צלם: רונית סבירסקי
לבלות בפריז עם הפריזאים - מקומות עם הלב הפועם של העיר
צלם: רונית סבירסקי
כדור פורח בפארק אנדרה ציטרואן
צלם: רונית סבירסקי
תקרת בית האופרה
צלם: רונית סבירסקי
פלאס דה ווג'
צלם: רונית סבירסקי
יער בולון
צלם: רונית סבירסקי
להשקיף על האייפל מהטרוקדרו

פריז באור אחר

מאת: רונית סבירסקי

 

פריז היא עיר שנכנסת לוורידים ומסרבת לצאת משם. היא קורצת ומפתה לשוטט בה ולחפש פינות חדשות. בלי מדריך טיולים ובלי הכוונה מוקדמת היא חושפת את חמודותיה ויופייה ומצליחה להפתיע גם את הפרנקופילים המושבעים. דופק החיים נמצא במקומות שהצרפתים מבלים, אוכלים, שותים, ומרגישים בבית.

 

 

מבט על פריז מכדור פורח   צילום: רונית סבירסקי

 

פינה לאוהבים

בגדה השמאלית מתחככים בסטודנטים של הסורבון ובמשפחות שיוצאות בסופי שבוע לגני לוקסנבורג לבלות עם הילדים. בין העצים פזורות במות קטנות עם תזמורות שמנגנות לעוברי אורח, תערוכות ציורים מוצגות לאורך גדרות הגן ובתוך כל ההמון עדין ישנן פינות נחבאות שמתאימות לזוגות אוהבים. בבולוואר  מונפרנס פינת סאן מישל נמצאת המסעדה המיתולוגית קולזרי דה לילה, שבה סעדו והטיבו את גרונם ביין השמות הגדולים של הבוהמה הצרפתית. על גבי שולחנות העץ הכפריים מוטבעות לוחיות עם שמותיהם של סופרים והוגי דעות, פסנתרן מנגן שאנסונים צרפתיים והבר האפלולי מחזיר את הסועדים למאה הקודמת.

 

 

תופסים שמש בגני לוקסנבורג    צילום: רונית סבירסקי

 

מוסד גסטרונומי נוסף בשדרת מונפרנס היא מסעדת "לה קופול", הבראסרי המפורסם ביותר בפריז. ארוחת ערב שבה מכונסים יחד שש מאות סועדים בו זמנית. הצפיפות, הרעש עצום והמלצרים הזריזים הם חלק מחינו ויחודו של המקום. מאז נוסד ב- 1927 הוא חביב על אנשי הבוהמה הצרפתים ובשנות ה- 60 נמנו בין יושביו ז'אן פול סארטר, ג'וזפין בייקר ורומן פולנסקי. בשנות ה- 80 עוצב המקום מחדש תוך הקפדה על שמירת האותנטיות. הקירות והעמודים מעוטרים בציורים של אמנים מקומיים מפורסמים. הצרפתים יושבים שם סביב טסי נירוסטה מכוסים בערימת קרח ועליה מוצגים פירות ים, שגם אם תבלו שבוע בצלילות באוקיינוס לא תצליחו לגלות את כל הסוגים הללו. 

 

שוק סופ"ש והשינקין הפריזאי

בבולבר רספיי שחוצה את מונפרנס אפשר ללכת משוק אחד לשני בסופי שבוע. שדרות אדגר קווינט הופכות בשבת כמו במטה קסם לשוק אוכל צבעוני וריחני. הרוכלים מציגים את מרכולתם משעות הבוקר המוקדמות, פירות, פרחים, גבינות, פירות ים, בשרים ומאפים ובשעה שתיים בצהרים הם נעלמים מבלי להותיר אחריהם אפילו קליפת בננה. בדיוק באותו מקום, בכל יום ראשון, מתקיים שוק אמנים, שמציגים את עבודותיהם בפיסול, ציור, כלי בית ואביזרי אופנה. בקצה הרחוב נמצא בית הקברות השני בגודלו וחשיבותו בפריס ובו טמונים מיתוסים כמו ז'אן פול סארטר ואהובתו סימון דה בובאר, דרייפוס, הזמר סרג' גינסבורג, ברנקוזי וסוטין. בכניסה מחלקים מפה עם מיקום מדויק לפי אזורים ומספרים. בהמשך שדרות רספיי מתקיים בכל יום ראשון שוק של מוצרים אורגניים, פירות, ירקות, גבינות, סבונים ושמנים ארומתיים.

