צלם: רונית סבירסקי
פרק שני במסע לנמיביה - שטח אתגרי, כלבי ים, שיט עם שקנאים וציורי קיר פרהיסטוריים
צלם: רונית סבירסקי
תילי טרמיטים ששולטים בכל רחבי נמיביה
צלם: רונית סבירסקי
הימבית עם נייד
צלם: רונית סבירסקי
עצי המדבר האדמדמים
צלם: רונית סבירסקי
מפגש עם בלון
צלם: רונית סבירסקי
סוף סוף ג'ירפות

על טעם ועל ריח

מאת: ערן חקלאי, מדריך טיולים ואקולוג

 

הפרק השני במסע לנמיביה החל בשיט בעקבות דולפינים שבוששו להגיע, המשיך בשמורת כלבי ים מתוקים ומצחינים, בצפייה בצמח מדברי בן אלף שנראה כמו מדוזה יבשה והסתיים במסע בעקבות הקקי עם אין ספור פנצ'רים בגלגלים

 

שיט אל שמורת כלבי הים    צילום: רונית סבירסקי

 

זיגי הקפטן ופיטר הכלבלב

היום הרביעי החל בשיט. על הרציף עמדו מספר מלחים וקפטן הספינה זיגי. קבלנו הסברים מלומדים על כללי ההתנהגות בספינת הפיראטים שמונהגת על ידי השקנאים. כיאה לבעלי הבית, הם הלכו התיישבו ודחפו אותנו כדי שנפנה להם מקום ישיבה או דרשו באגרסיביות ליטופים ודגים. הם התעופפו מעלינו יחד עם השחפים ונתנו לנו את ההצגה הכי טובה של היצ׳קוק בעיר. 

 

שקנאים על גג פח לוהט     צילום: רונית סבירסקי

 

מירכתי הספינה הגיח פיטר הכלבלב הימי המחונך. הוא התגנב מהמים, עלה על הספינה, דחף עצמו אל תוך הקהל והתחרה עם השקנאים על הליטופים ורב איתם על הדגים.  אפילו המבט הטוב בעיניים החמודות היה של כלב יבשה ולא של יצור רטוב שיצא מהים. לבסוף קפץ אחרי דג שנזרק לו אל המים. ואז הגיע ארוחת הצהריים שלנו. הפעם כל חיות הים הופיעו לספארי קטן אצלנו בצלחת. צדפות, קלאמרי, תמנונים ודגים נפרשו בתצוגה מרשימה אחד לצד השני. נגסנו בבשר הרך של הצדפות והבנו שעד היום לא הפסדנו כלום חוץ מג׳לי בטעם ים. 

 

פיטר הכלבלב על הסיפון    צילום: רונית סבירסקי

 

קבלת פנים ריחנית

סיימנו את השיט וחזרנו למירוץ. קנינו חצי סופר ואחרי תדלוק מהיר יצאנו אל המשימה האמיתית של היום. נסענו להתלכלך בבוץ של כלבי הים. כשהגענו אל כלבי הים ריח כבד כיסה את האוויר. הם חיכו בהמוניהם להדגים שיעור ראשון בכניסה למים ויצאו מיד בצד השני. הצחנה הכריעה את הכמיהה לצפות בשקיעה ואצנו אל הלודג', שהזכיר לנו שבנמיביה יש גם קצת חורף, קור וקולות של ים סוער שחדרו פנימה אל תוך החדרים. אז בדיוק הצלחנו להבין את משמעות השם חוף השלדים. התקבצנו לעוד שני סיפורים מסביב לאח וגילינו שהדרך של התרמילאי הראשון להודו הייתה מאוד ארוכה וניסינו לברר אם קולומבוס אכן טעה. 

 

 כחול אשר על שפת הים     צילום: רונית סבירסקי

 

החיות שנעלמו וציורי הקיר שנותרו

היום החמישי היה הקשה מכל ימי הטיול. נהיגת שטח מהירה יותר ואיטית לרוב שנפרשה על פני שעות. יצאנו מוקדם אל המכתש האדום אחרי ארוחת בוקר חפוזה עם קרן שמש ראשונה שהבקיעה מעבר להר הרחוק היחידי שהתרומם מעל האופק. ראינו חזזיות ולבה נשפכת ומשם אל הוולווציות של צידי הדרך שנראו כמו ערימת גרוטאות של צמח שהתיישב לבד באמצע המדבר. בהמשך נכנסנו אל תוך ערוץ הנחל עם הפילים ושם עצרנו להפסקת קפה הראשונה והאחרונה. חיפשנו תחת של קרנף ומצאנו לבסוף טוסיק של ג'ירפה. מהערוץ טפסנו בדרך קשה אל הרכס המפוספס. ראינו קומיפורות אדומות בין הסלעים וג'ירפות שקינחו לנו את החוויה המטלטלת. היובש הנורא הבריח כנראה אפילו את הראמים. שוב חפשנו קרנפים ומצאנו לא הרבה יותר מסתם קקי.

 

הוולווציה שחיה יותר מכולנו     צילום: רונית סבירסקי

 

עברנו הר שרוף אחד ואחרי כמה דקות בדרך מהירה הגענו אל הציורי קיר.  ביחד עם החום הציורים היו מאלפים או מעלפים. אפילו המדריך המקומי היה עייף מדי בשביל להעיר את עינינו על כל מה שראינו. ניסינו לנתח במקום את מבנה האופי האישיות והסיטואציה של הצייר מתוך מה שחרט בסלע. את סיום היום שלנו בילינו בנסיעה מהירה כאשר מרכז העניינים של השקיעה היה מאחורינו. השמש ירדה אט אט בעוד אנחנו נעים מזרחה אל ה"דמרהלנד מופני לודג' ".  אחרי ארוחת ערב הלכנו לישון וכדי להרדם אחרי יום סוער ועמוס ספרנו ג׳ירפות, פילים וקרנפים שלא היו. 

