צלם: רונית סבירסקי
הפרק הרביעי במסע לווייטנאם וקמבודיה - העיירה הרומנטית הויאן ויום חוויתי בחוות חקלאיות וכפרי דייגים
צלם: רונית סבירסקי
ביקור בבית מסורתי בהויאן
צלם: רונית סבירסקי
תלבושת מסורתית כשגרה יומית
צלם: רונית סבירסקי
רוקמות ציורים בחוטי משי
צלם: רונית סבירסקי
לומדים לדוג דגים ברשת
צלם: רונית סבירסקי
שטים בספינת דיג

הוי הויאן

מאת: רונית סבירסקי

 

אחד משיאי הטיול לווייטנאם הוא ביקור בעיירה הויאן Hoian השוכנת לחופו של הים הסיני בלב המדינה בין סייגון להאנוי. עיירה ציורית שקל להתאהב בה וקשה להיפרד ממנה. יש בה שילוב של חוף ים חולי, מלונות טובים, עיר עתיקה יפהפייה, אוכל מסורתי נפלא וחייטים שתופרים בגדים לפי מידה תוך 24 שעות בעיקר מאריגי משי  איכותיים.

 

העיירה הציורית הויאן    צילום: רונית סבירסקי

 

משי, שיש ופורצלן 

מיקומה האסטרטגי בין הדרום לצפון ולחופו של הים הסיני הפך אותה לעיר נמל חשובה. באמצע המאה ה-16 הגיעו לעיר סוחרים סינים ויפנים שהפכו אותה לתחנת סחר ימי בין מדינות אסיה. בשלב מאוחר יותר נוצר קשר מסחרי עם אירופה כשספינות מהולנד, צרפת ופורטוגל הגיעו עם סחורות, טקסטיל, נשק, גופרית ועופרת מאירופה וחזרו עם משי, שנהב, פורצלן ותבלינים. השפעת המתיישבים הסינים על הויאן ניכרת בה עד היום במיבנים, מסעדות ומנהגים שקשורים למסורת הסינית. סמטאות העיירה משמרות את האווירה מהמאות 18-16 שבהן הפכה לעיר נמל חשובה. ארגון אונסק"ו הכריז עליה כאתר מורשת בשנת 1999.

 

 הגשר היפני העתיק    צילום: רונית סבירסקי

 

נחתנו בשדה התעופה של העיר דה נאנג Da Nang המרוחקת כ-35 קילומטר מהויאן. המראה הראשון שתפס את העין הוא גשר ענק מעוצב בצורת דרקון מזהב שהפך לסמלה של העיר. זהו כרך מודרני עם גורדי שחקים, חנויות מערביות של מותגים בינלאומיים, מרכזי קניות מרשימים ופארק מים גדול לילדים. משם ממשיכה הדרך דרומה לאורך חוף הים הסיני המנוקד בבתי מלון, חופי רחצה ומעליהם נישאים הרי שיש שהאזור מפורסם בהם. לצד הדרך ממוקמים מפעלי שיש שמייצרים פסלים, חפצי נוי ותכשיטים שידועים בטיבם ובאיכותם בכל העולם.  

 

פסלי שיש ענקיים    צילום: רונית סבירסקי

 

עיר עתיקה ורומנטית

התיירים שמגיעים להויאן שוהים במלונות הסמוכים לעיירה או באתרים הקרובים לעיר העתיקה. זהו המוקד אליו נוהרים בכל שעות היום לבלות, לאכול ולטייל. העיר העתיקה שוכנת על גדת נהר טובון Thubon ושטחה מצומצם. המבקרים יכולים להיכנס אליה ברגל או על גבי אופניים והיא סגורה לכל סוגי הרכב הממונעים. כדאי להקדיש מספר שעות לביקור באתרים המיוחדים שלה וביניהם: הגשר היפני המפורסם שדרכו עובר כל תייר המגיע לעיר העתיקה, בית מסורתי עתיק Tan Ky, מוזיאון הקרמיקה העתיקה, מקדש קואן קונג Quan Cong Tempel ופגודת פואוק  Phuoc Kien.

