צלם: רונית סבירסקי
פרק שלישי במסע לנמיביה ביקור בשבט הימבה - הרמון נשים אדומות וצ'יף אחד
צלם: רונית סבירסקי
דייסת תירס לפעוט
צלם: רונית סבירסקי
זוג משבט הררו בלבוש קוליניאלי
צלם: רונית סבירסקי
עורכות קניות בסופר
צלם: רונית סבירסקי
רוחצים במי מפלי אפופה
צלם: רונית סבירסקי
עץ הבאובב - הגזר ההפוך

נשים באדום, גברים בשחור

מאת: ערן חקלאי, מדריך טיולים ואקולוג

 

הפרק השלישי במסע לנמיביה מפגיש אותנו עם העץ של הנסיך הקטן, בית יתומים, נמיבים מחוטבים שמתקלחים במי מפלים ונמיביות יפיפיות חשופות חזה עם טלפונים ניידים

 

גזר הפוך ובית יתומים

התעוררנו לבוקר של יום שביעי קסום על שפת הנחל. מכל עבר נשמעו ציוצים וקרקורים. עשינו טיול קצר של בוקר התיישבנו לכיף של בוקר אפריקאי אמיתי על הדק מול הנוף.  במהלך  ארוחת הבוקר התגייסנו לעוד משימת הסברה באו״ם. קבוצה של 12 בלגים נתקעה עם רכב הסוואנות שלהם ולא הצליחה לפתוח את הרכב. בשילוב טוב של עבודת צוות בין יועצים לפורצי רכבים מיומנים עשינו קונסוליום וחיפשנו את הפתרון היעיל. המתח עלה, התחלנו ביישום וחיברנו את כל החיבורים. ספרנו עד 3 ובבת אחת הרכב נפתח. קבלנו הרבה חיבוקים ונישוקים והשמחה הייתה רבה. הבלגים הבטיחו שיזכרו לנו את זה לפעם הבאה באו"ם למרות שלא בטוח שהבינו מאיזה צד באנו אנו. 

 

בוקר אפריקאי בלודג'   צילום: רונית סבירסקי

 

יצאנו אל הדרכים והאבק. אחרי נסיעה לא ארוכה ירדנו לחזות באחת מאגדות הילדות של כל מי שעשה בגרות בספרות. בטבע האפריקאי האגדה הפכה למציאות. העץ של הנסיך הקטן עמד, ניצב והתרומם במלוא עוצמת ענפיו למעלה אל השמיים. זה היה הבאובב הראשון שלנו וכשמו כן הוא היה כמו גזר הפוך. מאחוריו היו עוד כמה מסוגו. בחרנו לחבק אחד מוצלח במיוחד. איחלנו לו בהצלחה עם היובש ודהרנו אל היעד הבא. 

 

מעמיסים סחורה    צילום: רונית סבירסקי

 

המשכנו בנסיעה עד עיר המחוז שלא הצלחנו להגות את שמה. משהו עם אווו ופווו. עצרנו לתדלוק ונערכנו למקטע של 3 הימים הבאים. הירידה מהרכבים רתקה באופן מיוחד כל אחד מחמשת חושינו. בכל כיוון אליו פנינו היה משהו מעניין להתעכב עליו. מגוון האנשים והסמרטוטים היה בלתי נדלה. כולם שם ניסו למכור משהו ממרכולתם או מעצמם ודרשו סוג של תשומת לב. גם הכניסה לסופר לוותה בהרבה מראות של ניגודים שלא הכרנו. השילוב בין הימבה חשופת חזה ללבן עם שפם גדול שעמדו יחד זה אחרי זה באותו התור לקופה היה כמו בין איינשטיין ללוסי האתיופית המפורסמת בעולם. 

 

ההימבות יוצאות לסידורים    צילום: רונית סבירסקי

 

אחרי כמה רגעים של אובדן חושים אספנו את עצמנו ועזבנו את המקום. שעת נסיעה נוספת הביאה אותנו אל בית היתומים. הגרמנייה, בעלת המקום, קיבלה את פנינו בחום לא אופייני והמקום היה נראה כמו חוות החיות. היא ספרה לנו חלקים נבחרים מסיפור המקום וחיפפה את הסיפור האישי שלה. המפגש עם גרמנייה שבאה אל אמצע היובש והחום רק בשביל לנהל עמותת תמיכה עזרה וקידום לאוכלוסייה המקומית לא התיישב היטב עם ההיסטוריה הגרמנית של נמיביה. הנחישות שלה לקדם לעזור ולהציל את בני המקום מתוך עצמם לא התיישבו עם הסיפור של  הגרמנים שעדיין לא שמענו. היא עמדה והציגה ניגוד מוחלט חם ואנושי שהצליח לבלבל אותנו עם סיפורי העבר של בני עמה.  אחרי שיחה קצרה וכמה שיאים וריגושים ועוד כמה דמעות וחיוכים פרקנו מטענים עודפים של שקיות בגדים ויצאנו אל מפלי האפופה. פסגת היופי של מראות טיולינו המתינה לנו מעבר לסיבוב.

