צלם: רונית סבירסקי
פרק ראשון במסע לנמיביה מתחיל עם שלד פרהיסטורי וממשיך בדיונות אדומות
צלם: רונית סבירסקי
היופי האתיופי
צלם: רונית סבירסקי
השלד של לוסי -בין אישה לקוף
צלם: רונית סבירסקי
ארוחת בוקר בלודג'
צלם: רונית סבירסקי
מעוף הפלמינגו
צלם: רונית סבירסקי
מופע הסוריקטה

מיליארד טרמיטים לא טועים

מאת: ערן חקלאי, מדריך טיולים ואקולוג

 

תיעוד מסע בן שבועיים ברכבי שטח לנמיביה שהחל במפתיע באדיס אבבה באתיופיה, המשיך בדיונות חול טובעניות, בנופים קדמוניים, שמורות טבע עם הרבה חיות, מעט פילים וקור מקפיא

  

המטרה נמיביה התוצאה אתיופיה

יצאנו באישון לילה מלוד. היציאה לוותה בלא מעט המתנה והבטחות. הנחיתה באדיס אבבה הייתה מלאת הפתעות לכולנו. משהו שהסביר לנו שהבטחות לא חייבים לקיים.  בתחילה היה נראה שנפלנו קורבן לסיטואציה בלתי פתירה אבל אט אט התבהרו הדברים והתחלנו להנות מהמצב. חנינו ללילה וחצי יום בעיר ויצאנו לראות מה אפשר לחטוף ממנה על הדרך. החוויה הייתה כמו נחיתה אל עולם אחר. חור שחור עם כמה לבנים ששכחו אותם בשדה התעופה. פגשנו במוזאון הפרהיסטורי את לוסי ועוד כמה מפורסמים מהשניים שלושה מיליון שנים האחרונות. חזרנו למלון טעמנו שוב את שאריות ארוחת הצהריים שקיבלו קצת צבע וירק והלכנו לישון.

 

טקס תפילה באדיס אבבה     צילום: רונית סבירסקי

 

בבוקר למחרת הושכמנו מוקדם מדי כי האתיופים לא סמכו על עצמם. משם המשכנו בטיסה אל דרום אפריקה. שם קידם את פנינו דפוס החשיבה האפריקאי. אט אט התארגנו לנו על הכרטיסים להמשך הדרך. אחרי 4 שעות המתנה והרבה חנויות בהן לא קנינו כלום המראנו אל יעדנו הסופי. נחתנו באמצע החושך. מסביב כלום ועוד קצת הרבה יותר מזה כלום. הנחיתה הייתה מלווה בהרבה שאלונים אבל בסוף הצלחנו לחדור את שער הכניסה של נמיביה. המזוודות הגיעו במקטעים מלבד אחת שהתפספסה. אספנו את הרכבים מהשדה ויצאנו חיש אל המלון שהיה כמו אור בקצה הדרך. הלכנו לישון וחלמנו על דיונת חול שלא חיכתה לנו. 

 

העיר רחובות וחבורת הממזרים

ביום השני קמנו מוקדם אל תוך החשיכה. לקחנו את הרכבים העמסנו עליהם קרטונים של ארוחת בוקר ויצאנו נחושים אל עומק המדבר.  הגענו לעיירה רחובות של נמיביה. שמענו על כמה בסטרים (ממזרים) עם עיניים כחולות ירוקות עור כהה נוטה לצהבהב ועיניים מלוכסנות שחיים בה. משם ירדנו אל דרכי העפר הארוכות. עצרנו ליד מה שהיה נראה כמו חבילת קש עם חורים תלויה על עץ. זהו קן שמתוכו צצו בעלי כנף זכרים גאים ועייפים ממלאכת החיזור אחרי הנקבות הסרבניות. אצלם להבדיל מאיתנו גבר גבר הוא דווקא זה שיסרוג לבת זוגו בית מחוטים של קש. לא אחד ולא שניים אלא שלושה ארבעה. עזבנו את הרומנטיקה ויצאנו לדרכי האבק והטלטולים. הסלעים היו עגלגלים והיו שהצליחו לחלץ מהם חיזיון תעתועים של מעט ארוטיקה וסקס. כל זה הסביר לנו איך תראה ארצנו כשתתחיל להזדקן עוד מאה מיליון שנים. 

 

האורג הפמניסטי והקן-וילה   צילום: רונית סבירסקי

 

חוויה מטלטלת

המשכנו בדרכי עפר בין ההרים, דברנו על מיני צמחים עם שמות משונים בתקווה לזכור אותם עד סוף הטיול. אחרי חמש שעות של נסיעה מהירה הגענו אל שמורת החולות.  לרגעים מסוימים הייתה נראית זו האחרונה כמו חלום רחוק אותו כמעט פספסנו. עצרנו לצהריים בכניסה ושם פגשנו לראשונה את צמד המטיילים שפיספס את אדיס אבבה והגיע ישר לנמיביה. הייתה פגישה מרגשת אבל עצרנו את הדמעות. נסענו אל הסוף והפכנו אותו  להתחלה. יצאנו לראות איך נראית סוף הדרך בנמיביה. הדרך לשם הייתה מלווה בחולות טובעניים ומעט שקיעות. הרכבים רחפו באוויר בין אדוות החול וההגה נשמע רק לכיוון הקוליסים ולא לידי הנהג. זאת הייתה חוויה מטלטלת. הלכנו הליכת ברווז בחולות. החום היה לוהט ומייבש אבל הדגיש היטב את מה שראינו בסוף הדרך. המראה היה סוריאליסטי ומדכא ולמרות זאת מפתיע עד כמה סוף ככל שהוא צהוב שחור ברקע כתום המתנגד עם כחול של שמיים יכול להיות יפה. 