 

שוק האוכל בסוף שבוע    צילום: רונית סבירסקי

 

ה"שינקין" הפריזאי מתפתח בשנים האחרונות ברובע העשירי באזור שמכונה ה"קאנאל". שתי גדות משתרעות לצדי התעלה שנחפרה כדי לאפשר מעבר של סירות אל נהר הסיין. גשרים עתיקים מחברים בין שתי הגדות ובימות השבוע הם נפתחים למעבר סירות. גדה אחת נקראת Quai de Jemmapes והשנייה Quai de Valmy . האזור שסבל שנים מהזנחה ועוני אומץ על ידי צעירי פריס. דירות סטודיו קטנות, חנויות של אמנים צעירים, בתי קפה קטנים לאורך שפת התעלה והטרנד הנוכחי – פיקניק על שפת המים. בסופי שבוע יוצאים המוני צעירים צרפתיים עם מפה משובצת בקבוק יין ופלטת גבינות או בשרים ומתיישבים על גדת התעלה. חבורות או זוגות שותים, צוחקים, שרים ומחכים לשקיעה. ברחובות הצרים שחלקם עדיין נושאים מראה מוזנח נחבאות מסעדות ביתיות נפלאות שתפריטן מוצג על לוח שחור בגיר לבן.

 

 

בשעות הערב הצעירים עוברים לאזור הבילויים ברחוב Oberkampf שלכל אורכו פזורים בארים, מועדוני ג'אז ומסעדות או ל- Rue de la Roqutte, שמציע שפע של מסעדות בינלאומיות לצד ביסטרו צרפתיים. רו דה לה רוקט מתחיל מכיכר הבסטיליה וממשיך עד לבית הקברות המפורסם ביותר בפריז, פר לאשז. יש בו מסעדות שמציעות אוכל איטלקי, סיני, קוריאני, פאב אירי ואפילו מקום לעישון נרגילות.

 

בוקר יום ראשון מתאים לבילוי בשווקי הפשפשים. "פורט דה קליננקור" הממוסד מוכר לכל מי שביקר פעם או פעמיים בפריס, אבל את שוק הפשפשים הנייד שמתקיים בימי שבת וראשון ברובע ה-14 פוקדים מביני עניין. הוא נקרא Porte de Vanves/Port Didot ומגיעים אליו במטרו Porte de Vanves במושגים אמריקניים זה נראה כמו גראז' סייל. המוכרים מגיעים לשוק במכוניות מסחריות פרטיות ופורקים את תכולתן על המדרכה או על גבי שולחנות ניידים. דלת הרכב מורמת והם מתיישבים על רצפת תא המטען ומחכים לקונים. יש שם חפצים שגילם מאות שנים שנאספו מבתים עתיקים ואוספים שנמכרו. כלי בית, מנורות, רהיטים, תחרות, כובעים, כלי כסף, מטחנות קפה, נברשות, כלי עבודה והרבה מאד דברים שמעלים זיכרונות מבית סבתא. המחירים אינם זולים וההתמקחות היא חלק מטקס הקנייה.

 

שוק הפשפשים   צילום: רונית סבירסקי

 

במרחק נסיעה קצר במטרו נמצא פארק אנדרה ציטרואן (מטרו Javel) שממוקם ברובע ה-15 ונבנה ב-1992 על שטחו של המפעל למכוניות ציטרואן. שילוב של ארכיטקטורה עתידנית מודרנית עם מרחבי טבע ירוקים. ביום שמש תכול שמים הפארק מתמלא בנופשים שמשתרעים ומשתזפים בלבוש חלקי. מזרקות מים מזנקות מתוך רחבת בטון מצננות את המתרחצים וברווזים שטים בתעלות המים הפתוחות. בלב הפארק נמצא התחליף הנוח ביותר לתצפית במקום להמתין בתור של מגדל אייפל. כדור פורח, שמחובר בכבלים אל הקרקע מתרומם לגובה רב וממנו נשקפת פריס בכל יופייה והדרה. 

