צלם: רונית סבירסקי
הפרק החמישי במסע לווייטנאם וקמבודיה - עיר מלכותית, מערות נטיפים והגשר המפורסם ביותר בווייטנאם
צלם: רונית סבירסקי
מקלות קטורת מבושים
צלם: רונית סבירסקי
שורת הפסלים במאוזוליאום KHAI DINH
צלם: רונית סבירסקי
פגודה בת 400 שנים
צלם: רונית סבירסקי
עצי בונזאי בגן המנזר
צלם: רונית סבירסקי
מערת הנטיפים Phong Nha

העיר האסורה ונהר הבושם

מאת: רונית סבירסקי

 

מרכז וייטנאם הוא שילוב של היסטוריה ומקדשים מתקופת שושלת המלוכה האחרונה, חלקות קבר מרשימות של המלכים, אתרי טבע, מערות נטיפים ואזור החיץ DMZ  בין הדרום לצפון שמזוהה כל כך עם מלחמת וייטנאם. הפרק החמישי במסע לווייטנאם וקמבודיה.

 

המלכים ששלטו בצפון ובדרום 

נפרדנו מהעיירה הויאן והתחלנו לטפס בכביש צר עד לגובה 500 מטרים בין יערות מחטניים ונקודות תצפית יפהפיות אל לגונות תכולות. ההרים נוטים להתכסות בערפילים ומוסיפים למראות תחושה מיסטית. עוצרים בכפר דייגים השוכן לחופו של Lang Co Beach לקפה ומשקיפים על בתי הכלונסאות שלהם שטובלים במים.

 

כפר דייגים בדרך להואה  צילום: רונית סבירסקי

 

היעד שלנו היא העיר העתיקה הואה Hue שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת ובמרכזה זורם נהר הבושם Song Huong. כמו בכל פרק היסטורי בתולדות העם הווייטנאמי גם כאן ישנו סיפור אגדה על נסיך ממשפחת אצולה שעזב את האנוי במאה ה-17 במטרה לשלוט באזור הדרום. הוא פגש באישה שהושיטה לו מקל קטורת ואמרה שבמקום שהמקל יכבה שם עליו להקים את מקום מושבו. הנסיך הקים את העיר הואה במיקום טופוגרפי שאיפשר שליטה על הצפון והדרום והיא הפכה לעיר הבירה של וייטנאם עד תקופת שושלת המלכים האחרונה בשנים 1945-1802.

 נהר הבושם   צילום: רונית סבירסקי

 

 

150 ארמונות ומאות פילגשים

מלכי שושלת Nguyen הקימו בהואה עיר בצורה עם מצודה, שהשתרעה על פני כ-6 קילומטרים רבועים מוקפת חומה מסיבית וחפיר מים שעוטף אותה מכל עבריה.  ב עיר הקיסרית התגוררו הפמלייה המלכותית ואנשי האדמיניסטרציה ובמרכזה העיר האסורה שנבנתה בדומה לזו שבבייג'ין ונועדה למלך ולבני משפחתו. שתי שורות של תותחים ניצבים לצד השער העצום בכניסה למתחם המלכותי. בשיאה כללה העיר 150 ארמונות של כל בני המלוכה ומאות הפילגשים שהחזיק כל אחד מהמלכים.

 

 העיר האסורה הואה   צילום: רונית סבירסקי

 

למרות עוצמתה ותכנונה המרשים היא עמדה בפני מתקפות שהחלישו את כוחה. הצרפתים הטילו עליה מצור ב-1883, הכניעו אותה והפכו את המלך לבן חסותם. הם העדיפו לפתח את האנוי וסייגון והעיר הלכה והתנוונה עד שירדה סופית מגדולתה כשהמלך האחרון ויתר על כסאו ב-1945. שנתיים מאוחר יותר פרצה בעיר שריפה שכילתה את כל מבני העץ המפוארים ובמלחמת וייטנאם היא נתפסה על ידי חיילי צפון וייטנאם והופצצה באינטנסיביות על ידי האמריקאים.

 

אחד משערי העיר האסורה   צילום: רונית סבירסקי

 

חלק גדול מהארמונות נהרס וכיום נותרו בשלמותם 8 ארמונות כולל ארמון המלך המרכזי. עבודות שימור ושיחזור מתבצעות באתר תחת פיקוח אונסק"ו. המבנים שנותרו מרשימים ביופיים ומעוצבים בעבודות גילוף בעץ, פסיפסים וגינון של עצי בונזאי ובין הבולטים מבנה הספרייה. אחד המבנים ששומרו משמש כיום כמוזאון שבו מוצגים חפצי המלך, כלי אוכל, רהיטים, חפצי נוי, חותמות, כלי כסף ופסלים.  