 

 חריטות פרהיסטוריות - בית הספר לזיאולוגיה     צילום: רונית סבירסקי

 

שיעור בחארולוגיה ושבטים בסופר

קמנו אל בוקר רגוע של היום השישי בתוך יער של עצי מופאני (הדקל הנמיבי). הלודג' היה כמו נווה מדבר באמצע היובש הנורא של היער מסביב. אחרי ארוחת בוקר נינוחה יצאנו להליכת בוקר משולבת בתרגולת גששות ולמדנו שיעור קצר ב"חארולוגיה". הרמנו חרא, הרחנו, פרקנו, כמעט טעמנו והבנו שקקי של חיה זה כמעט כמו הדרכון הביומטרי שלנו. יום הנסיעה התחיל באספלט שמהר מאוד הכזיב והחזיר אותנו לעירבול המטלטל. עצרנו לתדלוק בחוריקסס שכשמה כן היא חור שחור. שם בפעם הראשונה פגשנו נציגים ראשונים מהמי ומי של צפון נמיביה עם התלבושות המיוחדות של שבטי ההימבה וההררו. קנינו עוד קצת מהסופר ויצאנו אל הדרך.

 

לודג' אקולוגי בלב מדבר   צילום: רונית סבירסקי

 

עצים מאובנים, אפס בעלי חיים ופנצ'רים

עצרנו לבקר ביער המאובן. מה זה יער? גונגל! העצים שכבו שם בין האבנים שהיו הם בעצמם ונתנו לנו מופע מרשים של שילוב בין ברזל ואבן לצליל של עץ חלול. היה נראה שהעצים השרו משהו עמוק אפילו על המדריכה סמנתה שהתאבנה קצת בעצמה ובקושי חייכה. 

 

עידן הקרח והעצים המאובנים     צילום: רונית סבירסקי

 

קנינו עוד קצת קשקושים והמשכנו בדרכים. אחרי נסיעה לא ארוכה ירדנו לחפש פילים. הפעם זה היה רציני. הילד בכניסה אל השטח סיפר תמורת חתיכת קרקר שהפיל הראשון שלנו נמצא ממש מעבר לפינה. נסענו מטלטלים מצד לצד בין הקוליסים שבחול בתקווה לתפוס את הפיל הראשון. בדיוק ברגע בו עמדנו להתייאש ולהסתובב המדריך ראה את הסימן הבטוח לפיל בשטח והכניס את כולם למתח. המשכנו בתרגולת הגששות שלנו עוד כמה קילומטרים ופיל לא בא. אפילו לא ג'ירפה. עקבות הפילים נעלמו והחיפושים העלו חול ואבק. למרות זאת היו שם כמה דלגנים, ראמים ויענים שהיו כולם חטיף של אחר הצהרים לכל הטורפים. הסתובבנו במקום והשארנו לפילים את הסימנים שלנו שאם יבוא להם לרדוף אחרינו אולי נראה אותם בכל זאת. עלינו לרכבים וטלטלנו את העצמות שוב מצד לצד עד לארוחת הצהריים. שמענו סיפור קצר על הרומן של הפיל והנמלה והמשכנו אל הדרך הראשית. 

 

חגיגת התקרים   צילום: רונית סבירסקי

 

הנסיעה הייתה מהירה והחושך התקרב. ההגעה אל היעד הייתה אמורה לעבור דרך קרני השמש האחרונות של היום. אבל מיד אחרי שער הביקורת של פלמוואך הגיע הפנצ'ר השני של היום. חצי שעה אחריו הגיע עוד אחד ותוך כדי עוד אחד. הרגשנו מותקפים מכל עבר. הפעלנו את תרגולת הפנצ'ר הקבוצתית שלנו וכל אחד תפס את מקומו - משה הוריד גלגל, רועי הכניס גלגל, רונן פתח, אבי העיר, יונה פירק והחליף, צבי ניפח, והמדריך הרים רכבים והוריד. כל שאר הקבוצה הביאה אבנים, לקחה אבנים, חפרה חול, נתנה אור וחילקה מים. זאת הייתה עבודת צוות מושלמת, לכולם היה תפקיד והמחזה היה כמו עבודה של קן נמלים. הגלגלים הוחלפו בזריזות והקבוצה המשיכה לעוד 20 דקות של נסיעה בחושךעד שהופיע השלט וסטינו מהדרך אל הלודג׳. בכניסה עמדו שתי בחורות צעירות. נסיכות מקומיות. החיוך שלהן היה לבן מצד לצד והן קבלו אותנו באמפטיה והמון סימפטיה. גם המדריך חייך סוף סוף. התרעננו בחדרים ופגשנו עוד קצת חיות בארוחת הערב ישר על גבי הצלחת והלכנו לישון לקול צלילי המים. 

פרק ראשון במסע לנמיביה - מתחיל באתיופיה וממשיך בנופים קדמוניים ושמורת טבע ענקית

פרק שני במסע לנמיביה - שמורת כלבי הים הגדולה באפריקה, שיט בניהול שקנאים ויער מאובן

פרק שלישי במסע לנמיביה - יפיפיות נמיביות אדומות בכפר ובסופר

פרק רביעי במסע לנמיביה - מפלי אפופה ופרידה מן המדבר עם הפנים לשמורת אטושה

פרק חמישי במסע לנמיביה - שמורת אטושה, אריות, ג'ירפות, קרנפים, אנטילופות ואין פילים

פרק אחרון במסע לנמיביה - צ'יטה, לאופרד, קרקל וצבוע במרחק נגיעה