 

סמטאות בעיירה הויאן    צילום: רונית סבירסקי

 

אופייה הרומנטי של העיר וריבוי הפסטיבלים והטקסים שנערכים בה הפכו אותה למוקד תיירותי מבוקש ואתר צילומים של זוגות שעתידים להינשא. זוגות צעירים בווייטנאם נוהגים להצטלם במשך שלושה חודשים לפני טקס הנישואין באתרים מיוחדים ולהכין סרט שיוקרן ביום החתונה בפני האורחים. בשעות בין הערביים מתמלא נהר טובון בסירות קטנות שבהן יושבים חתן וכלה בלבוש כלולות, מדליקים נרות, מניחים אותם בתוך גביעי נייר שצפים על פני המים סביב לסירה. הטקס הזה מתחבר למנהג מסורתי שמתקיים בעיירה בכל ליל ירח מלא שבו משיטים פנסי רחוב צבעוניים ובהם נרות דולקים על פני מי הנהר. הטקס הזה החל עוד בעידן שבו לא היה חשמל. החגיגות כוללות מופעי רחוב, ריקודים והצגת פנסי רחוב בשלל צבעים בדוכנים.

 

זוגות מאורסים משיטים נרות על מי הנהר    צילום: רונית סבירסקי

 

הויאן היא העיר המפורסמת ביותר בווייטנאם בתעשיית החייטות הפרטית שנולדה בעקבות המסחר המשגשג במשי גולמי שהחל בה במאה ה-16. בכל פינת רחוב ובמפעלים קטנים אפשר להזמין בגד שיותאם למידות האישיות. המדידות נעשות עוד באותו יום והבגד מוכן תוך 24 שעות ולפעמים גם תוך שעות ספורות. הבגדים היוקרתיים הם אלה שנתפרים מבדי משי גולמי שנארג בעבודת יד.

 

חנויות של פנסי רחוב     צילום: רונית סבירסקי

 

מיצגי אור לאורך הנהר    צילום: רונית סבירסקי

 

החוויה הקולינרית בהויאן היא חלק בלתי נפרד מהביקור במקום. מדוכני רחוב שצצים לפנות ערב ומתמקמים על גדת הנהר ועד מסעדות בבתים עתיקים שמציעות מנות מסורתיות מיוחדות. שלטי רחוב יציעו לכם את מנת הדגל המקומית שעשויה מאטריות אורז ובשר בתוך ציר מרק עשיר Cao Lau, וונטון במילויים שונים, מנת עוף ואורז ושילובים של מטבח צרפתי, סיני ומקומי. ישנן מסעדות שמציעות סדנאות בישול בשעות הבוקר.

 

דוכני אוכל רחוב    צילום: רונית סבירסקי

פירות טרופיים מכל הסוגים  צילום: רונית סבירסקי

 

סיור אקולוגי בחוות

ביום השני נפרדנו מהויאן לטובת היכרות עם חיי החקלאים באזור וחוות הדיג הסמוכות, בהדרכת חברת "אקו תור" Eco Tour. זה היה אחד הימים המרתקים במסע לווייטנאם והוא מתקיים תוך כדי רכיבה על אופניים או קטנוע עם נהג צמוד לאלה שלא אוהבים לדווש. קסדה על הראש, בקבוק מים ויוצאים אל המרחבים. שדות אורז בירוק עז נפרשים מכל עבר, המדריך מסביר שבקבוקי המים התלויים לאורך השדות נועדו להבריח את החולדות. רוכבים לאורך תעלות מים שבהן צפים נופרים יפיפיים, צופים בחקלאים שחופרים באת ומדשנים בידיים את השדות ובבופאלו שסוחב את המשאות הכבדים.