 

דיונות החול האדומות    צילום: רונית סבירסקי

 

המשכנו בנסיעה לדיונה 45. תפסנו את הרגע האחרון של האור הנכון על מלכת הדיונות. הדיונה חיכתה לנו במלוא עקמומיותה כשחצייה מואר וחצייה מוצל. הפס הישר של הסכין שלה חתך את השמיים ומתוכו עלו מדי פעם אנשים מתנשפים שהעלייה הקשה השכיחה מהם את אהבת ארגז החול עד שהגיעו למעלה. הנוף מלמעלה היה נראה כמו עולם שכולו כתום. ירדנו מהדיונה חלקנו על האחוריים והאחרים בדילוגי רגליים. חזרנו על עקבותינו לראות מה קורה כאשר פיה תוקעת נאד באדמה. התרשמנו כמה הנאד שלה בטבע הוא מדויק ועגול. יצאנו מהשמורה ונסענו אל הלודג'. חיפשנו אותו ארוכות בחשכה ולבסוף הוא הופיע עם נקודות קטנות של אור שניקדו את החשיכה. 

 

 על התפר של דיונה 45    צילום: רונית סבירסקי

 

סוריקטות, פלמינגו ומטליות לחות

יום שלישי עם אור ראשון יצאנו לטיפוס על גבעת אבנים עגלגלות ומתגלגלות. חלקנו עלה עד למעלה וחלקנו הבין מהר מאוד את הפואנטה וירד ברוק אנד רול למטה. ראינו מקור של חסידה קטנה שעטף את הגזע בשעווה וזריחה ארוכה של שמש ביישנית.  אחרי ארוחת הבוקר יצאנו אל ההרים שנוצרו עוד כשאפריקה הייתה בחיתוליה לפני מיליארד שנים. פגשנו שתי זברות הרים על הדרך וחיפשנו ג׳ירפות מדבר. פלשנו לשטח פרטי של לודג׳ למפגש קצר עם סוריקטות שהדגימו לנו כמה פוזיציות חדשות בדוגמנות. 

 

טיול זריחה   צילום: רונית סבירסקי

 

נסענו אל שיעור גיאולוגיה בעומק האדמה באחד הקניונים. המבטים הסקרנים של אנשי הקבוצה שאלו כמה גיאולוגיה אפשר לבוקר אחד. המשכנו לתצפית על עוד רכס מוזר שנעמד לו בשיפוע.  אחר כך היה שם הר אחד שהזכיר קצת גבינה שוויצרית, ובצל שלו בין החורים עצרנו לארוחת צהריים. קבלנו שיעור קצר במיחזור ובהפרדת פסולת והמדריך הכריז על שבועיים של גמילה ממטליות לחות. לקחנו כדורים נגד התמכרות ונפרדנו מהמטליות.  

 

צילום: רונית סבירסקי

 

ניסינו לתפוס כמה פלמינגו של אחר הצהריים. הם המתינו לנו מעבר להרבה בוץ ולא מעט חול. היה נראה כי כולם לבשו לכבודנו את הצבע הכי כתום שלהם אבל שמרו מרחק. יוני יצא באיגוף חיר עם עדשה תותחית והבהיל את כל הלהקה אל המצלמות שלנו ואנחנו הבנו שהגודל והכמות כן קובעים לפחות את היופי. המשכנו בדרך לחפש עוד כמה מהם מעבר לסיבוב בלגונה הכחולה מתחת  לחווה של קובי אלכסנדר. הפלמינגו ישבו וחיכו לנו מרחוק לועסים בשקט את ארוחת הערב. הם עמדו במים מול השמש שניסתה לגנוב להם את ההצגה בדווינים של שקיעה מעל הים. לבסוף שלבנו את כולם יחד לתמונה אחת ומנענו מריבה גדולה בין פלמינגו קטן לשמש גדולה.  

 

צילום: רונית סבירסקי

 

נסענו הישר אל המלון הגרמני המתוקתק של הרייך הגרמני.  אחרי ארוחת הערב שכללה לא פחות ולא יותר מג׳לי אדום כיבינו את האור והלכנו לישון. אי אפשר היה לומר שנמיביה היא לא חלום.   

פרק ראשון במסע לנמיביה - מתחיל באתיופיה וממשיך בנופים קדמוניים ושמורת טבע ענקית

פרק שני במסע לנמיביה - שמורת כלבי הים הגדולה באפריקה, שיט בניהול שקנאים ויער מאובן

פרק שלישי במסע לנמיביה - יפיפיות נמיביות אדומות בכפר ובסופר

פרק רביעי במסע לנמיביה - מפלי אפופה ופרידה מן המדבר עם הפנים לשמורת אטושה

פרק חמישי במסע לנמיביה - שמורת אטושה, אריות, ג'ירפות, קרנפים, אנטילופות ואין פילים

פרק אחרון במסע לנמיביה - צ'יטה, לאופרד, קרקל וצבוע במרחק נגיעה