צלם: רונית סבירסקי
כפר מל"ל: מעוז של פסטה טרייה, סיפורי חלוצים וסטודיו של רהיטים אורגניים
צלם: רונית סבירסקי
מבחר פוקצ'ות ב"פסטה דלה קזה"
צלם: רונית סבירסקי
מתחם המייסדים בכפר מל"ל
צלם: רונית סבירסקי
הלופט של "קדם"

הפסטה של המאמא

מאת: רונית סבירסקי

 

אומרים שפחמימות גורמות שמחה וזה בהחלט מסביר את האווירה ששורה ב"פסטה דלה קזה". משה בראל הפך בית כפרי בן מאה שנים בכפר מל"ל למעוז הפסטה הטרייה עם הקלאסיקה של המטבח האיטלקי. מיד כשעוברים את סף הדלת נכבשים בריח הפוקצ'ה שנאפית בתנור. ויטרינה עמוסה בכל סוגי הפסטה המוכרים, רטבים, גושי פרמז'אנו, ניוקי, ספגטי, פפרדלה, פטוצ'יני, רביולי וטורטליני.

 

משה בראל מכין פסטה טרייה (צילום: רונית סבירסקי)

 

הכין פסטה בגיל 4

בראל אינו מפסיק לצחוק ולהצחיק, מחלק טעימות מהמאפים שנשלפו חמים מהתנור, מסביר ממה הם עשויים, איך לבשל אותם ומספק מתכונים ביד רחבה. כשטועמים פסטה טרייה שעשויה מ-100% חיטת דורום מבינים את ההבדל בין פסטה יבשה בשקיות לדבר האמיתי. זה אפילו לא דומה ובהחלט צריך לדעת לעשות את זה בדרך האיטלקית המסורתית ובראל ידוע את הנוסחה. הוא נולד לאם ממוצא איטלקי ואב ממוצא בולגרי והכין פסטה טרייה בבית מגיל 4. התפקיד שלו היה לפזר את הפסטה הלחה על פני הבית והחצר עד שתתייבש. באותן שנים לא היו מקררים וכך הכינו פסטה.

 

ביצים בכיס

כשאמו הייתה עסוקה היא שלחה אותו לביתה של הסבתא וממנה למד איך עושים טאליטלה גם כשלא היו ביצים טריות והיא השתמשה באבקת ביצים. בגיל יחסית מבוגר אחר שעסק בתפקידים שונים בראל נסע ללמוד את רזי המטבח האיטלקי באיטליה. הוא הבין שחלק מהצלחת הפסטה הן הביצים עם חלמון אדום שנותן לפסטה את הצבע הנכון. בטיסה לארץ היו בכיסו 4 ביצים וכשהגיע ארצה גילה שאחת מהן נשברה. השלוש שנותרו נמסרו למגדל תרנגולות שהצליח בניסיונותיו וסיפק לבראל ביצים עם חלמון אדום.

 

משה בראל עם לזנייה (צילום: רונית סבירסקי)

 

פוקצ'ות, רביולי וטירמיסו

בתחילת הדרך הכין את הפסטה בבית הפרטי ומכר מדלת לדלת כשהוא אומר לקונים תשלמו רק אם טעים לכם. כך קיבל העסק את השם "לה פסטה דלה קזה" (פסטה של הבית). תוך שנה גדל הביקוש ובראל פתח מפעל בכפר סבא וחנות בכפר מל"ל. אווירה ביתית חמימה ותוססת עוטפת את המקום בעיקר בימי שישי. הקונים טועמים פוקצ'ה ריחנית, לזניה נימוחה, מאפה פריך ממולא בגבינת ריקוטה או באניצה (מחווה לצד הבולגרי) חמה מהתנור. שפע של פסטות: רביולי ממולא בארבע גבינות, או ארטישוק ירושלמי, פטוצ'יני, ניוקי, ספגטי בשלושה צבעים ורטבים שמתאימים לפסטות. הוא מכין מרק גמבה ומרק פלפל ירוק. לחמים ממולאים בפטה, ריקוטה וגמבה קלויה, פוקצ'ה עם קישואים, עגבניות ומוצרלה, פשטידות, שטרודל וינאי, ממרחים וטירמיסו עם טעם של עוד.