 

מבנה הספרייה ששרד ושופץ  צילום: רונית סבירסקי

 

הנזיר שהצית את עצמו

פגודת תיאן מו Thien Mu הסמוכה להואה מושכת אליה מבקרים רבים בשל היותה בת 400 שנים ובעיקר בעקבות סיפור טרגי שמסתתר כתליה. הפגודה הבודהיסטית ניצבת על פסגת גבעה מול נופו של נהר הבושם ונישאת לגובה של 7 קומות. בצמוד לפגודה נמצא מנזר בודהיסטי פעיל ובית המאסטר שמוקף בגן שופע ירק ופרחים.  בביתן המשקיף אל גינת עצי בונזאי מוצגת לעיני המבקרים מכונית אוסטין בגוון תכלת דהוי ולצדה שלט קטן שמספר את הסיפור הטרגי שנקשר לימי מלחמת וייטנאם.

 

מכונית האוסטין של הנזיר טהיצ' קואנג דוק    צילום: רונית סבירסקי

 

ב-11 ביוני 1963 יצא הנזיר טהיצ' קואנג דוק בן ה-66 לנסיעתו האחרונה באוסטין בדרכו לסייגון. כשהגיע לאחד המקומות המרכזיים של העיר התיישב בתנוחת הלוטוס, שקע במדיטציה עמוקה בעוד חבריו הנזירים שופכים עליו בנזין ומשננים מנטרות. כשהסתיימה המדיטציה, טהיצ' הצית את עצמו במחאה על מדיניותו הפרו אמריקאית של נשיא דרום וייטנאם באותה תקופה, נגו דין דיאם, שהתיר לפגוע בנזירים בודהיסטים שהיו חשודים כביכול בשיתוף פעולה עם צפון וייטנאם. 

 

בתוך ההיסטוריה העתיקה של הואה משתלבים גם חיי היום יום ואת הדופק שלהם אפשר להרגיש בשוק הצבעוני, התוסס והצפוף. יש שם בגדים, מותגים, נעלים, אוכל, אביזרים, רהיטים, קוסמטיקה ובקיצור מקום ללכת בו לאיבוד למספר שעות.

 

אחוזות קבר עצומות

ברדיוס של קילומטרים ספורים מהעיר העתיקה נמצאות חלקות קבר מרשימות, מאוזוליאום, שבנו לעצמם המלכים עוד בחייהם. המלך האהוב TU DUC בנה לעצמו מאוזוליאום בין השנים 1867-1864 ונקבר על פסגת ההר מעל לאתר הקבורה ב-1883.  המבנה  עוצב בהשראה מסורתית מעץ ואבן מקומית. בכניסה אגם מים ומבני פגודה מוזהבים, גרם מדרגות מוביל אל המבנה המרכזי הצנוע שמסמל את צניעותו של המלך.

 

המאוזוליאום של המלך TU DUC  צילום: רונית סבירסקי

 

מאוזוליאום שהמקומיים מגדירים מודרני וראוותני שייך למלך KHAI DINH שבנה לעצמו חלקה מפוארת שנראית כמו יצירת אמנות של אבני פסיפס. הוא הושפע מאוד מהשלטון הצרפתי ששלט בווייטנאם, דיבר צרפתית והתלבש בבגדים אירופאים. תהליך הבנייה נמשך 11 שנים בין 1931-1920. הוא נפטר במהלך הבנייה ובניו השלימו את המלאכה. שורה של פסלי ענק ניצבת בכניסה למתחם, דמויות של לוחמי מנדרין, יועצי המלך, סוסים ופילים.

 

 המאוזוליאום המפואר של המלך KHAI DINH  צילום: רונית סבירסקי

 

פבליון גדול מכיל בתוכו מצבת אבן ועליה סיפורו של המלך וסביבו פסלי דרקונים. צמד מגדלים נישאים שומרים על המאוזוליאום משני עבריו ובמעלה הגבעה ניצב מבנה מפואר שבלבו הקבר. החלל הפנימי מצופה באבני פסיפס בשלל צבעים, תקרות מצוירות ורצפות שיש. חלק גדול מחומרי הגלם הובאו מאירופה. המבנה עשוי בטון ומלט שאינם אופייניים למזרח הרחוק. עם השנים הבטון התכסה בטחב וקיבל גוון שחור שמוסיף לעוצמה שהמקום משדר.

 

הגשר שנחלק לשניים

אנחנו נפרדים מהעיר האסורה ויוצאים לאזור שמחזיר את המטיילים אל הימים שגם האמריקאים מעדיפים לשכוח. אזור הגבול המפורז שחצה בין הדרום לצפון שנקרא (DMZ (Demilitarized Zone. השבר ההיסטורי של וייטנאם החל בנובמבר 1953 כאשר הצבא הצרפתי הובס על ידי הקומוניסטים בהנהגת הו צ'י מין ובעקבות כך נחתמו הסכמי ג'נבה שחילקו את המדינה לצפון קומוניסטי ודרום קפיטליסטי. מעבר הגבול נקבע באופן שרירותי כקו רוחב 17 וקיבל את השם DMZ.