 

נווה מדבר והימבות יפיפיות

התעוררנו באור והבטנו החוצה ליום השמיני. אלו היו המים הראשונים שזכינו לראות זורמים בארץ האדומה. המים נשפכו מכל כיוון וקושטו מהצדדים על ידי דקלים שסיפקו למצלמות את כל מה שאמור נווה מדבר טוב לכלול. המוזיקה שנגנה על מיתרי הנפש וצלילי הפכפוך של הנהר נשמעו למרחוק.  אחרי ארוחת הבוקר ירדנו אל הדק שהמתין בצידי הבריכה. ממנו צפינו על הנהר שזרם במרכז התמונה כעורק חיים ירוק מלא ועשיר שמילא כל חלל דמיוני וריק ביובש הנורא של הארץ השוממה. 

 

הלודג' והנהר   צילום: רונית סבירסקי

 

בחדרים, נחשפנו לאילוצים רומנטיים שהמציאו עצמם כל פעם מחדש. השירותים והמקלחת היו פתוחים לרווחה בחדר ודלגו על הצורך הבסיסי והאינטימי של השימוש בהם. החלונות הפתוחים לרווחה לא נתנו לנו לחמוק הפעם אל המזגן אבל נהננו מאוויר נקי וקריר שמילא את חלל החדר. קבלנו תדריך על בני שבט ההימבה ונלקחנו על ידי בחור בשם טום אל אחד הכפרים. הכפר נראה ריק מאנשים. בכניסה ישבה הליידי צ׳יף. היא ברכה את כולנו בלחיצת יד ואנחנו השבנו בלחיצת יד מהססת. טום המדריך המקומי הסביר לה נמרצות לאיזה צורך באנו וביקש את אישורה לכניסתנו לכפר. אחרי שסיים עם הטקסיות המאולצת הותר לנו לחדור אל מעמקי הכפר ולעשות בונדינג בצילומים משותפים עם שתי הימבות חצי ערומות. אחר כך יצאנו ללכוד במצלמותינו כל מה שהדמיון התקשה לבנות לבד בתוך דפוס החשיבה הרגיל שלנו. 

 

מטייחת בקתה    צילום: רונית סבירסקי

 

בקתה לכל אישה

לאט לאט הכפר התעורר לחיים. בחורות צעירות יותר או פחות, שגופן מכוסה בבוץ אדום, צצו מתוך הבוץ האפור של הבקתות. הן לבשו לכבודנו את מיטב תכשיטיהן שהזכירו לחלקנו את אפוד החושן ולחלק אחר אפוד משוריין של מוסכניק. היה שם כל בורג שרק יכולנו לחלום עליו והבנות עיצבו מהם סידור מיוחד. 

עברנו בקתה קטנה להימבה תרנגולת, ואז בקתה של הימבה שק תירס ואחריה בקתה להימבה אישה שהייתה בעצם האישה הראשונה של הצ׳יף בכפר.  ממנה המשכנו לבקתת האישה השנייה, השלישית ואז כבר הפסקנו לספור.

 

 

מכינה דייסת תירס   צילום: רונית סבירסקי

 

לפני שהתעייפנו מהספירה נכנסנו אל אחת הבקתות שהייתה כבר ערוכה ומוכנה במקרה ובדיוק לכבודנו. בתוכה ישבה הימבית חמודה ביישנית וחייכנית והציגה עבורנו את כל קולקציית הקיץ החדשה שלה. ללא ספק היה בזה הרבה רטרו (העור עיזים)  פאנק ( הברזלים) ושיק (האדום חום). את הפרפורמריה שלה החזיקה בתוך קופסאות קטנות מקרני פרה ונתנה לנו להריח. בושם דה לוקס בגרסת הקוקולנד היה הדבר הבא הישר מבית השחי שלה למדף הבשמים של ויקטוריה סיקרט אצל בנות פאריס. רגע לפני שעמדנו ללכת, פתחו בפנינו נשות הכפר מגוון שלם של עדיים. התרשמנו מאוד מערימות הפלסטיק והמתכת שמוחזרו לפנינים ותופינים. חוסר העניין שלנו להתמקח על המחירים הפתיעה את הבנות כל כך שהמחירים ירדו מעצמם.