 

לאחרונה נפתחה חנות בקניון שרונים בכניסה להוד השרון. הם מוכרים בה את מגוון הפסטות הטריות הביתיות ובנוסף מאפי פילו ממולאים בגבינות, תרד, פטריות, פלפלים או זוקיני. פוקצ'ות עם תוספות שונות, לחמניות במילוי תרד וגבינה, מקלות שום ומקלות זיתים. כשהכל נאפה בתנור אבן מיוחד שהובא מאיטליה. טל. 09-7430552, חנות נוספת ברמת השרון רחוב אושיסקין 55 שעות פתיחה ראשון-חמישי 19.00-9.00 ובשישי עד 14.30. (במפעל עד 16.00 וברמת השרון בשישי עד 14.00). כפר מל"ל טל. 09-7487465

 

לחמניות ממולאות בתרד וגבינה (צילום: רונית סבירסקי)

 

כפר בן מאה שנים

מי שיגיע לכפר מל"ל, הממוקם בכניסה לכפר סבא, יגלה שהכפר החקלאי הוותיק הזה מסתיר בין בתיו הכפריים סיפורים היסטוריים על מייסדים וחלוצים. אדמות הכפר נרכשו בשנת 1912 על ידי קק"ל והמקום יושב על ידי חלוצים מהעלייה השנייה. הם נתנו למקום את השם "עין חי" בדומה לשם הערבי "ח'רבת אל-חיה". בשנת 1921 בעקבות פרעות תרפ"א התושבים נטשו את הכפר. הם חזרו ליישב את המקום זמן קצר לאחר מכן ושינו את שמו לכפר מל"ל, שהם ראשי התיבות של אחד ממייסדיו משה לייב לילינבלום, ציוני מפעילי חיבת ציון.

 

מתחם המייסדים

הרחוב הראשי של כפר ממ"ל נקרא עין חי ובמרכזו נמצא מתחם המייסדים שעבר שימור ושחזור. המתחם כולל רחבת דשא עם עצי דקל ואנדרטה הנושאת את שמות המייסדים. בית כפרי קטן שעל קירו הוצב שלט שמספר כי המבנה הוקם ב-1935 כמרפאת קופת חולים הראשונה באזור. הוא נחשב למבנה מפואר באותם ימים אחרי שהחליף את צריף העץ שנבנה ב-1924. הצריף שימש גם כגן ילדים, בית ספר ומזכירות של כפר מל"ל. אחות המרפאה, ציביה שטרקר, הייתה דמות מוכרת וידועה בכל האזור ושימשה כמעט כמו רופאה במשך 50 שנים. היא הייתה המיילדת של רבים מילדי הסביבה ובכללם ילדי כפר מל"ל. בתי החולים היו רחוקים, תרופות לא היו בהישג יד והתחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות עץ בדרכי עפר.

 

ב-1962 נבנתה מרפאה חדישה בסמוך לרמות השבים ובית המרפאה עבר הסבה. בשלב הראשון הקימו בו חדר זיכרון לנופלים בחדר הצפוני ולאחר מכן פתחו בחלל המרכזי ארכיון ומוזיאון לתולדות היישוב. שני החדרים הדרומיים אוחדו והפכו למועדון נוער. ב-1972 עבר המבנה שינוי נוסף ולצד חדר הזיכרון לנופלים הפכו את כל שאר החדרים לחלל גדול אחד ופתחו בו בית כנסת.

 

הלופט של "קדם" (צילום: רונית סבירסקי)

 

לול שהפך ללופט

בצמוד לבית הראשונים נמצא מבנה ששימש כצרכניה והיום נמצא בו סטודיו של המעצב אלון דודו שמייצר רהיטים אורגניים. הוא משתמש בשאריות של עצי אלון, אשל ומייפל ויוצר שולחנות אבירים ארוכים ולצדם ספסלים, שידות, מנורות, מראות ומזנונים. כדי לראות את המקום רצוי לתאם מראש טל. 073-7252616. במתחם הצמוד ל"פסטה דלה קזה" במבנה שהיה לול ועבר הסבה ללופט גדול בשם "קדם". אורי ואורית הרץ פתחו לופט בשם "קדם" שבו ניתן למצוא כלי מיטה, כלי מטבח, ריהוט, אביזרי אמבט, נרות ריחניים, כריות נוי ואביזרים לעיצוב הבית. רוב הפריטים מיובאים מהודו ואינדונזיה וחלק עבודות של מעצבים ישראלים. טל. 09-7443661. מתחם נוסף נקרא "שוגה" SHOOGA והוא נפתח על ידי טל כ"ץ שמתמחה בעיצוב בבצק סוכר. במקום מקיימים סדנאות ליצירת עוגות מקושטות. טל. 09-7422898