 

הגשר שחצה בין דרום וצפון וייטנאם   צילום: רונית סבירסקי

 

הקומוניסטים לא ויתרו והמשיכו לנסות לכבוש את הדרום. הם יצרו את שביל ההברחה שזכה לכינוי "נתיב הו צ'י מין" שהפך למוקד המלחמה בין הדרום לצפון במלחמת וייטנאם. האמריקאים ריכזו את כוחותיהם באזור הגבול ובעיר דה נאנג כדי לעצור את נתיב ההברחה של הנשק  והאספקה לחיילי הווייטקונג. הניגוד בין אותם ימים לבין המראות של שדות האורז הירוקים כיום הוא חריף. אנדרטת בטון מרשימה של אם ובת ניצבת על גדת הנהר ומולה הגשר שהפך לסמל. גשר ברזל שצבוע מחציתו בצהוב ומחציתו השנייה בכחול ובמרכזו עובר פס לבן עובר מעל נהר Ben Hai. האזור מוקף בשרידי בסיסים צבאיים ובתי קברות של חיילים וייטנאמים שחלקם נותרו אלמונים.

 

אנדרטת מלחמת וייטנאם   צילום: רונית סבירסקי

 

עברנו את הפס הלבן ונכנסו לצפון וייטנאם בדרכנו אל שמורת טבע שמסתירה בין נופיה מערות נטיפים ייחודיות. המדריך בחר לנסוע במקביל לנתיב הו צ'י מין ולא על האוטוסטרדה וליווה את הנסיעה בהסברים וצילומים על השביל שנסעו בו שיירות מוסבות בענפי קוקוס בלב היערות. כפריים עבדו בפילוס הדרך שדרכה הוברחו רובים, טנקים ואפילו הליקופטרים. הדרך חולפת על פני עשרות גשרים ונתיבי מים עצומים. לצד כל עיירה קטנה יש נהר גדול, אגם או ימה ושדות ירוקים שמשתרעים עד מעבר לאופק.

 

 בית הקברות לחללי מלחמת וייטנאם   צילום: רונית סבירסקי

 

שיט במערות נטיפים

הגענו אל הפארק הלאומי פונג נה Phong Nha כשמעלינו נישאים צוקים מכוסים ביערות. עצרנו במסעדה ביתית קטנה שמגישה מנת דג מתובלת ונתחי עוף חופש שגדל בשדות ומשם עלינו על סירת עץ ששטה לאורך נהר SON בין רכסים ירוקים שמזדקרים מעל המים. את הסירה השיטו שתי נערות צעירות וכשהגענו לפתח מערת הנטיפים הן דוממו מנוע והחלו לחתור בעזרת משוטים. עבודה שדורשת כוח פיזי לא מבוטל לאורך 400 מטרים. המערה מוארת בתאורה עדינה חלקה צבעונית שמאפשרת לראות את הנטיפים הניצבים כמו פסלים סביב הסירה ומעליה. לא נדרש הרבה דמיון כדי לראות דמויות של חיות, עצים, פרחים ובני אדם.

 

הפארק הלאומי Phong Nha ונהר Son  צילום: רונית סבירסקי

 

הסירה שבה אל פתח היציאה וממנו מטפסים למפלס עליון שבו ממשיכה מערה יבש שמציגה פיסול מרשים. מרבית התיירים מסיימים את הסיור בנקודה הזו אלא שיש מערה נוספת Tien Son Cave שנפתחה לציבור בשנת 2000 והמדריכים מעדיפים להתעלם מקיומה. הסיבה היא שהעלייה אליה כרוכה בטיפוס של 400 מדרגות חיצוניות ועוד 200 בתוך המערה. יש סיכוי שיספרו לכם שהמערה סגורה או שקיימת סכנת החלקה. כדאי שתבדקו עם המפעילים המקומיים שאכן זה כך. המערה העליונה קטנה ומרשימה מאוד ונדרש לשלם עוד 2.5 דולר כדי לראות אותה. המאמץ כדאי ואפשר לעשות הפסקות למנוחה ולצילומים של הנוף היפהפה שנשקף אל העמק.

 

 מערת הנטיפים Tien Son Cave  צילום: רונית סבירסקי

 

סיימנו את טיולנו במרכז וייטנאם בעיירה דונג הוי Dong Hoi, עם הרבה בתי ממשל ציבוריים שאופייניים למשטר הקומוניסטי וחלקם נבנו בתקופת השלטון הצרפתי. הרכבות ישנות מאוד ולא תראו כדוגמתן במדינות מערביות. העיר שוכנת על שפת נהר שנשפך לים סין הדרומי ואפשר לבלות על שפת הים ולהנות מדוכני אוכל רחוב שמוצעים לאורכו בשעות הערב. הפרק הבא מוקדש לצפון וייטנאם ועיר הבירה האנוי. 

 

 

הפרק הראשון - אחד מ-7 פלאי עולם בקמבודיה - מקדשי אנגקור ואט והמתחם המלכותי אנגקור ת'ום

הפרק השני - ארץ הקמר רוז', יערות גשם, מפל אדיר ומקדש הנשים הוורוד

הפרק השלישי - סייגון והדלתא של המקונג

הפרק הרביעי - הויאן ודה נאנג 

הפרק החמישי - העיר האסורה הואה ומערות הנטיפים במרכז וייטנאם