 

שערוריית הפסלטיק

אחרי שנסגרה לה עוד עסקה התחלנו להיחלץ מהמקום. בנות הקבוצה שקבלו קודם נזיפות מהמדריך על כך שהעזו להחדיר פלסטיק מיותר בשערי נמיביה זכו למרות הכל לרגע של עדנה ונחת. בעיניו היו אלה אחד מהסממנים הרעים ביותר של התרבות המערבית שחדרו לכל חור ומקום אבל באופן בלתי צפוי הן קיבלו אישור להביא כמה צמידי חרוזים ולחלק אותם ערומים מעטיפות לנשות הכפר בלבד. ההסבר היה שהן ימחזרו הכל לצמידים שהן עושות וימכרו אותם ברווח. האמת שלא היה צריך הסברים. בנות הכפר הגדולות והילדים הקטנים רק ראו שקית פלסטיק מתקרבת קפצו על המציאה כמו להקת שקנאים שעטה על הדגים. החרוזים הדליקו להם את העיניים. הם חשקו בפלסטיק שעשה להן רגע אחד של שמחה וזה גרר אחריו רגעי אושר גדולים עוד יותר אצל בנות הקבוצה שכבר חשבו שלא יזכו לראות עוד חיוך מקומי מסוג זה.   

 

נשות הצ'יף   צילום: רונית סבירסקי

 

למרות זאת בשל האמירות הקשות של המדריך התחייבו שלעולם לא יעשו זאת שוב. יצאנו מהכפר אחרי שאספנו בעזרת הפלסטיק עוד מדינה להצבעה באו"ם ונסענו לבית הספר.  שם כבר קבלנו שיעור מיוחד על פרופורציות וחינוך בעולם השלישי. זה לא היה מה שחשבנו. הכיתות היו באופן חריג ויוצא דופן ריקות וילדים לא שהו בהן. בכל אופן ראינו קצת מחיי המורה בארץ ההימבה אבל קשה לומר שהקנאה התפשטה לנו בין האוזניים. משם נסענו אל הימבה בית קברות. המצבות והצלבים קצת בלבלו אותנו.  ההימבה לקחו צלב נוצרי ועשו ממנו סימן שהפשיט וניתק ממנו את המשמעות הריגשית והסמלית של העולם הנוצרי.

 

רפטינג ומפלים

בסוף הסיור חזרנו אל הלודג' וחלקנו הנמרץ יצא לשיט תענוגות על הנהר. חלקנו הנמרץ פחות נותר לניקוי ראש וחיבור בלתי אמצעי עם שלוות הנפש שמגיעה מדי פעם לביקור עד נמיביה. אחרי שלא ידענו כבר מה לעשות עם כל הזמן הפנוי הזה הלכנו לראות סוף סוף את המפלים. ואז הם הגיעו במלוא עוצמתם. באופן בלתי מוסבר סערת המים שלהם השתלבה היטב ברוגע שהשרתה עלינו כוס היין האדום ורוקנו מחסניות של צילומים. בערב ניצלנו את החושך והתכנסו לשנת לילה קיבוצית ומאורגנת על שפת הבריכה. המדריך סיפר סיפור ארוך לשעת לילה מאוחרת על עוד גרמנים ועוד רצח עם. למרות הסיפור המזעזע, הרגע היה כל כך מושלם שכולנו נפלנו לתוך נמנום פתיחה מופלא שהצית את המשך הלילה. בסוף הלכנו לישון וחלמנו על הימבות, זימבות וכל מה שביניהם. 

 

פרק ראשון במסע לנמיביה - מתחיל באתיופיה וממשיך בנופים קדמוניים ושמורת טבע ענקית

פרק שני במסע לנמיביה - שמורת כלבי הים הגדולה באפריקה, שיט בניהול שקנאים ויער מאובן

פרק שלישי במסע לנמיביה - יפיפיות נמיביות אדומות בכפר ובסופר

פרק רביעי במסע לנמיביה - מפלי אפופה ופרידה מן המדבר עם הפנים לשמורת אטושה

פרק חמישי במסע לנמיביה - שמורת אטושה, אריות, ג'ירפות, קרנפים, אנטילופות ואין פילים

פרק אחרון במסע לנמיביה - צ'יטה, לאופרד, קרקל וצבוע במרחק נגיעה