 

חקלאים בשדות האורז    צילום: רונית סבירסקי

 

הגענו אל חווה שבה מגדלים צמחי תבלין בשיטות מסורתיות ללא ריסוס. פגשנו את נאן בת ה-72, אלמנה שממשיכה לעבוד ולטפל במשק במלוא המרץ. היא משקה את הערוגות בעזרת שני משפכי ענק שנישאים על כתפיה הקטנות ומלמדת אותנו כיצד משקים ואיך שותלים בוק צ'וי בערוגות. אנחנו מקבלים הסברים על צמחי התבלין השונים, טועמים, מריחים, צופים בהדגמה של שיטת הגידול ללא ריסוס על גבי משטחי אצות שיוצרים חיץ בין הקרקע לגידולים. הם מוסיפים למי ההשקיה תמצית שום ובצל למניעת חרקים ומפזרים אפר של קליפות אורז כדי להבריח נחשים. אם יש לכם זמן תוכלו להצטרף לקורס בישול שבו לומדים על גידולי גן הירק, קוטפים ומבשלים במטבח הביתי.

 

שיטות השקייה מסורתיות     צילום: רונית סבירסקי

 

רכיבה על באפלו והתנסות בדיג

מפגש עם חקלאי שמגדל עדר בופאלו הסתיים ברכיבה על גבי החיה העצומה הזו ללא אוכף וללא רסן. אחזנו בשערות עורפו, שמרנו על יציבות וקיווינו שהוא ימשיך ללכת בשקט אחרי בעליו ושזה לא יגמר בבכי. ההרפתקה עברה בשלום וממנה עברנו לסירת דייגים עם צוות פרטי שהשיט אותנו לאורך הנהר לאזור בו מגדלים עצי קוקוס. השליכו עוגן באמצע שום מקום והורידו למים סירת במבוק עגולה שנראתה כמו אמבטיה קטנה. צוות הסירה ביצע פעלולים וריקודים מסחררים על הסירות ואתגרו אותנו לנסות מספר תרגילים שהזכירו לנו מה אכלנו בארוחת בוקר. כשהקיבה חזרה למקומה הטבעי הכינו לנו צמידים וטבעות מעלי עץ הקוקוס.

רוכבים על באפלו    צילום: אבי סבירסקי

 

מתאמנים בהטלת רשת דגים    צילום: רונית סבירסקי

 

משיטים סירת במבוק   

 

שבנו לסירה ועקבנו אחרי דייגים מקומיים שניסו ללכוד עבורנו דגים לארוחת צהרים בעזרת רשת דייגים פשוטה. השלל כלל בעיקר סרדינים כך שעברנו לאופציה השנייה והיא הרמת רשת ענקית ששוקלת 800 קילו בעזרת מנוף עץ ידני. חוויה מאתגרת פיזית שלא העלתה אפילו דג אחד בחכתה.  לסיום הדייגים לימדו אותנו להשליך רשתות ידניות למים ואחרי שהרווחנו את לחמנו חיכתה לנו בספינה ארוחת דגים שהוכנה על ידי קפטן Cook. 

 

 

אוכלים חביתיות על הספינה  צילום: רונית סבירסקי

 

היא כללה ספרינג רול, פנקייק אורז נהדר שהוגש עם צמחי התבלין שקטפנו בבוקר, דג ים מתובל ובירות מקומיות. את שעות אחר הצהרים בילינו בסמטאות הציוריות של הויאן וארזנו לקראת המשך הנסיעה להואה Hue.  בפרק הבא הואה Hue והעיר האסורה, מאוזוליאום של קיסרים ומערות נטיפים בלב שמורת טבע. 

 

הפרק הראשון - אחד מ-7 פלאי עולם בקמבודיה - מקדשי אנגקור ואט והמתחם המלכותי אנגקור ת'ום

הפרק השני - ארץ הקמר רוז', יערות גשם, מפל אדיר ומקדש הנשים הוורוד

הפרק השלישי - סייגון והדלתא של המקונג

הפרק הרביעי - הויאן ודה נאנג 

הפרק החמישי - העיר האסורה הואה ומערות הנטיפים במרכז וייטנאם