 

פארק אנדרה ציטרואן    צילום: רונית סבירסקי

 

הרובע שהפך לסוהו

יום ראשון אחרי ארוחת הצהרים הוא הזמן להגיע לאזור "המארה", שנמצא ברובע השלישי והרביעי בפריז, במקום שבו התרכזו היהודים במשך מאות שנים. היום הוא אחד הרבעים האיניים ביותר בעיר וכבר זכה לכינוי "הסוהו הפריזאי". מבנים מסוגננים ויצירות ארכיטקטוניות מרשימות, שרדו מהתקופה שקדמה למהפכה עוד מן הזמן שהאזור היה ביצה עם בתים ספורים והמלך אנרי הרביעי החליט להקים בו את משכנו שלימים נקרא פלאס דה ווז'. זוהי אחת הכיכרות היפות ביותר בפריס ומסביבה נבנו בתי מגורים יוקרתיים. בכיכר שולטים צבעי אדום-לבן ורעפים אפורים. במרכזה גן פורח עם מזרקה, בתי קפה ומסעדות ותנועה תוססת של עוברים ושבים. בבית מספר שש התגורר הסופר ויקטור הוגו, שכתב את הספר "עלובי החיים".

 

המארה כולו הפך למרכז חיי חברה ארמונות שהפכו למוזיאונים, חנויות מעצבים מסוגננות, גלריות וחצרות פנימיות שמדי פעם אפשר להציץ לתוכן ולראות את הבתים שמסתתרים מאחורי החומות. המושג "אוטל" נולד במארה והכוונה לאחוזה עירונית עם חצר קדמית הפונה אל הרחוב בעלת אגפים משני הצדדים וגינה אחורית. אחד האתרים החשובים שנמצאים באזור המארה הוא מוזיאון פיקאסו שממוקם ב- Rue de Thorigny. המבנה הוקם במאה ה- 17 ולאחר שיפוץ שנמשך שש שנים הפך ב-1980 למוזיאון. מוצגות בו 3,500 יצירות של ציור ופיסול של פיקאסו מן התקופה הכחולה ועד הוורודה, יצירות פיגורטיביות וקוביסטיות על גבול הסוריאליזם. במארה מצאנו פאי מרנג-לימון מושלם בביסטרו קטן Le Loir dans Le Theiere ברחוב רוזייר 3. 

 פאי מרנג-לימון   צילום: רונית סבירסקי

 

 

כותל האהבה

ובפריס כמו בפריס חייב להיות משהו רומנטי שאין באף עיר אחרת בעולם. כותל האהבה שרשום עליו המשפט "אני אוהב אותך" 311 פעמים בשפות שונות. הרומנטיקן המצטיין הוא פרידריק ברון שרצה לומר למישהי "אני אוהב אותך" בכל השפות האפשריות ולשם כך תכנן טיול סביב העולם כדי לאסוף את המידע. התוכנית לא יצאה לפועל אבל את הרעיון הוא לא זנח. הוא התחיל לאסוף מכל אדם שנתקל בו את משפטי האהבה המקובלים בארצו ובמשך שמונה שנים גדש שלוש מחברות גדולות עם 1000 משפטי אהבה במאות שפות ודיאלקטים שונים. כשהחליט שיש לו מספיק חומר פנה אל האמנית קלייר קיטו, שהיא מומחית בקליגרפיה וביקש ממנה לכתוב את המשפטים על גבי 511 אריחי קרמיקה.

 

אני אוהב אותך בכל השפות    צילום: רונית סבירסקי

 

בשנת 2000 הוצב הקיר במרכזו של גן קטן וציורי שנמצא בכיכר אבסס ברובע מונמרט בפריס. משפטי "אני אוהב אותך" או "אני אוהבת אותך" כתובים על הקיר הכחול בין העצים והצמחייה הפורחת וזוגות אוהבים עולים לרגל להתבונן בו ולהנציח שם את אהבתם. בין המשפטים מפוזרים חלקי פזל אדומים שיוצרים ביחד לב וכשהם בנפרד הם מרמזים על לב שבור. ספסלי מנוחה ניצבים בגן ואפשר לשבת חבוקים מול הקיר ולנסות להגות את המשפטים בזה אחר זה. בעברית כתובים המשפטים "אני אוהבת אותך" ו"מחבבך". כדי להגיע אל הגן נוסעים במטרו עד לתחנת Abbesses. היציאה היא לכיכר פריסאית קטנה עם חזית של תחנת מטרו עתיקה. יוצאים ופונים אל גב התחנה ונכנסים בשער הגן שנקרא על שם הסופר והמשורר Jehan Rictus. באווירה רומנטית הולמת אפשר להגיד לפריס "אורוואר" עד הפעם הבאה.