורך הדרך שפע של מקווי מים, תעלות, נהרות  ואוויר צונן שמשרים תחושה כפרית נעימה. חקלאות פרימיטיבית במיטבה, ברז מים אחד לשכונה שלמה, מחרשות עץ פשוטות, זריעה ידנית ועבודת כפיים סיזיפית. הם מגדלים תבלינים לצריכה עצמית ולמסחר. לימון לא בשרני שמגרדים את הקליפה ומוכרים כתבלין, אגוז מוסקט שנמכר עם קליפתו הקשה, גרגרי פלפל שחור, צ׳ילי, פלפל ירוק כבוש, אבקת קארי, תרמילי וניל, קשיו ופירות טרופיים, אננס, ליצ׳י, מנגו, פאפייה, בננות ושסק.

 

שדות האורז הירוקים    צילום: רונית סבירסקי

 

הם אוכלים שלוש פעמים ביום אורז ונחשבים לאכלני האורז הגדולים בעולם. זה לא מפריע להם לאכול באזורים העירוניים בגטים וקרואסונים לזכר השנים שהצרפתים שלטו באי. ההשפעה נותרה גם בשפה הצרפתית שמרבית המלגשים דוברים אותה,  במזון ובשמות מקומות. הבקר נקרא זבו  (ZEBU) והוא החשוב ביותר בחיי הכפריים. לפי מספר הזבו כך נמדדת חשיבות האדם. בחתונה, באירועים, בטקסים שוחטים זבו או מביאים אותו כנדוניה. 

 

כל המרבה בזבו הרי זה משובח     צילום: רונית סבירסקי

 

הנופים משתנים כשנכנסים לשמורת אנדסיב והמבקרים מוקפים ביער גשם טרופי, שהיו בו מאות מיני עצים וחלקם נכרתו והוכחדו. אחד הצמחים המפורסמים של מדגסקר הוא "רבינלה" בעלת עלים דמויי דקל שנפתחים כמו מניפה של 180 מעלות. נעיצת אולר בין הגבעולים מנפיקה זרם של מים בטעם של עלה בכמות שיכולה להספיק לכוס מלאה. שמורת אנדיסב ידועה בלמורי האינדרי אינדרי שנותרו מהם קבוצות קטנות מאוד. הם הלמורים הגדולים ביותר שנותרו במדגסקר אחרי שהלמורים הענקיים נכחדו עקב כריתת היערות והציד. פגשנו לטאה ירוקה שאלמלא מצמצה בעיניה ניתן היה לטעות שמדובר ביצירת פלסטיק שהובאה מעולמות אחרים.  

 

מדגמנת קפאון    צילום: רונית סבירסקי

 

בסיום הסיור יצאנו למסע ארוך אל שמורת אנאלאמזאוטרה (ANALAMAZAOTRA). מסע שיכול היה להחליף טריאתלון מדגסקרי. 5 שעות במיני ואן, שעה בג׳יפונים בדרך חתחתים בוצית עד מנמבטו ושעתיים של שיט בספינת דיג עד שמורת אנקניני נופי (ANKANIN'NY NOFY) שקבלה גם את השם פלמריום ריזרב (PALMARIUM) שפירושו במלגשית ״קן החלומות״. לודג׳ של בקתות עץ ממוקם על חוף ים חולי לבן בלב השמורה. קופי למור מקבלים את פני האורחים בחדווה יתרה ומתיישבים להם על הראש או הכתפיים אם הם חשים בניחוח קליל של בננה. עימותים קוליים פורצים ביניהם על טריטוריה ענפית. מתרוצצים על העצים לפחות 5-4 מינים שונים בצבעים של שחור-לבן, אפור וחום.

 

 למור הצווארון במארב לבננה    צילום: רונית סבירסקי

 

לאחר ארוחת הערב יצאנו לשיט קצר אל שמורה שמתגורר בה אחד מבעלי החיים הנדירים ביותר במדגסקר האיי-איי (כואב בעברית). היצור המתוק והפרוותי הזה בעל פני עטלף עם עיניים עצומות שילם בחייו בגלל אגדה אורבנית מלגשית שהפכה אותו לאויב העם. הוא הוכרז כמביא מזל רע והפך לקורבן בכל מקום שבו הוא נצפה. משהו בחמוד הזה הפחיד אותם אולי העיניים העצומות, החושים המחודדים שלו, חיי הלילה הסוערים שלו או היכולת לפצח אגוז קוקוס בין שיניו בקלות. אולי בגלל אחד הטפרים שלו שהוא כמו מסור ארוך ודק שעוזר לו לנבור בתוך גזע עץ ולשלוף משם תולעת. הצפייה באיי איי בחשכת הלילה לאור פנסי לד הייתה חוויה אקסטרימית. לזכות לראות בעל חיים שנותרו ממנו פריטים בודדים בעולם וכולם מרוכזים במדגסקר זו הזדמנות של פעם בחיים. חזרנו בשיט בחושך מוחלט ללא תאורה כדי לא להפריע לחיות היער בשנתם המתוקה וגם אנחנו נזקקנו לחידוש כוחות. הבקתות פשוטות ונעימות, ורחשי הלילה כללו לטאות שטיילו על הגג וריב משפחתי של למורים.

 

הבוקר נפתח בסיור מודרך בגן סוקולנטים, צמחי אלוורה, שרכים, וניל וסחלבים שכולם אנדמים לאי. עכביש ענק בתוך סבך קורים מרהיב, צב סועד את לבו לצד למור, ציפורים נדירות וזוחלים. המדריכים מצוידים בסל בננות מדברים בשפתם של הלמורים ואלה מארחים את המבקרים בשובבות קירקסית. מדלגים מכתף לכתף ומגזע לגזע תוך צפייה לעוד פיסת בננה. מהמינים הקטנים ביותר עד האינדרי האינדרי הגדול, שסרב להופיע.

 

האינדרי אינדרי דפק הופעה    צילום: רונית סבירסקי

 

המדריכים סיגלו לעצמם את הזמרה המיוחדת של האנדרי אנדרי, שנעה בטווח הטונים שבין מצו-סופרן אופראי לאזעקת צבע אדום, והם עוברים בין העצים ומזמרים בקולי קולות תוך המתנה לתשובה. התשובה בוששה לבוא והסיור המשיך אל עבר חוף הים בתקווה שהאינדרי יתרצה בשלב מאוחר יותר. פגשנו אילניות זעירות בגוונים ירוקים ולבנים אבל היפה מכולן הייתה זו שמקבלת בשמש צבע זהב. עם שובנו מהחוף התבשרנו שהאינדרי החליט לפגוש אותנו. זה אכן היה מפגש הפוך על הפוך. האינדרי התבונן בחבורת המשוגעים שהתרוצצו סביבו עם סמארטפונים ומצלמות משוכללות בזוג עיניים ענקיות משתאות לנוכח ההתרגשות. הוא הושיט יד ענוגה לאחוז בבננה ואפילו לקח פיסה הישר מפיו של מדריך השמורה. 

 

בפרק הראשון - אי הלמורים, שוורים בשם זבו, למור איי-איי ולמור ששר אופרה

בפרק השני – למורים, סלעים מתקופה היורה, שדרת הבאובב, טיסה שבוטלה ושודדי דרכים

בפרק השלישי - שתי אטרקציות שקשה לשכוח, שמורת הצינגי ומעבורות שפסו מן העולם

בפרק הרביעי והאחרון - צפון האי שמושך אליו נופשים ומציע שפע של איים ואגמים